עושין
פסין פרק
שני
עירובין
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מידי
מטפס. אוחז בידיו ורגליו בכתלים ונכנס ויוצא. מטפס קרפי"ר
דחזי
לאדם בעינן. ואובסין את הגמל דלעיל היינו נמי
טו א מיי' פי"ז מהל'
א) [עי' תוס' פסחים ב. ד"ה
בלע"ז: מידי דחזי לאדם. כיון דמים משוי להו מחיצה בעינן מים
יכנס ותוס' ב"ק ס: ד"ה
שבת הל' ל:
במידי דחזי לאדם אי נמי איירי ברה"י ולא בין הפסין אי
טז ב ג ד מיי' שם הל' ל
לעולם], ב) [לעיל כ:],
חשובין: אם היו רחבין. ואינו יכול לטפס מותר לו למלאות ולשתות:
נמי הואיל ותחילת התיקון הוי במידי דחזי לאדם שרי בכל ענין
ג) [שם], ד) [בס"א:
והלכה לב:
ויתן לפני בהמתו. הוא עצמו אינו מותר לאחוז הכלי לפניה: מה
לצורך בהמה וא"ת אמאי בעינן מידי דחזי לאדם כיון דלא שרי אלא
יז ה מיי' פכ"ח מהל'
דאבוך], ה) [אבות דר"נ פ'
כה], ו) [דניאל ו], ז) בס"א:
שבת הלכה ג סמג
הועילו. בתמיה. הרי הועילו למלאות
לצורך בהמה וי"ל שאם דלה לצורך
לסוף, ח) בס"א: באמתו,
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
מן הבור שהוא רשות היחיד: אין
בהמה ונשתיירו שם שרי לאדם והא
מטפס ועולה מטפס ויורד איני והאמר רב
א)
(א)
ט) [לפ' שקלים], י) [וע"ע
שצח סעיף ו [וסעיף ז
בורגנין בבבל. דאמר בכיצד מעברין
❖
דאמרינן בסמוך ואם היו רחבים
תוס' מנחות לה: ד"ה
בהגה]:
יצחק אמר רב יהודה אמר שמואל $ לא הותרו
❖
וכמה],
(לקמן ד' נה:) אם היו בורגנין חוץ לעיר
לאדם נמי שרי היינו לדלות לכתחילה
פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד ואי
בתוך ע' אמה ושירים מתעברין עמה
לצורך אדם אי נמי הא דאמרינן לא
לבהמה מה לי חיים מה לי מכונסין בעינן
רבינו חננאל
ומודדין תחום העיר משם ולהלן ומה
הותרו אלא לצורך בהמה היינו תחילת
תורה אור השלם
מידי דחזי לאדם גופא לא הותרו פסי ביראות
מטפס ויורד ושותה
הן בורגנין סוכות שעושין שומרי העיר
התיקון אבל בשכבר נתקן לצורך
1. לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ
מטפס ועולה. פי' מטפס
אלא לבהמה בלבד אבל אדם מטפס ועולה
ואינו דבר קבוע וקאמר ר' ירמיה
בהמה שרי אף לצורך אדם לכתחילה
מסתרך מלשון שממית
רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד:
מטפס ויורד ואם היו רחבין אפילו לאדם נמי
דהנך בורגנין אין בבבל כלו' ואין
א
לדלות ואם היו רחבים שרי לתקן
תהלים קיט צו
בידים תתפש, והיא
2. אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ
בהיכלי מלך. ואם
מתעברין עם העיר דבבבל איכא
ולא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו
אפי' לצורך אדם ואתי שפיר הא
ב) ב
הבורות רחבים שאין
וּרְחָבָה מִנִּי יָם:
בידקי דמיא ושטפי להו הלכך לא
דאמר לעיל חצר שראשה נכנס לבין
אבל ממלא הוא ושופך לפני בהמה ושותה
יכולין לטפס ולירד אפילו
איוב יא ט
חשיבי מידי: בחוצה לארץ. בשאר
3. וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי
לאדם נמי. פי' אם היו
הפסין מותר לטלטל מתוכה לבין
מאיליה מתקיף לה רב ענן אם כן מה
הבורות רחבות שאין
וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר
ארצות לבד מבבל: דלא שכיחי
הפסין ומבין הפסין לתוכה היינו
הועילו פסי ביראות מה הועילו למלאות
אדם יכול ליטפס ולירד
וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה
מתיבתא. להיות תלמידים הולכים
השתא אפי' לצורך אדם:
מותר למלאות גם לאדם.
יחזקאל ב י
וָהִי:
מהן אלא מה הועיל ראשה ורובה של
מה הועילו ראשה ורובה של פרה.
