2/33

יח:

עושין

פסין פרק שני עירובין

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

יד

אוצר רחב מלמטה וקצר מלמעלה. שאם היה רחב מלמעלה כשהוא

ג א מיי' פכ"א מהלכות ליד לא ינקה רע. לאו היינו קרא דדריש בסוטה (דף ד:) לענין

א) ברכות סא. מס' כלה

פ"א, ב) [כתבו תוספות

ממלאו מכביד משאוי הפירות על הכתלים ומטה אותם: רחבה

אסורי ביאה הלכה כב

גסות הרוח דהתם דריש מקרא דתועבת ה' כל גבה לב יד ליד

מ)

סמג לאוין קכה טוש"ע

בברכות סא. ד"ה אלא

מלמטה. חלל בית הרחם שלה: שושבינות. שנשתדל בחיתונו לשמחו

וגו' וקרא דהכא היינו יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט:

אה"ע סימן כא סעיף א:

מעתה גבי אלקנה דכתיב

מתקיף

ולהתעסק בצרכי סעודת

חופה: סגי. מהלך: ואפילו היא אשתו.

לה רב נחמן בר יצחק.

מכאן משמע דרב נחמן בר

ד ב מיי' פ"ו מהלכות

וילך אלקנה אחרי אשתו וגו'

תפלה הל"א סמג עשין

שיבוש הוא שאין פסוק זה

שהוא גנאי לו: נזדמנה לו על הגשר.

יצחק לאו היינו רב נחמן

סתמא: ולא אחורי בית הכנסת

יט טוש"ע או"ח סימן צ

בכל המקרא ול"ג ליה ע"כ

והיא מהלכת לפניו: יסלקנה לצדדין.

אוצר מה אוצר זה

רחב מלמטה וקצר

סעיף ח:

שוב מצאתי ברש"ל ישן דפוס

ויעבור לפניה: בנהר. דמדליא למנא

בשעה שהצבור מתפללין. בתוספתא

ה ג מיי' פ"ג מהל' ת"ת

קרקא שנת ושלו"ה בברכות

מלמעלה כדי לקבל את הפירות אף האשה

הלי"ג טור או"ח סימן

סא. האריך לקיים הגי' ע"פ

ומסתכל בבשרה ובאשת איש קאמר:

דמגילה [פרק ג] תניא אין פותחין בתי

רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כדי לקבל

רלח טוש"ע יו"ד סימן רמו

פסוקים מלוקטים הרבה

המרצה. מונה: יד ליד. המרצה מיד

כנסיות אלא למזרח שכן מצינו במשכן

❖

סעיף כד:

ונכנס בגדר דחוקה למאד

את הולד 1 ויביאה אל האדם מלמד שעשה

ליד אפי' הוא כמו משה שקבל תורה

שנא' [במדבר ג] והחונים לפני המשכן

ולבסוף הודה בעצמו דלפי

הקב"ה שושבינות לאדם הראשון מכאן

פרש"י בשופטים דפלגש

מיד הקב"ה לידו: עם הארץ היה.

קדמה וגו' מזרחה וגו' ונראה דקסבר

בגבעה היה בתחילת ימי

לגדול שיעשה שושבינות לקטן ואל ירע לו

תורה אור השלם

דלא גמר דרך ארץ דמתני' דקתני

האי תנא דשכינה במערב והיו

השופטים א"א לקיים

ולמאן דאמר פרצוף הי מינייהו סגי ברישא

לעיל לא יהלך אדם אפילו אחרי

1. וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת

משתחוים למערב או היתה א"י ובהמ"ק

הגירסא בשום אופן ע"ש

ומעתה פי' רש"י דהכא

אשתו: אלקנה. נביא היה כדתניא

הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן

אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא דזכר סגי

במערבם דכתיב [דה"ב ו] (ויתפללו)

בסוגיין ד"ה אלקנה נביא

הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל

בסדר עולם ויבא איש האלהים אל

[והתפללו] דרך ארצם וכתיב [דניאל

ברישא דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה

היה כדתניא וכו' צריך לפני

הָאָדָם: בראשית ב כב

ולפנים], ג) [סנהדרין קח:

עלי זה אלקנה י' נביאים נקראו איש

2. יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע

ו] וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד

ה)

בדרך ואפי' היא אשתו נזדמנה על הגשר

ע"ש], ד) [ברכות נח.],

וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט:

האלהים והוא א' מהםו) וליכא למימר

ירושלם והשתא לכאורה נראה דאחורי

יסלקנה לצדדין וכל העובר אחורי אשה

ה) [ש"א ב], ו) [ספרי ריש

משלי יא כא

עם הארץ היה: ולמאי דקאמר רב

בית הכנסת היינו לצד הארון ומיהו

ברכה], ז) [משלי ה],

3. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי

בנהר אין לו חלק לעולם הבא: תנו רבנן

ח) בס"א: המינות,

נחמן. דהאי אחרי אחרי ממש קאמר:

