יט:
עושין
פסין פרק שני עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שהן
שהן כעשר. אמות ששה בקר. ולקמן פריך מאי כעשר הא עשר
כעשר אמות. לא שייך למיפרך מניינא אתא לאשמעינן
ו א מיי' פי"ז מהלכות
א) [שבת יט: וש"נ], ב) ס"א
ובלבד שירבה, ג) [תוספתא
מכוונות הן: כי"ג וי"ד. שמונה בקר יצאו מכלל שלש עשרה ולכלל
שבת הל' כז:
כדפריך בפ"ק דקדושין (דף יז.) כיון דלא השמיענו מנין פרות:
ז ב מיי' שם הלכה כט:
בבור שתים עשרה כ"ע לא פליגי. הוה מצי למנקט בבור אחת
פ"א ה"י], ד) [תוספ' פ"א
י"ד לא באו די"ג אמה ושליש הן: בבור. רחב שמונה אפי' לר"מ
ח ג ד ה מיי' שם הלכה
ה"ט], ה) [לעיל טו.], ו) שם
רב
לא בעינן פשוטין דכי מרחיק כדי ראשה ורובה דהיינו שתי אמות לכל
עשרה ושליש ומשהו ולא דק: פפא ברייתא לא
❖
[סוכה כד:], ז) [גי' מהר"ם
כח:
והוה], ח) [ששה רש"ש
רוח נמצא החלל שבין ב' המחיצות
שמיע ליה. והא דמשני לעיל אברייתא
❖
ע"ש],
שתים עשרה אמה והפסין רחבן אמה
יתירות על שלש עשרה היינו בתר
שהן כעשר דברי ר"מ ר' יהודה אומר כשלש
דשמעה: ואם איתא זו היא מחיצה
רבינו חננאל
לכל רוח זה כנגד זה נמצא בין פס
עשרה אמה וכארבע עשרה אמה כעשר הא
לפס שיעור פתח עשר אמות ור'
ונותן בעשר אמות. ר'
וזו היא מחיצה מיבעי ליה. קשה
הגהות הב"ח
עשר הויין משום דבעי למיתנא סיפא כשלש
יהוד' אומר בשלש עשרה
מאיר בהכי שרי: בבור שתים עשרה.
דהכא פשיטא ליה דהארכת דיומדין
(א) גמ' משום דבעי
וכארבע עשרה. נמצא
עשרה (א) כשלש עשרה טפי הויין משום דבעי
דכי מרחיק שתי אמות מכאן וכנגדם
עדיפי מפשוטין ולעיל אליבא דר"מ
למיתני סיפא כשלש
לר"מ עובי שש פרות כל
למתני כארבע עשרה וכארבע עשרה הא לא
עשרה תנא רישא כעשר
פרה אמה ושני שלישי
מכאן יש חלל המחיצה י"ו אמה ומהן
משמע ליה איפכא וי"ל דלעיל בעי
כשלש עשרה הא טפי
אמה עשר אמות. ולר'
הויא אמר רב פפא א יתירות על שלש עשרה
שתי אמות עומד הרי בין זה לזה י"ד
היכי דכי נמי נאריך בדיומדין יהיה
הויין: (ב) רש"י ד"ה תרי
יהוד' דתני ח' פרות י"ג
ואינן מגיעות לארבע עשרה א"ר פפא בבור
פרוץ וכולי האי לא שרי רבי יהודה
פרוץ מרובה דאז פשוטין עדיפי
גווני וכו' אבל קנה קנה
אמה ושליש. אמר רב
פחות: (ג) ד"ה מאי לאו
פפא בבור שמונה דברי
ובעינן פשוטין לכל צד דמכל צד וצד
שמונה דכ"ע לא פליגי דלא בעינן פשוטין
דאיכא היכר טפי
אבל הכא איירי
וכו' דאין עוביו שלשה
הכל לא [בעינן] פשוטין,
איכא י"ד אמות. ולקמן מפרש היכא בגובה עשרה:
ברחב הרבה שאם נאריך הדיומדין
❖
בבור שתים עשרה דכ"ע לא פליגי דבעינן
דהא אפילו לרבי מאיר
משוי להו: תנינא. לדרב פפא במתני'
יהיה עומד מרובה כדקתני אי אתה
דאית ליה עשר אמות בין
פשוטין כי פליגי משמונה עד שתים עשרה
הדיומד, פש ליה תרתי
דקתני לר' מאיר ששה בקר ולרבי
מודה בדיר וסהר ומוקצה שאפילו
לר' מאיר בעינן פשוטין לר' יהודה לא בעינן
אימתי ריוח לכל רוח,
מוסף רש"י
יהודה שמונה בקר וממילא שמעינן
בית י' כורין או יותר מותר לכך פריך
דמעייל ליה לפרה ראשה
פשוטין ורב פפא מאי קמ"ל תנינא רב פפא
חיצת הקנים. קנים
דר"מ שרי בהבדלת עשר ור' יהודה
שפיר זו מחיצה וזו מחיצה מבעי ליה:
ורובה התם ומשקה לה(י).
