מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון עירובין
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואלה
שלא יהו מכוונות. כדמפרש ואזיל שיהו אמות כלאים שוחקות ושל
מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח. פי' בקונט' באמות
יג א מיי' פ"ב מהלכות בית
א) מנחות צז:,ב) סוכה ה: יומא
פ., ג) ברכות מא: סוכה ה:,
מבוי וסוכה עצבות: אלא לאביי קשיא. הא דקתני כל אמות באמה
הבחירה הל' ו [והלכה ז]:
קטנות שיש באמה בינונית אמה וטפח מאלו וקשה דלא
יד
ד) נגעים פי"ג מ"ט חולין עא:
ב מיי' פי"ד מהלכות
בת ששה: אימא אמת כלאים באמה בת ששה. והכי קאמר כל אמות
הוה ליה למיכתב וחיק בוי"ו כיון דקאי (א) אאמות ונראה כמו שפירש"י
ת"כ פ' מצורע פרשה ז,
מאכלות אסורות הלכה
שאמרו בכלאים באמה בת ששה ובלבד שלא יהו מכוונות מצומצמות
בפירוש יחזקאל דפירש באמות אמה אמות גדולות שיהא אמה
ה) וסנדליו בידיו וטבעותיו
ב:
טו
בקומצו כ"ה בס"א, ו) אהלות
ג מיי' פט"ז מהל'
אלא גדולות בטפחים שוחקות:
וטופח בשל אמה בת ה' וכן תרגם
פ"ב מ"ג, ז) [מדות פ"ג מ"א],
טומאת צרעת הל' ז
לאביי ודאי תנאי היא. דלא מצי
יונתן באמתא דהיא אמתא ופשך וקאי
שלא יהו מכוונות בשלמא לרבא כי היכי
ח) [עי' רש"ש], ט) בס"א:
סמג עשין רלט:
לאוקמי לרבנן כוותיה דהא כל אמות
אשאר אמות המזבח וחיק (ב) האמות
טז
ד מיי' שם הלכה ו:
וסנדליו בידו וטבעותיו בקומצו,
דליהויין הללו שוחקות והללו עצבות אלא
הוו קטנות: גפן כדי רביעית יין
יז
י) [ובפירש"י דברכות מא.],
ה מיי' פ"ג מהלכות
קאמרי: לרבא מי לימא תנאי היא.
לאביי קשיא אמר לך אביי אימא אמת
כ) [דנזירות רפ"ד], ל) ולא חש
טומאת מת הלכה ב סמג
מי אמרינן רבן שמעון בן גמליאל
לנזיר. פרש"י לחייבו מלקות וקשה
לפרש אלא טעמא דר"ע. כצ"ל
עשין רלח:
כלאים באמה בת ששה והא מדקתני סיפא
❖
פליג עליה למימר אמת כלאים באמה
יח
דלא הוה דומיא דאחריני דמשערינן
ו מיי' פ"ה מהלכות
מהרש"א,
רשב"ג אומר כל אמות שאמרו חכמים
נזירות הלכה ב סמג
בת ששה אבל שאר אמות כגון סוכה
בהו מילי אחריני ונראה כפרש"י
❖
לאוין רנ:
בכלאים באמה בת ששה ובלבד שלא יהו
ומבוי באמה בת חמשה או דילמא
דסוכה (ד' ו. י)) דפירש שאם אכל
הגהות הב"ח
מצומצמות מכלל דתנא קמא כל אמות קאמר
פרושי קא מפרש רבן שמעון בן
ענבים וחרצנים ולולבים מגפן איכא
(א) תוס' ד"ה ואלה וכו' כיון
גמליאל למילתייהו דרבנן דאמרי
אמר לך אביי ולאו מי איכא רשב"ג דקאי
למ"ד ברביעית וזה ביין משערינן
תורה אור השלם
דקאי אבאמות ונראה:
ובלבד שלא יהו מכוונות דיש מהן
שיקח כוס מלא יין וישים בו עלין
כוותי אנא דאמרי כרשב"ג לאביי ודאי תנאי
(ב) בא"ד וחיק האמה היו
1. וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ
קטנות: (ג) ד"ה גפן וכו'
שוחקות ויש מהן עצבות ולא פירשו
ולולבין כשיעור מה שאכל ואם יצא
בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח
היא לרבא מי לימא תנאי היא אמר לך רבא
ולא חש לפרש שם טעמא
וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב
איזה מהן שוחקות ואיזה מהן עצבות