אין נראה (דבסוף פרק) קמא דברכות

נ)

אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ

ט) בס"א: מאחוריהם,

א) המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה

וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ

בי רב. מקרא [שקורין] תינוקות של

(דף ו:) אמרינן ההוא גברא דהוה

י) [בראשית ג], כ) בע"י:

אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה

לידו בשביל שיסתכל בה אפילו דומה

בית רבן: ולא אחרי אשה. אשת איש:

מצלי אחורי בי כנישתא א"ל אליהו

במאמר, ל) [חגיגה טז.],

וַיֹּאמֶר אָנִי:

מ) [משלי טז], נ) [צ"ל

למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני לא

ולא אחרי עבודת גלולים. שמא ימשך

שופטים יג יא

כדו בר קיימת קמי מרך פירוש כשתי

דבפרק], ס) ואפשר כיון

4. וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי

אחריה וכתיבז) הרחק מעליה דרכך

רשויות וקאמר לא שנו אלא דלא קא

ינקה מדינה של גיהנם ועליו הכתוב אומר

דהופך פניו כלפי ארון לא

יְיָ וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶJָ

ואמרי' (ע"ז דף יז.) זו האפיקורסותח):

מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר

מיחזי כב' רשויות [תו"י בשם

2 יד ליד לא ינקה רע לא ינקה מדינה של

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ:

מורי הרב דודי ז"ל],

מלכים ב ד ל

ולא אחורי בית הכנסת בשע' שהציבור

אפיה לבי כנישתא לית לן בה ואם

גיהנם אמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה

ע) [וע"ע תוס' פסחים לו.

5. וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ

מתפללין. שנראה ככופר שעומד

היה עומד לצד הארון כ"ש דאי מהדר

❖

ד"ה מה],

שנאמר 3 ויקם וילך מנוח אחרי אשתו מתקיף

וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים

מאחריה ואינו נכנס: בנדוי. שישב

אפי' לבי כנישתא דמחזי כשני רשויו'

ס)

ט)

וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ

לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה גבי

מאה ושלשים שנה נזוף מפני שגער

וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה

שהצבור משתחוי' למזרח והוא משתחוה

וַיֵּלַךְ: בראשית כד סא

אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו הכי

הגהות הב"ח

ב)

למערב ועוד דאמר התם בפר' הרואה

בו הקב"ה דכתיב המן העץ וגו' וקללו:

י)

6. וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים

נמי וגבי אלישע דכתיב ויקם וילך אחריה

זרזי תאנה. חגורות מתרגמינן זרזין

(א) גמ' בשעה שהצבור

(דף סא.) אסור לו לאדם לעבור

וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד

מתפללין: (ב) רש"י

בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא

(בראשית ג): שכבת זרע דחזא לאונסיה.

הכי נמי אלא אחרי דבריה ועצתה הכא נמי

אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור

ד"ה אומרים מקצת וכו'

אֶת שְׁמוֹ שֵׁת:

נעשה שידין ורוחין ולילין מיני מזיקין:

מתפללין ולא אמרן אלא דליכא פיתחא

אחרי דבריה ועצתה אמר רב אשי ולמאי

כמחניף בפניו בפניו כתיב

בראשית ה ג

❖

אומרים מקצת שבחו כו'. כלומר דרך

7. וַיֹּאמֶר יְיָ לְנֹחַ בֹּא

כצ"ל והד"א:

אחרינא אבל איכא פיתחא אחרינא

דאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפילו

אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל

ארץ הוא שאע"פ שאדם משבח את

לית לן בה א"כ משמע לפי שעובר

בי רב נמי לא קרא דכתיב ותקם רבקה

הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי

חברו שלא בפניו הרבה אין מרבה

לפני הפתח ואינו נכנס ונראה דאחורי

צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה:

גליון הש"ס

ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה

בשבחו לפניו מפני שנראה כמחניף (ב):

בראשית ז א

בית הכנסת היינו לצד פתח ביהכ"נ

גמ' ואר"י בן אלעזר כל

8. אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ

אחרי האיש ולא לפני האיש אמר רבי יוחנן

בפניו. כתיב צדיק: שלא בפניו. כתיב

וקורא אחורי לפי שהוא אחורי העם:

בית שנשמעין בו ד"ת

אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה

מרורין

אחרי ארי ולא אחרי אשה אחרי אשה ולא

צדיק תמים: טרף בפיה. מאמרכ) פיה

כזית. $ היינו אילן של

בלילה. עי' סנהדרין דף

בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים

צב ע"א וע"ש דף קח ע"ב

אחרי עבודת כוכבים אחורי עבודת כוכבים

ביקשה שיהא זית טרף שלה והיינו

זית והוא מר ואילן נמי

הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:

ושם איתא א"ר אלעזר:

בראשית ו ט

מזון: בשר ודם. נח: ולא אמר איה

מקרי זית דכתיב [שמות טו] ויורהו ה'

ולא אחורי בית הכנסת בשעה שמתפללין

תוס' ד"ה מרורין כזית

(א)

9. וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה

אלוה עושי. לא הוצרך להתאונן ולומר

עץ $ ודרשינן זה זית שאין לך מר

היינו אילן. עי' פסחים דף

ואמר ר' ירמיה בן אלעזר כל אותן השנים

לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת

לו ע"א תוס' ד"ה מה

איה עושי והריני חרב מי שנותן

טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי

באילנות כמו זית ע):

שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין

מרור: בא"ד ודרשי' זה

כל הנשמה. פר"ח קרי ביה הנשמה

קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:

זמירות של תורה בלילה. ולהכי נקט

זית. מכילתא סוף פרשת

בראשית ח יא

ולילין שנאמר 6 ויחי אדם שלשים ומאת שנה

נתברכו

❖

לילה שהקול נשמע מרחוק: מיום בשלח פרשה א:

שכיניה. והא

בדגש:

01. שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב

ויולד בדמותו כצלמו מכלל דעד האידנא לאו

הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעֹשֶׁר

שחרב בית המקדש. ופסקו הכהנים

דאמר [בת"כ פ' בחוקותי] ושממו עליה

אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי

כצלמו אוליד מיתיבי היה ר' מאיר אומר אדם

מלברך בשם המפורש כדאמר באין

אויביכם שזו היא מדה טובה שאינה

לֶחֶם חֻקִּי: משלי ל ח

מוסף רש"י

הראשון חסיד גדול היה כיון שראה שנקנסה

דורשין שהיו מברכין בשם המפורש:

11. וְלֹא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ

טוענת פירות בשעה שאין שרויין בה

ל)

כדי לקבל את

עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה:

דיו לעולם שישתמש. בשם ב' אותיות

מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלשים

כאן היו בני יהודה שכיניה אי נמי שאינה

הפירות. שאם יהיה קצר

איוב לה י

בין לשבח לפניו בין לברך איש את

מוציאה כל כך כמו כשהם עליה:

שנה ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה

21. כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל

מלמטה ורחב מלמעלה

חבירו דכתיב כל הנשמה תהלל יה

תהא התבואה דוחפת

יָהּ הַלְלוּ יָהּ:

והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה כי קאמרינן ההוא בשכבת

את הכתלים מלמעלה

תהלים קנ ו

כלומר זה השם שכל הנשמה כולה

זרע דחזא לאונסיה ואמר רבי ירמיה בן אלעזר מקצת שבחו של אדם אומרים

31. וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ

לכאן ולכאן, שהמשא

ראוי להשתמש בו מכלל דשם בן

מכביד עליהם (ברכות

קִפֹּד וְאַגְמֵי

מָיִם

בפניו וכולו שלא בפניו מקצת שבחו בפניו דכתיב כי אותך ראיתי צדיק לפני

סא.). שושבינות. משתדל

ארבע אותיות ושם המפורש לא לכל

וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא

בחופתו ובזיווגו (שם).

בדור הזה כולו שלא בפניו דכתיב 8 נח איש צדיק תמים היה בדורותיו וא"ר

הַשְׁמֵד נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת:

הנשמה ניתן אלא לכהנים בלבד דכתיב

ולמאן דאמר פרצוף.

ישעיהו יד כג

ירמיה בן אלעזר מאי דכתיב והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה לפני

(דברים י) ולברך בשמו וכתי' (במדבר ו)

ג)

41. וְשַׂמְתִּי שֹׂמְרוֹן לְעִי

ומתחלתו היה מצד אחד

זכר ונקבה מצד אחר, הי

ושמו את שמי המיוחד לי: נתקללו

הקב"ה רבש"ע יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך ואל יהיו מתוקין כדבש

הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם

מינייהו סגי ברישא.

וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ

שכיניה. מקללתה: נתברכו שכיניה.

ותלוין ביד בשר ודם כתיב הכא טרף וכתיב התם הטריפני לחם חוקי $ וא"ר

איזהו פרצוף היה מהלך

וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה:

❖

מקללתה: למורש קיפוד. ושם הולכות

לפנים (שם). ואפילו היא

מיכה א ו

ירמיה בן אלעזר ג כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב

אשתו.

גנאי הדבר (שם)

החיות רעות ומזיקות מקומות הסמוכות

שנאמר ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה ואמר רבי

נזדמנה על הגשר.

