עושין פסין פרק
שני עירובין
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
גמ' הוה אמינא דרבים אפי' מכונסין. שרי ר"י בן בבא והאי
דנקט באר הרבים לאפוקי מר' עקיבא. וא"ת א"כ הוה
כו א [טוש"ע א"ח סי'
א) [צ"ל אליעזר וכ"ה בגמ'
דקאמר באר הרבים משום ר' עקיבא דאמר באר היחיד שרי ואתא
לקמן ובכל הספרים],
שנח סעיף א]:
ליה למימר בור הרבים וע"כ באר היחיד לא דא"כ היינו רבי
❖
כז ב [טוש"ע שם]:
ב) פסחים לט. ע"ש,
איהו למימר אע"ג דמים חיים נינהו דרבים אין דיחיד לא והכי
עקיבא וי"ל דאורחא דמלתא למיתני מענין שממעט דהיינו באר
ג) [במשנה שבמשניות אי'
מתני'
קאמר אין עושין פסין אפילו לבאר אלא של רבים:
שומירה.
היחיד אי נמי הא דקאמר דרבים אפילו מכונסין לאו אר"י בן בבא
עקרבנין ופי' הרמב"ם וכן
הרב מברטנורה שהוא ירק
סוכת שומרין. ואע"ג דהוקף לדירה
קאי אלא אשמואל:
רב ניסים גאון
לא שנא דרבים ולא שנא כו'. יכול
שעלין שלו דומות לעקרב
גמ' אמר רב יוסף
בית סאתים הוא דשרי טפי לא:
אמר רב יהודה אמר
וגירסת הערוך ערקבלין
והא גבי ר' אליעזר דסוכה
סמוכה לעיר. דהואיל וקרובה לביתו
להיות דהוי כר' יהודה בן
ובפסחים איתא עקרבלין],
שמואל הלכה כר' יהודה בן בבא ואמר רב
דאפסקוה רבנן וקאמר
ד) [עי' תוס' לקמן כו: ד"ה
דעתו להשתמש בה תמיד וכהוקף
ועוד. זהו שאמר ר'
בבא והא דנקט ר' יהודה בן בבא
יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לא הותרו
ולא מצאתי כו'], ה) [סוכה
אליעזר במסכת סוכה
לדירה דמי: ובלבד שתהא שבעים
באר הרבים היינו לאפוקי בור
כז.], ו) [עי' רש"ש],
בפרק הישן תחת המטה
פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד
שהוא
ע' אמה ושיריים.
אמה ושיריים על ע' אמה ושיריים.
הרבים:
ז) [ע"ב], ח) דף יח.,
ר' אליעזר אומר ארבע
וצריכא דאי אשמעינן הלכה כר' יהודה בן
ט) [לעיל כב.], י) [בשומירה
עשרה סעודות חייב אדם
וא"ת ולילף מהר הבית ועזרת נשים
ולא יותר. ובגמרא [ע"ב] פריך תנא קמא
ובית דירה דהוי דירה גרועה
לוכל בסוכה אחת ביום
בבא הוה אמינא דרבים ואפילו מכונסין והאי
נמי הכי קאמר: אם היה ארכה
שהיה קל"ה אמה ועזרת ישראל היה
הוא דקאמר כצ"ל רש"ל
ואחת בלילה. וחכמים
דקתני באר הרבים לאפוקי מדר' עקיבא קא
יותר על רחבה אפילו אמה אחת.
מתוס' שנ"ז], כ) למיתני
קפ"ז וי"ל דכל מילי דשבת ממשכן
אומרים אין לדבר קצבה
ועוד אע"ג דלא הוי מענין
חוץ מלילי יום טוב
אע"ג דמיעט רחבה והוסיף בארכה
משמע לן דלא הותרו פסי ביראות אלא
גמרינן להו אי נמי העזרות חשיבי
אחד אבל הא פשיטא לי
הראשון בלבד. ועוד אמר
ואין בכולה אלא בית סאתים אין
מוקפין לדירה שהיו שומרים בה
לבאר מים חיים ואי אשמעינן באר מים חיים
דשייך למיתני ועוד היכא
רבי אליעזר מי שלא אכל
❖
מטלטלין דמרובע הוא דשרו רבנן
דהוי תרווייהו כו' [רש"ל],
כל הלילה:
כו'.
