כב:
עושין
פסין פרק שני עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא
משום דמקיף סולמא דצור. הוה
ח) [לעלות בו לא"י והוא גבוה י' טפחים:] ומחתנא. מורד ח)[חריץ עמוק
מצי לאקשויי מר'
כב א מיי' פי"ד מהל'
א) [יבמות עח.],ב) [גי' ר"ח
מרבה], ג) לעיל ח. [טהרות
י' טפחים ורחב ד' סביב א"י מאידך גיסא] והוי לה מחיצה ונהי
שבת הלכה ד סמג
יוחנן גופיה דאמר לעיל ירושלים אלמלא דלתותיה
לאוין סה טור וש"ע א"ח
פ"ו מ"י] תוספ' דטהרות
דאסור לטלטולי מדרבנן מיהו לאו רה"ר דאורייתא היא לאחיובי
נעולות בלילה חייבין עליה משום רה"ר ושמא התם הוי אליבא דר'
פ"ז ה"ה, ד) טהרות פ"ו
סי' שמה סעיף יד:
עליה: מעלות ומורדות שבה
קאמרת. שאין חייבין עליהם משום
יהודה דאית ליה דאתו רבים ומבטלי
מחיצה והכא אליבא דרבנן:
כג ב מיי' פ"כ מהל' שאר
[מ"ו ושם אי' השבילין],
דילמא מעלות ומורדות קאמרת.
ה) שם, ו) [מנחות סה.],
אבות הטומאות הלכה
רה"ר דלא ניחא דריסה דידהו ולא
ז) [לעיל יח.], ח) גירסת
ג:
הוי רה"ר: קרקפנא. בעל הגולגולת
ודווקא בארץ ישראל
אילימא משום דמקיף
לה סולמא דצור מהך
כד ג מיי' פי"ז מהל'
רש"ל, ט) רש"ל, י) [עיין
כלומר אדם חשוב: עמודי. של בית
כדמפרש טעמא בסמוך יהושע אוהב
שבת הלכה ל:
תוס' יבמות עח. ד"ה
גיסא ומחתנא דגדר מהך גיסא בבל נמי
❖
כה ד מיי' שם הל' לא:
חזיתיה], כ) א"נ כיון דלא
מדרש של ר' יוחנן: שאינן כדגלי
ישראל היה אבל בחוצה לארץ חייב
מקיף לה פרת מהך גיסא ודיגלת מהאי גיסא
נפרצה אלא מב' רוחות ולא
מדבר. דארץ חלקה היתה שהענן
ואליבא דר' יהודה אבל לרבנן אפי'
ניחא תשמישתיה פשיטא
דכולא עלמא נמי מקיף אוקיינוס דילמא
משוה אותה: ואפי' עולין לו בחבל.
בחוצה לארץ פטור דלא אתו רבים
דלרבנן דאמרו לא אתו רבים
רבינו חננאל
מעלותומורדותקאמרתא"ל קרקפנאחזיתיה
א)
ומבטלי מחיצה דשריא אפי'
בעיא היא ורחבה קאמר לה: מעלות
ומבטלי מחיצה ותימה דלרבנן כל
לטלטל. א"נ מלישנא
אי נימא דהיא כגון
לרישך בי עמודי כי א"ר יוחנן להא שמעתא
בית מרון. זקופין מאד ומעלה קצרה
ארץ ישראל תעשה רה"י ע"י סולמא
דברייתא לא משמע היתר
מוקצה שאמרנו דחד גיסא
איתמר נמי כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה
ומהלכין בה בזה אחר זה ולא שנים
דצור ומחתנא דגדר ובבל נמי דמקיף
טלטול כדאמר עלה לעיל אי
דסולמא [דצור] דצד גבוה,
מהתם ה"א ה"מ לזרוק וכו'
וחד גיסא מחתנא דגר.
יחד כדאמרי' בר"ה (ד' יח.) כבני
א"ר אבהו א"ר יוחנן מעלות ומורדות שבארץ
לה דיגלת ולא אתו רבים ומבטלי
א
[תוספות ישנים כ"י],
בבל נמי חד גיסא מקף
מרון כמעלות בית מרון: חצר
מחיצתן ולר' יוחנן דאמר בפרק הדר
ישראל אין חייבין עליהן משום רה"ר לפי
ל) [עיין צג: תוס' ד"ה חייב],
לה פרת וחד גיסא מקף
מ) א"נ אי עבד יכול לרוץ
שהרבים נכנסין לה. דרך פתחים או
(לקמן ד' סז:) קרפף יותר מבית
לה דיגלת. כל העולם כולו
שאינן כדגלי מדבר בעא מיניה רחבה מרבא
ב)
הוה ניחא תשמישתיה ואתו
מקף ליה אוקייאנוס. פי'
פרצות של עשר: דלא ניחא תשמישתי'.
