טז:
מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והלכתא
אתאן לרשב"ג וכו'. כלומר עד ד' ולא ד' בכלל דהא תנא בבא
כרב פפא. אין לתמוה דהכא קי"ל פרוץ כעומד
קד א ב ג מיי' פט"ז
א) [לעיל ט. וש"נ], ב) [לעיל
יד:], ג) לעיל יא., ד) [לעיל
אחריתי כל שהוא ד' ומד' עד י' אמות אתאן לרשב"ג דקא מפליג נמי
מהל' שבת הל' יח
מותר ובפ"ב דחולין (ד' כט.) מסיק לכ"ע מחצה
י. וש"נ], ה) [צ"ל עוביין וכן
סמג עשין דרבנן א טוש"ע
בין פחות מד' לד': ה"ג דאי רבנן מג' ועד ד' ג' וד' חד הוא. מג'
על מחצה אינו כרוב ומייתי עלה ההיא דתנור והכא לא מייתי
איתא במשנה שבמשניות
או"ח סי' שסב ס"ה:
ועד ד' בתמיה היכי מפליג ד' מג' דקתני עד ולא עד בכלל דתני
לה ושמא יש לחלק בין מחיצות לאיסור וטומאה:
קה ד ה מיי' שם הל' יב
ובירו' וברי"ף], ו) [בס"א:
אי מוקי לה בי מיצעי הוה ליה
היכי], ז) שבת קא. לעיל יב.
סמג שם טוש"ע
סיפא כל שהוא ד' כו' הא לרבנן ג'
ולקמן מח. פו:, ח) [שבת
או"ח סי' שס סעיף א:
וד' חד הוא: הני מילי למעלה. כעין
עומד מרובה על הפרוץ מב'
אתאן לרבן שמעון בן גמליאל דאמר פחות
❖
א)
סג: וש"נ], ט) בס"א: היכי,
מתני'
קורה:
רוחות. ולא הוה ליה עומד משום
מקיפין ג' חבלים.
י) בס"א: מבטל עומד פרוץ,
מארבעה לבוד דאי רבנן משלשה ועד
או: מבטל לעומד פרוץ, או:
אשיירא שחנתה בבקעה קאי [טו:]: זה
דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא
ארבעה שלשה וארבעה חד הוא $ אמר
מבטל העומד לפרוץ, כ) [עי'
רבינו חננאל
למעלה מזה. על גבי יתדות סביב
ומבטל ליה לעילאי כ) וקשה להשר
לעיל ד' י' ע"ב תוס' ד"ה
אביי מדרישא רבנן סיפא נמי רבנן ומודו
❖
מן התחתון לקרקע פחות מג' והוי
מקוצי דאכתי נעביד פחות מג'
ואצבעיים],
ת"ש דפנות הללו שריבה
רבנן דכל למישרא כנגדו אי איכא מקום
בהן פתחין וחלונות
כולו עומד דכלבוד דמי וממנו לאמצעי
וחבל משהו ופחות מג' וחצי וחבל
כשירין ובלבד שיהא
ארבעה חשיב ואי לא לא חשיב רבא אמר
פחות מג' הרי ששה עומד פחות ב'
משהו ופחות מג' וחבל חצי טפח
עומד מרובה על הפרוץ.
גליון הש"ס
מדסיפא רבן שמעון בן גמליאל רישא נמי
משהויין בשני האוירין ומאמצעי לעליון
ומשהו ולמה לי עוביו יתר על טפח
תיובתא דרב פפא
גמ' אמר אביי מדרישא.
תיובתא. והילכתא כרב
פחות משלשה הרי בשלשה אוירין
רבן שמעון בן גמליאל [א] וכי אמר רבן שמעון
ושמא בענין זה אתי למיטעי:
❖
כעין זה בב"ק דף מ ע"ב:
פפא דפרוץ כעומד מותר,
תשעה עומד פחות שלשה משהויין:
עירב
בן גמליאל אמרי' לבוד הנ"מ למעלה אבל
ב)
משום דדייקא מתני'
שיעור עובי החבלים יותר על טפח.
