עושין
פסין פרק
שני עירובין
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מערב
שלפינהו. דלא ס"ל הא תקנתא: נקטינהו מבתריה. שלא יחזור רב
לכולה מחוזא ערסייתא. פי' רש"י לא התיר לערב כולה
מט א מיי' פכ"ח מהל'
א) נ"א שאינה עשויה,
ב) לקמן ס., ג) [פי' חריץ
הונא ויתקנם: איתיביה. לסיועיה דשפיר עבד: עיר חדשה מודדין
שבת הל' ה שו"ע
יחד אע"ג שהיתה עיר קטנה ותנן לקמן עיר של יחיד
(ב)
שרובצין בו הבהמות ערוך
א"ח סי' שצח סעיף יא:
לה מישיבתה. אם מוקפת חומה ואינה מיושבת כולה כשבא למדוד
מערבין את כולה וקשיא דבפ' כיצד מעברין (לקמן דף ס.) אמרינן
נ ב ג מיי' פט"ז מהל'
ערך פרא], ד) לקמן סט:,
תחומיה לא ימדוד לה מן החומה אלא מן הבתים דחומתה לאו חומה
דשל רבים הוא דקאמר רבה בר אבוה מערב לכולה מחוזא ערסייתא
ה) בס"א: הגלחים,
שבת הלכה טו סמג
ו) בס"א: חכמים הם להרע
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
היא לשוויה כולה כד' אמות הואיל
דכל חד וחד הוי שיור לחבריה ועיר
❖
היום, ז) [ברש"י שבע"י
סי' שסב סעיף א:
וישיבתה חדשה שקדמה חומתה
של יחיד לא בעי שיור אם לא שהיתה
שלפינהו אזל רב פפא
ורב הונא בריה דרב
איתא דמיגרו בהדיה מגרי
לישיבתה אבל ישנה שישובה ישנה
של רבים קודם אלא ודאי של רבים
בהו], ח) [צ"ל דבטל להו
יהושע נקטינהו מבתריה למחר איתיביה
דידהו הוי], ט) [צ"ל מיהו],
וקדם לחומתה מודדין לה מחומתה:
היתה ולעיל (ו:) נמי משמע שהיתה
(ג)
רבינו חננאל (המשך)
רבינא לרבא עיר חדשה מודדין לה
❖
א
י) רש"ל,
והאי נמי. האי פרדס הרי הוקף ימים
של רבים גבי אבולי דמחוזא דאמר
שתקת הא אמר רב אסי
מישיבתה וישנה מחומתה איזו היא חדשה
רבים והך השומירה נעשה עכשיו
אילמלא דלתותי' נעולות בלילה הוי
האי מחיצת אדרכלין לאו
ואיזו היא ישנה חדשה שהוקפה ולבסוף
שמיה מחיצה. פי' כי אינה
והיקף הפרדס לאו אדעתא דהך דירה
חייב עליה משום רה"ר משמע דהיו
תורה אור השלם
עשויה מחיצה לשדה
ישבה ישנה ישבה ולבסוף הוקפה והאי נמי
הוה ודמי כי הוקף ולבסוף ישב: א"ל
שם ס' רבוא מ"מ אי לאו משום
1. כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא
אלא ב) למסע החיות.
כהוקפה ולבסוף ישבה דמי א"ל רב פפא
רב פפא לרבא. לסיועיה: אדרכלין.