סאתים שלא הוקף לדירה אפי' כור
תל המתלקט עשרה מתוך ארבע ורבים
רבים ומבטלי מחיצתא לרבי
(בחר א' מוחים) [בחר
לרבים לדריסה שהפתחין קצרין
ואפי' כוריים הזורק לתוכו חייב והוא
יהודה ולא מסרה ליחיד
אלמוחיט]. דילמא מעלות
בוקעין בו חייבין עליו משום רה"ר או אין
❖
וגידודין יש באסקופה ופשיטא דלא
[תוספות ישנים],
הדין אפי' לאלף כורים דמה שיעור
ומורדות דארץ ישראל
חייבין עליו אליבא דרבנן לא תיבעי לך
שהן מוקצין [אין חייבין]
מבטלה בקיעת רבים למחיצות: אלא
יהיה וי"ל דמחיצה שאינה עשויה בידי
עליהן משום רשות הרבים.
השתא ומה התם דניחא תשמישתיה אמרי
לאו ר' יהודה. ואשמעי' דהיכא דלא
אדם לא חשיבא מחיצה כולי האי ואפי'
א"ל קרקפנא, כלומר
הגהות הב"ח
רבנן לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא
ניחא תשמישתיה מודי: בבורות סלקא
גולגולת גדולה, מבין
רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצה:
קרקפנא חזיתיה לרישך. רישך
(א) גמ' ויוצאין בזו רשות
העמודין של בית המדרש
דעתך. היכי הוי מבוי בתוך הבור:
הכא דלא ניחא תשמישתיה לא כל שכן
היחיד לשבת ורשות
ראיתי ראשך כשאמר ר'
לבורות. שיש בור בראשו אחד ובשפה
היינו רבה שהיה רבו
הרבים לטומאה מני:
יוחנן זו השמועה. וכן
כי תיבעי לך אליבא דר' יהודה מאי התם
(ב) רש"י ד"ה לבורות
א"ר אבהו וא' רבי יוחנן
(ב) אחת קצרה מהלכין שם עד שעוברין:
של אביי והוי כמו רישך בקרירי
הוא דניחא תשמישתיה הכא הוא דלא ניחא
וכו' ובשפה קצרה כצ"ל
מעלות שבארץ ישראל,
שבילי בית גילגול. מעלה גבוהה
ורישא דרישך בחמימי (שבת ד' נה.)
❖
ותיבת אחת נמחק:
כגון תל שהוא מוקצה
תשמישתיה לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא
וזקופה היא בארץ ישראל: יהושע
ומצינו שהלך רבה לארץ ישראל ללמוד
וכיוצא בו, ומורדות כגון
או דילמא לא שנא א"ל חייבין ואפי' עולין
חריצין מרווחין וכיוצא
אוהב ישראל היה. ובמעלות ומורדות
תורה לפני ר' יוחנן בסוף פרק שני
בהן, אין חייבין עליהן
לו בחבל א"ל אין ואפילו במעלות בית מרון
דארץ ישראל מודינא לך דאין חייבין מוסף רש"י
דייני גזירות (כתובות ד' קיא.) אבל
משום רשות הרבים לפי
א"ל אין איתיביה חצר שהרבים נכנסין לה
עליהן וכי אמינא לך דחייבין בשאר
אביי עצמו לא מצינו שהלך ללמוד
רה"ר לטומאה. וספיקא
ג)
שאינן כדיגלי מדבר, שהיו
טהור, דהא ספק טומאה
ארצות קאמינא: מתני' בור
העגלות מהלכין בהן, והיו
בזו ויוצאין בזו רה"ר לטומאה ורשות
תורה שם ט) [ועוד שלא ראה אביי את
(א)
מסוטה גמרינן ובסוטה
הדרכים משוין בלא רצפין
הרבים. אי פסקי מיא מדכרי אהדדי:
ר' יוחנן אבל רבה תלמידו של רבי
היחיד לשבת מני אילימא רבנן השתא ומה
בכי האי חצר לאו מקום
ובלא נקעין ובלא פתחים.
יוחנן הוה] : תל המתלקט כו'.
