מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון עירובין
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עירב
רישא רבי יוסי ברבי יהודה. דקאמר [טז:] יחיד בית סאתים דאי רבנן
דרך הפתח. נראה לר"י דהלכה כרב הונא דשבת הואיל
קו
א) [לקמן עט:], ב) לקמן
א מיי' פט"ז מהל'
צג:, ג) לקמן צד., ד) [תוס'
אפי' ליחיד כל צרכו יהבינן: אין משום דקאי אבוה בשיטתיה.
שבת הל' יב סמג
והותרה הותרה דתניא כוותיה בפרק הדר (לקמן ד' ע:) כל
פ"ב ה"ד], ה) ב"ק דף פ:,
עשין דרבנן א טוש"ע או"ח
גבי יחיד קאמר רבי יהודה נמי דאין נותנין לו אלא בית סאתים
שהותר למקצת שבת כו' ואין לומר דרבי יצחק יעמיד הברייתא
ו) [סוטה מה: ב"ק פא.
סי' שס ס"א:
במחיצת שתי או ערב: שלשה בחמש
אסורין. כלומר פעמים ג'
אליבא דרבי יהודה דהא מוקי נפשיה אפילו כר' יהודה בשמעתין
קז ב מיי' שם הל' יג
סנהדרין מז:], ז) נ"א שנה,
❖
ח) [לעיל ו. יב:],
וטוש"ע שם ס"ב:
אנשים אסורין אפילו בחמש סאין
ואביי נמי סבירא ליה הכי בפרק
קח ג מיי' פ"ג מהל'
ופעמים שמותרים אפילו בשבע:
כל גגות (לקמן ד' צג:) ומיהו היכא
עירובין הלכה כה
רישא רבי יוסי ברבי יהודה וסיפא רבנן
אורייתא נביאי וכתיבי. שבועה
דליתנהו למחיצות אסור כדמסיק הכא
טוש"ע א"ח סי' שעד
הגהות הב"ח
אין משום דקאי אבוה בשיטתיה אמר רב
סעיף א:
הוא: הוצרכו לשש והקיפו לשבע.
אנא דאמרי אפי' כר' יוסי עד כאן
קט ד מיי' פ"ו מהל'
(א) רש"י ד"ה עירב דרך
גידל אמר רב שלשה בחמש אסורין בשבע
שתי בלא ערב מותרין דליכא בית
לא קאמר רבי יוסי אלא משום דליתנהו
הפתח וכו' ופתח ביניהם
מלכים הל' יג סמג
סאתים פנוי: לא הוצרכו אלא לה'
למחיצות ורב נמי פסיק כרבי יוסי
מותרין אמרו ליה אמר רב הכי אמר להו
ועירבו על דעת הפתח
עשין קיח:
קי ה מיי' פ"ה מהל' נזקי
ועכשיו כצ"ל ותיבות דרך
והקיפו לז' אפי' בה' נמי אסורין.
בסוף פרק כל גגות (שם) וכן שמואל
אורייתא נביאי וכתיבי דאמר רב הכי אמר
ממון הל' ג טוח"מ סי'
הפתח ונסתם הפתח אם
דהשתא לא מהני מחיצות הואיל
בנפרצה לרה"ר ואע"ג דרב פסיק כר'
רב אשי מאי קשיא דילמא הכי קאמר
רעד:
היו שתי חנויות ופתח
קיא ו ז מיי' פ"ו מהל'
והוקפו לבית סאתים יותר מכדי צרכן:
יוסי אפי' באיתנהו למחיצות כדמוכח
ביניהן דעירבו נמחק:
הוצרכו לשש והקיפו בשבע אפי' בשבע
❖
(ב) תוס' ד"ה עירב וכו'
מלכים הל' יב:
מאי לאו פנוי מאדם. כגון שלשה
גבי שתי חצירות ונפל כותל שביניהם
ונראה לר"י שאם עירבו.
