עושין פסין פרק
שני עירובין
יח.
מסורת הש"ס
תורה אור
אפילו
להרחיק כל שהוא. כל מה שבלבו לעשות היקף גדול: ובלבד שירבה
י' כורין מותר. פ"ה והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן
א) [במשנה שבמשניות הגי'
1. אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי
סחר], ב) לקמן כב:, ג) שם,
בפסין. דכל כמה דמרחיק מבור מגדיל ריוח שבין דיומד לדיומד
ראויין לשתיית אדם תשמיש דירה מעלייתא היא ואין
וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה:
ד) דמאי פ"א מ"א,
תהלים קלט ה
וצריך להרבות בפסין עד שלא יהא בין פשוט לפשוט ובין פשוט
להקשות א"כ אמאי אמר בגמרא מתני' דלא כרבי עקיבא מדלא
ה) ברכות סא. ע"ש, ו) [פי'
2. וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת
לדיומד יותר מי' אמות לר' מאיר או מי"ג אמה ושליש לרבי יהודה:
קתני בורות דילמא נקט ביראות דאפי' י' כורין שרי (ב) וי"ל דמתניתין
גוף. ערוך], ז) ברכות סא.,
הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן
ח) כתובות ח. ע"ש ברכות
לגינה ולקרפף. שאין הקיפן לדירה.
ר' יהודה היא דלא שרי אפי' בבאר
הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל
שם, ט) ברכות סא. נדה מה:
הָאָדָם: בראשית ב כב
קרפף היקף גדול חוץ לעיר להכניס
אלא בית סאתים וא"ת ומאי שנא גבי
להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין ר'
ע"ש שבת צה., י) בס"א: הא
3. וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם
שם עצים לאוצר: אבל אם היה דיר.
❖
שיירא דבעו רבנן שלא יהא בית
בנויה, כ) צ"ל חיננא,
יהודה אומר עד בית סאתים אמרו לו לא
אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
של בהמות שעושין בשדות היום כאן
סאתים פנוי והכא גבי פסין דגריעי
מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד
אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף אבל אם
רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם
והיום כאן כדי לזבל' בגללי הבהמות:
טפי מחבלים כדאמר בגמרא לא
היה דיר או א) סהר או מוקצה או חצר אפילו
וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר
הגהות הב"ח
סהר. לבהמות של עיר: מוקצה.
אצרכיה שלא יהא בית סאתים פנוי
אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ
בית חמשת כורין אפילו בית עשרה כורין
(א) רש"י ד"ה חבלים וכו'
רחבה שאחורי הבתים: וחצר. שלפני
בַּתֵּבָה: בראשית ז כג
וי"ל דגבי שיירא הואיל ונעשה לצורך
לשיירא דהוי פרוץ מרובה
4. וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת
מותר ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה
הבתים. דכל הני הקיפן לדירה הוא
שעה לא הוי חשיב מוקף לדירה כמו
לא דלא הותר: (ב) תוס'
בפסין: גמ' לימא מתני' דלא כחנניא דתניא
הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה
והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן
פסין אי נמי גבי עולי רגלים הקילו
ד"ה אפילו וכו' שרי די"ל
וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים
❖
דמתניתין:
ראויין לשתיית אדם תשמיש דירה
עושין פסין לבור וחבלין לשיירא וחנניא אומר
והחשיבו פסין כמו מחיצה גמורה כמו
וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
בראשית ב ז
מעלייתא הוא: גמ' חבלים לשיירא.
שהקילו לענין פרוץ מרובה על העומד
חבלין לבור אבל לא פסין אפי' תימא חנניא
5. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם
כדתנן בפ"ק (דף טז:) מקיפין שלשה
ומ"מ צריך לפרש כפירוש הקונטרס
וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת
בור לחוד באר לחוד איכא דאמרי מדלא
גליון הש"ס
חבלים דכולה עומד הוא אבל פסין
שְׁמָם אָדָם
בְּיוֹם
דחשיבי פסין מוקפין לדירה אע"פ
קתני חנניא אומר עושין חבלין לבור ופסין
גמ' בתחלה עלתה
הִבָּרְאָם: בראשית ה ב
במחשבה. עי' ר"ה דף כז לשיירא לא דהוי פרוץ מרובה ולא
שאין אדם דר שם דאלת"ה תקשה
(א)
6. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת
לבאר מכלל דלחנניא לא שנא בור ולא שנא
