כה:
עושין פסין פרק שני עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
ה"נ. אפי' רבה מודה כרב דפי תקרה יורד וסותם: והכא. דפליג
(ב) דעבידא כי אכסדרה הכי נמי. פירוש שהיתה מוקפת משלש
מז א מיי' פט"ז מהל'
א) [ארזלא פירוש ערסלא.
או משתי רוחותיה : הכא במאי עסקינן דעביד כי ערסלא.
רבה דעביד קירוי כי אורזילא יציע גג משופע דליכא פה: ומודינא
שבת הלכה ז סמג
ערוך פי' ככל פירוש שכתבו
ח)
התוס' דהכא], ב) [לעיל
עשין דרבנן א טור וש"ע
בקרפף. בית סאתים: שנפרץ במלואו לחצר. שאויר חצר מייתרו
שהיתה פרוצה מד' רוחות וערסלא מטה דתרגום כמלונה במקשה
כג:], ג) [יבמות עו. וש"נ],
א"ח סי' שנח סעיף יג:
ועושהו יותר מבית סאתים ואסור וגבי קירוי דשרינא משום פי תקרה
כערסלא (ישעיה א) והם חבלין המתוחין
מאילן לאילן כסדר המטה
מח ב טוש"ע שם סעיף
ד) [פי' גאון זה נאמר על
❖
יד:
אדם גדול מפני שהוא גדול
יורד וסותם: וכי אויר המותר לו
והשומר שוכב עליה בלילה ויושב
מדבר גדולות. ערוך ערך מל
אוסרו. והרי חצר זו מתחילה היתה
בצלו ביום ורש"י גרס כי ארזילא
אי דעבידא כי אכסדרה הכי נמי הב"ע
ז'], ה) [גירסת הערוך
מותרת לטלטל הימנה לקרפף כר'
משופע דלית לה פה ולא אמרי' פי
אבורנקי וכן גירסת תוס'
דעבדה כי א) אורזילא אמר רבי זירא
רב ניסים גאון
תקרה יורד וסותם: וכי אויר
לעיל דף כד. ד"ה פשיטא],
שמעון ועכשיו שנפרץ למקום המותר
ומודינא בקרפף שנפרץ במלואו לחצר
א
ו) ס"א לית ביה שיעורא,
אמר ליה אביי כמאן כר'
לו נאסר לו ומשום ייתור ליכא למימר
המותר לו אוסרו. הרי נפרץ במלואו
ז) והיא היתה לו אחת
שמעון. זהו שאמר ר'
שאסור מ"ט הואיל ואויר חצר מייתרו
דהא כל חצר מוקפת לדירה הוי:
למקום המותר לו ויתור נמי ליכא
ממחיצותיו וע"ש ההוא גודא
שמעון בפרק כל גגות
מתקיף לה רב יוסף וכי אויר המותר לו אוסרו
כו' פרדס הוקף הפרדס כו'
העיר, אחד גגות ואחד
כמאן. הוי אויר המותר לו כר"ש:
דהא כל חצירות מוקפות לדירה הם
כצ"ל רש"ל, ח) [מב'
חצרות ואחד קרפיפות.
א"ל אביי כמאן ב) כרבי שמעון לרבי שמעון
לר"ש נמי. מיתסר קרפף משום
א"ל אביי כמאן כר' שמעון דלרבנן
❖
סליק עושין פסין
רוחותיה הב"ע כו' הד"א.