מותרין א לא הוצרכו אלא [א] לחמש והקיפו
שהקיפו ח' סאים דכי יהבת לכל חד
דהתם הוי שפיר איתנהו למחיצות
❖
נ"ב עי' באשר"י:
[ב] בשבע אפי' בחמש אסורין ואלא הא דקתני
בית סאתים אכתי פשו להו בית
דאכתי איכא מחיצות חיצונות שעל
רב ניסים גאון
ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי מאי
סאתים פנוי בלא בעלים אבל ז' לא
ידיהן נעשה החצר רה"י ומשום הכי
משום דקאי אבוה
גליון הש"ס
דכי יהבת בית סאתים לכל חד לא
לאו פנוי מאדם לא פנוי מכלים איתמר
מייתי מחצר [גדולה] שנפרצה על
בשיטתיה. חוזרין אלו
גמ' דר"ה הוא דאמר
פש ליה אלא חד בית סאה בלא
בעיא דרב הושעיא בפרק כל גגות
הדברים על דברי ר' יהודה
שלשה ומת אחד מהן שנים א) ונתוספו עליהן
שבת גורמת. עיין לקמן
שאמרו כבר במחיצות
בעלים: לא פנוי מכלים. כלומר
(ד' צג:) מ"מ נראה דבהא הילכתא
רב הונא ורבי יצחק חד אמר שבת גורמת
❖
ב
דף מב. תד"ה וניטלטל:
שבת לא התירו ליחיד
שיש בין המחיצות בית סאתים פנוי
כרב הונא כדפרישית ונראה לר"י
אלא בית סאתים. פירוש
וחד אמר דיורין גורמין תסתיים $ דרב הונא
שלא היו צריכין לו ואע"ג דאינהו
שתי בלא ערב. ולא היה
שאם עירבו לצורך שניהן מבית
(ב)
ז)
הוא דאמר שבת גורמת דאמר רבה בעאי
ב)
מתיר ר' יהודה לתת ליחיד
הגהות הגר"א
שלשה אם אין צריכין אלא לבית
לבית ונסתם הפתח בשבת דשרי כרב
כל צורכו אלא אם תהיה
מרב הונא ובעאי מרב יהודה עירב דרך
סאתים והקיפו ד' סאין נמי בטלי
הונא ואפילו נסתם באמצע השבוע
[א] לחמש. נ"ב לשלש נ"א:
שתי וערב יחדו. ובזה הוא
הפתח ונסתם הפתח דרך החלון ונסתם
[ב] (בשבע אפי') תא"מ.
שוה עם ר' יוסי בנו שאמר
מחיצות: ומת אחד מהן. ביום
ואח"כ נפתח בשבת שרי דחזר העירוב
❖
(לפי הנ"א):
נותנין לו בית סאתים. י'
החלון מהו ואמר לי שבת הואיל והותרה
השבת: וניתוספו עליהן. בשבת:
למקומו וראיה מדאמר בפ' הזורק
ג
דברים התנה יהושע.