רביעית חייב ואם היה בא לשער במים
רשב"ג הא אתא לאשמועינן אמת כלאים
ורבי עקיבא. נ"ב ע"ש בדף
וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב
ואתא איהו לפרושי דהנך דכלאים
היה יוצא רביעית בפחות שאין נגדשין
❖
ל"ח ע"ב:
זֶרֶת הָאֶחָד וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ:
לא יצמצם ולימא אמת כלאים לא יצמצם
ליהוו שוחקות כדקתני ובלבד שלא
על שפת הכלי כמו יין וכה"ג תניא
יחזקאל מג יג
באמה בת ששה למעוטי מאי לאו למעוטי
2. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן
יהו מצומצמות ולהכי אדכר כלאים
בתוספתא כ) כיצד יעשה מביא כוס מלא
וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן
גליון הש"ס
אמת סוכה ואמת מבוי לא למעוטי אמה יסוד
ולא למעוטי שאר אמות להיות בנות
א
❖
יין ומביא זית אגורי ונותן לתוכו
דברים ח ח
וּדְבָשׁ:
רש"י ד"ה אלו הקרנות וכו'
ואמה סובב דכתיב 1 ואלה מדות המזבח
חמשה אלא למעוטינהו דלא ליהוו
ושופע אם שתה כיוצא בו חייב
זרת שהוא חצי אמה. עי'
שוחקות: הא אתא לאשמועינן אמת
ואם לאו פטור דברי ר' עקיבא רבי
באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה
לקמן דף כא ע"א ובתוס' שם
רב ניסים גאון
❖
כלאים לא יצמצם. ולפרושי מילתיה
אלעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד
ד"ה א' מג':
רחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד
ממנו. ואלה מדות המזבח
דתנא קמא הוא דאתא ולא למעוטי
שישתה רביעית יין ואתיא לשמעתין
וזה גב המזבח חיק האמה זה יסוד ואמה
א)
ובאמה וטפח פירוש שתהא
שאר אמות מבת ששה: לא למעוטי
כרבי אלעזר בן עזריה ובפ' ג' מינין
יתירה על חברתה טפח. עד
רחב זה סובב וגבולה אל שפתה סביב אלו
הגהות הגר"א
אמה יסוד ואמה סובב. דלאו בנות
תנן אינו חייב עד שיאכל
שישהה בכדי אכילת פרס.
(נזיר ד' לד.)
הקרנות וזה גב המזבח זה מזבח הזהב: אמר
[א] רש"י ד"ה הג"ה כאשר
ב)
תמצא עיקר דיליה בתורת
ששה הן: באמות אמה אמה וטופח.
ענבים כזית משנה ראשונה אמרו
מפורש בקונט' וכו' כי אם
כהנים. והאוכל בבית, אין לי
ר' חייא בר אשי אמר רב ב שיעורין חציצין
באמות קטנות בת חמשה שיש באמה
עד שישתה רביעית יין רבי עקיבא
חיק האמה ופי' כו'. נ"ב וג"ז
אלא אוכל, אם א) סופנו
ומחיצין הלכה למשה מסיני שיעורין
בת ו' בינונית אמה וטפח מאלו:
אומר אפי' נזיר ששרה פתו ביין ויש
ק' להולמו דאינו נזכר וחיק
לרבות את האוכל אע"פ
האמה במה נמדד. אבל
שאינו שוכב, מה תלמוד
חיק האמה. נמדד באמות קטנות
דאורייתא הוא דכתיב ארץ חטה ושעורה
בו כדי לצרף כזית חייב וקאמר בגמ'
2
בתוספתא (כלים ב"מ פ"ו)
לומר האוכל והשוכב, אלא
וכן אמה רוחב וכן גבולו על שפתו
ת"ק מדמי להו אסורי נזיר אכילה
וגו' ואמר רב חנן כל הפסוק הזה לשיעורין
מפרש ר"מ בהדיא דכתיב
ג)
ליתן שיעור לאוכל כדי
זרת האחד וזה גב המזבח כולן באמות
אמה אמה כו' ב' מיני אמות
לשתיה פירוש ת"ק היינו משנה
שיאכל שוכב. וכמה הוא
נאמר חטה לכדתנן הנכנס לבית המנוגע
ד) ג
א' אמה וא' באמה וטפח
שיעור אכילת פרס, פת חטים
קטנות הללו: חיק האמה זה יסוד.
