עושין פסין פרק שני עירובין
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאן
דיורין. שיאסרו על בני מבוי הלכך רשות בני מבוי הוא
דשרי דהא לית ביה דיורין. ובשביל (ד) לית ביה דיורין דליתסרו
דלית בה
לז א מיי' פט"ז מהל'
א) [גי' הרא"ש ורש"י: רבה
בר שימי], ב) ב"ב נג: ושם
ובני שביל לא אסרי עלה דהוי כחצר קטנה שנפרצה לגדולה דגדולה
שבת הלכה ח טוש"ע
עליה ולפירוש הקונטרס דאית ביה דיורין לא אסרו עלה
משום גיפופי: ומאן דאסר זימנין דאית ביה דיורין. שהבתים
איתא רבי ירמיה וכ"ה
א"ח סי' שנח סעיף ד:
מותרת וקטנה אסורה ושביל לא מתקנינן ליה גזרה שמא יאמרו לחי
לח ב מיי' שם טוש"ע שם
בגיטין לד., ג) פי' בקעים,
מועיל לשביל דעלמא: באילנות לא הוי מיעוט. דדרך קרפף להיות בו
שאצל הרחבה יפתחו מבתיהן
לרחבה ויאסרו הרחבה על בני מתא
ד) שבת קא: לעיל כ.,
סעיף ה:
לט ג מיי' שם טוש"ע שם
ה) [צ"ל רבה], ו) [צ"ל רבה],
אילנות ולא בטיל ליה היקף קמא:
להוציא בה כלים ששבתו בתוכה ומשום
(א)
❖
ז) [לקמן צ: צד: סוכה יח:],
סעיף ו:
בנה בו עמוד. ואפילו באמצע ובכך
הכי אסור לטלטל ממתא לרחבה דשמא
מאן דשרי דהא ליכא דיורין ומאן דאסר
[לט] [ד מיי' שם הלכה
נתמעט מבית סאתים: פחות מג'.
יטלטלו גם לאחר פתיחת הדיורין בלא
ט]:
זימנין דהוי בה דיורין ואתי לטלטולי א קרפף
מ ה טוש"ע שם ס"ז:
טפחים אפי' נתמעט מבית סאתים
עירוב כמו עתה אבל רחבה גופיה
הגהות הב"ח
יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ובא
מא ו מיי' פ"ב מהלכות
כמאן דליתיה דמי: דהא נפקא ליה
שרי שהרי אף לאחר שיפתחו מותר
(א) רש"י ד"ה באילנות
זכייה ומתנה הלכה
למעטו מיעטו באילנות לא הוי מיעוט בנה
מתורת לבוד. כלומר דהא חשיב ליה
לטלטל כלים ששבתו בתוכה:
וכו' ולא בטיל ליה היקף
יא סמג עשין פג טוש"ע
בו עמוד גבוה עשרה ורחב ד' הוי מיעוט
שאם עשה מחיצה על שפת התל
קמא תא"מ ונ"ב ס"א
ח"מ סי' ערה סעיף כג:
ג' בעלמא למיפק מתורת לבוד הלכך
מב ז ח מיי' פט"ז מהל'
משם קמא: (ב) ד"ה
פחות מג' לא הוי מיעוט מג' ועד ד' רבה
שהועיל. רש"י לא גריס
ה"נ חשיבי ולא בטיל: הרחיק מן הכותל.
הרחיק וד"ה הועילה
שבת הל' ט טוש"ע
אמר הוי מיעוט ורבא אמר לא הוי מיעוט
של קרפף ד' טפחים ועשה מחיצה
מחיצה הד"א: (ג) ד"ה
על שפת התל דהוה משמע לאותן
ב
א"ח סי' שנח סעיף ח:
מג ט מיי' פ"ב מהל'
הכי גרסינן וכו' על גובה
(ב) לדירה: הועיל. מחיצה זו להיות היקף
רבה אמר הוי מיעוט דהא נפיק ליה מתורת
הדרים למטה אלא גריס על התל
התל הועיל הואיל והדר
זכייה הל' י טוש"ע
חדש והוי פתח ולבסוף הוקף: פחות מג'
והועיל לאותן הדרים על התל ומיהו
לבוד רבא אמר לא הוי מיעוט כיון דלא הוי
כצ"ל והד"א: (ד) תוס'
ח"מ סי' ערה סעיף כב:
מד י מיי' פט"ז מהל'
לא הועיל. דהוי כמחיצה על גבי מחיצה.