הוה אמינא לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד
❖
ובלבד שיהא בה שומירה.
ל) [וע"ש תוס' ד"ה ועוד],
היכא דלא הוקף לדירה: אנשי חצר
קא משמע לן הלכה כרבי יהודה בן בבא:
ששכח כו'. ולמחר ביטל רשותו
נראה לפרש דפחות
מתני' ועוד אמר ר' יהודה בן בבא הגינה
רבינו חננאל
מע' אמה נמי צריך שומירה או בית
לחברוו) (א) שהיא אוסרת עליהן מלהוציא
הגהות הב"ח
והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על ע'
אמר רב יוסף אמר רב
מבתיהן לחצר: ביתו אסור להכניס
דירה וביתר מבית סאתים לא סגי
(א) רש"י ד"ה אנשי חצר
יהוד' אמר שמואל הלכה
אמה ושיריים המוקפות גדר גבוה עשרה
ולהוציא. לחצר לצרכו: אבל להן
בשומירה ובית דירה אלא פתח ולבסוף
וכו' רשותו לחבירו
כר' יהוד' בן בבא. ועוד
שהיתה
אוסרת:
טפחים מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה
מותר. להביא כלי בתיהן לביתו
אמר לא הותרו פסי
הוקף הקרפף לצורך הבית אבל אין
(ב) תוס' ד"ה ובלבד כו'
ביראות אלא לבאר הרבים
דרך חצר: בערקבלין. שם מרור:
לומר דבשבעים אמה דוקא צריך
שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה
מותר אפי' י' כורין כו':
בלבד. וצריכי דאי
ובקשתי לי חבר. לשלשה דברים
שומירה אבל בפחות א"צ כלום וביתר
(ג) תוס' ד"ה אילימא
אשמעינן הלכה כר' יהוד'
לעיר ר' יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור
משום וכו' אצל דיבור זה
בן בבא הוה אמינא
הללו אם שמען מפיו ולא מצאתי.
אין סגי בשומירה דאין סברא שיהא
ושיח ומערה מטלטלין בתוכה רבי עקיבא
א
נדפס בזה הלשון גליון
דרב'[ים] אפילו מכונסין
ובגמראז) מפרש דגבי גינה וקרפף לא
ג' חלוקים בג' משהויין והא נמי אין
ולרש"י שמא יש לחלק
ואפילו מלוחין, ולאפוקי
אומר אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין
שרו יותר מבית סאתים וגבי אנשי
לומר דביתר מע' נמי סגי בשומירה
דבדיר וסהר ומוקצה וחצר
מדר' עקיב' דאמר אחד
בתוכה ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים
לפי שתשמישתה מותר
בור הרבים ואחד בור
חצר סברי דאף להם אסור ביתו אבל
ולא אתא למימר אלא דבציר משבעים
אפי' עשר כורים אבל
היחיד עושין להן פסין.
