כד:
עושין פסין
פרק שני עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
דחזו לתשמישתא. לשתיה דאין לך דירה מעולה מזו: שאין בעומקו
לה א ב מיי' פט"ז מהל' אמרן אלא שאין בעומקו יותר מבית סאתים. פי' שאין בעומקו
א) שני דבורים המתחילים
יותר על בית סאתים. כלומר שאין עומקו של מים נפשט ברוחב
שבת ה"ו טוש"ע א"ח
לעביד צ"ה והדיבור ג'
עשרה ביתר מבית סאתים ברוחב דהנך דעמוקין עשרה הוו
סי' שנח סעיף יא:
ולעביד לחי הד"א [ר"מ],
יותר על בית סאתים ועומקו של סתם מים לבטל מקומו מדין קרקע
כזרעים ואתיא כרבי שמעון דקיימא לן כוותיה דלרבנן אפילו בית
לו ג ד מיי' פט"ז מהל'
ב) ת"י כ"י, ג) כיון דלרחבה
י' טפחים כדאמרינן במסכת שבת (דף ק:) ואם היה רקק מים וכו'
סאתים אסור כדאמרינן לעיל ומיירי כגון דהוי מיעוט מים העמוקים
❖
שבת הלכה יא:
דסמיכא טפי לא מהני אי לאו
מיגו בשביל אלא אמר רבא
כמה רקק מים פחות מי' טפחים:
י' דאי הוו רובא הנך שאין עמוקין
דתו לא אסרה רחבה על
כריא דפירי. כרי של פירות גבוה
עשרה הוי מיעוט ובטלים לגבי רוב
אמר אמימר והוא דחזיין לתשמישתא אבל
א
השביל ודירת בני מתא היתה
רבינו חננאל
עשרה ורוחב כרוחב בית כור לא
ואסור כדאמרינן לעיל ור"י מפרש
בכולן ותו ליכא למימר לחי
לא חזיין לתשמישתא לא אמר רב אשי
מהני כו' דידעי שפיר דדיורי
בטלה תורת דירה משם ומים הראוין
ואפי' יש בעומקם של
דאפילו רוב מים עמוקין נמי שרו
ודחזיין לתשמישתא נמי לא אמרן אלא
מתא מהני גם לשביל כיון
מים יותר מבית סאתים
לשתיה כפירות דמי. ל"א מידי דהוה
כיון דליכא אלא בית סאתים בין
דגם הרחבה הותרה בדיורי
מותר, מידי דהוה אכריא
שאין בעומקו יותר מבית סאתים אבל
אכריא דפירי שוחה עמוקה שמצניעין
עמוקים ובין שאינם עמוקים לא
מתא והוה ליה השתא רחבה
דפירי. פי' יתכן שיעשה
אם יש בעומקו יותר מבית סאתים אסור
ושביל כחדא והאי לחי מהני
אדם בחצירו כרי של
שם פירות שאע"פ שעמוקין שם הרבה
חשיבי כזרעים אלא דמו לנטעים
❖
לתרוייהו: [ת"י כ"י],
פירות עודף ועולה גבוה
ב ולאו מילתא היא מידי דהוה אכריא
נוטלים מהן בשבת: ההיא רחבה.
דדמו לבור ומיהו ביתר מבית סאתים
מן הקרקע של חצר
דפירי ההיא רחבה דהואי בפום
נהרא דחד
יותר מבית סאתים הוה ולא הוקפה
אסור שאין דרך שוחה מליאה מים
יתר מבית סאתים. ההיא
רחבה דהוה בפום נהרא.
לדירה: פום נהרא. שם מקום: חד
גיסא הוה פתיח למתא וחד גיסא הוה
לעשות יותר מבית סאתים וחשיבי
הגהות הב"ח
פי' על שפת הנהר,
גיסא פתוח למתא. למבוי שבעיר
כזרעים אע"ג דגבי בור אפי' רבי
פתיח לשביל של כרמים ושביל
של כרמים
(א) תוס' ד"ה ההוא
[ו]מסתברא דרחבה דרבים
שכלה לרחבה זו: שביל של כרמים.
רחבה וכו' וגם אוסרת את
יהודה לא אסר ביתר מבית סאתים
הואי. חד גיסא פתוח
הוה סליק לגודא דנהרא אמר אביי היכי
השביל כצ"ל והד"א עם
למתא, וחד גיסא פתוח
דיורין היו בו: היכי ניעביד.