ד"ה מאן דשרי וכו' ובשביל
צריך לפרש דמיירי על שפת התל שאם
מקום ד' לא חשיב הרחיק מן הכותל ד'
נמי לית ביה. [ובס"י הגי'
שבת הל' [ט] כב
ולא בנתמעט מבית סאתים מיירי מדלא
הרחיקו ד' מן השפה אין שם חידוש
❖
ועשה מחיצה הועיל פחות מג' לא הועיל
וכ"ש שביל דלית כו']:
טוש"ע א"ח סי' שנח סעיף
נקט מיעוט ואינו מיעוט דאי נתמעט
דהכי נמי למטה אם הרחיק הועיל:
ח [וסי' שסב סעיף ג]:
מג' ועד ד' רבה אמר הועיל רבא אמר
אכסדרה בבקעה. רש"י פירש
ג
מה כ מיי' פט"ז מהל'
ודאי הוי מיעוט שאפילו הוסיף על עובי
אינו מועיל רבה אמר הועיל דהא נפיק ליה
שבת הלכה ז סמג
הכתלים עד שנתמעט שפיר דמי
גליון הש"ס
לקמן דאכסדרה
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
מתורת לבוד רבא אמר אינו מועיל כיון דלא
כדלקמן אלא למיהוי פתח ולבסוף הוקף
פרוצה מארבעה רוחותיה והשתא
גמ' קרפף בית שלש
סי' שנח סעיף יב:
מו ל מיי' פי"ז שם הלכה
וקירה בו בית סאה. עי'
הוי מקום ד' לא חשיב רב שימי מתני
מיירי: מתני לקולא. להך פלוגתא
אתי שפיר הא דנקט בבקעה שאין
א)
❖
לקמן דף צ ע"א תוס' ד"ה
לה סמג שם:
דלעיל ואמר דבשלשה דנפק ליה מתורת
שם מחיצות ולא נקט בחצר וגרס
לקולא טח בו טיט ויכול לעמוד בפני עצמו
❖
אלא שתי:
לבוד כולהו מודו דעמוד הוי מיעוט
לקמן בפרק כל גגות (דף צד.)
הוי מיעוט אינו יכול לעמוד בפני עצמו רבה
ומחיצה הויא מחיצה לדירה ולא
דמשני שמואל אדשמואל כי לית ליה
רבינו חננאל (המשך)
אמר הוי מיעוט רבא אמר לא הוי מיעוט
ד
ה
מוסף רש"י
כמוסיף ובפחות משלשה פליגי:
בד' אבל בג' אית ליה וקשיא
הועיל, בנכסי הגר לא
רבה אמר הוי מיעוט השתא מיהא קאי רבא
טח בטיט. והוסיף על עובי הכתלים
לפירושו דבסוכה אמרינן דאפילו
דשדא ליפתא אפילא
קנה. ורב ששת אמר
אמר לא הוי מיעוט כיון דלא יכול למיקם
דארעא דגר. שזרע לפת
אפילו בשבת לא הועיל.
