עושין
פסין פרק
שני עירובין
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
בטיל לגבי רובה. והוי כאילו נזרע כולו: והוה ליה קרפף יותר מבית
אמרן אלא דלא הוי בית סאתים. אע"ג דלרבנן קרפף פחות
כט א ב מיי' פט"ז מהל'
א) [בס"א: מר], ב) ח"מ,
ג) לעיל ד: ברכות מא. סוכה ו.
סאתים. ואע"ג דהוקף לדירה חשוב כלא הוקף לדירה דהא הוי
שבת הלכה ו טוש"ע
מבית סאתים דינו כקרפף בית סאתים לטלטל ממנו לחצר
(ד)
שבת קיב: כלים פי"ז מ"א,
א"ח סי' שנח סעיף ט:
כולו גינה ובגינה לא מהני הוקף לדירה: דלא הוי. ההוא מיעוט
משום דאין סברא שיהו שלשה חילוקים בשלשה משהויין הכא לא
ל ג ד מיי' שם הל' ה
ד) כלים פכ"ו מ"ד שבת קיב:,
דנזרע בית סאתים דלא חשיב להבדל
מן החצר ולהקרות לו שם
אסר מיעוט הנזרע לרוב שאינו נזרע במה שפרוץ לו במלואו דכיון
ה) ס"א קמתקנא, ו) [שבת
טוש"ע שם ס"ב:
לא ה מיי' פ"ז מהל' כלים
קיב: ע"ז י:], ז) ס"א פתח,
לבדו: אבל בית סאתים. נקרא קרפף
שהוא פחות מבית סאתים לא חשיב
ח) [צ"ל אחוה], ט) גי' יעב"ץ
הלכה ב:
שלא הוקף לדירה ואע"ג דאילו הוה
ובטל לגבי רוב שאינו נזרע אבל
בטיל ליה לגבי רובה
והוה ליה קרפף יותר
❖
לב ו מיי' פ"ז שם הלכה יב:
דרבא,
באנפי נפשיה כבית סאתים לא
בית סאתים חשיב טפי ולא בטיל
לג ז ח מיי' פט"ז מהל'
מבית סאתים ואסור אלא אי איתמר הכי
שבת הלכה י טור ש"ע
מיתסר הכא דנפרץ לחצר וחצר נפרצה
ובנזרע רובו אפי' לא הוי בית סאתים
איתמר הא מיעוטא שרי אמר רב הונא בריה
א"ח סי' שנט:
הגהות הב"ח
לו קיימא לן דאסור לטלטל מקרפף
אסור דבטיל (ה) לגבי רובו והוה כנזרע
לד ט מיי' שם הלכה ו
דרב יהושע לא אמרן אלא דלא הוי בית
סנדל
שנפסקה וכו'. טוש"ע א"ח סי' שנח
לחצר דהוי רשות הנפרצה למקום
כולו:
(א) גמרא שניתה לנו סנדל
סאתים אבל בית סאתים אסור כמאן כרבנן
❖
דתנן סנדל שנפסקה אחת:
סעיף יא:
האסור לה ואוסרין הרשויות זו לזו
הוא הדין בלא תקנה נמי דטמא
(ב) רש"י ד"ה טהור מן
ורב ירמיה מדיפתי מתני לקולא א הא מיעוטא
ואין מטלטלין לא בזה ולא בזה: כמאן.
מדרס דאי כשנפסקה פרחה לה
המדרס דתו הד"א עם ד"ה
שרי אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא
אמרי' דשתי רשויות נינהו: כרבנן.
אבל וכו': (ג) שם מן האזן
טומאה תו לא הדרה לה דלא מצינו
רבינו חננאל (המשך)
שעדיין היה מדרס לטמא
דפליגי עליה דר"ש בפ' כל גגות (לקמן
אמרן אלא בית סאתים אבל יותר מבית
טומאה ישנה חוזרת אלא בכלי מתכות
כלים כצ"ל ותיבת לקבל
רובו בטיל ליה מיעוטו
פט.) ואמרי כל חד וחד רשות לעצמו
כדמפרש בסוף פ"ק דשבת (ד' טז.)
