עושין פסין פרק
שני עירובין
יט.
מסורת הש"ס
תורה אור
[פושעי ישראל אין אור שולטת בהן
למטעי כרם. ויהנו שכיניה ושבח הוא לה שנזכרת לטובה: חכה. עץ
א) [בס"א: בפושעי אומות
תימה דבמס' חגיגה
ק"ו ממזבח הזהב.
1.
לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה
שפותח פיו שלא יכול לדבר: לך דומיה. הכל שותקין כנגדך: שדומה
העולם, ובס"א נוסף ג"כ:
(דף כז.) עביד ק"ו מסלמנדרא דתלמידי חכמים אין אור שולטת
אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם
עע"ז], ב) חגיגה כז.
תהלים סה ב
עליו כו'. נוחין לו יסורין שמקבלן מאהבה: ולך ישולם נדר. אותה דומיה
נֶדֶר:
בהן מק"ו וי"ל דפושעי ישראל פניהם משחירי' ואלו תלמידי חכמי' כלל וכלל לא]:
ע"ש, ג) [סנהדרין לז.
2. עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא
בר
שהוא דומהט) ביסורין דומה לו כשילום נדר: מעין ישיתוהו. כמעין של
מבא וכו' כ). לא שייך למחשביה בהזהב (ב"מ דף נח:) גבי שלשה
וש"נ], ד) [פי' ולא ניכר
מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת
הברית ולבקר בהיכלו תרגום
שיתין נקב שבבנין המזבח שניסוך היין
יורדין לגיהנם ואינן עולין דזה עולה
יַעְטֶה מוֹרֶה:
ולבשקר בהיכלי' (תהלי' כז)
תהלים פד ז
של ספלים יורד לתוכו כל השנה
כשקיבל דינו והא דלא חשיב התם
למטעי כרם וא"ר ירמיה בן אלעזר בא
ערוך ערך בשקר], ה) [צ"ל
3. וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי
כדאמרי' בלולב וערבה (סוכה מט.):
פושעי ישראל בגופן והצדוקין כו' ל)
בן], ו) [סוכה לב: ע"ש],
וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם
הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי
ז) [צ"ל כגיהנם], ח) [בע"י
הפושעי' בי. עדיין ואפי' בשעת תולעתם
דאין עולין לפי ששנויים בברייתא
מ)
תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת
מדת בשר ודם מתחייב אדם הריגה למלכות
הגי' חנם עי' במהרש"א
וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ
ואשם: דא"כ. דהא דר"ל בפושעי
ואע"ג דמלבין פני חבירו חשיב ליה
בח"א], ט) בס"א: דומם,
מטילין לו חכה לתוך פיו כדי שלא יקלל את
דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר:
ישראל מוקי לה להאי קרא דכתיב
ותני ליה במס' אבות מ"מ אשמעינן
י) בס"א: משבח, כ) בס"א:
ישעיהו סו כד
המלך מדת הקב"ה אדם מתחייב הריגה
על הגויה, ל) בס"א:
4. כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ
ואשם לא תכבה קשיא דידיה אדידיה:
דמכנה שם הוי מלבין אע"ג דדש
בגופן והמינין והמוסרין,
למקום שותק שנאמר 1 לך דומיה תהלה ולא
מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ:
$ ולא מבשקר. איננו מכירו שהוא יהודי
ביה בשמיה:
מ) [דר"ה יז.], נ) [תהלים
שיר השירים ו ז
דילמא
עוד אלא שמשבח שנאמר תהלה ולא עוד
דמשכה ערלתו ודומה לו כמי שאינו
היינו דירושלים. כדכתיב
נה], ס) [ברכות נד:],
5. הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם
❖
ע) [לשבת חנוכה],
נימול: המוציא והמעלה. המוציא אתכם
אלא שדומה לו כאילו מקריב קרבן שנאמר
(יהושע טו) גיא בן הנם
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת
לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְיָ:
מארץ מצרים (ויקרא כב) וכן המעלה
וגו' ירושלים ולא גרסינן היינו
1 ולך ישולם נדר היינו דא"ר יהושע בן לוי
ויקרא כב לג
דמדבר: באר שחת כדכתיב כי
אתכם מארץ מצרים (שם יא): דפשעי.
6. כִּי אֲנִי יְיָ הַמַּעֲלֶה
מאי דכתיב עוברי בעמק הבכא מעין
הגהות הב"ח
2
בחייהם: מבטן שאול. יונה בן אמתי
אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך
ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה עוברי אלו
(א) גמ' על עסקי חנם:
לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים
קאמר ליה: בדבי רבן יוחנן בן זכאי.