במחיצות גמורות אלא דווקא בפסין
נעביד לעביד ליה מחיצה אגודא דנהרא
ד"ה ליעבד וד"ה אין עושין
לשביל של כרמים, ושביל
למשרינהו לכולהו שהרי רחבה זו
כדקאמר לעיל (דף יט:) זו מחיצה ואלו
וד"ה לעביד וד"ה ולעבד
פתוח לגודא דנהרא. אמר
אין עושין מחיצה על גבי מחיצה ולעביד
כרמלית היא ואוסרת כל המבוי ואת
וד"ה ולעבד וד"ה יאמרו:
פסין היינו דווקא בבור המתוקן
אביי היכי ניעביד, ניעביד
(ב) ד"ה ולעביד לחי וכו'
ליה צורת הפתח אפומא דשביל של כרמים
ליה מחיצה אגודא דנהרא.
השביל שיש לו שלש מחיצות דהא
כהלכתו אבל שוחה לא:
לצד הרחבה דמיגו דמהני
גודא היא כמו מחיצה,
ההיא
אתו גמלי שדיין ליה אלא אמר אביי
גודא דנהרא מחיצה מעלייתא היא
רחבה דהוה בפום נהרא
(א)
כו' השתא ודאי בלא מיגו
ואין עושין מחיצה על
לא מהני אבל יאמרו לחי
ליעביד לחי אפיתחא דשביל של כרמים
שגובהה עשרה אבל הרחבה אוסרתן
גבי מחיצה. ניעביד צורת
דחד גיסא פתוח למתא
❖
מהני:
הפתח אפומא דשביל
לפי שפרוצין הן במילואן לכרמלית
וחד גיסא פתוח לשביל. פירש
דמגו דמהניא לשביל של כרמים מהני
של כרמים, אתו גמלי
והא דאמרינן בפ"ק (ד' ז.) אם היה
הקונטרס דרחבה זו כרמלית והיתה
שדיין ליה. אלא ניעביד
נמי לרחבה אמר ליה רבא יאמרו לחי מועיל
לחי אפומא דשביל של
מבוי כלה לרחבה אין צריך כלום מוסף רש"י
אוסרת המבוי ואע"פ שבראשו האחד
לשביל של כרמים דעלמא אלא אמר רבא
כרמים וכו'. ודחאה רבא
במוקפת לדירה והיו בה דיורין
היה לו צורת הפתח או היה סתום
שייך לדף כד. כל כלי
ואסקה רבא דעביד לחי
ג עבדינן ליה לחי לפיתחא דמתא דמגו דמהני
קאמר כדמפליג התם בין עירבו ללא
וגם את השביל שהיו לו שלש מחיצות
בעלי בתים שיעורן
בהך גיסא דלהדי מתא,
ליה לחי למתא מהני נמי לרחבה הלכך
כרמונים. דעד שניקב
מיגו דמהני האי לחי
עירבו אבל רחבה כרמלית אסור
דגודא דנהרא מחיצה מעליא היא ואף
כמוציא רמון שם כלי עליו
למתא. פליגי בה רב אחא
טלטולי במתא גופה שרי טלטולי ברחבה
כדאמרינן בההיא שמעתא [שם] בקעה
ע"ג דלרחבה היו גפופין כדמוכח
ומקבל טומאה (סוכה ו.)
ורבינא חד אסר וחד שרי.
