2/39

כא:

עושין

פסין פרק

שני

עירובין

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

הבכורות. תאנים חשובות הממהרות להתבשל: שאוגדות. קושרות פתחן לצורך בעליהן שאינן נבעלות לאחרים. אוגדות לשון אגודה. ל"א

יח א מיי' פ"א מהל'

א) [חולין קא:], ב) ברכות

ד:, ג) שבת יד: ד) [בס"א:

שמגידות פתחיהן כשרואה דם אומרת לבעלה ויפרוש הימנה: חדשים. דברי סופרים: גם ישנים. דברי תורה: דודי צפנתי. ושמרתי

עירובין הל' ב סמג

זרעו של עשו], ה) יבמות

עשין דרבנן א:

כל אלה לך לשמך: פעמים פעמים ניתנה. שתהא זו חדשה וזו ישנה: דברי סופרים. חדשים שנתחדשו בכל דור ודור לגדור גדר וסייג:

יט ב מיי' פ"ג מהלכות

כא., ו) [צ"ל אלעזר], ז) ס"א

ויותר מהמה. לעיל מיניה כתיב דברי חכמים כדרבונות אלו דברי תורה שנמסרו למשה על פה שנחלקו בהן חכמי ישראל לאחר שנתמעט

לקופה, ח) בס"א: ביגיעת,

ת"ת הל' יב טוש"ע

❖

ט) בס"א נוסף: והיינו צואה,

י"ד סי' רמו סעיף כא:

הלב ושכחו כדכתיב בסיפיה דקרא

י) בס"א: לסבול, כ) [עי'

מפני

נתנו מרועה אחד זה משה וכתיב

הבכורות והדוד (ה) אחד תאנים רעות מאד

מה לא נכתבו. א] כ) וגם

שו"ת חות יאיר סי' קצב

בתריה ויותר מהמה בני הזהר ממה

כוונת תוס' בזה], ל) בס"א

בהלכה למשה מסיני $ לא

אשר לא תאכלנה מרוע תאנים הטובות אלו

מוסף רש"י

נוסף דיבור: מי כתיב לעג.

שניתן בסיני בכתב שהוא עיקר בני

נתנו כדי שלא ישתכחו ל):

צדיקים

גמורים תאנים הרעות אלו רשעים

ועשה לה אזנים. של

מכל מקום אמת הוא שנידון

מוטב אמות מיתת עצמי. אף

הזהר באלו שבעל פה שגם הם עיקר

קופה לאחוז בהן הקופה

בצואה רותחת כדאמרינן

גמורים ושמא תאמר אבד סברם ובטל

אלא לכך לא נכתבו שאין קץ לעשות

ומשתמרת שלא תפול, ה"נ

בהניזקין (גיטין נז.) גבי ישו

על גב דבפ' קמא (ד' יז.)

סיכוים

ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו

❖

ע"י שניות מתרחקין מן

הנוצרי,

ספרים הרבה בכל אלה: עשה ולא

אמר ארבעה דברים פטורין במחנה

❖

העריות (יבמות כא.).

עתידין שיתנו ריח דרש רבא מאי דכתיב

תעשה. יש בהן שאין בהן חיוב מיתה

רחיצת ידים וכל שכן במקום סכנה

הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא

אבל דברי סופרים חייבין מיתה

מחמיר על עצמו היה:

תורה אור השלם

בשעה שתיקן שלמה עירובין

על כולן כדכתיב (קהלת י) ופורץ גדר

טעמו טעם חטא ועל פתחינו כל מגדים

רבינו חננאל

1. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ

ישכנו נחש: ולהג הרבה. המלעיג

ונטילת ידים. אף על

אלו בנות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן

והתאינים הרעות רשעים

וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים

עליהן ביגיעות בשר נידון : כל ההוגה

גמורין כו'. חדשים (ו)גם

ח)

ט)

גב דתיקן נמי שניות כדאמר בפרק

חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי

ל"א שאוגדות פתחיהן לבעליהן חדשים גם

ישנים דודי צפנתי לך.

צָפַנְתִּי לָךְ:

בהן. בכל שעה שאדם מחזר בדברי

שני דיבמות (ד' כא.) הא דלא

ישנים דודי צפנתי לך אמרה כנסת ישראל

הן דברי תורה ודברי

שיר השירים ז יד

תורה מוצא בהן טעם: הגרסי.

