עושין
פסין פרק
שני עירובין
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ארך
שמשכים ומעריב. שחורות לשון שחרית. כעורב לשון ערבית: עורב
אפים לצדיקים ולרשעים. אפים שוחקות מאריך לצדיקים
כ א מיי' פט"ז מהל' שבת
א) [עיין פי' רש"י חגיגה יג:
אכזרי על בניו כדכתיב (תהלים קמז) לבני עורב אשר יקראו והקב"ה
וביומא ג: ובמגילה כא.],
הל' [א] ד (ה) [ופי"ד
עד לעתיד וזעומות לרשעים ומאחר פורענותם עד לעולם
ב) ע"ז ג. ד:, ג) ב"ק נ.
הל' א] סמג לאוין סה טור
מזמן להן יתושים ונכנסין לתוך פיהןח): קורמי. ירקות. לישנא אחרינא
הבא וגם זה לטובה שיש להם שהות לחזור בתשובה כדמשמע בחלק
ע"ש, ד) שבת ו: [לעיל כ.],
ש"ע א"ח סי' שנח סעיף
(א) גמי לח כי עקרת לההוא רכיכא דאית ביה וטחני ליה ועבדי ריפתא
(סנהדרין ד' קיא.) דהוי נמי
לטובה [ע' תוס' ב"ק נ: ד"ה ארך]:
ה) [שם], ו) לעיל ו: ולקמן
א:
או דלמא בור בלא פסין קאמר.
כא ב מיי' פי"ז מהל'
קא., ז) שבת ו. קיז. לעיל ו.
באל"ף בי"ת דר' מכיר מצאתיו: אל
❖
יב: לקמן נט: ודף צה.,
שבת הלכה לג:
פניו. של הקב"ה ודומה לו כמשאוי
שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש רבה פירוש ופסין לא יהו מרוחקין
ח) [עי' ויק"ר רפי"ט],
לפניו: ולא למחר לעשותם. שלאחר
❖
מן הבור אלא כדי ראשה ורובה של
ט) [דף ג.], י) שייך לע"ב,
אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב רבא
מיתה לעתיד לבוא אם בא לקיים
פרה אבל אין לפרש דפסין נמי אי
רב ניסים גאון
אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל
מצות אינו מועיל דמי שטרח בערב
בעי מרחיק עד בית סאתים
רבא אמר במי שמתאכזר
בני ביתו כעורב כי הא דרב אדא בר מתנא
תורה אור השלם
שבת יאכל בשבת כדאמר במס'
מדקאמרי' בסמוך אי הכי מאי
על בניו כעורב. עיקר
הוה קאזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו ינוקי
1. וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל
דיליה מיהא דכתיב ולבני
ע"ז ט): אפים. משמע פנים בין
בינייהו בין לר"ש בין לר' יהודה ולפי
עורב אשר יקראו. וזה
פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר
דידך מאי אעביד להו אמר לה מי שלימו
שוחקות בין זעומות אפים שוחקות
זה טובא איכא בינייהו דר' שמעון לא
הדבר ידוע הוא כי העורב
לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם
קורמי באגמא ומשלם לשונאיו אל פניו
מאריך ומאחר לצדיקים לעתיד לבא
שרי אלא להרחיק כדי ראשה ורובה
(ג)
דברים ז י
יטוש את אפרוחיו כל זמן
1
לוֹ:
2. וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה
שעדיין לא העלו אברה.
ואפים זעומות מאריך לרשעים ומאחר
להאבידו א"ר יהושע בן לוי אילמלא מקרא
של פרה ור' יהודה מתיר עד בית
ולאחר שתעלה עליהן
וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת
פורענותם לעוה"ב: בור ופסין.
סאתים אלא ודאי גם ר' יהודה לא
כתוב אי אפשר לאומרו כביכול כאדם
א)
אברה והן משחירין הוא
הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי
רוחב הבור עם חלל היקף הפסין
שרי להרחיק אלא כדי ראשה ורובה
חוזר אליהן. וכתיב נמי מי
מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם:
שנושא משוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו
יכין לעורב צידו.