סאתים אסור כמאן כר"ש: נטע רובו הרי
טומאה נמחק: (ד) תוס' ד"ה
לגבי רובו וחשיב כמי שלא
ואע"ג דליכא דיורין בהו דליסרו
לא אמרן וכו' כקרפף בית
והא דנקט ותקנה פ"ה לאשמועינן
הוקף לדירה כיון שזרעו,
הוא כחצר ומותר: אמר רב יהודה אמר
א)
סאתים ואין יכול לטלטל
ליהוי כי קרפיף יתר מבית
אהדדי אין מטלטלין מזה לזה:
אע"ג דתקנה כי נפסקה שניה
אבימי והוא שעשויין אצטבלאות ורב נחמן
ממנה: (ה) בא"ד דבטיל
סאתים שלא הוקף לדירה,
לקולא. דאפילו המיעוט בית סאתים
טהורה מן המדרס דפנים חדשות
❖
מיעוטא לגבי רובא:
כשם שזריעתן עשאתו
אמר אע"פ שאין עשויין אצטבלאות מר
באו לכאן: אבל טמא מגע
ב
דמיקרי קרפף כיון דבאנפי נפשיה
כשדה כך תעשהו ביתר
יהודה אקלע לבי רב הונא בר יהודה חזנהו
מבית סאתים. אלא אי
שרי השתא נמי שרי ולא אסרי אהדדי
מדרס. פירש הקונטרס משום
איתמר, הכי איתמר, הא
מוסף רש"י
להנהו דלא עבידי אצטבלאות וקא מטלטלי
דאילו היה מחיצה ביניהן הוה שרי
דעדיין כלי הוא לאישתמושי ביה
נזרע מיעוטו שרי אמר רב
❖
בגוייהו אמר ליה לא סבר לה מר להא
הונא כו'. רב ירמיה מדיפתי
לטלטולי מזה לזה כר"ש והשתא דנפרצו
תשמישתא אחרינא ולפירושו אפילו
הובא לקמן כד:
מתני לה לקולא נזרע רובו
זה לזה לא נפרצו לרשות האסור לה
נפסקה שניה טמא מגע מדרס
דאבימי אמר ליה אנא כרב נחמן סבירא לי
הרי הוא כגינה ואסור. הא
אבל יותר מבית סאתים נעשה כרמלית
וקשה דתנן בהדיא בסיפא דהך משנה
מיעוטו שרי, אמר רב הונא
אמר רב נחמן אמר שמואל קרפף יותר מבית
רבינו חננאל
בריה דר' יהושע לא אמרו
ובהא אפילו ר"ש מודה דאין מטלטלין
במסכת כלים בפרק כ"ו (מ"ד) לא
סאתים שלא הוקף לדירה כיצד הוא עושה
אלא בית סאתים הא יתר
מרובע(ו)ת כדי שיהא
מחצר לקרפף יותר מבית סאתים
הספיק לתקן ראשונה עד שנפסקה
מבית סאתים אפילו שלא
נישכר את הזויות. לר'
ג פורץ בו פירצה יותר מעשר וגודרו ומעמידו
שלא הוקף לדירה והכא דנפרצו זה לזה
שניה טהורה ורש"י חזר בו והגיה
נזרע אלא מיעוטו אסור א)
אליעזר דאמר אם היה
על עשר ומותר איבעיא להו פרץ אמה
כמאן כרבנן. איצבלאות
אורכה יתר על שנים
הרי כל אחד נפרץ למקום האסור לו:
אבל טמא מגע מדרס דעדיין כלי
עיקר המלה ארוות סוסים
ברחבה אפילו אמה, אם
וגדר אמה ב) [ופרץ אמה וגדרה] עד שהשלימו
איצטבלאות. נטועין שורות שורות
הוא וחזי למילתא קמייתא דהא
הוא בלשון יוני, ופירושו כי
היא מרובעת לא שרי
ליותר מעשר מהו א"ל לאו היינו דתנן
ונאה לשבת שם: לבי רב הונא.
איתקנה ראשונה ולפירושו איצטריך
ד
נוטעין אילנות זה בצד זה
לטלטולי בה, דכי (משכחת)
כגון העמדת סוסים בתוך
[משחת] לה באלכסונא
ויותר מבית סאתים הוה והוקף לדירה
כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים ובעי
למיתני ברישא ותיקנה דאי לא נתקנה
ג) ה
אורותיהם זה בצד זה.