גופה שרי ממתא לרחבה ומרחבה למתא
מכאן ובקעה מכאן כו': היכי
הסוגיא לא מהניא למבוי ולשביל
ניקב כמוציא רמון טהור,
בעלי בתים חסים על
ניעביד. להתיר את כולם שהיו רוצין
פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי
משום דנראה מבחוץ ושוה מבפנים
ד
כליהם, הלכך ניקב כמוציא
מעכשיו להשתמש בהם בני העיר
נידון משום לחי דכיון דלא מהני
מאן
קטניות מצניעו לזיתים,
ולהיותה מוקפת לדירה ושוב לא
ניקב כמוציא זית משתמש
לרחבה גופה כל שכן דלא מהני למבוי
לאגוזים, ניקב כמוציא אגוז
תיהוי כרמלית ותהא היא בכולן מותרת ואמרינן לעיל [ע"א] הוקף
ולשביל ושביל פירש הקונטרס דאית ביה דיורין ואתי שפיר הא
משתמש בו רמונים, אבל
ולבסוף פתח לא מהני וגדר של אבנים היתה רחבה זו מוקפת
דקאמרינן בסמוך דמהני לחי לשביל ואי אין בתים וחצירות פתוחים
של אומן העומד למכור לא
הוי שיעוריה בהכי (ברכות
וקשה להם לפרוץ פירצה יותר מעשר ולגדרה לדירה אדעתא
לתוכו לא הוה משתרי בלחי וכאן חזר בו רש"י ממה שפירש בפ"ק
מא: וכעי"ז לעיל ד: וסוכה
דלישתמשו בה בני מבוי ושביל מהשתא וליהוי כפתח ולבסוף הוקף
(דף ז:) דרחבה דהתם לית בה דיורין:
ו.) וטהור בנקב קטן (לעיל
ליעביד
כדשמואל: ניעביד ליה מחיצה. של קנים: אגודא דנהרא. כלומר
מחיצה אגודא דנהרא. וניהוי שביל כמוסיף על
ד: וכעי"ז סוכה ו.). וחזר
וניקב. אצל נקב הראשון,
להוי שביל כמוסף על הרחבה דניהוי רחבה ושביל חד וניהוי הך
הרחבה ותיהוי שביל ורחבה חד ותיהוי הך מחיצה
עד שהשלים הסתימה
מחיצה דעבדינן בשביל אדעתא דדירה דלישתמשו מהשתא בני שביל
כאילו עבדינן לה ברחבה ונראה דהיה שם רוחב יותר מעשר ולכך
למוציא רמון (שבת קיב:).
ברחבה כאילו עבדינן לה ברחבה גופה לדירה דהוי פתח ולבסוף
על ידי המחיצה נחשב מוקף לדירה דאי בעשר בלאו הכי הוי
וא"ל ר' יוחנן רבי.
חזקיה היה רבו של ר' יוחנן
הוקף: אין עושין מחיצה על גבי מחיצה. כיון דגודא גבוהה עשרה
סתום ועומד אפילו אם היה פרוץ במלואו לנהרא היה די בלחי
(קדושין נא.). טמא
כל מה שמוסיפין עליה הגבהת אותה מחיצה עצמה הויא שהרי אם
משהו אלא היה יותר מעשר ולכך לא היה מהני אפי' צורת הפתח לרב:
מדרס. אם היה של זב
אין
היה מגביה כל מחיצת הרחבה לדירה לא מהני עד שיפרוץ בה
עושין מחיצה על גבי מחיצה. וא"ת הא אמרי' לקמן (דף כה.) שאם
והיה טמא מדרס לא טהר
מטומאתו כשנפסקה
פירצה האוסרתה ויחזור ויגדור לדירה: ליעביד ליה צורת הפתח
עשה מחיצה ע"ג התל הועיל שבאויר מחיצות העליונות הוא
ועודנו אב הטומאה
(שבת
אפומא דשביל של כרמים. דפתוח לרחבה דמגו דמהני לשביל שלא
דר וי"ל שהיה שם תל גבוה עשר מן השביל ולפי זה אתי שפיר הא
קיב:). אבל טמא מגע
יהא פרוץ לרחבה שאפילו היה פתוח לרה"ר מועיל לו ליהני נמי
מדרס. והוי ראשון
דלא חיישינן שמא יעלה הנהר שרטון אפילו אם לא נחלק בין ים
לטומאה דעדיין כלי הוא
לרחבה להיות לה תוספת זה היקף לדירה: אתו גמלי. הבאין
לשאר נהרות וא"ת ויעשו מחיצות ברחוק ד' טפחים דאמר לקמן
דחזי למילתא קמייתא, דהא
לשתות מן העיר דרך מבוי לרחבה ומשם לשביל ולנהר: שדיין ליה.
דמועיל וי"ל דלא רצו לקצר השביל:
מיתקנה ראשונה ואף
לעביד צורת הפתח אפומא דשביל. פירש רש"י דפתוח לרחבה
שהיה פתח השביל צר להן ועכשיו הוא דוחקן: לחי. הנעוץ
למדרס הוא ראוי אי הוי
א)
נעיל ליה זב מכאן ולהבא,
בארץ ועביו משהו ואין גמלין נוגעין בו: דמיגו דמהני לשביל.
מיגו דמהני לשביל מהני נמי לרחבה וקשה דמשמע
מיהו מטומאת מדרס
לטלטל בו דלא הוי השתא פרוץ לכרמלית: מהני נמי לרחבה.