שבת גורמת. שלשה ומת אחד מהן
(שבת ד' קא:) ספינות קשורות זו בזו
הותרה תסתיים לימא רב הונא ורבי יצחק
תמצא פי' כולן בבבא
קמא בפר' מרובה,
הואיל וגורמת שבת להתיר מותרין
מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו
מוסף רש"י
בפלוגתא דרבי יוסי ורבי יהודה קמיפלגי
ובגמרא דמגילה דבני
השנים אפי' לר' יהודה. שנים והקיפו
נאסרו חזרו ונתקשרו חזרו להתירן
עירב דרך הפתח
מערבא. סליק פירקא
דתנן חצר שנפרצה משתי רוחותיה וכן בית
ג)
❖
יותר מבית סאתים אע"פ שניתוספו
הראשון ועוד דלמסקנא דשמעתין
ונסתם הפתח. שתי
דמבוי
שנפרץ משתי רוחותיו וכן מבוי שניטלו
חצרות שעירבו יחד על ידי
עליהן דיורין אסורין לרבי יהודה
דמוקי ר' יצחק נפשיה כר' יהודה
פתח שביניהם ונסתם
קורותיו או לחייו מותרין לאותה שבת
הואיל וכשנכנסה שבת גרמה לאיסור:
ושרי אפי' במבוי שניטלה קורתו כ"ש
בשבת שנפלה מפולת כנגדו
רבינו חננאל (המשך)
ואסורין לעתיד לבא דברי רבי יהודה ר'
דיורין גורמין. ג' ומת אחד מהן
(לקמן צג:). מהו. לטלטל
דיתיר בעירבו דרך הפתח דהא
מזו לזו דרך גובה הכותל
גורמת. פירוש הכל הולך
יוסי אומר אם מותרין לאותה שבת מותרין
דבצרי דיורין אסורין אם הקיפו יותר
בפרק הדר (לקמן ד' ע:) קאמר כל
וחורין וסדקין, מי אמרינן
בשעה שקנה שביתה, אם
מבית סאתים. שנים ונתוספו עליהן
לעתיד לבא ואם אסורין לעתיד לבא אסורין
שהותר למקצת שבת כו' לאתויי
הואיל והותר למקצת שבת
יחידין מה שניתוספו
הותר לכולה או לא (שם).
מותרין דאיכא דיורין: עירב דרך
עליהן אין חוששין להן.
עירב דרך הפתח וזה הכלל לאתויי
לאותה שבת לימא רב הונא דאמר כר'
חצר שנפרצה. בשבת
ואם שיירא קנו שביתה
הפתח ונסתם הפתח. אם היו ב'
מבוי שנטלה קורתו משמע דאי לא
יהודה ורבי יצחק דאמר כר' יוסי אמר לך
לרשות הרבים (לקמן צד.).
ומת אחד מהן, השנים
חצרות ופתח ביניהם ועירבו דרך
דתני זה הכלל לא הוי שרינן מבוי
(א)
מותרין לאותה שבת.
הנשארים יש להן כל
רב הונא אנא דאמרי אפי' לר' יוסי עד כאן
הואיל והותרה למקצתה
צורכן ולא חיישינן להאי
הפתח ונסתם הפתח או אם היו ב'
שניטלה קורתו אע"ג דהוי שרינן
לא קאמר רבי יוסי התם אלא דליתנהו
(שם). ואסורין לעתיד
דמית. ור' יצחק אמר
חנויות ופתח ביניהם דעירבו על דעת
עירב דרך הפתח ונסתם וריצב"א
לבא. לשבת הבאה (שם).
דיורין גרמין. פי' הכל
למחיצות הכא איתנהו למחיצות ור' יצחק
הפתח ועכשיו נסתם בשבת שנפלה
אומר דמהתם נמי יש להוכיח דהלכה
ומת מצוה קונה
לפי הדיורין, ואם יחידין
אמר אנא דאמרי אפי' לר' יהודה עד כאן
מקומו. לקוברו שם (סוטה
יחידין, אם שיירה שיירה.
כנגדו מפולת: מהו. מי שרי
כרב הונא דההיא סוגיא כרב הונא
מה:) מקום שנפל שם בעת
לימא רב הונא ור' יצח'
לא קאמר ר' יהודה התם אלא דאיתנהו
לאשתמושי דרך שאר חלונות הפחותות
דקפיד אמחיצה טפי כדאמר הכא עד
מותו קנאו לקבורה ואין
בפלוגתא דר' (בר) יהוד'
מד' שאין ראויות לעירוב כדאמרי'
כאן לא קאמר רבי יוסי כו' ולהכי אי
לדיורין הכא ליתנהו לדיורין: וחכמים
בעל השדה מעכב עליו
ור' יוסי פליגי. דתנן חצר
(ב"ק פא.) מתנאים הוא
שנפרצה משתי רוחותיה
בפ' חלון (לקמן דף עו.): חצר שנפרצה.