לראות שחת. [והיינו באר שחת]
(ב) תוס' ד"ה והא איכא
וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ
בני אדם שעוברין על רצונו של הקב"ה
ברייתא שנסדרה בבית מדרשו כעין
וכו' וגם בג' דברי'. נ"ב
ומהאי קרא הוה מצי לאתויי דשמו
ויקרא יא מה
אָנִי:
עמק שמעמיקין להם גיהנם הבכא שבוכין
כלומר במדרש של ג'
7. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר
תוספתא שסידר ר' חייא ור' אושעיא:
שאול והא דלא מייתי קרא נ) ואתה
דברים: (ג) בא"ד וארבע
לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס
ומורידין דמעות כמעיין של שיתין גם ברכות
ציני. דקלים: כשרין. ללולב: טיט
אלהים תורידם לבאר שחת דהאי
דברים בשמות שלמה
עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ
❖
הכתובין באותו ספר:
יעטה מורה שמצדיקין עליהם את הדין
היון. הוא רפש לטבוע בו ובלע"ז פנ"ק
קרא בקבר כתיב כדמוכח סיפא דקרא
מִתּוֹךְ הַקָּהָל:
במדבר טז לג
וסתם טיט היינו שראוי לבנין: שחת
אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם:
ואומרים לפניו רבונו של עולם יפה דנת
8. וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה
וצלמות
ובאר שחת חדא מילתא היא: על
דכתיב יושבי חשך
יפה זכית יפה חייבת ויפה תקנת גיהנם
לִי אֶל יְיָ וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן
גליון הש"ס
עסקי $ הנם. עריות: תפתה. גיהנם
וצלמות. האי קרא
שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ
לרשעים גן עדן לצדיקים איני והאמר רבי
רש"י סד"ה ולא מבשקר
יונה ב ג
קוֹלִי:
דכתיב בההוא קרא מדורתה אש
בתהלים כתיב גבי ס) ארבעה צריכין
איננו מכירו. וכן לא
9. וְסַלְעוֹ מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר
שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של
ועצים הרבה: בית שאן פיתחו.
להודות ונראה כספרים דגרסי בטרם
בשקרוה יבמות דף קכ
וְחַתּוּ מִנֵּס שָׂרָיו נְאֻם יְיָ
גיהנם אינם חוזרין בתשובה שנאמר ויצאו
ע"א: שם בד"ה על עסקי
3
שפירותיו מתוקין מכל ארץ ישראל:
אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות
אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר
חנם עריות כצ"ל. וכדאיתא
וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'
לוֹ בִּירוּשָׁלִָם:
משתבח בפירות דעבר ימינא.
(איוב י') [חיתית גרס דתחתית כתיב
ביומא פרק יוה"כ נאכל
ישעיהו לא ט
שפשעו לא נאמר אלא הפושעים שפושעים
משתבח בפירות של עבר הנהר פרת
ביחזקאל (ל"א) כשהראה הקב"ה שכל
במצרים חנם זה עריות
01. הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ
י)
❖
מהרש"א:
בדרומו: רבקה נכנסת ורבקה יוצאת.
והולכין לעולם ל"ק הא בפושעי ישראל הא
הגוים יורדים לגיהנם כתיב שם אל
אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן:
תהלים פח יב
ולא פרה נכנסת ופרה יוצאת דא"כ
ארץ תחתית]:
בפושעי עובדי כוכבים א) הכי נמי מסתברא
11. כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי
והאיכא תפתה. תימה דלא
לא הוו להו קשורות: כמה ראשה
לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ
לעזי רש"י
דא"כ קשיא דר"ל אדריש לקיש דאמר ריש
ב)
ורובה של פרה. שנתנו חכמים שיעור
לִרְאוֹת שָׁחַת:
חשיב עלוקה ור"ת
❖
לקיש פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת
פנ"ק. בוץ.
תהלים טז י
להרחקת פסין מן הבור שיהו רחוקין
מפרש דעלוקה שם חכם כמו לאיתיאל
21. וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן
בהן ק"ו ממזבח הזהב מה מזבח הזהב
כדי ראשה ורובה כדתנן במתני' [יז:]:
והא דמוקי ליה במסכת עבודה זרה
מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל סֶלַע
שהן שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עמד כמה
רַגְלַי כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי:
מוסף רש"י
(דף יז.) בגיהנם היינו משום דכתיב
תהלים מ ג
שנים ולא שלטה בו האור פושעי ישראל שמליאין מצות כרמון שנאמר כפלח
בתריה שאול ועוצר רחם ומיהו קשה
4
כעובי דינר זהב. דבר
31. יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת
מועט, לא חסר זהבה
הרמון רקתך ואמר ר"ש בן לקיש אל תיקרי רקתך אלא ריקתיך שאפי' ריקנין
דבפסיקתא לא חשיב להם בשמות
אֲסִירֵי ע¢ נִי וּבַרְזֶל:
דנעשה בו נס (חגיגה כז.).