פירי דבי תורי היו יכולין לערב כל
מהקנה קנה פחות מג'
יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה
כמו מחיצת אדרכלין
וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים
בנאים שעושים מחיצה לצל סביבותיהם
לרבא והאמר רב אסי מחיצות אדרכלין
העיר יחד והוו משיירי נ' דיורין לר'
ב
היא דעבידא לצניעותא
הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא
כשבונים בחמה: כיון דלצניעותא. היא
יהודה או שלש חצירות לר' שמעון:
לא שמה מחיצה אלמא כיון דלצניעותא
בעלמא ואינה מחיצה
ירמיהו ד כב
יָדָעוּ:
דבי תורי. פירש הקונטרס
ולמחר סתרי לה לאו כלום היא והא
2. וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא
שמתרת לטלטל בתוכה
עבידאלהלא הויא מחיצה ה"נ כיוןדלצניעותא
בשבת, כמו מחיצה של
חָצֵר הַתִּיכֹנָה וּדְבַר יְיָ
נמי לצניעותא דיום ולילה בעלמא היא
דמחוזא עיר שאין לה חומה
עבידא לא הויא מחיצה (א) ואמר רב הונא בריה
שיירות להולכי דרכים.
הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר:
דעבידא ולאו דירה היא: לנחת. שלא
ועשו מחיצה בראשי מבואות לכל צד
❖
ובא רב הונא בריה
מלכים ב כ ד
דרב יהושע לרבא והאמר רב הונא מחיצה
ג
לדור שם אלא להשתמר מה שיניחו
לשמור גרעינין ולא חשיב מחיצה
דר' יהושע נמי וסייעיה
העשויה לנחת לא שמה מחיצה דהא רבה
לרבא ואמר מחיצה זו
א)
ב)
שם: ערסייתא. שכונות שכונות לבד
להצטרף המבואות ולעשות כל העיר
אינה עשוי' לנחת. פי'
הגהות הב"ח
בר אבוה מערב לה לכולה מחוזא ערסייתא
ובכל שכונה היו מבואות הרבה ולא
כאחת לפי שההיקף לא נעשה בעבור
להיות קבועה לעולם
(א) גמ' לא הוי מחיצה
ערסייתא משום פירא דבי תורי והא פירא
התיר את העיר כולה ביחד ואע"פ
כבינין אלא עראי הוא.
העיר אלא לשמור פירא דבי תורי
ג)
אמר ליה רב הונא:
ואמר רב הונא כל
שהיתה עיר קטנה שאין נכנסין בה
ומשמע שר"ל שהוקף קודם ישוב
דבי תורי כמחיצה העשויה לנחת דמיא קרי
(ב) תוס' ד"ה מערב וכו'
מחיצה שמתרת לטלטל
ששים ריבוא ותנן לקמן (דף נט.) עיר
העיר דאם הוקף אחרי כן אז נעשה
ותנן לקמן. נ"ב דף נט:
בתוכה בשבת ג) כמו
עלייהו ריש גלותא חכמים המה להרע
1
(ג) בא"ד ודאי של רבים
מחיצה שאינה עשויה
של יחיד מערבין את כולה והיינו של
גם בעבור העיר והוו מחיצה מעלייתא
ולהיטיב לא ידעו: א"ר אלעאי שמעתי מר"א
היתה ומכל מקום אי לאו
לנחת אינה מחיצה. ועוד
יחיד שאינה דומה לדגלי מדבר של
וקשיא דלישנא משמע שאם נסתלקה
כצ"ל ומן תיבת ולעיל נמי
הא רבה בר אבוה
ואפי' בית כור: מתניתין דלא כחנניה דתניא
ששים ריבוא: משום פירא דבי תורי.
משם הפירא דהוי מחיצה מעלייתא
משמע וכו' עד ס' רבוא
מערב למחוזא ערסתא
חנניה אומר ואפילו היא ארבעים סאה
❖
הוא גליון:
ערסתא, פי' מחיצת'
שוחה עמוקה היתה בין שכונה לשכונה
ולפי' הקונט' אף אם לא היה הפירא
חזקתא שרירתא דקביען
כאסטרטיא של מלך א"ר יוחנן ושניהם מקרא
ושם היו מניחין גרעיני תמרים לאכול
לא היה ניתר כיון דהוקף ולבסוף ישב
וקיימן ועשויות לנחת. פי'
אחד דרשו שנאמר ויהי ישעיהו לא יצא
השוורים והעיר אין לה חומה ומבואות
ועוד מה שפי' בקונטרס דמחוזא לית
ערסתא שכונות שכונות.