דברים ז יא
הרחוקין שתי אמות: או דילמא בור.
של פרה אע"ג דאדם נותן עיניו בבורו
לא יאחר לשונאו א"ר אילא לשונאיו הוא
3. וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו
ובכתובות בפרק נערה
לחודיה שרי בבית סאתים לבד הרחקת
ולא במחיצה אין להתיר יותר:
שנתפתתה הקשו ועורבא
וַיִּקְרָא יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם
דלא יאחר אבל יאחר לצדיקים גמורים
בור ופסין קאמר. והא דאמר
ב' אמות: אדם נותן עיניו בבורו.
בעי בניה, והכתיב לבני
וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב
❖
והיינו דא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב
עורב אשר יקראו. לא
חֶסֶד וֶאֱמֶת: שמות לד ו
ב)
ואם בא ללמוד מכאן היתר למקום
בפרקין (ד' כה.) קרפף יותר
קשיא הא בחיוארי והא
אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום
אחר מן הבור הוא למד והרי אינו
❖
מבית סאתים ובנה עמוד גבוה י'
(ד)
2
באוכמי.
לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם
אלא בית סאתים הלכך אע"פ שהוקף
ורחב ד' מיעטו ה"נ האי בור למה
הגהות הב"ח
יותר על כן לא אתי למישרי קרפף
לא הוי מיעוט וי"ל דהתם במחיצות
למחר לקבל שכרם א"ר חגי ואיתימא ר'
ג)
(א) רש"י ד"ה קורמי
יותר מבית סאתים דעלמא שלא
טובות אבל בפסין לא התירו בין רבינו חננאל
ירקות לישנא אחרינא
שמואל בר נחמני מאי דכתיב 3 ארך אפים
קוראמי גמי לח:
במי שמשכימין ומעריבין
הוקף לדירה: או דילמא במחיצתו אדם
הכל אלא בית סאתים:
ארך אף מבעי ליה אלא ארך אפים לצדיקים
(ב) ד"ה הכא איכא וכו'
והא א"ר יוחנן ירושלים אלמלא
עליהן בבהמ"ד. רבה אמר
נותן עיניו. ואם בא ללמוד מכאן
שתי אמות היקף כצ"ל
במי שמשחירין פניהם
ארך אפים לרשעים: ר' יהודה אומר עד בית
היתר למקום אחר מן המחיצה ילמוד
דלתותיה. ואם תאמר שאני
ותיבת היכר נמחק:
עליהן כעורב. רבא אמר
סאתים וכו': איבעיא להו בור ופסין קאמר
(ג) תוס' ד"ה או דילמא
במי שמתאכזר על בניו
הלכך אתי למישרי בעלמא יותר
ירושלים דהוה רחבה שש עשרה אמות
וכו' לא שרי להרחיק
כעורב. כדרב אדא בר
או דילמא בור ולא פסין קאמר אדם נותן
מבית סאתים אי שרית הכא: לא
ופסין ליכא אלא י"ג ושליש וי"ל הואיל
אלא כדי ראשה: (ד) ד"ה
אהבה דכד הוה אזיל בי
עיניו בבורו ולא גזרינן דילמא אתי לטלטולי
אמרו להרחיק. ההיקף לבד בית
והיה לירושלים צורת הפתח דחשיב
בור וכו' ובנה בו עמוד
רב הוה אמרה ליה דביתהו
גבוה י' ורחב ד' ומיעטו
ינוקי מאי אעביד להו, הוה
סאתים של רוחב הבור אלא שתי
יותר מבית סאתים בקרפף או דילמא אדם
כמחיצה כדאמר בפ"ק (ד' יא.) ואם
הוי מיעוט והכא נמי
אמר לה איכא קורמי
אמות: אריך וקטין. ק' על נ'
יש לו צורת הפתח א"צ למעט לא
נותן עיניו במחיצתו וגזרינן דילמא אתי
האי: (ה) ד"ה והא אמר
באגמא. פי' ירקות שדה
דהוו סאתים כחצר המשכן לר' יהודה
וכו' גבי יתר. נ"ב דף ו
היה לרבים דבקעי לבטל המחיצה
באגם יאכלו מהם. אשר
לאיחלופי יותר מבית סאתים בקרפף ת"ש
❖
ע"ב בד"ה וכי תימא:
אנכי מצוך היום לעשות,
אע"פ שאינו מרובע מותר ובלבד
ואפילו לרב $ דאתנייה צריך למעט
כמה הן מקורבין כדי ראשה ורובה של פרה
ולא היום לקבל שכרם כו'.