עד שנתמעט. והאי לאו רבה בר
בשתי רוחות זה כנגד זה לא אמרינן
בתוך נקעים של קרקע
ואמר רב חסדא מודה לי
בפני עצמו לא כלום הוא הרחיק מן התל
שימי קאמר לה אלא מילתא באנפי
פי תקרה יורד וסותם משום דהוי
הגר ולא כיסה עפר ולא
רב ששת בעושה מחיצה
ד' ועשה מחיצה הועיל פחות מג' או על
נפשיה היא: ויכול לעמוד. הטיט
כמבוי מפולש ומפרש ר"ת דאכסדרה
עשה כלום כי אם זריקת
על שפת התל ודר בתל
הלפת בתוך החריץ לא
שהועיל. הואיל ובמחיצות
בפני עצמו שעשוי בעובי שאפילו
שפת התל רב חסדא ורב המנונא חד אמר
אית לה שלשה מחיצות כדאמרינן
הויא חזקה, שהרי לא עשה
העליונות הוא דר ומותר
ניטל כותל הראשון יכול זה לעמוד:
בפרק לא יחפור (ב"ב דף כה:) עולם
הועיל וחד אמר לא הועיל תסתיים דרב
שום תיקון בקרקע והשלכת
לטלטל בכולו. והילכתא
הוי מיעוט ולא הוי מיעוט גרס הכא:
זרע בקרקע אינו מעשה
דומה לאכסדרה ורוח צפונית אינה
כרב חסדא בין בשבת
חסדא אמר הועיל דאתמר העושה מחיצה
אלא אם כן זורע ואח"כ
דהוא לקולא, ובין בנכסי
הרחיק מן התל. שבקרפף ויש מן
מסובבת וגרס בפרק כל גגות (לקמן
על גבי מחיצה אמר רב חסדא בשבת הועיל
מכסהו עפר, ואע"פ שגדל
הגר, דהא רב נחמן קאי
התל עד המחיצה יותר מבית סאתים
דף צד:) כי לית ליה בשלש אבל
הלפת ונשרש בקרקע
כוותיה. בעי רבה בר חנן
בנכסי הגר לא קנה ורב ששת אמר אף
ו
ז
היום ולמחר, ממילא
הרבה ועשה מחיצה לדירה אצל התל
אליבא דרב ששת נבלעו
בד' אית ליה פירוש שיש ג' מחיצות
הוא דקשבח, ולא דמי
בשבת נמי לא הועיל תסתיים אמר רב חסדא
מחיצות
התחתונות
ברחוק ד' טפחים ועדיין יש יותר
ומעט מן הרביעית ורב אית ליה פי
לרפק בה פורתא דמעשה
והעליונות קיימות מהו,
ומודה לי רב ששת שאם עשה מחיצה על
מבית סאתים בין ישנה לחדשה אבל
ח
תקרה יורד וסותם אפי' בשתי מחיצות
קעביד בגוף הקרקע
כמחיצה ע"ג מחיצה הוי
ומשביח הקרקע מיד
התל שהועיל מאי טעמא הואיל ובאויר
אי לא. ופשיט אביי
זו לדירה עשאה: הועיל. והכל מותר:
ובזה שלא כנגד זה והא דלא נקט
בחרישה זו (רשב"ם ב"ב
לעיניין שבת הא קי"ל כל
לא הועיל. דהויא מחיצה על גבי
אכסדרה בחצר משום דסתם אכסדרה
מחיצות העליונות הוא דר בעי רבה בר בר
נד.). אכסדרה בבקעה.
מחיצה שנעשית בשבת
מחיצה: וחד אמר הועיל. דקסבר
בחצר יש לה ג' מחיצות להכי נקט
הבקעה כרמלית, כדאמרינן
בין בשוגג בין במזיד
חנה נבלעו מחיצות התחתונות והעליונות
ביציאות השבת (שבת ו:)
שמה מחיצה. ואפילו רב
מחיצה ע"ג מחיצה מהניא להיות
בקעה דאפי' כי ליכא אלא שתי מחיצות
קיימות מהו למאי אי לנכסי הגר היינו
ואכסדרה זו פרוצה מד'
נחמן דאמר לא שנו אלא
היקף לדירה: בנכסי הגר. שמת
אמר
רב פי תקרה יורד וסותם:
רוחותיה ועומד קירויה
לזרוק אבל לטלטל אסור,
דירמיה ביראה ב) דאמר ירמיה ביראה אמר
ואין לו יורשין אין זו חזקה לקנות
אי
על ד' יתדות ונותנין ד'
לא אמר אלא במתכוין
רב יהודה האי מאן דשדא ליפתא אפילא
ט
ג)
קורות מיתד ליתד ועליהן
לעשות מחיצה כדי
ואם בא אחר והחזיק בהן קנה
מסדרין הנסרין, ואותן
לטלטל הוא דאסר, אבל
דארעא דגר ואתא ישראל אחרינא רפק בה פורתא בתרא קני קמא לא קני
