כ:
עושין
פסין פרק שני עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכי
וכן בגת. מפרש בפ' בתרא (דף צט:) לענין מעשר דכל כמה שהוא בגת
(ג) לא נקיט לה מי שרי. קשה דאין זה סוגיית הש"ס דלעיל
יב א מיי' פי"ג מהל'
א) [לקמן כא.], ב) [שם],
ג) שבת ה: כתובות לא. ע"ש,
שותין בלא מעשר על הגת אבל להוציא מן הגת שתיית קבע הוא
שבת הלכה יב:
קאמר היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה לא תבעי לך דבעינן
יג ב מיי' פי"ז מהל' שבת
ד) [שבת יח. גיטין סד. ב"מ
ועל הגת אפי' מוזגו בחמין דהויא לה קבע לא חשיב ליה קבע
ראשה ורובה והשתא פריך מי שרי וי"ל לא משום דפשיטא ליה
לד. צב.], ה) גי' הרא"ש אמי,
הלכה כט:
התם: גבי בהמה. המשקה
בהמתו ברה"י והיא עומדת ברה"ר
קאמר הכי אלא אפי' אם תימצי לומר דשרי לא שרי אלא בראשה ורובה:
ו) ואי לאו כצ"ל [ח"מ],
ג [מיי' פט"ו שם הל' א]:
והתניא לא ימלא. גבי פסי
יד ד מיי' פי"ז שם הלכה
ז) [צ"ל ויעקם], ח) עדרה"ר
מהו: היכא דנקיט מנא. שהיא
❖
ל:
ואהכי בעי ראשו ורובו אע"ג
שותה בו: ולא נקיט. לצוארה באפסר
ביראות מיתניא ומשמע
וכן בגת גבי אדם הא אמר דבעי ראשו ורובו
❖
דנקיט לה כצ"ל [רש"ל],
שלא תוכל לעקם ראשה בחוץ: לא
דקאי אמתני' ואע"ג דאיכא ראשה
גבי פרה מי בעינן לה ראשה ורובה או לא
תיבעי לך. דודאי חיישינן שמא
ורובה ועל כרחך בדלא נקיט לה איירי
מוסף רש"י
כל היכא דקא נקיט מנא ולא נקיט לה לא
הגהות הב"ח
תעקם את ראשה ותוליך את הכלי
דאי בדנקיט לה איירי אם כן מה
שלא היתה עקירה
תיבעי לך דבעי ראשה ורובה מלגיו כי
אחריה: וכי לא נקיט לה מי שרי.
הועילו ראשה ורובה של פרה:
(א) גמ' ונקט לה
דמיא
משעה ראשונה לכך.
אמר אביי הכא באיבוס העומד
תבעי לך היכא דנקיט מנא ונקיט לה מאי
❖
וקא בעינן ראשו: (ב) רש"י
להוציאו (כתובות לא.).
לאחוז הכלי בפסי ביראות ואע"ג
ד"ה הא איתמר וכו' ואבוס
א"ל תניתוה ובלבד שתהא הפרה ראשה
דעשויין כתיקנן שהפרה ראשה ורובה
ברה"ר. פירוש שהבהמה
מתוקן לה לפניה ברשות
ורובה מבפנים ושותה מאי לאו דנקיט לה
בפנים: לא ימלא אדם מים ויתן
הרבים כזה 1): (ג) תוס'
אוכלת מן האיבוס ברה"ר אצל הפסין
רבינו חננאל
ד"ה וכי נקיט מנא ולא
לפני בהמתו. ויאחוז הכלי בידו בעוד
ונקיט מנא לא דנקיט מנא ולא נקיט לה וכי
וקא משמע לן דלא ימלא דלי ויתננו
נקיט לה מי שרי:
[ב]אדם הא תנן דבעי
שהיא שותה ולקמן בברייתא בשמעתין
על ראש האיבוס ויאחזנו בידו דילמא
נקיט מנא ולא נקיט לה מי שרי והתניא לא
א)
להכניס ראשו ורובו
היא גבי פסי ביראות. ועל כרחך
חזי לראש האיבוס שברה"ר נתקלקל
למקום ששותה. פרה
ימלא אדם מים ויתן בשבת לפני בהמתו
מאי, מי בעינן להכניס
בדלא נקיט לה הוא דאי נקיט לה
וילך שם עם הדלי ומפיק מרשות
אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאיליה
ראשה ורובה למקום
הוא ואפ"ה אסור למה הוצרכו ראשה
היחיד לרשות הרבים אלא שופך
ששותה אי לא. והיכא
הא אתמר עלה אמר אביי הכא באבוס
ב)
ורובה בפנים אלא פשיטא בדלא נקיט
לפניה דכי נמי חזי לראש האיבוס
דנקיט לה למנא ולא
העומד ברשות הרבים גבוה י' טפחים ורוחב
נקיט לה לבהמה, לא
לה ומתני' דשרי בדנקיט לה וקתני
שנתקלקל ואזיל להתם הא לית ליה
תיבעי לן דודאי בעינן
ד' וראשו אחד נכנס לבין הפסין גזרה דילמא
ראשה ורובה מבפנים: הא איתמר
מידי בידיה דהא כששפך הניח הדלי
להכניס ראשה ורובה
חזי ליה לאבוס דמקלקל ואתי לתקוניה ודרא
עלה כו'. כלומר כי בעינן ראשה
למקום ששותה. כי תיבעי
בין הפסין ובחנם דחק רש"י לפרש