2
מוסף רש"י
וכיון שהסכימו כולן
של (בית) [בתי] השכונות מפולשים
(אל) חצר התיכונה כתיב העיר וקרינן חצר
לה חומה לא נהירא דאמר לעיל
ערסייתא ערסייתא.
כרבא, וכי מה שעשה
אבולא דמחוזא אילמלא דלתותיה
מכאן לאיסטרטיא של מלך שהיו כעיירות
שכונות שכונות ולא היו
רב הונא שלא כהוגן,
מערבין כל העיר כאחת
נעולות בלילה ונראה דמוקפת חומה
הוה קרי עלייהו חכמים
בינוניות במאי קמיפלגי מר סבר עיירות
(לקמן ס.). פירא דבי
המה להרע וגו'. פי'
היתה אחר שנתיישבה והיו יכולין
בינוניות הויין בית כור ומ"ס מ' סאה הויין
תורי. גומא גדולה
בירא תורי באר דמחמא
לערב יחד אי לאו פירא דבי תורי
שמצניעים שם גרעיני
ואו' כי היא רסן העיר
וישעיהו מאי בעי התם אמר רבה בר בר
תמרים למאכל בהמה והיו
הגדולה. וכבר ראינו פי'
שהיתה בין ערסא לערסא לאורך
חנה אמר ר' יוחנן מלמד שחלה חזקיה והלך
אותן גומות מבדילות בין
לרבותינו הגאונים זולתי
המבוי והיתה יתירה מבית סאתים
השכונות מתחת ובכל
זה, אבל אנו כתבנו הפי'
ישעיהו והושיב ישיבה על פתחו מכאן
ועמוקה י' ולא היו יכולים לערב
שכונה היו מבואות הרבה
שהיא קבלה בידינו. מתני'
ומערבין יחד ולא היו
לת"ח שחלה שמושיבין ישיבה על פתחו
א"ר אילעאי שמעתי מר'
מערסא לערסא לפי שלא היו יכולין
מתקנין לה לחיים משום
אליעזר שאפילו בית כור.
לטלטל מזה לזה דהפירא הוי קרפף
ולאו מילתא היא דילמא אתי לאיגרויי ביה
דעיר של רבים ונעשית של
מתנייתא דלא כחנניה
ועשו מחיצות לראשי המבואות לכל
יותר מבית סאתים ולא דמי לכריא
יחיד הויא וכל חד וחד הוי
דתניא חנניה אומר מ'
שטן: וכן שמעתי הימנו אנשי חצר ששכח
שיור לחבריה (שם). ביתו
סאה כאסרטיא של מלך.
צד שחוץ לעיר להשתמר הגרעינין
דפירי דלעיל דראוין למאכל אדם
אחד ולא עירב ביתו אסור: והתנן ביתו
ד)
אסור להוציא ולהכניס
תנן בית כור שהוא ל'
ולא חשיב ליה מחיצה לצרף את
ואע"ג דיש להו מחיצות אינם מועילים
לו ולהן. מביתו לחצר בין
סאה א"ר חנין ושניהן
אסור להוציא ולהכניס לו ולהן אמר רב הונא
המבואות ולעשות העיר אחת ואע"פ
כלום דמחיצות העשויות לנחת הם
הוא בין שאר בני החצר
מקרא אחד דרשו. ויהי
❖
בריה דרב יהושע אמר רב ששת לא קשיא
(לקמן סט:).
ישעיהו לא יצא חצר
שמחיצה של קיימא היתה: פירא.