על שבעים אמה ושיריים רבי אליעזר אומר
מבתיהן לחצר מותר ובגמ' [כו:] מפרש
אמה ושיריים לא צריך כלל דאם כן
קרפף אפי' פתח ולבסוף
קמ"ל לא הותרו פסי
אם היתה ארכה יתר על רחבה אפי' אמה
פלוגתייהו ובערקבלין סברי דלאו
במאי פליג ר' עקיבא לפירוש ר"ח
הוקף לא מהני ביתר מבית
ביראות אלא לבאר מים
❖
סאתים:
מרור הוא: גמ' מאי תנא. רבי
חיים בלבד. ואי אשמעינן
אחת אין מטלטלין בתוכה רבי יוסי
דפירש דר' יהודה בן בבא איירי
ב
שמואל באר מים חיים,
יהודה בן בבא בגינה וקרפף דלעיל:
בדבר מועט ור' עקיבא לא איירי
אומר אפילו ארכה
פי שנים ברחבה
הוה אמינא לא שנא
דקאמר ועוד. דמשמע דאמר לעיל
דלתרוייהו בע' אמה ושיריים ודבר
דרבים ולא שנא דיחיד
מוסף רש"י
מטלטלין בתוכה אמר רבי אלעאי שמעתי
וכר' עקיב', קמ"ל הלכה
בה חומרא אחריתי: אילימא משום
מועט צריך שומירה ובפחות מכאן לא
מרבי אלעזר ואפילו
היא כבית כור וכן
וחזרתי על כל
כר' יהוד' בן בבא. מתני'
א)
דאמר חדא לחומרא. גבי פסין
צריך ואפי' לפי' רש"י דפי' היינו תנא
תלמידיו. של ר' אליעזר,
ועוד א"ר יהוד' בן בבא
שמעתי
ממנו אנשי חצר ששכח אחד
ובקשתי לי חבר.
הגינה והקרפיף כו'. מאי
קמא דאמרו לו לר' יהודה מ"מ גם
דאמר [כב:] דאין עושין אותן אלא לבאר
מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ולהוציא
לסייעני ששמע דבר זה
תנא דקתני ועוד, וכי
הרבים והשתא קאמר חומרא
לפי' נראה דרבי יהודה בן בבא נמי
מפיו (פסחים לט.).
תימא איידי דתנא רבי
להם מותר וכן שמעתי ממנו
לו אבל
אחריתי דאע"ג דהוקף לדירה לא
ב)
אית ליה דבר מועט כמו תנא קמא
שייך לקמן ע"ב קרפף
יהוד' בן בבא אומר אין
שהוא יותר מבית
שיוצאין בערקבלין בפסח וחזרתי על
עושין פסין אלא לבאר
שרי טפי מבית סאתים: והא רבי
דמשום הכי איצטריך לרבי עקיבא
ג)
סאתים שהוקף לדירה.
הרבים דהוא לחומרא
יהודה בר אלעאי דתנא. לעיל ח) חדא
לחזור ולשנות ובלבד שיהא בה ע'
כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי:
ד)
סאתים הוא שיעור חצר
משום הכי קתני ועוד
גמ' מאי תנא דקתני ועוד אילימא משום
לחומרא דאמר עד בית סאתים אין
אמה כו' ועוד אי ביתר מבית סאתים
המשכן ונתנוהו חכמים
דהיא לחומרא. והא ר'
שיעור לכל היקף שלא
יהוד' דתנא אין עושין
טפי לא והדר תנא אחריתיט) יסלקנה
נמי איירי ר"י בן בבא א"כ היכי
דתנא ליה חדא לחומרא וקתני אחריתי משום
הוקף לדור בתוכו או
פסין אלא עד בית סאתים
לצדדין ולא תנא ועוד משום דלאו
קאמר ר"י אפילו אין בה אלא בור
להשתמש מן הבית לתוכו,