באר היחיד. נמי שרי דהא לא פסקי
ייחוד וסתירה הוא (לעיל
י)
בעא מינה רחבה מרבה תל
התם דניחא תשמישתיה אמרי רבנן לא
ח.). אחד בור הרבים.
המתלקט עשרה טפחים
מיא: לבאר הרבים. דאיכא תרתי
לא הוה שמיע ליה הא דא"ר יוחנן
אתו רבים ומבטלי מחיצתא הכא דלא ניחא
אי פסקי מיא מדכרי
גובה מתוך ד' אמות
למעליותא: חגורה. היקף של חבלים:
מעלות ומורדות שבארץ ישראל כו'
אהדדי ולא מטלטלי התם
ורבים בוקעין בו, כלומר
תשמישתיה לא כ"ש אלא לאו ר' יהודה היא
(לעיל יח.). בור. מים
עוברין ושבין על גבי
אבל בחוצה לארץ חייבין:
גמ'
מכונסים (שם). באר. מים
לא לעולם רבנן ורה"ר לטומאה איצטריכא
מני
התל ההוא מהו. אליבא
אילימא רבנן. וא"ת לימא
❖
חיים (שם).
דרבנן דפטרי בפסין אע"ג
ליה ת"ש מבואות המפולשות בבורות בשיחין ובמערות רשות היחיד
ד)
לעולם רבנן וקמשמע לן
דפסקי להו רבים, לא
לשבת ורשות הרבים לטומאה בבורות סלקא דעתך אלא לבורות רשות
תיבעי לך, דהא לא חיישינן
דאפילו לטלטל שרי דמפסי ביראות
ב
להפסקה ורשות היחיד
רבינו חננאל (המשך)
לא שמעינן דבעולי רגלים הקילו
היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה מני אילימא רבנן השתא ומה התם דניחא
היא. כי תיבעי לך אליבא
דר' יהוד' דאמר יסלקנה וי"ל דעדיפא קא משני כ):
או שיח כו' שנכנסין למבוי
תשמישתיה אמרי לא אתו רבים ומבטלי לה הכא דלא ניחא תשמישתיה לא
אלא לאו ר' יהודה. וא"ת ולוקמא
מצד זה ויוצאין מצד
לצדדין דהפסקה מבטלת
כ"ש אלא לאו ר' יהודה היא לא לעולם רבנן ורה"ר לטומאה איצטריכא ליה
האחר למלאות מים מן
למחיצות, מאי. התם
כגון שיש שתי מחיצות
הבור או מן השיח או מן
בפסין דניחא תשמישתיהו
ת"ש ה) שבילי בית גילגול וכיוצא בהן רשות היחיד לשבת ורה"ר לטומאה ואיזהו
גמורות דבההיא ודאי מודה ר'
המערה שחוץ למבוי על
אמרינן דהפסקא מבטלת
שבילי בית גילגול אמרי דבי ר' ינאי כל שאין העבד יכול ליטול סאה של חיטין
פני המבוי, רשות היחיד
דהא דשו בה רבים,
יהודה וי"ל דע"כ בשנפרצה מד'
לשבת ורשות הרבים
לפיכך היא כרשות הרבים.
וירוץ לפני סרדיוט מני אילימא רבנן השתא ומה התם דניחא תשמישתא אמרי
רוחות דאי בנפרצה מב' רוחות מאי
לטומאה. [וכגון שהבור
אבל היכא דלא ניחא
רבנן לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא הכא דלא ניחא תשמישתא לא כל
איריא דלא ניחא תשמישתיה אפי'
רחוק מן הכותל ג' טפחים
תשמישתיה אפי' אי
אפסקוה אמרינן בטלה
מכל צד והולכין דרך כאן
שכן אלא לאו רבי יהודה היא א"ל שבילי בית גילגול קאמרת יהושע אוהב
ניחא תשמישתיה נמי כדפריך לרבנן:
ו)
וכאן]. פי' שביל מקום
דעתיה. ואסיקנא הפסקת
תא
שמע מבואות המפולשות.