כוותיה. דקתני לא יהו
למטה הוה ליה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה לא אמרי' לבוד תא שמע
פרצות יתירות על הביניין,
הגהות מהר"ב
שלשה משהויין כדי שיהו הכל עשרה
דפנות הללו שרובן פתחים וחלונות מותר ובלבד שיהא עומד מרובה
יתירות הוא דאסיר הא
ג)
טפחים: ומקיפין בקנים. נעוצים רנשבורג
כבנין שרי. ואף על גב
על הפרוץ שרובן סלקא דעתך אלא שריבה בהן פתחים וחלונות מותר
[א] גמ' וכי ארשב"ג
ועומדים. זו היא מחיצה של שתי אבל
דסלקא בתיובתא. מתני'
ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ הא כפרוץ אסור תיובתא דרב פפא
אמרי' לבוד הני מילי
מקיפין שלשה חבלים
של חבלים הויא מחיצה של ערב:
למעלה. עי' ריטב"א ליישב
כו'. בעי רב המנונא עומד
תיובתא והילכתא כוותיה דרב פפא תיובתא והילכתא אין משום דדייקא
בשיירא דברו. הקילו אצלן שאינן
ד)
מאי דקשה מדלעיל דף ט.
מרובה על הפרוץ בשתי
❖
ודו"ק:
מתני' כוותיה דתנן לא יהיו פרצות יתירות על הבנין הא כבנין מותר:
צריכין אלא או שתי או ערב שתי כגון
ודאי הוי עומד בערב
מתני' מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא
מאי. כגון דאייתי מחצלת
קנים ערב כגון חבלים אבל ליחיד לא
א
שבעה ומשהו וחקק בה
הקילו עד שיהא בה שתי וערב:
כל
שלשה ושבק בה ארבעה
יהו בין חבל לחבירו שלשה טפחים שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח
ה)
מוסף רש"י
מלמעלה ומשהו מלמטה
מחיצה שאינה כו'. רבי יוסי פליג
כדי שיהא הכל עשרה טפחים מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה
דאמר פחות מארבעה
ושלשה באמצע, ולא
עליה דאבוה דמתני' וקאמר דאפילו
לבוד. רבן שמעון סבירא
איפשיט.
ואתינן
לחבירו שלשה טפחים בשיירא דברו דברי ר' יהודה וחכמים אומרים ב לא
לשיירא בעינן שתי וערב: אחד
ליה בכל דוכתא פחות מד'
למיפשטא מיהא, ת"ש
דברו בשיירא אלא בהווה כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה
כלבוד דמי (לעיל ט.). הני
שיעור חבלים עוביין יתר
משני דברים. או שתי או ערב:
מילי למעלה. כגון קורה
על טפח כדי שיהא הכל
מחיצה דברי רבי יוסי בר' יהודה ג וחכמים אומרים אחד משני דברים:
גמ' הרי אמרו עומד מרובה על
היוצאה מכותל זה ואינה
י' טפחים כו'. רב אשי
גמ' אמר רב המנונא אמר רב הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ בשתי
הפרוץ בשתי הוי עומד. אע"ג דאיכא
נוגעת לכותל אחר
אמר מחיצה תלויה
דאיפליגו בה רשב"ג ורבנן
איבעיא ליה, ופשטא אין
פרצות כדתנן לעיל [שם] ולא יהו פרצות
הוי עומד בעי רב המנונא בערב מאי אמר אביי תא שמע שיעור חבלים
. שרובן סלקא
מחיצה תלויה מתרת אלא
(לעיל יד:)
יתירות על הבנין וסתם כלי בהמה
ועוביין יתר על טפח שיהו הכל עשרה טפחים ואי איתא למה לי יתר על טפח
דעתך. כיון דרובן פתחים
במים קל הוא שהקלו
של שתי הוא שעומד על גבי קרקע:
וחלונות הוה ליה פרוץ
חכמים במים. מקיפין
ליעביד פחות משלשה וחבל משהו פחות משלשה וחבל משהו פחות
מרובה, והיכי מצי תו
בקנים ובלבד שלא יהא
בערב מאי. מחבלים דמתני' ליכא
מארבעה וחבל משהו ותיסברא האי פחות מארבעה היכא מוקים ליה אי
למיתני ובלבד שיהא עומד
בין קנה לחבירו ג'
למילף הכשירא דהתם כולו עומד הוא
מרובה, אלא שריבה
טפחים, בשיירא דברו
מוקים ליה תתאי הוה ליה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה אי מוקים ליה
בהן פתחים וחלונות.