דהיא לחומרא, והדר קתני
הכי קתני ועוד והא רבי יהודה דתנא ליה
בחדא מלתא היא דרישא איירי
ושיח ומערה משמע דלר"י נמי אין
כגון קרפף שבבקעה, אבל
אם היתה דרך הרבים
חדא לחומרא וקתני אחריתי ולא קתני ועוד
המוקף לדירה, אפילו בית
מפסקתה יסלקנה לצדדין
במדת היקף וסיפא איירי בביטול
חילוק בין סאתים ליתר ורבי יהודה
עשרה כורין, מטלטלין בו,
דהיא נמי לחומרא, ולא
התם אפסקוה רבנן הכא לא אפסקוה רבנן וכל
מחיצות: אפסקוה רבנן. דקא תני
גופיה קאמר לעיל גבי פסין עד בית
וקאמר הכא יותר מבית
קתני ועוד. ופרקינן התם
היכא דאפסקוה רבנן לא קתני ועוד והא רבי
אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא
סאתים שהוקף לדירה הוא
סאתים ועוד לר"ח דפי' היינו תנא
גבי ר' יהוד' אפסקוה
מותר לטלטל בכולו (ב"ב
רבנן, דקתני אמרו לו לא
לגינה כו': וכל היכא דאפסקוה
אליעזר דסוכה דאפסקוה רבנן וקתני ועוד
קמא היינו ר"י בן בבא כלומר ואמאי
ה)
כד:). נזרע רובו. בטלו
אם אמרו בית סאתים
רבנן לא הוה תני בה ועוד. אי
הוצרך לשנות ובלבד כו' כיון דקאי
התם במילתיה הוא דאפסקוה הכא במילתא
הזרעים שם דירה ממנו
[וכו'] אבל גבי ר' יהוד'
שייך למימר בה כגון היכא דרישא
והרי הוא כגינה שאין
ארבי יהודה בן בבא והא אצטריך
בן בבא לא אפסקוה
אחריתי אפסקוה: רבי עקיבא אומר אפילו
היקפה לדירה, הואיל ויתר
לפיכך קתני ועוד.
וסיפא בחדא מילתא: והא ר' אליעזר
דלא נימא דשרי אפילו ביתר מבית
אין בה אחד מכל אלו מטלטלין בתוכה:
מבית סאתים הוא אין
ואקשינן וכל היכא
דסוכה. דתנן (במסכת סוכה ד' כז.)
סאתים כיון דר' יהודה בן בבא
מטלטלין בו עוד (שם).
דאפסקוה לא קתני ועוד,
רבי
נטע רובו. באילנות, אין
ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב
והא ר' אליעזר דסוכה
איירי ביתר מבית סאתים לכך נראה
האילנות מבטלין תורת
בפרק הישן בסוכה תחת
אדם לאכול בסוכה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה ועוד אמר ר'
כדפרישית ומה שפירש רש"י אפילו בהוקף לדירה לא שרי רבי
דירתו ממנו והרי הוא
המטה דקאמר ר' אליעזר
אליעזר מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים לילי יום טוב האחרון
יהודה בן בבא ביתר מבית סאתים אין נראה אלא בפתח ולבסוף
כחצר שלפני הבתים
אומר ארבעה עשרה
שהקיפוה לדירה ומותר
סעודות חייב אדם לוכל
אלמא משום דרישא וסיפא בסעודה דסוכה ובחשבונן איירי תנא
הוקף מהני אפי' ביתר מבית סאתים דהא שרו רבנן לעיל בדיר וסהר
(שם). ואחד קרפיפות.