לאו זה הכלל לא הוי שרינן מבוי
אומרים אחד משני דברים: היינו ת"ק איכא
שהתנה יהושע בכניסתן
בית כו'. ופשוטה היא.
בינייהו יחיד ביישוב: מתני' ד ארבעה
בשבת: משני רוחותיה. מפרש בפרק כל
שניטלה קורתו אע"ג דשרינן עירב
לארץ, בפרק מרובה
פיסקא וחכמים אומרים
❖
גגות (שם ד' צד:) מאי טעמא נקט מב'
(סנהדרין מז:).
דרך הפתח ונסתם דאילו רבי יצחק
אחד משני דברים. היינו
דברים פטרו במחנה מביאין עצים מ"מ
תנא קמא דקתני לא
רוחותיה: שניטלה קורתו או לחיו.
קפיד טפי אדיורין:
דיברו אלא בהווה.
ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב:
קורותיו
בשבת: מותרין לאותה שבת. דאמרי'
או לחייו. בפירוש רש"י
ופרקינן איכא בינייהו
גמ' ת"ר מחנה היוצאת למלחמת הרשות
רבינו חננאל
ד)
הואיל והותרה הותרה: רבי יוסי
בכתיבת ידו נמצא כתוב
יחיד בישוב, לתנא קמא
בישוב לא, דפליג על תנא
א' רב גידל א' רב שלשה
מותרין בגזל עצים יבשים ר' יהודה בן
אומר אם מותרין כו'. ומפרשינן בפ'
קורתו או לחיו והדין עמו ואע"ג
קמא דהוא ר' יהוד' דאמר
מותרין בשבע ואסורין
תימא אומר אף חונין בכל מקום ובמקום
כל גגות (שם ד' צה.) דר' יוסי לאיסור והכי
דאליבא דרבי יהודה קיימינן ואשכחת
(הוא ר' יהוד') בשיירה.
בחמש. פירשה רב אשי א)
קאמר כשם שאסורים לעתיד לבא כך
וחלקו עליו הם אפילו
נותנין להן כל צורכן כגון
לה לדידיה מבוי ניתר בשתי קורות
ח)
שנהרגו שם נקברין: מותרין בגזל עצים
ביחיד. מיהו במקום
שהוצרכו לשש מותרין
אסורין לאותה שבת. אלמא לא אמרי'
או שני לחיים כמו במפולש מ"מ למה
יבשים: האי תקנתא דיהושע הוה דאמר
ה)
השיירות במדבר אבל
אפילו בשבע, אבל אם
הואיל והותרה הותרה כדרבי יצחק:
לי למינקט קורותיו כיון דבקורה אחת
בישוב לא. ורבנן בתראי
הקיפו שבע ולא הוצרכו
מר ה עשרה תנאים התנה יהושע שיהו
אמרי אפילו בישוב.
אלא לחמש אפילו בחמש
היינו תנא קמא. רבנן קמאי דאמרי
או בלחי אחד נאסר המבוי:
מרעין בחורשין ומלקטין עצים משדותיהן
וקיימ' לן כוותייהו
אסורין. ואלא דקתני
התם
לא דברו בשיירא אלא בהווה ולעולם
במחוברים. להאי שינויא
[מתני'] ארבעה דברים
נותנין להן כל צורכן, בין
התם בהיזמי והיגי הכא בשאר עצים אי
יחיד נמי מותר:
איכא בינייהו יחיד
נמי איירי בהיזמי והיגי דלא
פטורין במחנה כו'.
מעט בין הרבה ובלבד
נמי התם במחוברין הכא בתלושין אי נמי
[ירושלמי] כמה הן מחנה.