דלא צריך למיגו עד לקמן ועוד דמה לו להזכיר צורת הפתח כלל
קמייתא דהויא עלה טהור,
כדאמרינן לקמן פנים
להיות לה היקף לדירה ויתירנה לטלטל בה. ובלאו מיגו לא מישתריא
כיון דסגי בלחי כדאמר אביי גופיה ועוד למה שינה הלשון דמעיקרא
חדשות באו לכאן, וכל
דהא פתח שבין רחבה לשביל לא היה יותר מעשר וכל כמה דסתים
קאמר אפומא דשביל וגבי לחי קאמר אפיתחא ועוד דפריך יאמרו
תורת מנעל שהיתה עליה
ליה לדירה לאו כלום היא דהא כל פתח סתימה מעלייתא היא
לחי מהני לשביל של כרמים היכא דהוי מפולש ואיך יטעו בין שביל
בשעת קבלת טומאה
ראשונה הלכה לה, וכיון
וסתום ועומד הוא: לשביל של כרמים דעלמא. דלא סליק לגודא
זה דאית ליה גדודי לשביל דעלמא ועוד שצריך לפרש שיש שם תל
דכלי הוא הוי ראשון שהרי
דנהרא והוי ליה כמבוי מפולש ויאמרו שאין צריך תיקון אלא בראשו
גבוה עשרה כל שכן שלא יטעו לכך נראה לפרש דשביל של
נגע בעצמו כשהיה אב
אחד כי האי: דמיגו דמהני למתא. לטלטל במבוי כדאמרינן
כרמים אין בו דיורין כדמוכח בהדר (לקמן דף עד.) דקאמר א"ר יוחנן
הטומאה, וכל זמן שהוא
כלי וראוי לקבל טומאה לא
בפרק קמא (דף ז.) סרטיא מכאן ובקעה מכאן עושה צורת
אפילו בשביל של כרמים א"ל לא אמר ר' יוחנן אלא בחורבה דחזיא
טהר מטומאת המגע (שם).
הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן והכא נמי ליעבדו בראש
לדירה אבל בשביל של כרמים לא אמר ואפי' הכי מהניא ליה לחי
פנים חדשות באו
המבוי הפתוח לרשות הרבים צורת פתח והאי לחי דלצד
דבני מבוי היו משתמשין שם ובמבוי הרבה בתים וחצירות היו
לכאן. משירדה לו טומאת
מדרס נתחדשו פנים הללו
הרחבה שרי ליה: טלטולי במתא גופה שרי. דהא שרינן
וליעבד מחיצה אגודא דנהרא היינו מעבר הנהר וה"ה צורת הפתח
ואין זה הראשון, שכבר
לה בהאי לחי ואפילו היא והרחבה אסורים זה עם זה שניהן
דהוי כמחיצה והנהר לא היה רחב יותר מעשר ומעבר הנהר היו
נתקלקל בו כדי ביטולו
משתמשין לעצמן כשתי חצירות ופתח ביניהן וכן ברחבה גופה:
(שם). כגון דין בר נש.
גידודין גבוהים עשרה [ומצד השביל היה נמוך] והשתא אתי שפיר
ב)
גברא בכולא (שם). עד כאן
הא דקאמר אין עושין מחיצה על גבי מחיצה כו' כי מצד השביל
דלית
היה נמוך והשתא נמי לא חיישינן לשרטון דלעולם יהיה מתלקט י' מתוך ד': ולעביד צורת הפתח אפומא דשביל. פירוש
לדף כד.
אגודא דנהרא בנמוך ושם לא רצו לעשות מחיצה ולסתום השביל שדרך שם משקין הגמלים: ולעביד לחי אפיתחא דשביל
יאמרו
לצד הרחבה כו' (ב) מיגו דמהני. פירוש השתא ודאי בלא מיגו לא מהני:
לחי מהני בשביל של כרמים דעלמא. שאין בני מבוי
משתמשין שם שלא יעלו על דעתם דהכא מהני משום מבוי ג) אי נמי י"ל יאמרו דלחי מהני בשביל של כרמים דעלמא שהוא מפולש
דלא יסיקו אדעתייהו דגדודין שמעבר הנהר מהני: טלטולי
ברחבה גופיה שרי. פירוש הכלים ששבתו
בתוכה וכן בשביל:
מאן