4. קִינָה הִיא וְקוֹנְנוּהָ
מעיר לעיר ללמוד תורה ופסי ביראות
ולא ימלא אדם ויתן לפני
פרה אמר אביי הכא במאי עסקינן
בהמתו אבל ממלא הוא
ג)
בְּנוֹת הַגּוֹיִם תְּקוֹנֵנָּה
לא הותרו אלא לעולי רגלים ולכיוצא
וא"ת הועילו בדנקיט מנא
ושופך והיא שותה
אוֹתָהּ עַל מִצְרַיִם וְעַל
באיבוס העומד ברה"ר גבוה עשרה ורוחב
בהן שהולכין לדבר מצוה: דשכיחי
ג
ונקיט לה דאמר לעיל דשרי וברייתא
מאיליה. ואקשינן א"כ
כָּל הֲמוֹנָהּ תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ
ארבעה וראשו נכנס לבין הפסין וכו' אמר
גנבי. דגנבי להו הלכך לא חשיבי
מה הועילו ראשה ורובה
נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים:
איירי בדלא נקיט לה כדמוכח לעיל
של פרה, ואוקמה אביי
יחזקאל לב טז
להיות בתים: דשכיחי מיא. ולא
רב ירמיה בר אבא אמר רב אין בורגנין
וי"ל דרב ענן משמע ליה לא ימלא
5. עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל
באיבוס העומד ברשות
הותרו פסי ביראות אלא למקום שצריכין
אפילו בדנקיט מנא ונקיט לה אי
הרבים. איני והא אמרינן
בבבל ולא פסי ביראות בחו"ל בורגנין בבבל
עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר:
משמיה דשמואל לא
תהלים צב ד
מי גשמים לכנסן ולשתות מהן דאיכא
נמי סבירא ליה דבנקיט מנא ונקיט
לא דשכיחי בידקי פסי ביראות בחו"ל לא
6. הֹוָה עַל הֹוָה תָּבוֹא
הותרו פסי ביראות אלא
דוחק: אמרי דקאתיתו מברנש לבי
לה לא בעינן ראשה ורובה:
לבאר מים חיים בלבד,
דלא שכיחי מתיבתא אבל איפכא עבדינן
וּשְׁמֻעָה אֶל שְׁמוּעָה
אחוי ליה הנך מתוותא. משמע
כנישתא דדניאל. שמעתי שאומרי' עליכם
ואי לבהמה מים חיים
תִּהְיֶה וּבִקְשׁוּ חָזוֹן מִנָּבִיא
א"ד אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב
למה לי. ושנינן דילמא
שאתם באין מברניש לבי כנישתא
וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן
דכפרים קטנים מקרו
בעינן כעין מידי דחזי
וְעֵצָה מִזְּקֵנִים:
אין בורגנין ד ופסי ביראות לא בבבל ולא
דדניאל בשבת. מקום היה בבבל ששם
מתוותא דהואיל ולא היו ידועים מכלל
לאדם. איכא דאמרי אמר
יחזקאל ז כו
בחו"ל בורגנין בבבל לא דשכיחי בידקי
היה מתפלל דניאל דכתיב וכוין פתיחן
7. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה
רב ירמיה בר אבא אמר
ו)
דקטנים היו ובפרק קמא דגטין (ד'
רב אין בורגנין, ולא פסי
רֹאֶה וָאֹמַר אֲנִי רֹאֶה
ליה בעיליתיה: אמאי קא סמכיתו
בחו"ל נמי לא דשכיחי גנבי פסי ביראות בבבל
ז.) קרי לעיירות גדולות מתוותא
ביראות לא בבבל ולא
מְגִלָּה עָפָה אָרְכָּהּ
אבורגנין. שיש בורגנין משבעים אמה
לא דשכיחי מיא בחוץ לארץ נמי לא דלא
דקא אמרי' מתוותא דארעא דישראל
בחוצה לארץ. פי' בורגנין
עֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרָחְבָּהּ
לשבעים אמה: מתוותא. עיירות
כמין שובכין עשויין
עֶשֶׂר בָּאַמָּה: זכריה ה ב
קא חשיב גבי קינה ודימונה ועדעדה
שכיחי מתיבתא א"ל רב חסדא למרי בריה
8. מִי מָדַד בְּשָׁע¢ לוֹ מַיִם
בשדות לאצ[ו]ר בהן
חריבות ונשארו שם מחיצות מן הבתים
ומתוך כך נראה דאין להקפיד מה
דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא
תבואה, ובמקום שמצויין
וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל
ואמרי' התם בפ' כיצד מעברין (שם נה:)
שכותבין בגט מתא פלוני בין עיר
בידקי דמיא דזימנין
בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל
אמרי אתיתו מברנש לבי כנישתא דדניאל
נפש שלא נפרצה דהיינו מצבת קבר
דסילקי ושטפי להן לא
בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת
גדולה בין עיר קטנה ומיהו בקונטרס
דהוה תלתא פרסי בשבתא אמאי סמכיתו
עבדי. וכן אי(סי) חייש[י]
בְּמֹאזְנָיִם: ישעיהו מ יב
מתעברת עם העיר ואע"פ שאינה
פי' כאן מתוותא עיירות חריבות
9. הִרְאַנִי יְיָ וְהִנֵּה שְׁנֵי
משום גנבי לא שבקי
אבורגנין הא אמר אבוה דאבוה משמיה
בית ממש: בשבעים אמה ושירים.