נמי הא איכא אויר מקום מחיצות דאמר
מקום מחיצות שניטלו וניתוסף על
רש"ל], ט) בס"י בעי,
דאמרי שתי רשויות הן נפרץ במלואו
י) לקמן כו. ד"ה להרע,
האויר ועושהו יותר מבית סאתים
רב חסדא קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר
למקום האסור לו ולדידהו נמי אויר
כ) א"נ האבורנקי היה ע"י
רבינו חננאל
שבתחילה היתה בית סאתים מצומצם:
החצר האסור לו מייתרו אע"ג דחצר
מותרת וקרפף אסור חצר מאי טעמא דאית
קנים ומגו דמהני קנה להיות
ונפרצה חצר כנגדו לא גרס בכולה
מחיצה לעצמו מהני נמי
מוקף לדירה דהיינו למה שבתוכו אבל
ודחינן הכי אי עביד האי
ליה גיפופי והא זמנין דמשכחת לה איפכא
לישוויה אבורנקי מוקפת
קירוי כי אכסדרה בשלש
שמעתתא: דאיכא גיפופי. ואי לאו
לקרפף שהוא רשות אחרת לא חשיב
אלא משום דאמרינן זה אויר מחיצות מייתרו
לדירה [ח"מ ועי' רש"ל],
מחיצות, הכי נמי
הכי אסרי אהדדי וכרבנן דפליגי
מוקף לדירה ומייתרו אבל לר"ש שפיר
ל) [נדצ"ל ארבעה, וכ"ה
דחלוקתן כחלוקת רב
וזה אין אויר מחיצות מייתרו ההוא בוסתנא
❖
אדר' שמעון נקט לה ובשאין הפרצה
בתוס' הרא"ש],
דמי דחדא רשותא היא והוי אויר
ושמואל. וקימ' לן
דהוה סמיך לגודא דאפדנא נפל אשיתא
הילכתא כוותיה דרב.
יתירה על עשר אמאי נקט היתר
מותר וא"ת מדקאמר כמאן כר"ש
הכא במאי עסקינן דעביד
ברייתא דאפדנא סבר רב ביבי למימר
בחצר ואיסור בקרפף והא מצי
לר"ש נמי כו' משמע דמילתיה דר'
כי ארזלא. פי' ערסלא,
הגהות הב"ח
ליסמוך אגודא גוויאתא אמר ליה רב פפי
למימר נמי איפכא כגון שקרפף גדול
כדמתרג' כמלונה במקשה
זירא אתי בפשיטות כרבנן ואי אתי
(א) רש"י ד"ה דהוה
כערסלא מבתותא. והוא
מן החצר דהוי לחצר מילואה ובקרפף
כרבנן אמאי נקט הואיל ואויר חצרו
משוםדאתו ממולאיאמריתומילימולייאתא
ג)
ד)
סמוך לגודא דאפדנא
חבלים מתוחים מאילנות
איכא גיפופי: אלא. מדנקט איסור
מייתרו תיפוק ליה משום דנפרץ
והיא היתה לו אחת
לאילנות כמין מיטה
ב הנך מחיצות לגואי עבידן לבראי לא עבידן
ממחיצותיו ועל שם
לשכב עליהן השומר
בקרפף ש"מ כר"ש ס"ל דמשום שתי
במלואו למקום האסור לו וי"ל
ההיא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא
ה)
ההוא גודא שהיה בו פתח
בלילה, וישב תחת צילה
רשויות לא מיתסר וטעמא משום
דאשמעינן דאסור נמי משום דאויר
פתוח לצד פרדס הוקף
ביום ותחתיהן פתוח
בבוסתניה א"ל לרב הונא בר חיננא ליעביד
ייתור בית סאתים הוא דמקום
חצר מייתרו ונפקא מינה שאם נפרץ
כצ"ל ותיבת סמכו נמחק:
כולו. ובהכי אמר רבה
מר תקנתא דלמחר נאכול נהמא התם אזל
(ב) תוס' ד"ה אי וד"ה
קירויו מייתרו שביניהן
מחיצות מייתרן דבחצר לא אסר
מצד אחד לרה"ר צריך צורת הפתח
❖
הכא הד"א:
פתוח לגמרי. ור' זירא
עבד קנה קנה פחות משלשה אזל רבא
ובקרפף אסר ולא מצי למינקט איפכא
מכאן ולחי מכאן אבל מטעמא דנפרץ
אמר אין קירוי מייתרו
שלפינהו
דכי הוי חצר מלואו ובקרפף גיפופי
במלואו למקום האסור לו לא הוה
אלא המקום הקירוי חלוק
הוא זה מזה. וקיימא לן
תרוייהו משתרו דכר"ש ס"ל דכולהו רשות אחת הן וייתור בקרפף מוסף רש"י
צריך אלא לחי לצד רה"ר כדמשמע
בפ"ק (דף ז:) דמבוי שנפרץ
כר' זירא דמיקיל
נמי ליכא הואיל ואיכא גיפופי: זה אויר מחיצות מייתרו. וקרפף
במלואו לחצר אין צריך כלום אפי' לא עירבו אי נמי אשמעינן
משום דאתו ממולאי.