ראשונה מדמה אכילה לשתיה ובעי
❖
וכליו על כתיפיו ה) וסנדליו וטבעותיו בידיו
ומפר' והולך כו' וההראל כו':
ולא פת שעורים וכו'.
חיק על שם שהוא חיקויו ותיקונו של
באכילת עלין ולולבין נמי רביעית
הוא והם טמאין מיד היה לבוש כליו
ד
מזבח מלמטה: אלו הקרנות. שהן
א) בתו"כ לפנינו הגי' אלא ליתן
ונקט במתניתין שתייה משום דאכילה
וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו הוא
שיעור לשוכב כדי שיאכל וע"ש
מוסף רש"י
אמה על אמה והאי דכתיב זרת האחד
מינה ילפינן וטעמא משום דכתיב
מה שדחקו הרא"ם והק"א בזה
טמא מיד והן טהורין עד שישהא בכדי
מאמצעית רחבו של קרן מודד $ זרת
לא ישתה תרי זימני ולא חש לפרש ל)
חיק האמה זה יסוד. דעלה
אכן גי' רבינו נכונה יותר ומזה
אמה וכנס אמה (מנחות צז:).
אכילת פרס פת חיטין ולא פת שעורין
למדו חז"ל דמשערין האכילה
שהוא חצי אמה לכל רוח דהוי אמה
שם טעמא דר' עקיבא כיון דאמר
(ג)
❖
אלו הקרנות. דמאמצעית
כאוכל בהסיבה.
על אמה: וזה גב המזבח. כלומר
קרא וענבים לחים ויבשים לא יאכל
מיסב ואוכל בליפתן שעורה דתנן עצם
ו)
ה
האבן מודד והויא זרת לכל
באמה קטנה זו נמדדה אמה של
מה אכילה בכזית אף כל בכזית והא
רוח דהיינו אמה על אמה,
כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו
וזה גב
זרת חצי אמה (שם).
מזבח הזהב דכתיב ביה אמה ארכו
דנקט אכילה במשנה אחרונה משום
רבינו חננאל
מטמא באהל גפן כדי רביעית יין לנזיר
ו
המזבח. כלומר ובאמה זו
ואמה רחבו (שמות ל). ובמסכת מנחות
דשתיה ילפינן מינה וכל חד נקט מידי
יהא נמי מזבח הזהב (שם).
כרם והזורע בו אינו עובר
תאנה
בפרק שתי הלחם (ד' צז:) מפרש ליה
דיליף מיניה וא"ת ומ"מ מאי נפקא
שיעורין. של איסורים, כגון
משום לא תזרע כרמך כלאים
כזית לכל אכילת איסור
דברי ר"ש. והנה מה שיש בו
להאי קרא דאמה יסוד דקאמרי בקטנה לאו ברוחב כניסת היסוד אלא
מינה לשער ביין והלא כלי המחזיק רביעית הוא ביצה ומחצה ומה שמפיל ביצה
וככותבת ליום הכפורים
כ' טפחים נמצאו בו ד' אמות
בגובה עלייתו דאמר מר עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד אבל רוחב הכניסה
ומחצה בין יין ובין מים אם שיעור עלין ולולבין שאכל יפילו כל כך חייב
(סוכה ה:). הלכה למשה
באמה בת ה' טפחים ואתה
באמה בת ששה ואמה סובב כניסה דילה באמה קטנה ולא ה' אמות של
מסיני. אלו שלשה נשאלו
וי"ל דנפקא מינה אם יש כלי שמחזיק מה שמפיל ביצה ומחצה מן היין
מתירו לזרוע בו, הנה לקולא.