שלא יהא בית סאתים
ביישוב. דתנא קמא דקאמר לא
התקין יהושע אלא היזמי והיגי
(ירושלמי) ר' יוחנן א'
(בלבד) פנוי. מאי לאו
התם בלחין הכא ביבשים: ר' יהודה
דברו בשיירא אלא בהווה ולעולם יחיד
המחוברים ולחים כדאמר בהדיא
עשרה שנא' ויבואו נערי
פנוי מאדם, והנה זה אין
נמי מותר יחיד דומיא דשיירא דבדרך
במרובה (ב"ק דף פא.):
בן תימא אומר אף חונין בכל מקום
דוד וידברו אל נבל וגו'.
פנוי מאדם דהא שלשה
ו
מהו וינוחו נעשו מחנה.
בני אדם הן וכל אחד יש
ולא ביישוב הואיל ויכול לעשות מחיצה
מים
ובמקום שנהרגים שם נקברים: פשיטא
ר' יהוד' בן פזי א' עשרה
לו בית סאתים לא נשאר
הוגנת ורבנן בתראי אמילתיה דרבי
מת מצוה הוא ו) ומת מצוה קונה מקומו
לא צריכא ז אף על גב
עד למחנה גדול (במחנה)
פנוי אלא בית סאה.
יוסי ב"ר יהודה קא מהדרי דקאמר
[כמחנה] אלקים, וכמה
ואסיקנא פנוי מכלים,
דאית
מחנה אלקים עשרה. תני
לפיכך כשהוצרכו לחמש
איהו אינה מחיצה לא בדרך ולא
בשם ר' יהוד' י"ב אלף
ונשארו סאתים פנויים
ביישוב ואמרי ליה רבנן אחד משני דברים או שתי או ערב מחיצה היא אחד יחיד ואחד רבים בין בדרך בין ביישוב:
כמחנה ישראל. ת"ר
מכלים נאסרו אפילו
מתני' במחנה. היוצאת למלחמה: מביאין עצים. ואין חוששין לגזל: ומלערב. עירובי חצירות
אם הקיפו אלו ואלו ומחיצה
מחנה היוצא למלחמת
בחמש. איתמר שבתו
הרשות מותרין בגזל
שנים וניתוספו עליהן,
מפסקת ביניהם ויש שם פתח אין צריכין לערב: גמ' למלחמת הרשות. סתם מלחמת רשות ממלחמת יהושע ואילך שהיא
עצים יבשים כו'. עשרה
בשבת אחד, כיון שעכשיו
היתה מלחמת מצוה: עצים יבשים. וכל שכן לחים: עשרה תנאים. בבבא קמא בפ' מרובה (דף פ.): שיהו מרעין בחורשין. שיהא
דברים שהתנה יהושע
ג' הרי הן נעשו שיירה
כל אדם מוליך בהמותיו לרעות ביער של חברו ולא יקפיד בעל היער משום דלאו לקצירה קאי: הכא בתלושין. אע"פ שתלשום
מפורשין בסוף פרק
ונותנין להן כל צרכן. או
מרובה, אוקימנא מותרין
דילמא כיון שלא קנו
הבעלים לצרכן להיסק ויש בהם משום גזל אצל אחרים מותר לאנשי מחנה: מת מצוה קונה מקומו. אחד מי' תנאין שהתנה יהושע הוא:
בגזל עצים ואפילו בשאר
שביתה שלשתן כאחד
דאית
עצים דלא היזמי והיגי
אינן אלא כיחידים ואין
נינהו, ואפילו תלושין ואפילו יבשין.
ר'
יהוד' בן תימא או'
אף חונין בכל מקום.
ובמקום
שנהרגין שם נקברין.
נותנין להן אלא סאתים. וכן שלשה שקנו שביתה ומת א' מהם בשבת מאי כשיירה הן, או כיחידים. רב הונא אמר שבת
א) אולי צ"ל פעמים שנותנין להן אפי' יותר מכדי צרכן כגון שהוצרכו וכו'.