האחרון: בשבת. כגון לענין היקף
הקורות קרי פי תקרה,
כי האי גוונא אפילו רב
מ"ט בעידנא דשדא לא קא שבח כי קא שבחא ממילא קא משבחא ואלא
לדירה שבתחילה היתה מחיצה הוגנת
והאי דנקט בקעה משום
י
נחמן שרי. או בנכסי הגר
דבעיר סתם אכסדראות
האמרינ' האי מאן דשדא
אלא שלא הוקפה לדירה: הכי גרסינן
לענין שבת הוי מחיצה הנעשה בשבת ותניא כל מחיצה הנעשה בשבת בין
ד)
סמוכות להקיף בית או
ליפתא בי (סילחי) [פילי]
מודה לי
רב ששת שאם עשה מחיצה
בשוגג בין במזיד שמה מחיצה לאו איתמר עלה אמר רב נחמן לא שנו אלא
חצר, ואיכא מחיצה אחת
דארעא דגר לא עבד ולא
ולא גרסי' על שפת. והכי
או שתים ומודה שמואל
על התל
מידי. מאי טע' בעידנא
לזרוק אבל לטלטל אסור כי איתמר דרב נחמן אמזיד איתמר ההיא איתתא
התם דמטלטלין (לקמן צ:)
דשדא האי ליפתא לא
פי' אף על גב דפליג ואמר דלא
דעבדה מחיצה על גבי מחיצה בנכסי הגר אתא ההוא גברא רפק בה פורתא
להכי נקט בבקעה דמתוך
משבחא ולא מידי, בתר
מישתרי
קרפף בהכי היינו טעמא
שאינה סמוכה לבית אין לה
הכי כי קא שבחא ממילא
אתא לקמיה דרב נחמן אוקמה בידיה אתת איהי וקא צווחא קמיה אמר
דפנות, שאין עושין דפנות
שהדר
בקרפף באויר מחיצות
שבחא. האי נמי בעידנא
❖
לשם אכסדרה (סוכה יח:).
לה מאי איעביד לך דלא מחזקת כדמחזקי אינשי $ קרפף בית שלש וקירה בו
דעבד מחיצה ע"ג מחיצה
התחתונות דר אבל אם היה תל
לא הועיל, בתר דנבלעו
בית סאה רבא אמר אויר קירויו מייתרו ורבי זירא אמר אין אויר קירויו
יותר מבית סאתים ועשה מחיצות
ה)
כ
התחתונות לא עשה הוא
בעליונות כלום, הילכך
מייתרו לימא רבא ורבי זירא בפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי דאיתמר
סביב עליו להשתמש על גובה התל (ג):
ו)
ז)
רבינו חננאל
לא קנה בניכסי הגר כלום
הואיל. והדר על התל דר באויר
אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה ושמואל אמר אין מטלטלין
ל
כי האי גוונא. האי איתתא
מאן דשרי דהא לית בה
מחיצות העליונות ולא מהני ליה
דעבדא מחיצה על גבי
דיורין וכחצר דמיא. ומאן
אלא בד' אמות רב אמר מותר לטלטל בכולה אמרינן פי תקרה יורד וסותם
מחיצה בניכסי הגר אתא
דאסר גזר דילמא מיתבי
תחתונות מידי הלכך לאו מחיצה על
ושמואל אמר אין מטלטלין אלא בארבע אמות לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם
ההוא גברא רפק ביה
בה דיורין. וקי"ל הילכתא
גבי מחיצה היא: בעי רבה. למ"ד
פורתא. אוקמה רב נחמן
כמאן דמיקיל ושרי ולא
אי
אין מחיצה על גבי מחיצה נבלעו
בידה לההוא דרפק בניכסי
חייש לדיורין. וכבר
הגר. אתא היא צוחה
פירשנוה
למעלה א)
התחתונות בקרקע שהיה העפר רך ותיחוח ונחבט הכותל בבת אחת בשבת ולא נפל אלא נבלע והעליונות קיימות מהו: אי
קמיה ולא אשגח בה אמר
(ורחבה)
[דברחבה]
לנכסי הגר. קא מיבעיא ליה אי לא קדם אחר והחזיק בהן עד שנבלעו התחתונות ונמצא שאין בו אלא מחיצות שעשה לו זה
לה לא אחזקת כדמחזקי
דרבים הוא (ולא) [דלא]
ומעכשיו קנוי לו: דשדא ליפתא אפילא. נטע לפת בגומא שמצא בקרקע הגר ולא חפרה הוא דאי חפרה במכוש ראשון קנה: לא
אינשי. קרפיף בית שלש
חיישינן. אבל ברחבה
סאין וקירה בו בית סאה.