בסוכה ואפסקוה רבנן,
ועוד אע"ג דאפסקוה ושמע מינה האי דלא תנא בדרבי יהודה
ומוקצה אפי' בי' כורים וכמה חצירות ומבואות שהיו בירושלים יתרות
שאינן יותר מבית סאתים
דקתני וחכמים [אומרים]
ועוד משום דלא דמי הוא ובדרבי יהודה בן בבא למה לי דתני
על בית סאתים וכי יאסור ר' יהודה בן בבא בכולם לטלטל ודווקא
(לקמן פט.) אם של בית
אין לדבר קיצבה. וקתני
סאתים הוא מטלטל בכולו,
ועוד אמר ר' אליעזר מי
ליה: התם. גבי סוכה במלתיה אפסקוה לא אהדרו ליה רבנן אלא
י) בשומירה הוא דקאמר דלא מהני ביתר מבית סאתים אבל פתח
ואם יותר ולא הוקף לדירה
שלא אכל לילי יום טוב
בסעודות אבל רבי יהודה דמתני' לא איירי אלא בפסי ביראות
ולבסוף הוקף מהני אפי' יותר ולרש"י שמא יש לחלק דבדיר וסהר
קרי ליה רשות אחת לגבי
הראשון ישלים. ופרקינן
בית סאתים ואהדרו רבנן בגינה וקרפף ודיר וסהר ולעולם טעמיה
ומוקצה וחצר לפי שתשמישתן רב יותר אפי' י' כורין אבל קרפף
חברו או לגבי חצר לטלטל
(ב)
התם במלתיה אפסקוה,
ב' אמות בזה וב' אמות
דקתני וחכ"א אין לדבר
משום הפסקה ולר' יהודה בן בבא דלא אפסקיה תנא ועוד:
אפי' פתח ולבסוף הוקף לא מהני ביתר מבית סאתים:
בזה, להוציא ולהכניס מזה
קיצבה חוץ מלילי יום
אילימא
משום (ג) דתני חדא לחומרא. פירוש דשייך כ) למיתני
רבי
לזה (שבת קל:). רשות
טוב הראשון, כלומר
אחת הן. לטלטל כלים
ועוד אע"ג דלא הוו תרוייהו מענין א' וכ"ש היכא דהוו תרוייהו מענין א' אף על גב דלא הוו תרוייהו לחומרא כמו בסוכה
כאילו לא אפסקוה, אבל
הכא
ששבתו בגג זה לגג חברו
הכא הוא קאמר לעיניין
במלתא אחריתי אפסקוה. תימה דבפרק המביא כדי יין
(דף כז.) ובפרק רביעי דמגילה (דף כח.) ל) כדפ"ה:
(לקמן עד.) הואיל וכולם אין
פסין והן אמרו לו גינה
(ביצה דף לד. ושם) קתני ועוד ואע"ג דאפסיק במילתא אחריתי דקתני ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו [לחצוץ בו שיניו]
תשמישן מיוחד ותדיר,
וקרפיף, וכיון דאפסקוה
רשות אחת הן ומטלטלין
במילתא אחריתי לפיכך
ומגבב מן החצר ומדליק וחכ"א מגבב משלפניו ומדליק וקתני בתר הכי אין מוציאין את האור לא מן העצים כו' ומפסיק בבא שלימה
מזה לזה, אפילו מחצר של
לא קתני ועוד.
וקתני בתר הכי ועוד א"ר אליעזר עומד אדם על המוקצה כו' ומיהו רש"י מהפך שם המשנה והגמ' אך לר"ת שאומר שאין צריך להפך
רבים לחצר רבים בלא
דמילתא דאור קא מסיים ואזיל קשה וי"ל דהתם הוו תרי קולי ושייך למיתני ועוד אע"ג דאפסיק במילתא אחריתי דכח דהיתירא עדיף:
עירוב, ולית ליה לר"ש
עירוב חצרות אלא משום
רבי
היתר כלי הבית (לקמן פט.)
ולא אמרינן כשם שדיורין חלוקין למטה כך חלוקין למעלה, וכלים ששבתו בחצר מוציאין לחברתה, וכן לקרפף, וכן לחצר ולקרפף מן הגגין, הואיל וכולן רשות שאינה דירה היא, ואין צריך לערב מחצר לחצר אלא בשביל כלים ששבתו
בבית שבחצר זו להוציאם לחצר אחרת (לקמן עד.). לכלים ששבתו בתוכן. שכשקדש היום היו בתוכו ולא בתוך הבית, דאילו שבתו כלים בבית, לא מיבעיא היכי דלא עירבו בני בתי החצר, דאפילו מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית,
אלא אפילו עירבו ומטלטל מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית מחצר זו לחברתה שלא עירבו עמה (שבת קל:).