לן היכא דנקיט לה
ורובה בדלא נקיט לה וכי הוי ראשה
שהבהמה עומדת בבית ויש ספרים
ליה לדוולא בהדיה וקא מפיק מרשות היחיד
למנא ונקיט לה לבהמה
ורובה שרי וברייתא דקתני לא ימלא
שכתוב בהן וכן גירסת רבינו חננאל
מאי. ת"ש ובלבד שתהא
לרשות הרבים וכי האי גוונא מי מיחייב
פרה ראשה ורובה בפנים
ויתן הוא עצמו לבהמתו הא תרצה
דלמא חזי לאיבוס דמקלקל ומפיק
והאמר רב ספרא אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן
ג)
ושותה. מאי לאו דנקיט
אביי לקמן [כא.] דלאו בבהמה העומדת
ליה לדווליה בהדיה פירוש שלא יכול
מנא ונקיט לה כו'. [איכא
א המפנה חפציו מזוית לזוית ונמלך עליהן
ברה"ר וראשה ורובה בין הפסין
להניח הדלי בראש האיבוס שבין
דאמרי גבי] אדם הא
והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה
קאמרינן דסגי ליה בראשו
עסקינן אלא בבהמה העומדת בבית
הפסין ומפיק לה לדווליה דרך
ורובו בהמה מאי. היכא
ראשונה לכך אלא זמנין דמתקן ליה והדר
וחלונות פתוחות לה לרה"ר ואיבוס
האיבוס דעומד אדם ברה"ר ומטלטל
דנקיט לה למנא ונקיט
מעייל ליה וקא מעייל מרשות הרבים לרשות
מתוקן לה לפניה ברה"ר גבוה
ברה"י וחזי ליה לאידך גיסא דמקלקל
לה לבהמה דברי הכל סגי
(ב)
ליה בראשה ורובה. כי
עשרה ורחב ד' דהוי רה"י ונותן
היחיד איכא דאמרי גבי אדם הא קאמרינן
ומנח ליה וקא מפיק ליה מרה"י
תיבעי לן היכא דנקיט מנא
לה שם תבן ומספוא מרה"י וראש
לרה"ר ומנח ליה פי' על ארעא
דסגי ליה בראשו ורובו גבי פרה מי סגי
ולא נקיט לה מאי. ת"ש
האיבוס נכנס לבין הפסין ואשמעינן
ברה"ר עד דמתקן ליה לאיבוס:
ובלבד שתהא פרה ראשה
לה בראשה ורובה או לא היכא דנקיט מנא
אובסין. האי אובסין לאו דוקא
ורובה לפנים ושותה מאי
דלא ימלא מן הבור ויגביה הדלי על
ונקיט לה לא תיבעי לך דסגי לה בראשה
לאו דנקיט מנא ולא נקיט
ראש האיבוס וילך דרך רה"ר ויטלטל
אלא כלומר מלעיטין
לה. ודחינן לא דנקיט
ורובה אלא כי תיבעי לך דנקיט מנא ולא
הדלי על האיבוס לפני בהמה ואע"ג
מנא ונקיט לה. הכי נמי
דתנן בפ' בתרא דשבת (ד' קנה:)
נקיט לה מאי אמר ליה תניתוה ובלבד
מסתברא דאי לא נקיט לה
דקיי"ל עומד אדם ברה"ר ומטלטל
אין אובסין את הגמל אלא מלעיטין:
מי שרי לה לאשקוייה.
שתהא פרה ראשה ורובה מבפנים ושותה
ברה"י בהמוצא תפילין
מידי
(לקמן ד' צח:)
והתניא לא ימלא אדם מים
מאי לאו דנקיט מנא ולא נקיט לה לא דנקיט מנא ונקיט לה והכי נמי
ויתן לפני בהמתו אבל
הכא אסור: דילמא. כי בעי לאנוחי דלי
ב
ממלא הוא ושופך והיא
על ראש האיבוס חזי ליה לאיבוס
מסתברא דאי נקיט מנא ולא נקיט לה מי שרי והתניא לא ימלא אדם
שותה מאיליה. ודחינן הא
דמקלקל בראשו שברה"ר ומינשי ודרי
איתמר עלה דהא ברייתא,
מים ויתן לפני בהמתו אבל ממלא ושופך והיא שותה מאיליה הא איתמר
אמר אביי הכא באיבוס
ליה לדווליה בהדיה ואזיל לתקוניה
עלה אמר אביי הכא באבוס העומד ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים
העומד ברשות הרבים
וקא מפיק מבין הפסין לרה"ר
גבוה עשרה ורחב ד'
ורוחב ארבעה וראשו נכנס לבין הפסין דזמנין דחזי ליה לאבוס דמקלקל ואתי
הלכך לא יניחנו ויטלטלנו אלא שופך
שהוא רשות היחיד וראשו
לתקוניה ודרי ליה לדוולא בהדיה וקא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים
אחד נכנס לבין הפסין
על האיבוס והמים הולכין עד הבהמה
עסקינן, חיישינן דילמא
וכי האי גוונא מי מיחייב והאמר רב ספרא אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן המפנה
מאליהן: וכי האי גוונא מי מיחייב.