שלא יהא בין ארכו ורחבו יותר מבית
מודה הוא דמן התורה מהני תדע
ארך אפים לצדיקים
וכמה הן מרוחקין אפי' כור אפי' כוריים ר'
סאתים ולר"ש בעינן מרובע כדאמר
ולרשעים כו'. מתני' ר'
דהא פיאה מתרת בכלאים אפילו
גליון הש"ס
יהודה אומר בית סאתים מותר יתר מבית
יהודה אומר עד בית
בהדיא בית סאתים על בית סאתים
יותר מעשר ולפי פירוש אחר דפירשתי
גמ' וכל דירה שתשמישה
סאתים כו'. איבעיא להו ר'
סאתים אסור אמרו לרבי יהודה אי אתה
דהוי שבעים אמה ושיריים על שבעים
(ד' ו.) גבי יתר (ה) על כן ניחא:
לאויר. לעיל דף טו ע"א
יהוד' בור ופסין קאמר או
חייבין עליה משום רשות הרבים.
ועי' ברכות דף כה ע"ב
מודה בדיר וסהר מוקצה וחצר אפילו בית
דילמא בור בית סאתים
אמה ושיריים כדאמר בהאי פירקין
וברבינו יונה: תוס' ד"ה
זולתי פסין קאמר. אדם
(ד' כג.). קטין קצר ברחבו: כל
וא"ת כיון דמסקינן דרבי
חמשת כורים ובית עשרת כורים שמותר
והאר"י כו'. דאתנייה
עיניו בבורו ולא גזר
אויר. אף על פי שאינו מקורה אם
יוחנן סבר ליה כרבי יהודה אמאי
צריך למעט מודה הוא
דילמא אתי לטלטולי
אמר להם זו מחיצה ואלו פסין ר"ש בן אלעזר
דמן התורה מהני. ע"ל דף
בקרפיף דעלמא יתר מבית
תשמישו לדירת אדם לכניסה וליציאה
חייבין עליה משום רשות הרבים הא
אומר בור בית סאתים אבית סאתים מותר
❖
ו ע"א תד"ה רב אמר:
סאתים, או דילמא עיניו
תמיד: וכל דירה. שהיא מכוסה
אית ליה שתי מחיצות דאורייתא וי"ל
במחיצתו, שהן הפסין
ולא אמרו להרחיק אלא כדי ראשה ורובה
בגג והיא עשויה לשמירת אויר שחוצה
דירושלים היתה מפולשת מארבע
וכיון שהם יתר מבית
של פרה הא מדקאמר ר"ש בן אלעזר בור
לה: מתני': גמ' חייבין עליה.
סאתים גזר פסין אטו
צדדין וחייבין עליה משום רה"ר
מוסף רש"י
קרפיף, מאי. ת"ש כמה הן
ולא פסין מכלל דרבי יהודה בור ופסין קאמר
אלמא אתו רבים ומבטלי מחיצה:
לעומד באמצע הפילוש דליכא מחיצה:
כביכול. נאמר בהקב"ה
מקורבין כדי ראשה ורובה
קשיא דרבי יהודה אדר' יהודה.