ד)
פירי בבורגנין. הילכך
ולפי זה אין ראיה דשמא גדולות היו
דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים
דרב אין בורגנין בבבל נפק ואחוי ליה
בבבל דשכיחי בידקי
שני שלישי אמה דהוא שיעור בית
לִפְנֵי הֵיכַל יְיָ אַחֲרֵי
ה
ולפי שנחרבו לא היו ידועות:
דמיא [ו]בחוצה לארץ
הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ
סאתים כחצר המשכן כדאמרי' לקמן
אחד
הנהו מתוותא דמבלען בשבעים אמה
משלשת אלפים ומאתים
דשכיחי גנבי לא עבדי
בָּבֶל אֶת יְכָנְיָהוּ בֶן
(ד' נז.) נותנין קרפף לעיר דכל שבעים
בורגנין. פסי ביראות נמי
ושיריים: אמר רב חסדא דריש מרי בר מר
בתורה. בסלוק ט) אז ראית
יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת
בבבל שכיחי מיא בכל
אמה ושירים סמוך לעיר הוי עיר:
שָׂרֵי יְהוּדָה וְאֶת הֶחָרָשׁ
וספרת יסד רבי אליעזר הקליר
מאי דכתיב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה
1
מקום ולא צריכי להשקות
וְאֶת הַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִַם
לכל תכלה ראיתי קץ. דסוף ז) כל דבר
אלפים וארבע מאות בעולם מאריכה
ממי הבארות, ובחוצה
וַיְבִאֵם בָּבֶל: הַדּוּד אֶחָד
מצותך מאד דבר זה אמרו דוד ולא פירשו
יש קץ למצוא סופו אבל מצותך רחבה
לארץ נמי לא שכיחי
תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד
וזהו לפי שעושה זרת שליש אמה
אמרו איוב ולא פירשו אמרו יחזקאל ולא
מתיבתא ולא צריכי רבים
כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת וְהַדּוּד
מאד ואין קץ לתכלה שלה: לא פירשו.
כמו שיסד והזרת מותחת עד שנים
למיתי לפירקא, במקום
אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד
פירשו עד שבא זכריה בן עדו ופירשו
איזהו קץ שיעורה: ויפרוש אותה
בסיט וארבעה אצבעות הוא הטפח
עולי רגלים. א"ל רב
אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה
❖
אמרו דוד ולא פירשו דכתיב לכל תכלה
לפני. מגילת תורה שבעל פה הראהו:
חסדא למרי בריה דרב
מֵרֹעַ: ירמיהו כד א-ב
והסיט ולפי חשבון דשמעתא הוי
הונא אמרי דקא אתיתו
וכן הוא אומר. דקינים לשון פורענות
ראיתי קץ רחבה מצותך מאד אמרו איוב
זרת חצי אמה וכל אמה כשתחלקנה
בשבת מבי כוש לבי
הוא: והגה. לשון שמחה: עשרים באמה.
ולא פירשו דכתיב ארוכה מארץ מדה
כנישתא דדניאל ג' פרסי
לשתי וערב יש בה ארבע זרתות
2
הגהות הב"ח
אמה של הקדוש ברוך הוא: ורחבה
אמאי סמכיתו אבורגנין,
ח)
ורחבה מני ים אמרו יחזקאל ולא פירשו
אך תימה כי לפי חשבונו היה לו
(א) גמ' מטפס ויורד איני
והא אמר אבוה דאימך
עשר. כשהיא עפה היינו כפולה: כי
לחלק אמה לתשעה חלקים ואז יהיה
דכתיב ויפרש אותה לפני והיא כתובה
והא אמר רב יוסף אמר ר'
אין בורגנין בבבל. כלומר
ה)
3
פשטת. לכפילתה הויא עשרים
יהודה אמר שמואל. נ"ב
אין תורת בורגנין בבבל.