ורש"י פי' בכיצד מעברין (לקמן דף
התיכונה. כתיב עיר וקרינ'
הא
שוחה כמו פירא דכוורי במס' תענית
ס.) משום פירא שמפסיק ואין יכולין
חצר מיכן לחצר של
(דף כד.). והך מחיצה דרב הונא כעשויה לנחת דמיא שאינה נעשית
להלך משכונה לשכונה והוי כחריץ שבין ב' חצירות דאמרינן לקמן
מלכים שהיא כעיירות
רבינו חננאל
בינוניות, ובהא פליגי
לדירה תמיד לצאת ולבא בה: להרע. לאסור. ובתשובת הגאונים
(דף עח:) שמערבין שתים ואין מערבין אחת והכא י) [לא משמע
תנא דידן סבר עיירות
שליף שדנהו להנהו
מצאתיה בלשון אחר וישר בעיני מאד ההוא בוסתנא קרפף יותר
בפירא אלא] משום דהויא מחיצה עשויה לנחת:
בינוניות ל' סאה וחנניה
קני, סבר צריך להקיף
והתנן ביתו אסור לו ולהם. וליכא למימר דמתניתין דמבטל
מבית סאתים שלא הוקף לדירה הוה ואבוורנקא כמין אכסדרה או
סבר מ' סאה. ישעיה
גדר בהאי גיסא (לדירה
מאי בעי התם. אמר
אחריתי) [אחריתי לדירה].
קובה שבונין המלכיםה) בתוך פרדס שלהן ועומד באמצע פרדס ולא
בהדיא רשות ביתו דאם כן מאי לא מצאתי לי חבר
רבה בר בר חנה א"ר
למחר בשבת אותביה
הוצרך ריש גלותא אלא לטלטל מפתח בוסתנא שהיה אצל הבית
אי נמי משמע ליה דמתניתין איירי אפילו בסתם:
יוחנן שחלה חזקיהו ובא
רבינא לרבא עיר חדשה
עד האבוורנקא ועבד רב הונא בר חיננא כמין שביל מן הפתח
ישעיהו והושיב ישיבה
א) מונין לה מישיבתה,
ולא
על פתחו. מיכן לת"ח
ואיזו עיר חדשה,
עד האבוורנקא גדר מכאן וגדר מכאן בקנה קנה פחות מג' להפסיק בין הדרך לבוסתנא ויטלטל באותו שביל ורבא כי שלפינהו לא
שחלה שמושיבין ישיבה
שישבה ולבסוף ה[ו]קפה
לאסור אלא להקל עליו דס"ל דשרי לטלטולי בכולה בוסתנא דכיון דבנה ליה אבוורנקא בבוסתנא שויה לכולה בוסתנא חצר לאבוורנקא והוי
על פתחו. ולאו מילתא
(שמודדין לה מחומתה),
היא דילמא מיגרי שטן.
ואיזו היא ישנה [שמודדין
מוקף לדירה ואתו תלמידי דרבא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע נקטינהו דלא ליהדר רב הונא בר חיננא וליתקנינהו וההיא שעתא
פיסקא וכן שמעתי ממנו
לה מחומתה], שהוקפה
לא אדכור להו דלאו שפיר עביד דשלפינהו ולמחר אדכור ואותבוה כדאמר למחר איתיביה רבינא לרבא עיר חדשה כו' והאי בוסתנא
אנשי חצר ששכח אחד
ולבסוף נתיישבה, דכיון
נמי כהוקף ולבסוף ישב דמי שקודם נטיעתו מקיפין אותו ולאחר שגדל האילן עשו האבוורנקא סביב הלכך שפיר עבד רב הונא בר
ממנו ולא עירב ביתו
דחומה נעשית תחילה
אסור להכניס ולהוציא לו,
כל ביניין שבונין בפנים
חיננא ורב פפא אותביה ממחיצת אדרכלין דהא מחיצה דאבוורנקא נמי לצניעות עבידא וכן לנחת להשתמש להניח בה טליתותיהן
אבל להן מותר. והתנן
סמוכין על החומה שהיא
ולבושיהן שפושטים שם ושאר כלי תשמישם קרי עלייהו על רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שלא נזכרו אתמול וסתרו תיקונו של
ביתו אסור לו ולהן.