ולא היא ר' יהודה בור בלא פסין קאמר אי
הכא איכא שם ד' מחיצות. שיש שתי
כבאדם שיכול להאמר בו
של פרה, וכמה יהו רחוקין
כן (מגילה כא. וכעי"ז
מן הבאר, אפי' כוריים
אמות (ב) היכר היקף דופן לכל רוח:
הכי היינו דר' שמעון בן אלעזר איכא בינייהו
קא סלקא דעתיה דמקשה
יומא ג: וחגיגה יג:). היום
מותר כו'. ר' יהוד' אומר
י) סולמא דצור. סלע הר גבוה סביב
דלרבי יהודה שלש מחיצות דאורייתא
אריך וקטין כלל אמר רבי שמעון בן
לעשותם. בעולם הזה,
בית סאתים מותר כו'. ר'
ולא למחר לעשותם.
ולחי וקורה משום מחיצה אלמא לא
שמעון בן אלעזר אומר
לעלות
אלעזר כל אויר שתשמישו לדירה כגון
א
דאינו יכול לעשותם לעולם
באר שהוא בית סאתים
אתו רבים ומבטלו מחיצה דאי שתי
דיר וסהר מוקצה וחצר אפילו בית חמשת כורים ובית עשרת כורים
הבא (ע"ז ג.)
דאין מצות
אינו מותר להרחיק מבאר
מחיצות דאורייתא לא הוה פריך מידי
לעתיד (שם ד:). למחר
אלא כדי ראשה ורובה של
מותר $ וכל דירה שתשמישה לאויר כגון בורגנין שבשדות בית
לקבל שכרם. לעולם
פרה. מדתני ר' שמעון בן
ומשני קסבר שתי מחיצות דאורייתא
סאתים מותר יתר מבית סאתים אסור: מתני' ד) ר' יהודה אומר אם
הבא (דברים ז יא). ארך
אלעזר אומר בור בית
אי נמי אפילו קסבר שלש מחיצות
אף מבעי ליה. ארך אף
סאתים על בית סאתים,
היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אינו
ב
דאורייתא לא אתו רבים ומבטלי
משמע מאריך רוגז
מכלל דר' יהוד' באר ופסין
צריך: גמ' רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו כאן הודיעך כוחן של
וממתין מליפרע, ארך
בית סאתים קאמר. ודחינן
מחיצה שלישית כיון דאיכא שתי
ה)
אפים משמע שני רצונים,
לא ר' יהוד' נמי בור בלא
מחיצות שלימות:
מחיצות כאן וסבירא ליה והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ירושלים
ו)
אחת של טובה ואחת של
פסין קאמר, ובבור ארוך
דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא.
רעה (ב"ק נ:). ארך
וצר פליגי, ר' שמעון בן
אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים אלא
אפים לצדיקים. מלשלם
אלעזר בעי ארכו כרחבו,
הוה מצי לשנויי דרבנן
כאן ולא ס"ל ורמי דר' יהודה אדר' יהודה ורמי דרבנן אדרבנן דתניא יתר על
ז)
שכר טוב לאלתר, ארך
ור' יהוד' לא חייש כלל.
לא פליגי אדרבי יהודה אלא מדרבנן
אפים לרשעים. מליפרע
אמר ר' שמעון בן אלעזר
כן א"ר יהודה מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים עושה לו לחי אבל מדאורייתא מודו ליה:
מהן לאלתר (שם). וכל
כל אויר שתשמישה לבית
מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע אמרו
דירה וכו' יתר מבית
דירה כגון דיר וסהר
אילימא
סאתים אסור. דלאו
ומוקצה וחצר אפילו
לו אין מערבין רשות הרבים בכך קשיא דר' יהודה אדרבי יהודה קשיא
דירה הוא דעל כרחו הוא
עשרת כורים מותר. פי'
דרבנן אדרבנן דר' יהודה אדרבי יהודה לא קשיא התם דאיכא שתי מחיצות מעלייתא הכא ליכא שתי מחיצות
דר שם (לעיל טו.). אם
דיר כדתנן הכונס צאן
היה דרך רה"ר
לדיר, ותנן בעיניין מעשר