בעירובין. ולפיכך אמר ר'
ייתור קאסר ביה ייתור דמקום מחיצה ואילו ייתור דאויר חצר לא
ממשפחה אומללה מבית
דמייתרו והוי כרמלית ואם נפרץ לכרמלית אחר מותר לטלטל ב'
זירא אע"ג דפליגנא בהאי
עלי, דאמרינן בפ"ק דר"ה
קירוי דעביד כי ארזלא
אסר ליה דחצר מוקפת לדירה הוי ולא הוי ייתור: וזה. חצר:
אמות מזה וב' אמות מזה אבל אם לא היה מייתרו אע"ג דנפרץ
אביי ורבא מדבית עלי
שהוא פרוץ מתחתיו מכל
אין אויר מחיצות מייתרו. כלומר אין ייתור אוסר בו דחצר ו)אית ביה
למקום האסור לו לא חשיב כרמלית ואסור לטלטל הימנו לכרמלית
קאתו (יבמות עו.) שהיה
צד ומותר. מודינא
ממשפחה רעועה (ב"מ
דיורא הלכך אי נקיט איפכא לא מיתסר חצר כר"ש: בוסתנא. פרדס
בקרפיף שנפרץ במילואו
אחר כו' וכן פי' רש"י פרק כל גגות (לקמן דף צ:) גבי הא דפריך
קט.) בית עלי שהן כרותי
לחצר שאין מטלטלין בו
דהוי נטוע אילנות: דהוי סמוך לגודא דאפדנא. ז) והיא היתה לו
לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג לקרפף:
ימים, ולי נראה ממולאי
באותו קרפיף אלא בד'
קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור.
(א) היקף לדירה אההוא גודא שהיה בו פתח פתוח לצד פרדס סמכו היקף
ושלא
גבנונים, בעלי מומין שאינן
אמות הואיל ואויר
חיין כשאר בני אדם, לשון
מחיצות החצר מייתרו.
הפרדס דהוי מוקף לדירה ויותר מבית סאתים הוה: אגודא גוואי.
נפרץ ביתר מעשר דביתר מעשר חצר נמי אסורה
(ב"ב נד.) שקל מוליא ושדי
ומתקיף לה רב יוסף וכי
הרי יש עוד מחיצות פנימיות לבית והן יהו מחיצות לפרדס: ממולאי.
וקשה למהר"י דעל כרחך בקרפף בית סאתים איירי מדקאמרי'
בנצא (כתובות פה.) או: על
אויר של חצר שמותר
מקוטעים מבית עלי דאביי אבוה דרב ביבי מבית עלי אתא כדאמרי'
הואיל ואויר מחיצה מייתרו א"כ הוה ליה ארכה יותר הרבה על
שם מקומן נקראו בני עלי
לטלטל בכל החצר אוסר.