דיחיד זימנין דמימליך
קא שבח. ולאו חזקה היא ואנן נעל גדר ופרץ כל שהוא תנן (ב"ב דף מב.) מידי דמהני הוי חזקה: ממילא שבח. וההיא שעתא
רבה אמר קירויו מייתרו.
ובני בתי ודייר בה דיורין.
לאו איהו מחזיק בה אלא לפת הוא דשבח ואזיל. והכא נמי כיון דבשעתא דהחזיק לאו חזקה היא כי הדור הוו מחיצות ממילא
וכאילו יתר מבית
קרפיף יתר מבית סאתים
הוא דהוו ולא איהו דעביד: אלא לענין שבת. אי משתרי בעליונות שהיו בטילות עד עכשיו: לזרוק. לחומרא: וקירה בו בית
[סאתים] הוא ואסור. ור'
שלא הוקף לדירה ובא
זירא אמר אין קירויו
למעטו באילנות לא הוי
סאה. קירוי גג: אויר קירויו מייתרו. סאה המקורה מיחשבא בהדי אידך כאילו לא קירוהו ואכתי הוי יותר מבית סאתים: אין אויר
מייתרו, אלא הקרוי
[מיעוט], דהא נטיעת
קירויו מייתרו. דאמרינן פי תקרה יורד וסותם: אכסדרה. מקורה
בגג חלק כעליות שלנו ואינו משופע והיא קירוי שבכל הש"ס:
מפסיק בינתים וזה אין בו
אילנות בחצר כחצר דמו
יותר מבית סאתים ומותר.
כדאמרן. עמוד גבוה י'
ה"נ
לימא בפלוגתא דרב
טפחים ורחב ד' טפחים
ושמואל פליגי, דאיתמר אכסדרא בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה, אמרינן פי תקרה יורד וסותם והויא לה רשות היחיד.
הוי מיעוט פחות משלשה לא הוי מיעוט. וכן סלקא סוגיא דשמעתא, ארבעה הוי מיעוט פחות לא. הרחיק מן התל ד' ועשה
ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד' אמות כרשות הרבים, לא אמרינן פי תיקרה יורד וסותם. ר' זירא כרב דאמר פי
בו מחיצה הועיל בו. פי' התל הוא מקום שלא הוקף לדירה, ואם הרחיק משפת התל ארבעה טפחים ועשה בו מחיצה לדירה
תיקרה יורד וסותם, וזה המקורה נמי אמרינ' פי תיקרה יורד וסותם, ואין בזה שאינו מקורה אלא בית סאתים. ורבה כשמואל
הותר לו לטלטל בכולו, אבל בפחות משלשה, וכן העושה מחיצה על שפת התל לא. דאין מחיצה שעשה עכשיו מבטלת
דאמר אכסדרה ורשות
הרבים רשות
אחת הן
אין מטלטלין בהן אלא בד' אמות ואין
ביניהן מחיצה מפסקת.
גידור התל שהוא מחיצתו המוקף שלא לדירה אילו דברי רב ששת. ורב חסדא אמר העושה מחיצה ע"ג מחיצה בשבת
א) אולי ר"ל לעיל דף ח' בהא דאמרינן שם דברחבה דיחיד חיישינן דלמא מימליך ע"ש.