מעלייתא דרבנן אדרבנן [נמי] לא קשיא הכא איכא שם ארבע מחיצות התם ליכא שם ד' מחיצות א"ר יצחק בר יוסף
מפסקתן. שאין שם דרך
בהמה כונסן לדיר. סהר,
א"ר יוחנן ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רה"ר יתיב רב דימי וקאמר ליה להא שמעתא א"ל אביי לרב דימי מ"ט
אלא בין הפסין (לעיל כ:)
כגון רחבה שעושין אחורי
יסלקנה לצדדין. דאתי
העיירות ומקיפין אותה
אילימא להכניס פירות וכיוצא בהן
דריסת רבים ומבטלי
מחיצות (שם וכעי"ז שבת ו:). כאן הודיעך כוחן של מחיצות. כאן הודיעוך חכמים כמה גדול כחן של מחיצות, דלא
עראי. מוקצה, מקום גבוה הוא שנעשה מוקצה מן רה"ר ומן הכרמלית, והללו יש בהן ריוח כמו הבקעה, כדתנן הוליכוהו
מיבטלי משום בקיעת רבים (לעיל כ:). ירושלים וכו' חייבין עליה משום רה"ר. ירושלים רה"ר שלה מכוון משער
לעיר אחרת ונתנוהו בדיר או בסהר, ואמרינן גזירה הילוך דדיר וסהר אטו הילוך דבקעה. קרפיף הוא כעין כותלים בלא קירוי,
לשער ומפולש ויש בה דריסת ששים ריבוא ורחב שש עשרה אמה, ואילמלא שנועלין דלתותיה בכל לילה חייבין עליה בשבת
והיא נקראת מילוסא של חצר א). וכל שתשמישה לאויר. כגון בורגנין בית [סאתים מותר], יתר מבית סאתים אסור. זו פשוטה
משום רה"ר, אבל נעילת דלתות משויא לה כחצר של רבים ומערבין את כולה וכל זמן שלא עירבו הויא כרמלית ולא
היא. מתני' ר' יהוד' אומר אם היה דרך הרבים מפסקתה יסלקנה לצדדין, וחכמים אומרים אינו צריך. ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי
מיחייבי עלה, והכי נמי אמרינן בפרק בתרא (קא.) דירושלים כרמלית היא (לעיל ו:) או: דעיר של רבים היא שאוכלוסין
תרווייהו כאן הודיעך כחן של מחיצות, שאע"פ שמפסיקין אותן העוברים והשבים כמו רשות הרבים שיש שם מחיצות נעשה
הרבה באין לה, אבל עכשיו דדלתותיה ננעלות לאו רה"ר, שאינה כדגלי מדבר, שהוא דרך פתוח כל שעה (לקמן קא.).
(ב)רשות היחיד. ואקשינן ר' יוחנן אמר כאן וסבירא ליה, והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן ירושלם אילמלי דלתותיה
יתר על כן אמר ר' יהודה. לעיל מיניה איירי בבונה עלייה מבית לבית שבשני צידי רה"ר וכן גשרים המפולשין לרה"ר,
נינעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים, והנה ירושלם הרי היא מוקפת חומה שהיא חומה מעליא, וא"ר יוחנן אילולי
דשרי ר' יהודה לטלטולי תותיה משום פי תקרה יורד וסותם, בפרק כל גגות העיר (לקמן צה.), וקאמר בברייתא יתר
שדלתותיה נינעלות בלילה ואין מפסיק בה משום כך היא כרשות היחיד, אבל אילו לא היו דלתותיה נינעלות, כיון שמפסיקין
על כן אפילו היכי דליכא פי תקרה, הואיל ואיכא שתי מחיצות מעלייתא, מחיצת הבית מכאן
ומחיצת בית השני מכאן,
אותה דרך הרבים כרשות הרבים היא ותורת רשות הרבים בה, ומחיצותיה אינן מועילות בה. אלא כאן ולא סבירא ליה. בכאן
סגי בתקנתא פורתא (לעיל ו.).
הנוסחאות מתחלפות. אמר ר' יוחנן ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רשות הרבים. אמר ליה רב דימי מאי טעמא
א) אולי כונתו לדברי הש"ס דב"ב דף סז המוכר את הבית לא מכר אלא מילוסא של חצר