ממולאי, כדאמר בבראשית
א"ל אביי כר"ש דאמר
במסכת ר"ה (דף יח.): מולייתא. קטועות בלא רגלים: לבראי לא
פי שנים ברחבה וזה לא מצינו שום תנא דמתיר וי"ל דבמקום
רבה בתחלת פרשה נ"ט
אחד גגות ואחד חצירות
עבידן. ונהי דפירצה ליכא היקף דירה מיהא ליתא בפרדס דהוי
שנפרצה לא הוי יותר מעשר אבל מכאן ואילך מתרחבת והולכת א"נ
ואברהם זקן עטרת תפארת
ואחד קרפיפות לכלין
יותר מבית סאתים: אבוורנקי. אילן שצילו מרובה ונוטעין
בית סאתים לא שרינא ארכה יותר על פי שנים ברחבה אבל
שיבה וגו' ר"מ אזל לממלא
ששבתו בתוכן. הנה לר'
במשהו פחות מבית סאתים שרי טפי: זימנין דמשכחת לה
ראה אותם שחורי ראש,
שמעון הקרפיף והחצר
אותו השרים ועושין אצטבאות תחתיו סביבותיו להתלונן תחתיו
אמר להם שמא ממשפחת
רשות אחת הן, לר'
בימות החמה ולשמח שם: בבוסתנא. ויותר מבית סאתים שלא
איפכא. אי אתי כרבנן וכגון שהקרפף גדול מן החצר ומדנקט
עלי אתם דכתיב ביה וכל
שמעון נמי איכא אויר
הוקף לדירה היה הפרדס: נאכול נהמא התם. תחת האילן:
מרבית ביתך ימותו אנשים,
איסור בקרפף ש"מ דכר"ש אתיא דמשום שתי רשויות לא מיתסר
מחיצות והוא מקום
אמרו רבי התפלל עלינו,
הכותל שנפרץ שאינו
עבד קנה קנה פחות משלשה. טפחים היקף כגון מחיצות קנים
אלא משום ייתור אויר דבמקום מחיצות דבחצר לא אסר ובקרפף
אמר להם לכו וטיפלו
בכלל החצר, ונצטרף
ד' מחיצות כחדר להניח שם בלילה המאכל ולדור שם השומר
אסר ולא מצי למנקט איפכא דאי הוה בחצר מלואו ובקרפף גיפופי
לצדקה ואתם זוכין לזקנה
עתה עם הקרפיף ונעשה
ולמחר יטלטלנו בכל הפרדס דהא אית ביה שומירה ובית דירה:
כו' וה"נ אמר בר"ה (יח.)
תרוייהו משתרו דר"ש סבר דכולהו רשות אחד הן ויתור בקרפף
יתר מבית סאתים. ומנא
אם יתכפר עון בית עלי
תימרא דאמר רב חסדא
נמי ליכא הואיל ואיכא גיפופי כך פי' רש"י וא"ת ולוקמה לעולם
שלפינהו
בזבח ומנחה, בזבח ומנחה
קרפיף שנפרץ במילואו
כרבנן והא דלא אמרי' איפכא משום דבחצר ליכא איסור משום ייתור אלא פירצת מלואו וי"ל דא"כ היה לו לפרש דקרפף אסור משום
הוא דאין מתכפר אבל
לחצר ונפרצה חצר כנגדו,
מתכפר בתורה ובגמילות
חצר מותרת וקרפיף
דאויר חצר מייתרו אי כרבנן אתי ולא מצי למימר איפכא ולכך הוצרך לאתויי דרב חסדא דהוי כר"ש דממילתיה דר' זירא אין להוכיח
חסדים (רשב"ם ב"ב קלז:
אסור. חצר מאי טע'
דהוי כר"ש מדלא אמרינן איפכא משום דבעי למימר אע"ג דבקירה בה בית סאה לא הוי ייתור מודינא הכא דהוי ייתור משום הכי
וכעי"ז שם קנא.). אמריתו
מותרת משום דאיכא
ההוא
בוסתנא דהוה סמוך לאגודא דאפדנא. והוקף ולבסוף פתח והרחיקו ד' ועשו אשיתא והיה בה
לא ט) מצי למימר איפכא:
מילי מולייאתא. דברים
גיפופי. פי' גיפופי
גבנונים, לשון מוליא
דחשיבי כפסין. זימנין
נמי פתח לבוסתנא נפל אשיתא וסבר רב ביבי דכיון דפעם אחת היתה מוקפת לדירה אע"פ שנפלה שרי הואיל ופתוחה נמי לאפדנא
דפתח דאפדנא הוי לאחר שהוקף דלא יצא מהיתרו ומסיק דגודא דאפדנא אינו מועיל ורש"י לא פירש כן: ההוא אבוורנקא.