מזוית לזוית (אישתכרו)
וניטע אחרי כן: קרפף יותר מבית
כי נפסקה שניה אינה טמאה אפילו
חזקיה ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר וניקב
ואסיקנא דאע"ג דאינה
[אשתכח] טפי מן שנים
סאתים שלא הוקף לדירה. ואחרי כן
מגע מדרס ואגב דתני ברישא תני
עשויה איצבלאות מותר
ברוחבה כר' חנינא בן
כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא
כרב נחמן. אמר רב נחמן
אנטיגנס, [דאמר] זה יהיה
בנה אצלו דירה ואמרי' לקמן הוקף
נמי בסיפא ומיהו תימה מתי בא לו
רמון מהו וא"ל רבי יוחנן רבי שניתה לנו
אמר שמואל קרפיף יתר
לכם גבול לזה אתה (או')
שלא לדירה ולבסוף פתח לו פתח
מגע מדרס דאם בא לו מגע מדרס
מבית סאתים שלא הוקף
נותן פיאות ואי אתה נותן
סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא
ד) ו
(א)
דירת ביתו לא מהני: כיצד הוא
לדירה, פורץ בו פירצה יתר
פיאות לשובתי שבת. ואילו
ומדרס יחד כגון שדרס עליו הזב
מדרס נפסקה שניה ותיקנה טהור (בה) מן
מעשר אמות, וחוזר וגודרו
ר' יוסי דאמר אפילו אורכה
עושה פורץ לו פרצה יותר מעשר.
ברגלו יחף או אפי' במנעל ולא הפסיק
לשם דירה ודיו, וחשוב
כשנים ברחבה [אפי']
המדרס אבל טמא מגע מדרס ואמרת עלה
דהוי כמי שאין בו מחיצות וגודר
בפשוטי כלי עץ א"כ איכא פנים
כאילו הקיפו כולו לשם
מרובע [שרי], דיליף
מאי שנא ראשונה דהא קיימא שניה שניה
דירה. וכן אם פרץ אמה
ממשכן דהוא אורכו ק'
וסותם אותה פירצה ומעמידה על
חדשות למגע מדרס כמו למדרס ולפי'
וגדרה לשם דירה, ועוד
אמה ורחבו נ' אמה,
עשר והוי כפתח ולבסוף הוקף לדירה
רש"י קמא ניחא דאפילו נפסקו ב'
נמי הא קיימא ראשונה ואמרת לן עלה
ה)
פרץ אמה וגדרה לשם דירה
שנמצא ארכו מרובע כשנים
שנפתחה לו דלעולם בעינן שיגדור
אזנים טמא מגע מדרס הואיל וחזי
עד שהשלים יתר מעשר
ברוחבו אע"ג דאלכסונן
פנים חדשות באו לכאן הכא נמי פנים
אמות גדר לשם דירה,
טפי מן שנים ברחבה שרי.
יותר מעשר אמות דאי פריץ עשר
לתשמיש אחרינא ובפרק אלו קשרים
חדשות באו לכאן קרי עליה לית דין בר
ו)
נעשה כאילו הוקף כולו
כרב אחא דאמר המעביר ד'
לבד וגדרה לא חשיב ההוא היקף
(שבת דף קיב:) פ"ה דטמא מגע מדרס
לשם דירה ומותר לטלטל
אמות ברשות הרבים אינו
אינש איכא דאמרי כגון דין בר נש אמר רב
לשם דירה אלא כמי שעשה פתח
לפי שנגע בעצמו כשהיה אב הטומאה
בכולו, ואפילו הוא בית [י']
חייב עד שיעביר הן
כהנא רחבה שאחורי הבתים אין מטלטלין
ז
כורין. כי הא דתנן כל כלי
ואלכסונן. ואמר רב פפא
דעד עשר לעולם הוי פתח: פרץ
ולא נהירא דטומאת בית הסתרים
בעלי בתים שיעורן
בדיק לן רבא עמוד ברשות
בו אלא בד' אמות ואמר רב נחמן ח אם
אמה. אצל סתימה וגדרה ועוד פרץ
היא דלא קיימא לן כרבי מאיר
ברימונים. כלומר אם ניקבו
הרבים גבוה י' ורחב ד' מי
פתח לו פתח מותר לטלטל בכולו פתח
אמה אצל סתימת אמה החדשה
דאמר מטמא מדפריש בפשיטות בפרק
כמוציא רימון טהרו. ובעי
בעינן הן ואלכסונן אי לא.