הותר אלא לבור משום בהמת עולי
ע"א תוס' ד"ה כמאן
מתני' לרב הונא בר' חנינא דבעי
כ)
הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם
מצלי': שם לא נצרכה
באר חבלין אין פסין לא לימא מתני' דלא
אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר
רגלים כדמפרש לקמן [כ:]: בור. מים
למימר בפ' הדר (לקמן דף סז:) דמחיצה
אלא למקום חתך. כעין
וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:
כחנניא אפילו תימא חנניא למאי דקאמר ת"ק
מכונסין ועבידי דפסקי ומשום הכי
שאינה מוקפת לדירה לא שמה מחיצה
זה חולין דף סח ע"ב:
בראשית א כז
רש"י ד"ה בור הרבים
קא מהדר ליה לימא מתני' דלא כר"ע דתנן
אסר חנניא דזמנין דפסקי מיא ובטלי
7. וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים
דפריך לר' יוחנן דאמר מחיצה היא
ב)
אלא שמחוסרת דיורין: בור לחוד
וכו' מדכרי אהדדי. עי'
תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן
מחיצות ולא הותרו פסי ביראות אלא
אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד
❖
לעיל דף ג ע"א:
וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו
מפני מימיהן של בהמת עולי רגלים:
ובאר לחוד. המקשה נמי היה יודע
עושין להן פסין אבל בור היחיד עושין לו
וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:
❖
באר. מים חיים וביראות דמתניתין
שיש חילוק בין בור לבאר דמתני' היא
בראשית ב כא
מחיצה גבוה עשרה טפחים דברי ר"ע ואילו
הגהות הגר"א
מדלא קתני בורות במים חיים קאמר:
אלא שהיה מדקדק לפרש מדלא פירש
הכא קתני לביראות לביראות אין לבורות
בור הרבים. אי פסקי מיא $ מדכרי
במילתיה ופסין לבאר מכלל דלא מפליג
[א] גמ' דיו מנודה שבח
רבינו חננאל
לא אפי' תימא ר"ע באר מים חיים דפסיקא
יונה בית שתי נתקלל במדה
אהדדי ולא מטלטלי התם: באר
כמו שמדקדק בסמוך וה"ה דהוה מצי
שלשה. סימן כצ"ל (והוא
ואמרינן לימא מתניתין
ליה לא שנא דרבים ול"ש דיחיד קתני בור
היחיד. דלא פסקי מיא: לבורות לא.
למימר מתניתין דלא כתנא קמא
סימן לכל מימרות דר'
דלא כחנניא, דתניא חנניא
❖
מכונסין דלא פסיקא ליה לא קתני לימא
ואפילו דרבים: מכונסין דלא פסיקא
דבמתני' קתני דווקא באר ולא בור:
ירמיה ב"א עד הפיסקא):
אומר חבלין לבור ולא
בור
פסין. ואוקימנא אפי'
ליה. דאיכא בור הרבים דמהני ואיכא
לחוד. פירש רש"י בור מים
מתני' דלא כר' יהודה בן בבא דתנן רבי
ג)
תימא חנניא, אימור דאמר
בור דיחיד דלא מהני לא קתני:
מכונסין דעבידי דפסקי ואע"ג
יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא
חנניא חבלים ולא פסין
מוסף רש"י
ואילו הכא ביראות קתני. דמשמע
דלקמן בפירקא קאמר טעמא דבעינן
לבור, לבאר מי אמר כו'.
לבאר הרבים בלבד ואילו הכא קתני לביראות
אלא לבאר הרבים
לימא מתניתין דלא כר"ע.
תרי חד דרבים וחד דיחיד: ביראות
מים חיים משום דבעינן מידי דחזי
ל"ש דרבים ול"ש דיחיד אפי' תימא ר' יהודה
בלבד. דאיכא תרתי
דתניא אחד (רשות) [באר]
דעלמא. אכל ביראות קאי ולעולם
לאדם האי טעמא לא שייך אלא לר'
למעליותא (לקמן כב:). דיו
הרבים ובור הרבים ובאר
בן בבא מאי ביראות ביראות דעלמא מאי
פרצוף פנים. שני
דרבים: השיתין. מיני תאנים רעות
יהודה בן בבא דאמר אין עושין פסין
היחיד עושין להן פסין
דיומדין א"ר ירמיה בן אלעזר דיו עמודין:
פרצופין בראו תחלה, אחד
כו'. אפי' תימא ר"ע באר
כדאמר במס' ברכות (דף מ:): פטורין.
אלא לבאר הרבים לבד וטעמא משום
מלפניו ואחד מלאחריו,
דפסיקא ליה לא שנא
[א] ד"יולמ"נודהשב"חזונ"יתנתק"לקלבמיד"ה
מן הדמאי דכיון דרעות הן לא חס
דבעי מידי דחזי לאדם דאי משום דלא
וצלחו לשנים ועשה מן
דרבים ולא שנא דיחיד
האחד חוה (ברכות סא.).
שלש"ה סימן: תנן התם ר' יהודה אומר כל
עלייהו עם הארץ ועישרן: חוץ מן
פסקי אפילו בור רבים נמי דאין
[קתני], מכונסין דלא
ד)
היינו דכתיב אחור
פסיקא ליה כו'. לימא
הדיופרא. שהוא חשוב: דיו פירות.
לחוש דילמא פסקי אבל שאר תנאים
השיתין פטורין חוץ מן הדיופרא מאי דיופרא
וקדם צרתני. לשון צורה
מתניתין דלא כר' יהוד' בן
טוענין ב' פעמים בשנה: אחור וקדם
טעמייהו משום דלא פסקי דאי בעי
דהיינו שני פרצופין (שם).