דכלבוד דמי: לעביד. אויר האחד
דברי ר' יהוד'. ואקשינן
עילאי אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה אי מוקים ליה
שעשה בהן הרבה פתחים
בשיירא אין ביחיד לא,
פחות משלשה וחבל משהו וכן שני
וחלונות סביב סביב, מותר
והתניא ר' יהוד' אומר
במיצעי הוה ליה עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות שמעת מינה
דהוי להו ששה עומד והאויר השלישי
ובלבד שיהא עומד
במחיצות לא התירו ליחיד
מרובה על הפרוץ.
עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד אלא רב המנונא הכי קא
אלא בית סאתים שהן ע'
פחות מארבעה וחבל משהו ותיתכשר
ו)
שיהא בין פתח לפתח יותר
אמה ושיריים על ע' אמה
פירצת הד' בעומד של ששה: שהגדיים
מיבעיא ליה כגון דאייתי מחצלת דהוי ז' ומשהו וחקק בה ג' ושבק בה ד'
מכדי פתח (לעיל יא.).
ושיריים, הנה דין זה של
בוקעין בה. ואפילו למעלה ממנו
מקיפין בקנים. ואע"פ
מחיצות אפי' ליחיד.
ומשהו ואוקמיה בפחות מג' רב אשי אמר מחיצה תלויה איבעיא ליה כדבעא
ז)
שרחב קנה אינו אלא מלא
ופרקינ' מתני' דקתני
עומד י' טפחים שלימין הא קיימא לן
מיניה רבי טבלא מרב מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה א"ל אין מחיצה
אצבע, ויש בין קנה לקנה
בשיירא ולא ליחיד ליתן
מחיצה תלויה אינה מתרת: עילאי.
שלשה טפחים חסר משהו,
להן כל צורכן. פי' קסבר
תלויה מתרת אלא במים קל הוא שהקלו חכמים במים: מקיפין בקנים
באויר השלישי שהוא עליון: אתי
ואיכא פרוץ מרובה על
ר' יהוד' לשיירא נותנין
וכו': בשירא אין ביחיד לא והתניא ר' יהודה אומר כל מחיצות שבת לא
העומד שפיר דמי, דאמרינן
לה כל צורכה אבל ליחיד
אוירא. דמן החבל ולרקיע: ודהאי
לבוד והוי ליה כולו עומד
אין נותנין לו אלא בית
התירו ליחיד יותר מבית סאתים כדאמר רב נחמן ואיתימא רב ביבי בר
גיסא. שממנו ולאמצעי דהוי נמי
(סוכה ז.). מחיצה תלויה
סאתים בלבד, וכדרב ביבי
אביי לא נצרכא אלא ליתן להן כל צרכן ה"נ ליתן להן כל צרכן היכא איתמר
אויר כיון דהוי יותר משלשה ומבטיל
מהו שתתיר בחורבה.
דאמר (בהא) [אהא] דתנן
שדרך להיות בה מחיצות
כל מחיצה שאינה של
ליה לחבל ואין כאן אלא ו'
דרב נחמן ואיתימא רב ביבי בר אביי אהא דתנן כל מחיצה שאינה של שתי
שנפלו תחתיהן וקיימות
שתי ושל ערב אינה
תחתונים: ואי מוקי לה באמצעי.
וערב אינה מחיצה דברי ר' יוסי בר' יהודה ומי א"ר יוסי בר' יהודה הכי והתניא
מלמעלה ותלויות, מהו
מחיצה, דברי ר' יוסי
אין כאן עומד מרובה על הפרוץ
שתתיר לטלטל בחורבה
בר"י. איני והא תניא אחד
אחד יחיד ואחד שיירא לחבלים ומה בין יחיד לשיירא יחיד נותנין לו בית
שלא תהא כפרוצה לרה"ר
יחיד ואחד שיירה
אלא אם כן תצרף שתי רוחות
סאתים שנים נותנין להם בית סאתים ג' נעשו שיירא ונותנין להן בית שש
(שבת קא.). אלא במים.