נפיק ומסגי עילולא
חפציו מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה
כי עקר מרה"י אדעתא לאנוחיה
[נ"א: דילמא חזי לאיבוס
דמקלקל] ומפיק ליה
ברה"י ואינשי ואפקיה לרה"ר מי
ראשונה לכך אלא זמנין דמתקן ליה והדר מעייל ליה וקא מעייל ליה מרה"ר
לדוולא בהדיה, ומנח
מיחייב מדאורייתא דליגזור רבנן בדלא
לרשות היחיד תא שמע גמל שראשו ורובו מבפנים אובסין אותו מבפנים
ליה בארעא וקא מפיק
אפקיה משום דלא ליתי להכי: שלא
מרה"י לרה"ר. ואקשינן
והא איבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה דמיא וקא בעינן ראשה ורובה אמר רב
ומאן דמפיק כי האי
היתה עקירה כו'. ובשבת מלאכת
אחא בר רב הונא אמר רב ששת שאני גמל הואיל וצוארו ארוך ת"ש בהמה
גוונא מי מיחייב והא
ג
מחשבת אסרה תורה שנתכוין לכך
אמר ר' יוחנן המפנה
שראשה ורובה בפנים אובסין אותה מבפנים והא אבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט
אלא ששגג בשבת כסבור שהיום חול
חפצים מזוית לזוית
לה (א) וקא בעינן ראשו ורובו מאי בהמה נמי דקתני גמל והתניא בהמה והתניא
ונמלך עליהן והוציאן
או מלאכה זו מותרת אבל כי לא
פטור שלא היתה עקירה
גמל מידי גבי הדדי תניא תנ"ה ר"א אוסר בגמל הואיל וצוארו ארוך א"ר יצחק
נתכוין פטור מחטאת. וכיון דאי נמי
ד)
ד
משעה ראשונה לכך.
ואמרינן חיישינן דילמא
אתי לידי כך ליכא חיובא דאורייתא
בר אדא לא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד והתניא לא הותרו
ה)
בתר דמנח ליה הדר
לא איבעי לן למיגזר היתירא משום
פסי ביראות אלא לגבי בהמה בלבד מאי בהמה בהמת עולי רגלים אבל אדם
מעייל ליה, וקא מעייל
הא: והדר מעייל ליה. לדוולא
מרשות הרבים לרשות
מטפס
היחיד. ת"ש גמל שראשו
לאיבוס לבתר דתקניה וקא עקר
ורובו לפנים אובסין אותו
ליה מרה"ר אדעתא לאנוחי ברה"י: לא תיבעי לך דסגי בראשה ורובה. דהא מתני' היא בדנקיט מנא דאי לאו דנקיט מנא
בפנים. והא איבוס כמאן
קמיה למה הצריכו ראשה ורובה בפנים אבל הא מספקא לן דדילמא מתני' בדנקיט לה הוא: אובסין אותה מבפנים.
דנקיט למנא [ונקיט לה]
דמי, וקא בעי ראשו
מפרש בפ' מי שהחשיך (שבת ד' קנה:) שתוחב לה מספוא הרבה על כרחה בבית הבליעה יותר מכדי אכילתה עד שנעשה
ורובו של גמל. ודחי(נ')
כאיבוס במעיה כשיוצא למדבר ומתיירא שלא תמצא מאכל: והא איבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה הוא. שאם אינו
ר' אליעזר שאני גמל
אוחז בצוארו אינו יכול לתחוב וקא בעי ראשו ורובו ותיפשוט בעיא קמייתא דלישנא קמא: מידי גבי הדדי תני להו. דתנא
הואיל וצוארו ארוך. תניא
לא התירו פסי ביראות
בהמה לא תנא גמל ומאי בהמה גמל: איתמר נמי לא גרסי': צוארו ארוך. ואע"ג ו) דרוב גופו מבפנים אם יתקפנו ויעקר ז) צוארו
אלא [ל]עולין לרגל.
יגיע ח) עד רשות
הרבים: בהמת עולי רגלים
אבל אדם. אפי' עולי רגלים לא הותר לדלות
ולשתות שיכול ליכנס לפנים ולשתות:
ואוקימנא לבהמת עולי
רגלים בלבד. אבל אדם
מטפס
1)