בבית המדרש מנין להם, מן
ופריק רב נחמן אילו דברי
שלא ישער עלין ולולבין בכוס מלא מים עד שיתמלא הכלי שזה הכלי
עליית גובהה באמה קטנה כדתנןז) עלה חמש וכנס אמה זה הסובב וקרנות
התורה, והשיבו שהלכה למשה
ר' שמעון הן, ואנא דאמרי
לא שנא גובהן ולא שנא רוחבן באמה קטנה: הג"ה. כאשר מפורש
אינו מחזיק ביצה ומחצה מן המים שאינן עבין כמו יין ונמצא שאין
מסיני הם ושמען השומע
כרבנן דפליגי עליה, ואמרי
בקונט' שמע רבינו מר' יעקב בר יקר ועתה חזר בו דקשיא ליה מה
וסדרן כסדר ששמען (סוכה
הכלי זה רביעית ודוחק: הגה"ה. וקשה דשמעתין אתיא דלא
(הנה) [הרי] זה כרם. איבעית
לד.). כל הפסוק הזה
אימא אפי' כר' שמעון, מאי
שתרגם יונתן אמה אמה וטפח אמתא דהיא אמתא ופשך ונמצא דבאמה
כמשנה אחרונה ועוד דבספרים ישנים מצא ר"ת דגרסינן בנזיר
לשיעורין נאמר. לא בא
אמות כלאים דקאמר רוב
גדולה מיירי ועוד אם כדברי הזקן לא היה לו לכתוב וחיק כי אם
(ד' לח:) תנא קמא לא מדמי להו לכל איסורי נזיר לאכילה משמע
הכתוב להודיע שבח חשיבות
אמות של כלאים באמה
הפירות בטעם שלהם אלא
חיק האמה ופירש [א] לנו רבינו הכי למעלהח) הזכיר מדות המזבח
בת ו' טפחים היכא דאיכא
להך גירסא דבאכילה לא פליגי אלא הוי לכולי עלמא בכזית
שבחה של ארץ ישראל שיש בה
לחומרא, אבל הני דרצופין
והאריאל שתים עשרה אמה ושאר מדותיו ועתה כך אמר הכתוב
וכן משמע בירושלמי דלא פליגי באכילה דקאמר משנה
פירות ששיעורי תורה נתלין
באמה בת ה' טפחים. רבא
אלה מדות המזבח שאמרתי לך הכל נמדדו באמה שהיא אמה
ראשונה
בהן (ברכות מא.) שאפילו
אמר רב נחמן אמת סוכה
בדברי תורה צריכין לשער
ואמת מבוי נמי בת ששה
וטפח וחיק שהוא יסוד אינו נמדד אלא באמה שהיא אמה קטנה ולא באמה שהיא אמה וטפח ועתה דברי יונתן בן עוזיאל קיימין כך שמעתי
בפירותיה איסורין שבתורה
הן. ומיהו טפחים עציבות
ועיקר. ע"כ הג"ה: שיעורין. שנתנו חכמים לכל דבר כגון כזית דם חלב פיגול ונותר וכזית מן המת שמטמא באהל ושאר שיעורין
(סוכה ה:). הנכנס לבית
פי' האצבעות דחוקות זו
דמפרש לקמן: חציצין. חציצה הפוסלת בטבילה: ומחיצין. הלכות מחיצה שתהא גבוהה עשרה וכן שאר הילכותיה הלכה למשה
המנוגע. כתיב (ויקרא יד)
עם זו. ושל כלאים פי'
והבא אל הבית יטמא עד
האצבעות שוחקות מרווחות
מסיני: לשיעורין נאמר. וכל אלו משערין בהן דברים אחרים: כליו על כתיפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו ט). שאינן מלובשין בו
הערב, ולא כתיב כבוס בגדים,
כדרך השוחק שפוסק שפתיו
דרך מלבוש דומיא דכליו על כתפיו: הוא והן טמאין מיד. שאף הן באין אל הבית וכתיב והבא אל הבית (ויקרא יד): היה
והאוכל בבית יכבס את בגדיו
והעצב מדביקם. ומותבינן
לבוש כליו. וכן כולם דרך לבישתן קרויין בגדיו ובטלין אצלו וכתיב (שם) והאוכל בבית יכבס את בגדיו ודרשינן בתורת כהנים [מצורע
(שם) בשוהא שיעור אכילה,
לאביי כל אמות שאמרו
ואפילו לא יאכל, מדכתיב
באמה בת ו' טפחים
פרשה ז] מקראי דהאי אוכל לאו אכילה ממש הוא אלא שישהא כדי שיעור אכילה ובביאה בלא שהייה אינו מטמא בגדים: פרס. ד'
בסיפיה והשוכב בבית יכבס
ובלבד שלא יהיו מכוונות.