חזקיה ניקב במוציא זית
ופשטנא מיהא דתני רב
וגדרה דלא פרץ י' אמות כאחד ולא
מתירו ולא אמרן אלא שפתח ולבסוף הוקף
בהמה המקשה (חולין דף עב:) ובהעור
וסתמו, וחזר וניקב במוציא
חנניא כזה יהיו כל שובתי
גדר עשר אמות בבת אחת אלא מעט
והרוטב (שם דף קכט:) טומאת בית
אבל הוקף ולבסוף פתח לא פתח ולבסוף
זית וסתמו, עד שהשלימו
שבת. ובהא אסיקנא
היה פורץ וגודר מיד: עד שהשלימו
הסתרים היא ומה שפירש כאן נמי
למוציא רימון. וא' ליה ר'
הילכתא כרבי עקיב'
הוקף פשיטא לא צריכא דאית ביה בי דרי
יוחנן רבי לא משנתינו היא
והילכתא כר' יוסי ותרוייהו
ליותר מעשר. מי אמרינן כיון דלא
דבשעת פרישתו מאוזן קיבל טומאה
מהו דתימא אדעתא דבי דרי ז) עבדיה קמ"ל
זו סנדל שנפסקה אחת
לקולא דאפי' אריך וקטין,
פרץ י' בבת אחת ולא גדר בבת
מאביו אינו נראה דבפרק בהמה
מאזניו ותיקנה טמאה
ואפילו לא יש בה שומירה
קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה
אחת לא הויא היקף בזו לשם דירה
מדרס, ניפסקה שניה
ולא בית דירה שרי. [נזרע
המקשה (שם דף עב:) אמרינן דבעינן
ונתמלא מים סבור רבנן למימר כזרעים
ותיקנה טהר מלטמא מדרס
רובו וכו' אם אין הקרפף
או דילמא כיון דהשתא מיהא הוי
באות מבגד גדול ואין לומר דכשתיקן
כו', ואמרת לן פנים חדשות
יותר מבית סאתים והוקף
דמו ואסיר אמר להו רב אבא (אבוה)
החידוש של היקף יותר מעשר חשיב
ח)
אוזן ראשון לאחר שתפר חציה נעשית
באו לכאן, הכא נמי פנים
לדירה אפי' נזרע כולו
חדשות באו לכאן. כלומר
מותר לטלטל בו דהוי
היקף לשם דירה: כל כלי בעלי
דרב בריה דרב משרשיא הכי אמרינן
מחוברת ובא לה טומאת מדרס
ט)
אינם הן הן אינם אלא
כחצר, אבל נטע אילנות
בתים. לגבי כלי עץ תנינן לה במסכת
שבטלה לסנדל וכשחזר ותפר חציה
משמיה דרבא מים
כנטעים דמו ושרי
ט
כאילו אחרות חדשות באו
בקרפף יותר מבית סאתים
כלים (פי"ז מ"א):
שיעורן כרמונים.
השניה בא לסנדל מגע מדרס מן
עכשיו. קרי חזקיה על ר'
שהוקף לדירה אפי' נטע
אמר
יוחנן לית דין בר אינש,
כולו הרי הוא כחצר].
לטהר מטומאתן אבל פחות מכאן חייס
האוזן ותו ליכא פנים חדשות דא"כ
כמלאך הוא חשוב שמבין
קרפיף יתר מבית סאתים
עליה ולא מבטיל ליה. שיעורן כרמונים ניקב כמוציא רמון טהור:
תפשוט בעיין דהקומץ רבה (מנחות דף כד.) דלא אמרינן שבע לה
ומוציא אילו החכמות. אמר
שהוקף לדירה אם ננטע
וחזר וניקב. אצל הסתימה: ותיקנה. הוא הדין כי לא תיקנה נמי
טומאה ולהר"ר שמעון מיינבי"א דמפרש דלא אמרינן שבע לה
רב כהנא רחבה שאחורי
רובו הרי הוא כחצר. פי'
בתים אין מטלטלין בה אלא
לא אפקיה מתורת חצר
עדיין טמא מדרס הוא והא דנקט תיקנה לרבותא דאי לאו הכי תו
טומאה היכא דטומאה בא לו מגופו אתי שפיר ועוד יש לומר
בד' אמות. אמר ר"נ אם
דעבידי אינשי דנטעי
לא איצטריך למימר נפסקה השניה וכו': (ב) טהור מן המדרס.