מחיצה החיצונה. והאי
רב הונא בר חיננא ועכשיו נעשו חכמים לאסור עליו ולהיטיב לא ידעו אתמול וכן עיקר: כאיסטרטיא של מלכים. רחבה שאחורי
ו)
כהוקף ולבסוף ישב דמי,
דהא בניינא דאיתבני
א) גי' רבינו הוא להיפך גמ'
פלטין ושם היו מטיילים תמיד אלמא איכא דירה בהכי: ושניהן. ר' אלעאי וחנניה: התיכונה. אחרי פלטין של חזקיה דאי חצר שלפני
דילן דחדשה היא שישבה
בהדין בוסתנא בתרא
בתים הואי החיצונה הוה קרי לה ואע"ג דגדולה היא כעיר קרי לה חצר ולא הוקפה לדירה: מאי בעי התם. ברחבה שאחורי פלטין
הכי סמיכי להו אגדר
ולבסוף הוקפה וישנה
שאינה לדרך יציאה: להושיב ישיבה. של תלמידים לעסוק בתורה על פתחו שלא יהא רשות למלאך המות ליכנס שם: שטן. מלאך
דבוסתנא, וכי עבד רב
שהוקפה ולבסוף ישבה וצ"ע.
ב) נראה דכאן צ"ל אלא
הונא קנה קנה פחות מג'
המות דכי חזי (דמינצו בהדי הדדי מיגרי בהו)ז): אנשי חצר ששכח אחד מהן כו'. ודאי מתני' בשביטל להן רשות שהיה לו בחצר מיירי דאי לא
בההיא גיסא דהוו בה
לצניעותא ושני תיבות אלו
בטיל אף בחצר אסורים לטלטל מבתיהן שהבתים לכל אחד ואחד הן והחצר רשות כולן וחלקו אוסר עליהן ואשמעינן ר' אלעאי דהמבטל
זרעים שפיר עבד, דגיסא
למסע החיות צ"ל לקמן גבי
רשות חצירו רשות ביתו נמי ביטל ונעשה אורח אצלן לפיכך אף ביתו מותר להן אבל הוא אסור להכניס ולהוציא מביתו לחצר ואף על פי
פירא דבי תורי, ועי' בערוך
אחריתי לא בעיא מחיצה
דהא קיימי מחיצתה
ערך פרא.
שהוא מותר להכניס ולהוציא מפתח בתיהן לחצר כדתנן בפ' הדר (לקמן סט:) ושלהן מותר לו ולהן כשאר כל אדם הנכנס לחצר חבירו ומותר לו
דבוסתנא דאינון חומה
ג) נראה דצ"ל שאינה כמו
להוציא מפתח חבירו לחצר דהא רשותא דחד הוא והכא נמי כיון (דבטל הוא דירתו) מביתו מיהא אסור הוא להוציא ולא אמרינן
ח)
ט)
מחיצה שעשויה לנחת.
לכל ביניינא דמתבי
כיון דביטל להו רשות ביתו הוי ביתו כבתיהן דבשלמא מבתיהן אם הוא מכניס ומוציא איכא למימר כאינש בעלמא הוא אבל מביתו
לגואי כגון חומת העיר,
ואישתיק רבא. וסייעיה
חוזר ומחזיק ברשותו הוא ואוסר עליהם והן עליו כדתנן בפרק הדר [שם] מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר:
רב פפא וא"ל אמאי
והא תנן. לקמן בפרק הדר ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהן ואמרינן התם ביתו הוא דאסור להם הא חצירו שריא להוציא מבתיהן
לחצר שרשותו
שולט בה ה"ד אי
דלא ביטל חצירו אמאי שריא ואוקימנא בשביטל רשות חצירו ולא ביטל רשות ביתו וקסבר
המבטל רשות
חצירו רשות ביתו לא
ביטל לפיכך חצר כולה
שלהן
היא וביתו מיוחדת לאסור להן להוציא
מרשותו לרשותן:
מתני'