ביצים הן מזון סעודה בינונית. פרס לשון פרוסה ששיערוהו בחצי ככר האמור בעירוב דבעינן מזון ב' סעודות ותנן התם חציה לבית
את בגדיו, הלכך הנכנס בו
כלומר לא יהיו עציבות
המנוגע בפרק כיצד (לקמן ד' פב:): פת חיטין. אין שוהה בה כפת שעורין: מיסב. שהייה זו בהסיבה שיערוהו ולא בנאכלת בעמידה והולך
ונושא את בגדיו עמו שלא
שוחקות ולא השוחקות
כדרך מלבושו, אין אלו בגדיו
עציבות כרבא, אלא לאביי
ובא שהוא שוהה באכילתו יותר: ואוכלה בליפתן. שנאכלת מהר: ואינו מטמא באהל. שום עצם בלא בשר עד שיהא שם שדרה שלימה
וטמאים מיד, שאף בהן אני
קשיא. ופריק אביי אנא
או גולגולת או רוב בנינו ב' שוקיים וירך אחת או רוב מניינו קכ"ה אברים: רביעית יין לנזיר. לחייבו מלקות:
קורא והבא אל הבית, וכשהוא
דאמרי כרשב"ג. ועמדה
לבוש בהן בעי שהייה (ברכות
לאביי בתנאי. ורבא אמר לך
גרוגרת
מא. וכעי"ז סוכה ה:).
כולי עלמא באמה בת ו'
וטבעותיו בידיו. בקומצו שלא כדרך מלבוש (חולין עא:) דומיא דסנדליו (סוכה שם). הוא והן טמאין מיד. בלא שהייה, דכתיב
טפחים אית להו, ולא פליגי אלא בצימצום. ת"ק סבר יצמצם [ורשב"ג סבר דאמת כלאים לא יצמצם]. אלא [הא ד]קתני
והבא אל הבית יטמא וכולהו בא אל הבית קרינא בהו (שם). היה לבוש כליו כו'. דאיקרי להו בגדיו, הוא טמא מיד. דכתיב
אמת כלאים בת ו' טפחים, למעוטי אמת יסוד ואמת סובב, דכתיב ואלה מידות המזבח באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה
והבא אל הבית יטמא, והן טהורין עד שישהא. דכתיב והאוכל בבית יכבס וגו', ודרשינן בת"כ אין לי אלא אוכל ושוכב, אוכל
ואמה רוחב וגו'. חיק האמה זה יסוד, ואמה רוחב זה סובב, וזה מפורש במנחות באר היטב פרק שתי הלחם נלושות.
בלא שוכב, שוכב בלא אוכל, לא אוכל ולא שוכב מנין, ת"ל יכבס בגדיו, ריבה, שתי פעמים כתיב יכבס בגדיו, ואם סופנו לרבות
אמר רב חייא בר אשי אמר רב, שיעורין חציצין ומחיצו' הלכה למשה מסיני. שיעורין דאורייתא נינהו ארץ חטה ושעורה
הכל מה ת"ל והאוכל, ליתן שיעור לשוכב כדי אכילה, שאין טעון כיבוס בגדים עד שישהה כדי אכילה, וגופו טמא מיד, דהכי כתיב
וגו'. ואמר רבי יוחנן פסוק זה כולו לשיעורין נאמר, חטה דתנן הנכנס לבית המנוגע וכליו על כו' פירשנוהו במסכת סוכה
והבא אל הבית יטמא, ולא כתיב כיבוס בגדים, והאוכל בבית, דהיינו שוהה כדי אכילה, יכבס בגדיו (סוכה ו.). אכילת פרס. חצי
ככר ששיערו בו חכמים את העירוב, שהוא כולו מזון שתי סעודות וחציו מזון סעודה אחת (ברכות מא. וכעי"ז סוכה ו.). פת חיטין. שהייתה מועטת משל שעורים (סוכה שם) נאכלת מהר (ברכות שם). מיסב. דרך הסבה, שהיא נאכלת מהר, שאינו פונה אנה ואנה
(שם) דהיינו דרך אכילה, מי שהוא מיסב הוא עסוק באכילה ואינו טרוד בדברים אחרים (סוכה שם). עצם כשעורה. מן המת (שם). ואינו מטמא באהל. כשיעור זה, עד שיהא שדרה או גלגולת שלמה, או רוב מנין אברי אדם (שם) הלכה למשה מסיני הוא
(ברכות שם). גפן. מה שיערו בו, כדי רביעית יין לנזיר. בשאר איסורי נזיר, דאיכא למ"ד במס' נזיר (לד:) דחרצנים ולולבין ועליו מצטרפין לשיעור רביעית יין, שאם יתנם לכוס מלא יין עד שיצא ממנו רביעית יין, ואין דומה המשער בכוס מלא מים למשער
ביין, משום דיין עב הוא ואינו ממהר לצאת אלא נברץ ונגדש על שפת הכוס יותר מן המים (סוכה שם וכעי"ז ברכות שם).