ברייתא לא שמיע ליה וקמ"ל כברייתא:
מחוברים, חיצת שהיו
דדיומדין הללו יש להם
א)
שרי בהבדלת שלש עשרה אמה ושליש
דהדרן
נטועים כסדר מחיצה
ששה טפחים אילך וששה
ארי"ך יות"ר בת"ל חיצ"ת חצ"ר שיבש"ה סימן: בעא מיניה אביי מרבה האריך
וכי קבעי ר' מאיר פשוטין ביותר
(לעיל טו.). היה שם
טפחים אילך, נמצא לר'
אילן. בפסי ביראות קאי,
בדיומדין כשיעור פשוטין לר"מ מהו א"ל תניתוה ובלבד שירבה בפסין מאי
מעשר קאמר: רב פפא הך ברייתא.
מאיר שיעור הדיומדין
היה באחת הפיאות אילן
שתי אמות, ובין הדיומדין
דתנא שיעורא דעובי הפרות לא
לאו דמאריך בדיומדין לא דמפיש ועביד פשוטין א"ה האי ובלבד שירבה
ב
שעוביו אמה לכל צד (סוכה
כעשר אמות הרי י"ב
שמיע ליה ובמתני' לא פריש להו
כד:). או גדר. מרובע
אמות על י"ב אמות. וכל
בפסין עד שירבה פסין מיבעי ליה תני עד שירבה פסין א"ד א"ל תניתוה
ב)
אמה על אמה, כל גדר
שכן לר' יהוד' דפש ליה
ואתא רב פפא לפרושי לך מתניתין
ובלבד שירבה בפסין מאי לאו דמפיש ועביד פשוטין לא דמאריך בדיומדין
סתם של אבנים הוא וצריך
ה' אמות ושליש. בבור
דשיעורא דר' מאיר עשר אמות ודר'
שיהא אמה על אמה כדי
י"ב אמות דברי הכל בעינן
הכי נמי מסתברא מדקתני ובלבד שירבה בפסין ש"מ בעא מיניה אביי
יהודה שלש עשרה אמה ושליש והסכים
לחלקו לשתי מחיצות, אמה
פשוטין. דאפילו לר' יהוד'
מרבה יותר משלש עשרה אמה ושליש לר' יהודה מהו פשוטין עביד או
למזרח ואמה לצפון או
[לא] פש ליה אלא אמתא
רב פפא מדעתו למה ששנינו בברייתא
❖
לדרום (שם).
ושליש. כי פליגי בבור
בדיומדין מאריך א"ל תניתוה ג) כמה הן מקורבין כדי ראשה ורובה של פרה
דראשה ורובה שתי אמו' ועוביה אמה
דאית ביה יתר משמונה
וכמה מרוחקין אפי' כור ואפי' כוריים ר' יהודה אומר בית סאתים מותר יותר
ושני שלישי אמה: האריך בדיומדין.
אמות עד י"ב אמה. ולא
כל י"ב אמה בכלל אלא
יותר מאמה לכל צד עד שהעמיד ריוח
מבית סאתים אסור אמרו לו לר' יהודה אי אתה מודה בדיר וסהר ומוקצה
רבינו חננאל (המשך)
י"א אמה ושליש, לר'
שבינתים על עשר אמות: מהו. דווקא
וחצר אפילו בת חמשת כורים ואפי' בת עשרה כורים שמותר אמר להן זו
קאמר הללו דיר מוקצה
מאיר בעי פשוטין לר'
פשוטין קאמר דכיון דהרחיקן יותר
חצר סהר תורת מחיצה
יהוד' לא בעי פשוטין.