אמר עולא אילן העושה דיו פירות בשנה
בבא, דתנן ר' יהוד' בן
היינו דכתיב ויבן. שהיה
צרתני. מלפנים ומאחור צרת לי צורת
בבא אומר אין עושין פסין
מידי דחזי לאדם אפילו בור הרבים
א"ר ירמיה בן אלעזר דיו פרצוף פנים היה
ה)
צריך בנין (שם). מאי ויבן.
בשלמא
אלא לבאר הרבים בלבד
פנים: הצלע. בין לרב בין לשמואל
למ"ד פרצוף
נמי לא:
❖
והלא כבר נבנה (שם).
לו לאדם הראשון שנאמר 1 אחור וקדם צרתני
כו', ומתניתין קתני
לשון צדדין כמו ולצלע המשכן השנית
היינו כו'.
מכאן היה מקשה ריב"ם
לביראות לא שנא דרבים
כתיב ויבן ה' אלהים את הצלע וגו' רב
2
ולא שנא דיחיד. אפי'
(שמות כו): פרצוף. חילקו לשנים
על פ"ה דפירש בריש כתובות (דף ח.)
תימא מתני' ר"י בן בבא
ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב
רב ניסים גאון
ו)
שהיה זכר מכאן ונקבה מכאן: זנב.
ב' יצירות הוו ולכך בריך שתים יוצר
מאי ביראות דתנן
בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב אחור וקדם
היה לו לאדם הראשון ונטלו ממנו
האדם ואשר יצר דהוי כמ"ד זנב ועוד
כל השיתין פטורין. תמצא
במשנתינו, ביראות דרבים
פירושו בברכות בפרק
אין ביראות דיחיד לא,
וברא את חוה: מאי אחור וקדם צרתני.
צרתני אלא למ"ד זנב מאי אחור וקדם צרתני
דבתר הכי קאמר התם לכ"ע חדא
כיצד מברכין על הפירות.
ומאי ביראות [ביראות]
דמשמע ב' צורות: מאדם ועד בהמה.
יצירה הוי מר סבר בתר מחשבה אזלינן
כדר' אמי דא"ר אמי אחור למעשה בראשית
שיתין אמר רבה בר בר
דעלמא. מאי דיומדין אמר
אדם הוזכר בפורענות תחילה: ה"ג
ומר סבר בתר מעשה אזלינן והיינו
חנה אמר ר' יוחנן תאיני.
ר' ירמיה דיו עומדין. פי'
וקדם לפורענות בשלמא אחור למעשה
ובגמרא דבני מערבא
שני עמודין. כלומר נראין
היינו דכתיב וייצר בתרין יודין. דמשמע
כמ"ד זנב דאליבא דידיה דרשינן הנהו
בראשית דלא איברי עד מעלי שבתא אלא
מהוצאת העלין ועד הפגין
כשנים. תנן ר' יהוד' אומר
ב' צורות: אוי לי מיצרי. שמצערני
קראי כרבי אבהו לכן נראה דשתי
נ' יום.
כל השיתין פטורין חוץ מן
וקדם לפורענות מאי היא אילימא משום
אם אעשה רצון יוצרי: אוי לי מיוצרי.
יצירות הואי היינו כמאן דאמר פרצוף:
הדיפרא, אמר עולא אילן
קללה הא בתחילה נתקלל נחש ולבסוף
העושה שתי פירות בשנה
אם אעשה רצון יצרי: זכר ונקבה
יד
כו'. דיו פרצופין היו לו
נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם אלא למבול דכתיב וימח את כל היקום
בראם. משמע מתחילת בריאתו
3
לאדם הראשון שנאמר
היה זכר ונקבה זכר מצד זה ונקבה
אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה וגו' בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב
אחור וקדם צרתני. ויבן ה'
אלהים את הצלע. רב
מצד זה: ברא אותו. משמע חד:
וייצר תרין יודין אלא למ"ד זנב מאי וייצר כדר"ש בן פזי דא"ר שמעון בן פזי
ז)
4
ושמואל חד אמר פרצוף,
ויבן. משמע שהיתה מחוסרת
אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב 5 זכר
וחד אמר זנב. ר' אבהו
בנין: מאי ויבן.
בנויה י) ועומדת
רמי כתיב זכר ונקבה
ונקבה בראם אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם לכדר' אבהו
בראם, וכתיב בצלם
היתה: שקילעה.
קליעת שיער:
אלהים ברא אותו,
ח) דר' אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב 6 (כי) בצלם אלהים ברא
אוצר
בתחילה עלה במחשבה
אותו $ בתחלה עלתה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא
ליבראות שניהם כאחד,
ולבסוף בראו יחידי. ויבן.
אחד בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב 7 ויסגור בשר תחתנה אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגור
מלמד שקילעה לחוה,
בשר תחתנה אמר רב זביד ואיתימא ר' ירמיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק $ לא נצרכה אלא למקום חתך
שכן בכרכי הים היו קורין
לקלעיתא בנייתא.
בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ויבן אלא למ"ד פרצוף מאי ויבן לכדר' שמעון בן מנסיא ט) דדריש ר"ש בן מנסיא
ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא
בנייתא דבר אחר ויבן ה' אלהים אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבניין
אוצר