לה דאוי לרשע ואוי לשכינו [סוכה נו:]:

אשת איש והיא לפניו

ירמיה בן אלעזר מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי

רבינו חננאל

. יסלקנה לצדדין.

למטעי

(שם)

אותיות שנאמר כל הנשמה תהלל יה הללויה ואמר רבי ירמיה בן

ד)

עד שיעבור לפניה (שם).

ויביאה. מלמד שעשה

אחורי אשה בנהר.

הקדוש ברוך הוא

אלעזר נתקללה בבל נתקללו שכיניה נתקללה שומרון נתברכו שכיניה נתקללה בבל נתקללו שכיניה

אחורי אשת איש, מגבהת

שושבינות לאדם הראשון,

דכתיב ושמתיה למורש קיפוד ואגמי מים נתקללה שומרון נתברכו שכיניה דכתיב ושמתי שומרון לעי השדה

בגדיה מפני המים וזה

מיכן לגדול שעושה

מסתכל בה (שם). יד ליד

שושבינות לקטן ואל ירע

למטעי

לא ינקה רע. אפילו

לו. תניא לא יהלך אדם

כמשה רבינו שקבל תורה מימינו של הקב"ה, לא ינקה רע, וקרא באשה משתעי (שם). עם הארץ היה. לא שמש תלמידי חכמים,

אחרי אשה בשוק ואפי' היא אשתו, ואפילו אחותו נזדמנה על הגשר יסלקנה לצדדין. [ו]כל העובר על הנהר אחורי אשה

שלא למד משנה זו ששנינו לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו (שם). ולמאי דאמר רב נחמן. שהלך אחריה ממש, אם

אין לו חלק לעולם הבא. ת"ר המרצה מעות ליד האשה בשביל להסתכל בה, אפי' הוא כמשה רבינו וכו' עליו הכתוב אומר

כן אפילו בי רב נמי לא קרא. עם תינוקות של בית רבן (שם). בשעה שהצבור מתפללין. דכיון שאינו נכנס נראה כפורק

יד ליד לא ינקה רע. פי' שקיבל התורה מידו של הק' [ב"ה] לא ינקה מדין גיהנם. מנוח עם הארץ היה שנא' וילך מנוח

עול ומבזה בית הכנסת (שם) או: שנראה כמבריח עצמו מפתח בית הכנסת שבמזרח (שם ח:). זית טרף בפיה. בפיה היתה

אחרי אשתו. והלא באלקנה כתיב וילך אלקנה אחרי אשתו. ובאלישע כתיב ויקם וילך אחריה. אלא מאי אחריה אחרי דבריה

שואלת מזון טרף של זית (סנהדרין קח:). נתקללה בבל נתקללו שכיניה. כלומר אוי לרשע ואוי לשכנו (ברכות נח.). למורש

ואחרי עצתה. אמר ר"י אחרי ארי ולא אחורי אשה. אחרי אשה ולא אחרי בית הכנסת א), אחורי בית הכנסת ולא אחורי בית

קיפוד. חיות ועופות רעים ומזיקין את השכנים אבל עי השדה ומטעי כרם שנתקללו בה ערי ישראל הנאה היא לשכנים (שם).

ע"ז, בשעה שהצבור מתפללין. היה ר"מ אומר אדם הראשון חסיד גדול היה כיון שראה שנקנסה מיתה עליו ישב בתענית

ק"ל שנה, ופירש מן חוה והעלה זרזי תאינים על בשרו. ופרקינן שכבת זרע דחזה לאנסו. פי' קרי נעשו שידין ולילין. אומר

מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו כו'. אמרה יונה רבון העולמים יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך ואל יהו מתוקין כדבש ומסורין בידי בשר ודם כו'. כל בית שנשמעין ממנו דברי תורה בלילה אינו חרב, שנאמר ולא אמרו איה

אלוק' עושי נותן זמירות בלילה. א"ר ירמיה בן אלעזר מיום שחרב ביהמ"ק דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנא' כל הנשמה תהלל יה. פי' הנשמה [בדגש] כדכתיב הארץ הלזו הנשמה, פי' משנעשית א"י נשמה הילולו של הקב"ה בי"ה בחצי השם

והוא ככל השם. ומפורש במנחות בגמ' דהקומץ. וי"א כיון שאין אומרים שם ככתובו אלא במקדש ובמדינה בכינויו. וחציו ככולו, כיון שנחרב בית המקדש מהללין שבח הק' בחו"ל בחצי השם שהוא חשוב ככלו. נתקללה בבל נתקללו שכיניה. שנאמר

ושמתיה למורש קיפוד ואגמי מים וטאטיתיה במטאטי השמד. נתקללה שומרון נתברכו שכיניה. שנאמר ושמתיה לעי השדה למטעי כרם לשכיניה.

א) כצ"ל וכ"ה הגי' בגמ' בפי' ר"ח ברכות שם ד"ה א"ר יוחנן.