דלאוזן בא מגע מדרס ומדרס יחד כשתפרה לסנדל והסנדל בטל
פתח מן הבתים לתוכו פתח
אילנות בחצר, ועדיין תורת
דתו לא הוה כלי ולא חזי למדרס מלטמא תו אדם וכלים: אבל.
לאוזן דאי אפשר להיות טומאה לזה בלא זה וכיון שבאו לה כאחד
מותר לטלטל בכולו.
חצר עליו. אבל אם נזרע
ודווקא פתח ולבסוף הקיף
רובו בא זריעתו ודחה את
כלי הוא דחזי לתשמיש אחרינא ועדיין טומאת מגע מדרס עליו
אין שייך לומר גביה שבע לה טומאה וריצב"א אומר דלא שייך
דהויא לה הקפה לדירה.
ההקפה שהקפו לשם דירה
שהרי בשעת פרישתו (ג) מן האוזן שעדיין הוא מדרס לקבל טומאה
גבי מגע פנים חדשות דאפילו נפסקו שתי אזניו ראוי לקבל טומאת
אבל הקיף שלא לשם דירה
לפיכך אמרו הרי הוא
לטמא כלים קיבל טומאה מאביו והוי ראשון לטומאה ומטמא
ולבסוף פתח לא. ואמרינן
כגינה, ותנן לא אמרו בית
מגע אם מיחדו לתשמיש אחר ולא נתבטל תורת יחוד מכאן דכל
פתח מן הבתים פתח
סאתים אלא בגינה ובקרפיף
אוכלין ומשקין: פנים חדשות. אין אזנים הללו ממנו ומשניתקנו
שעה ושעה מתקנו ודעתו להשתמש בו אבל לנועלו אם נפסקו שתי
ואח"כ הקיפה צריכה
אבל יתר מיכן אסור, וזה
לא דרסן הזב ומטומאה הראשונה טיהרו שהרי אין זה סנדל
אזניו אפילו מיחדו בטלה דעתו אצל כל אדם:
למימר, דהא ודאי לדירה
כיון שהוא יתר מבית
פשיטא לא צריכא דאית ביה בי דרי. אדרב נחמן דאמר אם פתח
ראשון: לית דין בר נש. אלא מלאך: כגון דין בר נש. אדם
היא. ופרקינן כגון דאית
סאתים אסור, דהא זריעתן
ליה בההוא רחבה בי דרי.
אפיקה מכלל דירה. אמר
גדול: רחבה שאחורי הבתים. ואין פתח הבית פתוח לה הויא
בו פתח מותר לטלטל פריך דמפרש הש"ס בפתח ולבסוף הוקף
פי' גורן לדוש עליו תבואה.
רב הונא בריה דר' יהושע
מוקפת שלא לדירה ואי יותר מבית סאתים היה אין מטלטלין
ואהא פריך פשיטא אבל אש"ס דמפרש לא אמרן לא פריך דקמ"ל הוקף
מהו דתימא האי פתח לגורן
לא אמרו שבאה זריעתן
הוא דעבדיה, קמ"ל דכיון
ובטלה תורת הקפתו לדירה,
בה אלא בארבע אמות: ואם פתח לו פתח. מן הבית: פשיטא.
ולבסוף פתח לא מהני לאפוקי מהני אמוראי דלקמן (ד' כה:) גבי אבורנקי:
דאית ליה פתח האי דאקיף
אלא בזמן שהוא יתר מבית
דבפתח ולבסוף הוקף שרי שהרי הוקף לשם פתח: לא צריכא
לא
לדירה הוא דאקיף. קרפיף
סאתים אבל בית סאתים
דאית ביה בי דרי. גורן אחר הבית קודם היקף הרחבה: מהו
דתימא אדעתא דבי דרי פתחיה. ולאו אדעתא להקיף שם רחבה:
יתר מבית סאתים שהוקף
מותר [כר"ש] דתנן אחד
לדירה ונתמלא מים,
גגות ואחד חצירות ואחד
כנטיעים דמי. ומותר לטלטל (בכולו) בכולו, [דכולו] כחצר דמי דאיכא מאן דעביד בחצירו בריכה של מים.
קרפיפות לכלין ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. ואקשינן לר' שמעון נמי אפילו בית סאתים, כיון שנזרע
א) לפי הנראה מן הסוגיא לרבנן אפילו בית סאתים אסור ואולי טס"ה וצ"ל כמאן כר"ש וכמו שהגיה בגמ'.