בכל חלק זרת על זרת כי העולם
פנים ואחור וכתוב אליה קינים והגה והי
ע"ל ראש דף כ"ג:
בעשרים: כי קלפת לה. דתשים
נפק אחוי ליה הנהו
זרת על זרת ואז יעלה לשבעת אלפים
(ב) תוס' ד"ה אחד וכו'
קינים זו פורענותן של צדיקים בעולם הזה
מתוותא. פי' כגון כפרים
קליפה זו בראש חבירתה שיהא כל
וזה מניין לו ואם סובר
ומאתים והוא עושה העולם זרת על
שסמוכין זה לזה בתוך ע'
וכן הוא אומר קינה היא וקוננוה והגה זו
כתיבה מצד אחד: הויא לה ארבעי'.
4
דוכל בשליש עפר הארץ
אמה ושירים. וכאילו
אמה וזה מנין לו וגם סובר דוכל
(ב)
שליש היינו אמה דהוא
הללו תלתא פרסי חדא
אורך ברוחב כ': ושמים בזרת תכן.
מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא וכה"א
בשליש עפר הארץ היינו שליש אמה
עצמו וכו' משמע דאצבע
מדינה היא, (כיון) [כגון]
מדת עולם $ חצי אמה על חצי אמה
עלי הגיון בכנור והי זו היא פורענותן של
❖
שליש דהיינו:
5
דלית בינייהו [הרחקה]
והוא עצמו יסד גיא וכל עפרה
צא וחשוב כמה חצי אמה על חצי
יתר (רחק) משבעים אמה
רשעים לעתיד לבא וכן הוא אומר 6 הוה
בצרדה הכילו משמע דאצבע שלישי
ושירים כדתנן וכן שלשה
אמה יש במגילה ותמצא שלשת אלפים
על הוה תבא עד שבא זכריה בן עדו
היינו אצבע הקרוי אמה קרי ליה
כפרים המשולשים אם יש
גליון הש"ס
ומאתים כיצד עשה מעשרים אמה
בין שנים החיצונים קמ"א
צרדה ורצה לפרש וכל בשליש באצבע
ופירשו דכתיב ויאמר אלי מה אתה רואה
7
רוחב רצועות של רוחב חצי אמה הרי
גמ' א"ר יהודה אמר
אמה ושליש אמה עשה
שלישי ובמסכת יומא (ד' יט:) קרי
ואומר אני רואה מגילה עפה ארכה עשרים
שמואל לא הותרו פסי
האמצעי את שלשתן
כאן ארבעים רצועות וכל אחת ארבעים
צרדה אצבע שאצל הגודל וצרדה
ביראות. עיין שבת דף צט
להיות אחד. כת' לכל
באמה ורחבה עשר באמה וכי פשטת לה
אמה לאורכה של מגילה הרי אלף ושש
ע"ב תוס' ד"ה אא"כ:
תכלה ראיתי קץ רחבה
היינו צרה דדא
של אגודל י):
הויא לה עשרין בעשרין וכתיב היא כתובה
רש"י ד"ה ושמים. חצי
מאות אמה אורך שהן שלשת אלפים
מצותך מאד, א' דוד ולא
מפני
אמה על חצי אמה. עיין
פירשו. וכן איוב, וכן
ומאתים זרתות: דודאי תאנים. סירות
פנים ואחור וכי קלפת לה כמה הויא לה
לעיל דף ד ע"א ברש"י
יחזקאל, עד שבא זכריה
❖
נחושת מלאות תאנים: מועדים. מוכנים:
ארבעין בעשרין וכתיב מי מדד בשעלו מים
ושמים בזרת תכן וגו' נמצא כל
ד"ה אלו הקרנות:
בן עדו ופירשו. ויאמר
8
אלי מה אתה רואה
הבכורות
העולם כולו אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה ואמר רב חסדא דריש
ואומר אני רואה מגילה
מרי בר מר מאי דכתיב והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' הדוד (ה) אחד תאנים טובות מאד כתאני
עפה ארכה עשרים באמה
9
לעזי רש"י
ורחבה עשרה באמה. פי'
הבכורות עפה כפולה כדמתרגמינן
קרפי"ר [רנפי"ר]. לזחול.
רבוע יהיה כפול מרבע יהא עיף. כי פשטת לה כמה הויא עשרים בעשרים. והיא כתובה פנים ואחור. כי קלפת לה, ומשוית ליה לאחור בהדי פנים, כמה הויא ארבעין בעשרין, וכתיב שמים בזרת (תיקן) [תכן].
נמצא העולם כולו זרת על זרת [שהן] ארבעין אמה בעשרין משתכח (בברייתא) [בתברייתא] ת"ת אמה. וכל אמתא אית בה ד' זרתות ב' זרתות אורך וב' זרתות רוחב, נמצא ארך המגילה שלשת אלפים ומאתים
זרת ברוחב(ו) זרת.
וזו
היא שיעור התורה.
נמצא שיעור
העולם זרת. והוא משלשת
אלפים ומאתים
זרת
חלקים בתורה. הדוד (ה)אחד תאנים (טובים) [טובות]
מאד אילו צדיקים גמורים