מחיצה ואלו פסין ואם איתא זו מחיצה וזו (היא) מחיצה מיבעי ליה הכי קאמר
עליהן ופירצתן בעשר,
פשיטא, ופריק רב פפא
משיעור חכמים בעינן היכר ביני ביני
זו תורת מחיצה עליה ופרצותיה בעשר ואלו תורת פסין עליהן ופרצותיהן
אבל ביראות תורת פסין
לא שמיעא ליה הא
ולא סגי בהארכת דיומדין אלא מרחיק
עליהן ופירצתן בי"ג אמה
ברייתא דיהיב שיעור
בשלש עשרה אמה ושליש בעא מיניה אביי מרבה תל המתלקט עשרה מתוך
פורתא מן הפס ונותן שם פשוט וכן
ושלישי. בעא מיניה אביי
דפרה בארכה ועוביה וקא
ארבע נידון משום דיומד או אינו נידון משום דיומד א"ל תניתוה ר' שמעון בן
מרבה תל המתלקט עשרה
מפרש כי הא ברייתא.
לאידך גיסא משום דליהוי היכירא או
מתוך ארבע נידון משום
בעא מניה אביי מרבה
אלעזר אומר היתה שם אבן מרובעת רואין כל שאילו תחלק ויש בה אמה
דילמא כיון דסוף סוף עשר ריוח הוא
ד) ג
דיומד אי לא. א"ל
האריך בדיומדין הקבועין
לכאן ואמה לכאן נידון משום דיומד ואם לאו אינו נידון משום דיומד רבי
תניתוה, היתה אבן
בזויות כשיעור פשוטין.
דאיכא לא מיתסר: לר' יהודה. דלא
מרובעת בראש הזוית,
פי' הפסין העומדים
אדכר פשוטין הי עדיפא ליה פשוטין
ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר היתה שם אבן עגולה רואין כל
רואין כל שאילו תחלק
בזויות נקראין דיומדין
עדיפי ליה ומרוחקין מן הדיומדין י"ג
מפני שהן מרובעים ונראין
ויש בה אמה לכאן ואמה
שאילו תחקק ותחלק ויש בה אמה לכאן ואמה לכאן נידון משום דיומד ואם
לכאן נידון משום דיומד.
ששה טפחים לזה הצד
אמה למיהוי היכירא ביני ביני ולא סגי
לאו אינו נידון משום דיומד במאי קא מיפלגי מר סבר חד רואין אמרינן תרי
ואי לא אינו נידון משום
וששה טפחים לצד האחר.
בהארכת דיומדין או הארכת דיומדין
והפס העומד באמצע
דיומד. ר' ישמעאל ב"ר
רואין לא אמרינן ומר סבר אפי' תרי רואין נמי אמרינן ה) בעא מיניה אביי מרבה
עדיפא דלא ליתי אוירא דהאי גיסא
יוחנן בן ברוקא אומר
נקרא פשוט. עתה אם
חיצת הקנים קנה קנה פחות משלשה נידון משום דיומד או לאו אמר ליה
אפילו היא אבן עגולה
האריך בפס שבזויות
ודהאי גיסא ולבטלה: כמה הן מקורבין.
כשיעור י"ב טפחים מהו.
רואין כל שאילו תחלק
ו) תניתוה ד היה שם אילן או גדר או חיצת הקנים נידון משום דיומד מאי לאו
לבור: אפילו כור. ובלבד שירבה
ותחקק ויש בה אמה לכאן
ואסיקנא ללישנא קמא
קנה קנה פחות משלשה לא גודריתא דקני אי הכי היינו אילן ואלא
בפסין: יותר מבית סאתים אסור.
ה
ואמה לכאן נידון משום
דלא כדיומדין דמו. ועוד
בעא מיניה יתר מ[י]"ג
דיומד. [שמעינן] מי'[הא]
שזה שיעור היקף שלא כתיקנו: דיר.
מאי קנה קנה פחות משלשה היינו גדר אלא מאי אית לך למימר תרי גווני
דתל המתלקט י' טפחים
אמה ושליש אמה לר'
מוקף לדירה שהרועה דר שם בלילה:
גדר הכא נמי תרי גווני אילן איכא דאמרי גודריתא דקני קא מיבעיא ליה
גובה מתוך ד' אמות אורך
יהוד' כמה ממעטו,
זו מחיצה. שלימה היא: ואלו פסין
פשוטין עביד או מאריך
נידון משום דיומד. ותוב
גודריתא דקני מאי א"ל תניתוה היה שם גדר או אילן או חיצת הקנים נידון
בעא מיניה חיצת הקנים
בדיומדין.