חשיב הכא משום דלאו בבת אחת

2. וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר

סופרים. בני ה(י)זהר עשות

לפני הקב"ה רבונו של עולם הרבה גזירות

שם מקום. ל"א שהיה טוחן גריסים:

ספרים. פי' היזהר בדברי

עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין

תיקן ואחר בת קול תיקן ומדכתיב

גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי

סופרים [יותר] מדברי

קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת

וחיי תלויין בחייך. שאין לי אלא מה

איזן וחקר תיקן משלים הרבה

תורה, שדברי תורה עשה

קהלת יב יב

בָּשָׂר:

וקיימתים א"ל רב חסדא לההוא מדרבנן

שאתה נותן ומזמן לי: בילדותו.

משמע נמי שהרבה תקנות עשה:

3. בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ

ולא תעשה, ודברי סופרים

ארך דהוה קא מסדר אגדתא קמיה מי שמיע לך

שהיה יכול לקבל י) טורח ועינוי:

העובר על דברי חכמים

יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי:

חייב מיתה. כדתנן אמרו

משלי כג טו

שלמה תיקן עירובי חצירות. וגזר

חדשים גם ישנים מהו אמר

ליה אלו מצות קלות ואלו מצות חמורות

4. חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי

לו לר' טרפון כדיי היית

שלא להוציא מרשות היחיד לרשות

לחוב בעצמך שעברת על

א"ל וכי תורה פעמים פעמים ניתנה אלא הללו מדברי תורה והללו

וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר:

א)

דברי בית הילל. וכל

משלי כז יא

היחיד חבירו לעשות סייג והרחקה

מדברי סופרים דרש רבא מאי דכתיב ויותר מהמה בני הזהר עשות

5. לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה

המלעיג על דברי חכמים

לאיסור תורה שלא יבוא להתיר

נידון בצואה רותחת. ת"ר

ספרים הרבה וגו' בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי

נָלִינָה בַּכְּפָרִים: נַשְׁכִּימָה

מרשות הרבים לרשות היחיד והיינו

מעשה בר' עקיב' שהיה

לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם

תורה יש בהן עשה ולא תעשה ודברי סופרים כל העובר על דברי

ב)

חבוש בבית האיסורין, ולא

דכתיב ואיזן וחקר תיקן משלים

פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר

מצא מים ליטול ידיו,

הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן

סופרים חייב מיתה שמא תאמר אם יש בהן ממש מפני מה לא נכתבו אמר

שעשה אזנים לתורה כאזני כלי

ואמר מה אעשה והעובר

אֶת דֹּדַי לָךְ:

קרא עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר א"ר פפא בריה

שאוחזין אותו בם: וידים. נטילת

על דברי חכמים חייב

שיר השירים ז יב-יג

6. וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים

מיתה, אמר מוטב לי

ידים לעשות סייג לטהרות: כרכים.

דרב אחא בר אדא משמיה דרב אחא בר עולא מלמד שכל המלעיג על

שאמות מיתת עצמי ואל

מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה

מקום שווקים הן וישוב גדול ורגל

דברי חכמים נידון בצואה רותחת מתקיף לה רבא מי כתיב לעג להג כתיב

אעבור על דעת חביריי

וָאָלֶף: מלכים א ה יב

רוכלין וסוחרין מצויה שם לפיכך

7. וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת

כו'. בשעה שתיקן שלמה

אלא כל ההוגה בהן טועם טעם בשר תנו רבנן מעשה בר"ע שהיה חבוש

עירובין וגזר טומאה על

חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת

גזל ועריות נוהג בהן: השדה. בני

בבית האסורין והיה ר' יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום היו מכניסין

הידים. כדמפרש בתחילת

הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן

בגא ועובדי אדמה ועוסקין בתורה

(א)

שבת, יצתה בת קול

מְשָׁלִים הַרְבֵּה:

לו מים במדה יום אחד מצאו שומר בית האסורין אמר לו היום מימך

מתוך דוחק: סמדר. גדול מפרח

ואמרה לו בני [אם]

קהלת יב ט

8. רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז

מרובין שמא לחתור בית האסורין אתה צריך שפך חציין ונתן לו חציין

חכם לבך ישמח לבי

כך משנה מפורשת יותר מן המקרא:

גם אני, חכם בני ושמח

קְוֻצּוֹתָיו

תַּלְתַּלִּים

כשבא אצל ר"ע אמר לו יהושע אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין

הנצו הרמונים. גדלו כל צרכן

לבי ואשיבה חרפי דבר.

שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב:

❖

בחייך סח לו כל אותו המאורע אמר לו תן לי מים שאטול ידי אמר

נשכימה לכרמים, אילו

שיר השירים ה יא

וכבר הנץ גדל סביבותיו כעין שומר

[בתי] כניסיות ומקדש.

שיש לאגוזים קטנים: משל. טעם:

לו לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין אמר לו מה אעשה שחייבים

נראה אם פרחה הגפן,

אגמריה בסימני טעמים. קבע לה

אילו בעלי מקרא. פתח

עליהן מיתה מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור

על דעת חבירי

הגהות הב"ח

הסמדר, אילו בעלי משנה.

מסורת וסימנין בין בתיבות המקרא

אמרו לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו כששמעו חכמים

(א) רש"י ד"ה השדה בני

הנצו הרימונים, אילו בעלי

בין בגירסא של משנה: ועשה

❖

באגא ועובדי:

התלמוד. על כל דבר ודבר

בדבר אמרו מה בזקנותו כך בילדותו על אחת כמה

וכמה ומה בבית

לה אזנים. שתיקן עירובין וידים וגזר

של תורה אמר שלשת

האסורין כך שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה אמר רב יהודה

ג)

אלפים משל, ועל כל

על השניות לעריות כדמפרש ביבמות

דבר ודבר של סופרים

אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול

גליון הש"ס

(כא.) וע"י כך אוחזין ישראל במצות

אמר (שלשת) [חמשת]

ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר חכם בני ושמח

תוס' ד"ה מפני. לא נתנו

שנתרחקו מן העבירה כדרך שנוח לאחוז

א) אלפים טעמים, שנאמר

כדי שלא ישתכחו. עיין

ויהי שירו חמשה ואלף.

בכלי שיש לו בית יד משאין לו:

לבי ואשיבה חרפי דבר דרש רבא מאי דכתיב לכה דודי נצא השדה

❖

תשובת חו"י סי' קצב:

קווצותיו תלתלים שחורות

שמשכים

נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר

כעורב. במי אתה מוצא

תילי תילים [של] הלכות

הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך לכה דודי נצא השדה אמרה

כנסת ישראל לפני הקב"ה

הגהות מהר"ב

רבש"ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא

ושבועת שקר נצא השדה

א) אולי ט"ס הוא, וצ"ל

רנשבורג

חמשה ואלף כדאיתא לפנינו

בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק נלינה בכפרים אל תקרי בכפרים אלא בכופרים

[א] תוס' ד"ה מפני וכו'

בגמ'

וגם בהל"מ לא נתנו כדי

בא ואראך אותם שהשפעת להן טובה והן כפרו בך נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי

ד)

שלא ישתכחו. עי' יבמות

מדרשות נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא פתח הסמדר אלו בעלי משנה הנצו הרמונים אלו בעלי גמרא

דף עז ע"ב תוס' ד"ה

הלכה ובשו"ת חו"י סימן

שם אתן את דודי לך אראך כבודי וגודלי שבח בני ובנותי אמר רב המנונא מאי דכתיב 6 וידבר שלשת אלפים

קצ"ב ובשו"ת חוט השני

משל ויהי שירו חמשה ואלף מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל על כל

סי' נג:

דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים דרש רבא מאי דכתיב 7 ויותר שהיה קהלת חכם עוד

לימד דעת את העם [ו]איזן וחקר תיקן משלים הרבה לימד דעת את העם דאגמריה בסימני טעמים

ואסברה במאי דדמי ליה [ו]איזן וחקר תיקן משלים הרבה ה) אמר עולא אמר רבי ו) אליעזר בתחילה היתה תורה

דומה ז) לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים 8 קווצותיו תלתלים אמר רב חסדא אמר מר

עוקבא מלמד

שיש לדרוש על

כל קוץ

וקוץ תילי תילים

של הלכות שחורות

כעורב

ב במי אתה מוצאן במי

שמשכים