ישראל היה עמד ותיקן להם דרכים וסרטיא כל היכא דניחא תשמישתא מסרה
מעבר צר כדמתרגמי'
[רבים] (דר') [לר'] יהוד'
לרבים כל היכא דלא ניחא תשמישתא מסרה ליחיד: מתני' אחד בור
במסכת טהרות (פ"ו מ"ו)
מבטלת מחיצות, ואפי'
במשעול הכרמים בשביל
ז)
כרמיא, [ופי'] משעול מש
לא ניחא תשמישתיה אלא
גרסי' בגיתות והיינו בורות שתחת
הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד עושין להן פסין אבל לבור היחיד עושין לו
עול כלומר אין זה יכול
עולין לאותו התל ולכל
הגיתות פי' רבינו חננאל וכגון שהבור
(מוציא) [כיוצא] בו בחבל,
ליכנס עד שיצא חבירו.
מחיצה גבוה י' טפחים דברי ר' עקיבא ר' יהודה בן בבא אומר אין עושין
ג
כלומר אין מכיל המעבר
וכן אפי' מעלות של
רחוק מן הכותל ג' טפחים מכל צד
פסין אלא לבאר הרבים בלבד ד ולשאר עושין חגורה גבוה עשרה טפחים:
(שם) [שני] בני אדם.
בית חורון. ומותבינן עליה
והולכין דרך כאן וכאן וקא משמע לן
בית גדיגד מלשון גידוד
מיהא חצר שהרבים נכנסין
גמ'
דאפי' הכי לא בטלי מחיצה דאי בור
חמשה ומחיצה חמשה,
בו בצד זו ויוצאין בצד
ואמרי דבי ר' ינאי כל
אחר כנגדו רשות היחיד
הולך מכותל לכותל פשיטא דהוי רה"י והא דנקט בור ולא נקט מחיצה מופלגת ג' מן הכותל משום דבבור הוי חדוש טפי דאע"ג
שרשות הרבים נמי מהלכת בתוכו אפי' הכי הוי רשות היחיד לשבת: ואיזהו שבילי בית גלגול כו'. ואם תאמר והא ע"כ
שאין העובר יכול ליטול
לשבת ורשות הרבים
סאה של חיטין וירוץ
לטומאה, שספק נגע בה
שבילי בית גלגול היו מתלקטים עשרה מתוך ארבע הואיל והוי רשות היחיד לשבת וא"כ מה צריך הכא לאתויי דר' ינאי ועוד
לפני סרדיוט זהו שביל
ספק לא נגע בה טהור,
בית (ד)גדגד א) . כל[ומר]
דקימ' לן ספק טומאה
קשיא דאמאי לא משני רשות הרבים לטומאה איצטריכא ליה כדמשני לעיל ויש לומר דמשום הכי מייתי מדר' ינאי דמשמע
מקום צר. ופרקינן יהושע
ברשות היחיד טמא,
דעיקר חידושא הוי שהוא רשות היחיד לשבת מדלא אמרינן אפילו אין העבד יכול לרוץ כו' אפ"ה הוי רשות הרבים ואם תאמר
אוהב היה לישראל ותיקן
ברשות הרבים טהור.
ולמה לי אין העבד יכול לרוץ אפי' יכול נמי הוי רשות היחיד כיון שמתלקט עשרה מתוך ארבע ויש לומר דבעינן שלא יהא
להם דרכים וסרטאות, כל
מאי לאו ר' יהודה היא
היכא דניחא תשמישתיה
וקתני רשות היחיד לשבת.
ניחא תשמישתיה שלא יהא עשוי כעין מדרגה דלא תהוי מחיצתא נדרסת דאמר בפרק כל גגות (לקמן ד' פט:) ל) דלא הויא מחיצתא: מ)
מסרה לרבים, וכל היכא
ודחינן לא רבנן היא
יהושע
אוהב ישראל היה. דוקא שבילי בית גלגול דלא ניחא תשמישתיה כלל כדמפרש ר' ינאי שאין העבד יכול לרוץ אבל מבוי
דלא ניחא תשמישתיה
ורשות הרבים לטומאה
מפולש לבורות וחצר שרבים נכנסים לה בזו ויוצאין בזו הוי רה"ר לר"י אע"ג דהוו של יחיד הואיל וניחא תשמישתיה וראוי למוסרו
לא מסרה לרבים. ר'
איצטריכא ליה. ת"ש
עדיין לשנויא דלעיל: חגורה. פירוש מחיצה:
יהוד' בן בבא אומר
מבואות המפולשין לבורות
לרבים
הוו רה"ר
לר' יהודה ע"י בקיעת רבים
ולהכי לא קאמר אלא דמשמע
דצריך
אין עושין פסין אלא
שיחין ומערות וכו'. פי'
והא
לבור ברשות הרבים בלבד.
כגון שיש חוץ למבוי בור
א) עי' בערוך ערך גלגל ג'.