ואתא
הן. ובין כל אחד ואחד שלש עשרה
משום דיומד מאי לאו גודריתא דקני לא קנה קנה פחות משלשה אי
קנה קנה פחות מג' טפחי'
למיפשטא מיהא דתניא
אמות ואין עומד אלא פס אמה בין כל
וכמה הן הפסין מקורבין
נידון משום דיומד אי לא.
הכי היינו גדר ואלא מאי גודריתא דקני היינו אילן אלא מאי אית לך למימר
שלש עשרה ושלש עשרה. אלמא לרבי
ופשט ליה מיהא דתניא
לבאר כדי ראשה ורובה
תרי
היה שם אילן או גדר או
של פרה. וכמה הן
יהודה פשוטין עביד דאי בדיומדין
חיצת הקנים נידון משום
מרוחקין מן הבאר אפי'
מאריך הא מחיצה היא: ופירצתה. אוסרת ביותר מעשר: ואלו תורת פסין עליהן. ויש י"ג אמה בין הארכה להארכה הלכך ביותר
דיומד. ואי חיצת הקנים
כור ואפילו כורים. ר'
דקתני לאו חיצת קנים
יהוד' אומר בית סאתים
מבית סאתים לא מיתכשר: תל המתלקט י'. טפחים: מתוך ד'. אמות. תל משופע אבל מדרונו זקוף קודם שימשך ד' אמות עלה ונתלקט
(פחות) קנה קנה פחות
מותר, יתר מבית סאתים
גובהו לי' טפחים וקי"ל בהזורק במס' שבת (דף ק.) דלענין שבת הוי רשות היחיד הכא מאי אי קאי במקום א' מן הדיומדין מי הוי כדיומד
משלשה הן. ודחי לא, האי
אסור. אמרו לו אי אתה
או לא. ולהכי נקט מתוך ד' שאם היה מדרונו משופע יפה ואינו מתלקט לגובה עשרה עד שימשך יותר מד' אמות ואפי' עלה גובהו לשפוע
חיצת קנים גורדייתא דקני
או' בדיר או בסהר מוקצה
הן. פי' עיקרי הקנים שהן
וחצר אפי' בית עשרת
לעשר אמות ארעא סמיכתא היא: מרובעת. אמה על אמה ואינה מחוסרת אלא חליקה שינטל עובי שבינתים ותיעשה כמרזב דופן לכאן
מחוברין כולן כאילו קנה
כוריים שמותר. אמר להן
ודופן לכאן: עגולה. מחוסרת חקיקה לחקוק וליטול בליטת עיגול ולהשוות אמצעה לפיאותיה ותהא מרובעת ועדיין היא מחוסרת חליקה:
אחד. אי הכי היינו אילן,
אילו כולן יש בהן מחיצה
אמרי' נמי תרי רואין. לר' ישמעאל ותל נמי כאבן עגולה דמי. לתנא קמא לא אמרינן תרי רואין: חיצת קנים. שעשאה לכאן ולכאן כעין
כלומר גודרייתא דקני
לפיכך מטלטלין בכולן
דומין לאילן שעיקרו אחד
אבל בביראות פסין ולא
דיומד: גודריתא דקני. קנים מחוברים הרבה בעץ א' סמוך לארץ ומלמעלה הן מתפרשין: תרי גווני אילן. אשמעי' אילן שלם דאיכא למימר
ואמריו מפוררין כו'. עד
מחיצות. וא"ת בדיומדין
יחלק ויחקק ואשמעי' האי אע"ג דליכא למימר הכי שרי הואיל ותחתיו אחד הואז) כדיומד אבל קנה (ב) פחות מג' לא: מאי לאו גודריתא דקני.
תרי גווני אילן. איכא
מאריך להו גם אילו
וש"מ דאע"ג דאין עוביו ד' בגובה עשרה אמרינן רואין: לא קנה קנה פחות מג'. דעשוי כדיומד ממש ובלא רואין איכא תיקון מעליא:
דאמרי (הכל) [בכה"ג]
מחיצות הן. ושנינן הכי
(ג) ח)
(פשט) [פשוט] ליה
אמר
גודרייתא דקני בעא מיניה.