תהלים קז י
שלמה וגם בג' דברי' (ב) וד' דברים (ג)
שבך מליאין מצות כרמון עאכ"ו אלא הא דכתיב עוברי בעמק הבכא ההוא
ג)
שתי תמרות. שני דקלים
41. כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל
הכתובים באותו ספר לא חשיב עלוקה
(סוכה לב:). בגי בן
דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו
תָּפְתֶּה גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ
הנום. סמוך לירושלים
ואע"ג דלא חשיב נמי יקא היינו משום
הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב
בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה
❖
ד)
(שם).
מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים
דשמא הוי בכלל אגור והפייט ע) נמי
מתקיף לה רב כהנא השתא דאמרת הפושעים דפשעי ואזלי אלא מעתה
הַרְבֵּה נִשְׁמַת יְיָ כְּנַחַל
יסדו בשם גיהנם בזולת אין צור חלף
גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ:
דכתיב המוציא והמעלה דמסיק ודמפיק הוא אלא דאסיק ואפיק הכי נמי
יקדו בהבהבי עלק: אם בין הנהרות
5
6
ישעיהו ל לג
רבינו חננאל
דפשעי הוא ואמר רבי ירמיה ה) (בר) אלעזר שלשה פתחים יש לגיהנם אחד
הוא. משמע דבין הנהרו' לאו היינו בבל
עוברי בעמק הבכא וגו'.
במדבר ואחד בים ואחד בירושלים במדבר דכתיב וירדו הם וכל אשר
ודלא כפ"ה שפי' בי' יוחסין (קדושין דף
עוברי אילו בני אדם
7
שעוברין על רצונו של
להם חיים שאולה בים דכתיב מבטן שאול שועתי שמעת קולי בירושלים
עב.) גבי בין הנהרות הרי הוא כגולה
8
מקום. בעמק, שמעמיקין
ליוחסין ובפירקין (דף כב:) נמי אמרי'
דכתיב נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים ותנא דבי רבי
להם גיהנם שעה אחת.
9
בבל נמי מקיף לה פרת מחד גיסא
ואתי אברהם ומציל
ישמעאל אשר אור לו בציון זו גיהנם ותנור לו בירושלים זו פתחה של
להו לבר מהבא על
ודגלת מחד גיסא:
גיהנם ותו ליכא והאמר ו) ר' מריון אמר ר' יהושע בן לוי ואמרי לה
הגויה דמשכא עורלתיה,
שהן
כר"ל דאמר אין אור
תנא רבה בר מריון בדבי רבי יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגי בן הנום
שולטת בפושעי ישראל
ועולה עשן מביניהן וזו היא ששנינו ציני הר הברזל כשירות וזו היא פתחה של גיהנם דילמא היינו דירושלים
קל וחומר ממזבח הזהב.
ורשעים אפילו על
א"ר יהושע בן לוי ז' שמות יש לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ
פתח גיהנם אין חוזרין
בתשובה ברשעי אומות
התחתית שאול דכתיב 8 מבטן שאול שועתי שמעת קולי אבדון דכתיב 01 היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון
העולם הוא. שלשה
באר שחת דכתיב כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת ובור שאון וטיט היון דכתיב ויעלני
11
21
פתחים יש לגיהנם כו'.
מתני' וביניהן כמלא
מבור שאון מטיט היון וצלמות דכתיב 31 יושבי חשך וצלמות וארץ התחתית גמרא הוא ותו ליכא והאיכא גיהנם
שתי רבקות. פי' מלשון
גיא שעמוקה (בגיהנם) שהכל יורד לה על עסקי הנם והאיכא תפתה דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה ההוא
ז)
ח)
(א)
41
עגלי מרבק. של שלש
בקר דברי רבי מאיר.
שכל המתפתה ביצרו יפול שם גן עדן אמר ריש לקיש אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחו ואם בערביא בית
ר' יהוד' אומר של
גרם פתחו ואם בין הנהרות הוא דומסקנין פתחו בבבל אביי משתבח בפירי דמעבר ימינא רבא משתבח בפירי
ארבע ארבע בקר. תנא
רבקה נכנסת ורבקה
דהרפניא: וביניהן כמלוא שתי וכו': פשיטא כיון דתנא ליה דקשורות הוו אנן ידעינן דלא הוו מותרות מהו
יוצאה. ת"ר כמה ראשה
דתימא קשורות כעין קשורות אבל ממש לא קמ"ל ולא מותרות: אחת נכנסת ואחת יוצאת: תנא רבקה
ורובה של פרה אמתים.
וכמה עוביה של פרה
נכנסת ורבקה יוצאת: ת"ר כמה ראשה ורובה של פרה שתי אמות וכמה עוביה של פרה אמה ושני שלישי אמה
אמה ושני שלישי אמה,
שהן