במוליא במו"ק (י:)
דמשכחת לה איפכא,
ואע"ג
גבשושית (ב"מ קט.) או:
כלומר זימנין דמשכחת
פירש רש"י י) לשון שני שמצא בהלכות גדולות ונראה לו עיקר דאבוורנקא כמין אכסדרה או קובה שעושין למלכים בתוך
דברים כרותים שאין בהם
גיפופי בקרפיף ולא
ממש לשון (איוב יח) ימל
בחצר. אלא משום דאמר
הפרדס אזל רב הונא עבד קנה קנה פחות משלשה ולא רצה לסמוך אאבוורנקא משום דהוקף ולבסוף ישב ומשום דהויא
קצירו (רשב"ם ב"ב שם)
זה הקרפיף אויר מחיצות
מחיצה העשויה לנחת ולצניעות כדמסיק ועביד שביל דקנה קנה פחות מג' מפתח הבוסתנא עד אבוורנקי אם האבוורנקא
א"נ כגון מוליא במוליא,
מייתרו, דאע"ג דאיכא
היתה עומדת בתוך הפרדס אבל אם היתה עומדת מצד הפרדס לא היה צריך לעשות שביל אלא לחלק הבוסתנא
גבשושיות, כלומר בעלי
מחיצות כיון דהוא יתר
מומין, ועל שם מקומם
מבית (סאה) [סאתים]
ולמעטה מסאתים אע"ג דהיקף האבוורנקי היה עשוי לנחת ולצניעות היה מותר לטלטל כלים ששבתו בו והנהו פירי
מגדפם כדכתיב (מיכה א)
אסור, ובחצר מחיצותיה
כ) דבי תורי היו יותר מבית סאתים משום הכי הוצרכו לערב ערסייתא או לא יכלו לערב יחד לכלים ששבתו בבית
בתי אכזיב לאכזב (צפניה ב)
מתירין אותה אפי' בבית
ועקרון תעקר (רשב"ם ב"ב
ורבא שלפינהו והיה סבור שהיקף האבוורנקי חשוב כמוקף לדירה אף על גב דהוקף ולבסוף ישב וצריך לומר שידעו
י' כורין. וקיימא לן
קלז:).
דהילכתא כוותיה דרב
שרבא היה מתיר מחמת האבוורנקי ולא מחמת שהוקף ולבסוף פתח מהני כיון דהקשו לו מאדרכלין והמחיצות העשויות לנחת דהא לא
באכסדרא וכר' זירא
שייך למיפרך אהוקף ולבסוף פתח או שמא לא היה פתוח שם שום בית א"נ נוכל לומר אבוורנקא ישב ולבסוף הוקף היה והם לא
בקרפיף. ההוא בוסתנא
דהוה סמיך גודא לאשיתא
ידעו אם רבא סמך על הוקף ולבסוף פתח ובית היה פתוח לו או על האבוורנקא והקשה לו מעיר חדשה דהוקף ולבסוף ישב לא
דאפדנא, נפל גודא
מהני כל שכן הוקף ולבסוף פתח ואחרי כן הקשה לו (דאם כן) דאבוורנקא לא חשיב מחיצה משום דעשוי לנחת ולצניעות ורבינו
דבוסתנא, סבר רב ביבי
נתנאל מפרש דעביד קנה קנה פחות משלשה היינו שהרחיק מן הכותל ארבע ל) להתיר כל הבוסתנא והיה הבית פתוח לו דהשתא הוי
למיסמך
אאשיתא
דאפדנא. ודחה רב ואמר
כפתח ולבסוף הוקף ורבא סבר דלא צריך כלום משום אבוורנקא אע"ג דהוקף ולבסוף פתח לא מהני הוקף ולבסוף ישב מהני:
אשיתא לאפדנא עביד
מערב
לבוסתנא לא עביד.
ופשוטה היא. ריש גלותא נטע כוורנקיא בבוסתנא. פי' כוורנקיא נטיעה, כדגרסינן איזהי נטיעה של שמחה זה הנוטע אכוורנקי של מלכים. והיתה זאת הגינה יתר מבית סאתים מוקפת גדר גבוה י' טפחים סביבותיה, ולא
היתה בה שומריה ולא בית דירה. וא' לי' ריש גלותא לרב הונא בר חננא זיל תקין דוכתא דניכרוך ביה ריפתא בשבת התם. ביקש להתיר לו הטילטול בכל הגן ואפילו במקום האילנות דהוה חד גיסא נטיעות וחד גיסא
זרעים. אזל רב הונא עבד קנה קנה פחות מג', בחדא גיסא מן הנטיעות ועד הבינין שבנה (כגון) [בגן] אחרי נטיעתו. וסמך בהאי גיסא אחריתי בגדר של גן שהוא גבוה י' טפחים דליהוי כאילו הוקף לדירה. אזל רבא