בחבלים, ומה בין יחיד
לבטלו: אלא. כיון דלא משכחת
כגון גזוזטרא שהיא למעלה
לשיירא יחיד נותנין לו
דברי ר' יוסי ברבי יהודה וחכמים אומרים אחד יחיד ואחד שיירא נותנין להן
מן הים דתנן (לקמן פז:)
לה רב המנונא הכי ט) קמיבעיא
בית סאתים, שנים נותנין
דעושה מחיצה תלויה סביב
כל צרכן ד ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי אמר רב נחמן ואיתימא רב
להם בית סאתים, שלשה
ליה: ושבק בה ד'. שלימין למעלה
וממלא, וכן בור שבין שתי
נעשו שיירא, ונותנין להם
ביבי בר אביי לא נצרכא אלא ליתן להן כל צרכן: דרש רב נחמן
ומשהו למטה: ואוקמיה. להך גיסא
חצרות וחלקו במחיצה
בית שש, דברי ר' יוסי בר'
תלויה מלמעלה, ממלא זה
יהודה. וחכמי' או' אחד
דמשהו פחות מג' סמוך לקרקע
משום רבינו שמואל יחיד נותנין לו בית סאתים ב' נותנין להו בית
מכאן וזה מכאן ואע"פ
יחיד ואחד שיירא נותנין
דהשתא הוה ליה עומד מרובה על
סאתים ג' נעשו שיירא ונותנין להן בית שש שבקת רבנן ועבדת כר'
שלא עירבו (שבת קא:).
להם כל צורכן, ובלבד
הפרוץ מרוח אחת ואוירא דהאי גיסא
שלא יהא בית סאתים
יוסי ברבי יהודה הדר אוקים רב נחמן אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי
ח)
פנוי. הנה ר' יוסי בר'
ודהאי גיסא נמי ליכא למימר הואיל
לפניכם טעות הן בידי ברם כך אמרו יחיד נותנין לו בית סאתים
ה
יהודה מתיר במחיצה
ועומד מרובה על האויר דתותיה
אע"פ שאינה של שתי
שנים נותנין להן בית סאתים שלשה נעשו שיירא ונותנין להן כל צרכן
מיניה: מחיצה תלויה מיבעיא ליה.
ושל ערב. ופריק רב ביבי
רישא
אין שתי בלא ערב או ערב
מחצלת עשרה שהגביהה מן הקרקע
בלא שתי הויא מחיצה,
שלשה או יותר מיבעיא ליה לרב המנונא אי מבטל לעומד לפרוץ י) שמתחתיו הואיל ופחות ממנו או לא: אלא במים. להתיר למלאות
מיהו אין נותנין לשיירה
כגון גזוזטרא שהיא למעלה מן המים בפרק כיצד משתתפין (לקמן ד' פז:): כל מחיצות שבת. בהנך מחיצות רעועות שהן דשתי או
כל צורכה עד שתהא
מחיצה עשויה שתי וערב.
דערב קאמר שהתירום לרבים ע"י הדחק: לא התירום ליחיד. אי הקיף בהן יותר מבית סאתים ואף על גב שהוקף לדירה
דרש רב נחמן [חצר]
שהרי לדור בהן בלילי שבת הקיפום מערב שבת הא בית סאתים מיהא שרי: ליתן להן כל צרכן. דהא דקאמר רבי יהודה בשיירא
שתשמישה לאויר יחיד
דברו ולא ליחיד ליתן לו כל צרכו בהנך מחיצות קאמר אבל בית סאתים ודאי יהבינן ליה הואיל ולדירה הקיפה ובהא שיירא עדיפא
נותנין לו בית סאתים,
כחצר המשכן שהוא ק'
דיהבינן להו כל צרכן: לחבלים. מותר בהיקף חבלים אע"פ שאין כאן אלא ערב: נותנים לו בית סאתים. במחיצה זו אבל
אמה על נ' רוחב וזהו בית
במחיצה מעלייתא כמה דבעי: שלא יהא בית סאתים פנוי. שלא יקיפו יותר מכדי צרכן בית סאתים:
ליתן להם כל צרכן.
סאתים. ונקראת חצר והיא
הא דקאמר רבי יוסי דמתני' דאינה מחיצה אינה מחיצה לכל צרכן אבל מחיצה היא לבית סאתים לאחד ולבית שש לשיירא:
עמודים ועליהן קלעים
כדרך הולכי מדברות.
רישא
לפיכך למדו מן המשכן.
שנים נותנין להם בית סאתים. כמאן, כר' יוסי בר' יהוד' הואיל ואבוה קאי כוותיה, דתניא ר' יהוד' אומר במחיצות שבת לא התירו ליחיד אלא בית סאתים. (ועוד) שלשה נעשו שיירא ונותנין להן כל צורכן.