כו:
עושין פסין פרק
שני עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא
מתני' ר"א. כדאמר רבי אלעאי שמעתי מר"א:
ל) מצאתי לי
חבר. היינו דוקא בתלמידיו דתניא בכל שעה
רשות ביתו ביטל.
נא א ב מיי' פ"ב מהל'
א) לקמן סט:, ב) ס"א רבא,
ג) לקמן ע., ד) כל זה עד
ואע"ג דלא פריש בהדיא רשות ביתו דהא ודאי מתני' בדלא פירש
עירובין הלכה א [ב]
(פסחים דף לט.) עד שבאתי אצל ר"א בן יעקב והודה
סמג עשין דרבנן א טוש"ע
כמאן כר"א בס"א אינו.
דאי פירש לא מצי למימר ר' אלעאי בקשתי לי חבר ולא מצאתי דהא
לדברי אי נמי לא מצא חבר ששמע מר"א קאמר:
רש"ל, ה) [לקמן סח:],
א"ח סי' שפ סעיף א:
אצוותא
כ"ע מודו דשרי: פשיטא. דבהכי פליגי ולמה ליה לרב ששת לומר
חרוזייתא. פירש בקונטרס סיב עבה הגדל סביב
נב ג מיי' שם הל' [א] ב
ו) [פסחים לט. ע"ש],
ז) לקמן פא. קידושין לד.,
טוש"ע שם ס"ב:
כשתימצי לומר: אמר רחבה אנא ורב
הדקל ונכרך ועולה
א ד מיי' פ"א מהלכות
ח) [ברכות לה:], ט) [צ"ל
הונא בר חיננא תרגימנא. להאי
כלולבי גפנים ואין נראה לר"י דבפ'
הא ר"א והא רבנן כשתימצי לומר לדברי
עירובין הל' ח סמג
במים ובמלח וכ"א בברכות
כשתימצי לומר דרב ששת למאי
כל שעה (פסחים דף לט.) אמרי' מה
לה:], י) פסחים כג. [לקמן
שם טוש"ע א"ח סי' שפו
ר' אליעזר המבטל רשות חצירו רשות ביתו
כח.], כ) ס"א בבית [וכעי"ז
סעיף ה:
איצטריך: ה"ג לא נצרכה אלא לחמשה
מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים
ביטל לרבנן המבטל רשות חצירו רשות
א)
א
בפיס' לקמן ל:], ל) [שייך
ה [טוש"ע י"ד סי ריז
ששרוין בחצר כו'. דאשמעינן רב
והתם אמרינן דחרחבינא אצוותא
לעיל במשנה], מ) עיין תוס'
סעיף יט]:
ביתו לא ביטל פשיטא אמר ב) רחבה אנא
❖
ששת לשום לב להבין טעם מחלוקתן
דדיקלא ואפשר דהן ב' מינין ושניהן
ו [מיי' שם הל' יד טוש"ע
סוכה לו: ד"ה בסיב,
ורב הונא בר חיננא תרגימנא לא נצרכא
❖
א"ח סי' שפו סעיף ח]:
וללמוד הימנו דבר אחר דלר' אליעזר
נכרכין סביב הדקל מ):
אלא לחמשה ששרוין בחצר אחד ושכח אחד
מבטל בעין יפה מבטל ולא אמרינן
הדרן עלך עושין פסין
הגהות הב"ח
מהן ולא עירב לדברי ר"א כשהוא מבטל
חצר דגלי גלי בית דלא גלי לא גלי
רבינו חננאל
בכל מערבין. פי' בקונט' עירובי
(א) רש"י ד"ה בכל
ונילף מינה דהיכא דבטיל לחד
רשותו אין צריך לבטל לכל אחד וא' לרבנן
מערבין עירובי חצרות. נ"ב
ופרקינן מתני' ר' אליעזר
מינייהו בטיל לכולהו ולא אמרי' למאן
חצירות ותחומין ואין נראה
$ כשהוא מבטל רשותו צריך לבטל לכל
כן מוקי לה בדף פ"א
ג) ב
אידך רבנן. ואסיקנא
ע"ש: (ב) ד"ה חוץ וכו'
דגלי גלי למאן דלא גלי לא גלי
דבעירובי חצירות בעינן פת לכולי
בחמשה השרוין בחצר
אחד ואחד כמאן אזלא הא דתניא חמשה
ד)
רשות אחת וכן בעירובי
אחת ושכח אחד ולא
ולרבנן צריך לבטל לכל אחד ואחד
עלמא בפרק הדר (לקמן דף עא:) וכל
ששרוין בחצר אחד ושכח אחד מהן ולא
תחומין נעשה כמי ששבת
עירב לדברי ר' אליעזר אין
כי היכי דלגבי בית סבירא להו דמאי
האי פירקא מוכח דאיירי בתחומין:
שם ומשם: (ג) ד"ה ולכהן
צריך לבטל רשות לכל
עירב כשהוא מבטל רשותו אין צריך לבטל
ולכהן בבית הפרס. וא"ת
וכו' כאלו שבת שם דהא
דלא פריש לא בטיל הכא נמי למאן
אחד ואחד. לדברי חכמים
רשות לכל אחד ואחד כמאן כר"א רב כהנא
לאו ביתו הוא ולא מצי
צריך לבטל רשות לכל
דלא פריש לא בטיל וכולן אסורין
בפסחים (דף צב.) אמר
למידר שם בבית הפרס
אחד ואחד. א"ל רב פפא
מתני הכי רב טביומי מתני הכי כמאן אזלא
דאע"ג דהאי דבטיל ליה עירב עם
אונן ומצורע ובית הפרס בעושי
שפיר דמי: (ד) תוס' ד"ה
לאביי לר' אליעזר אי
ולכהן וכו' אע"ג דאיכא
הא דתניא ה' ששרוים בחצר אחד ושכח
חבירו כי עירב מאתמול אדעתא
פריש ואמר רשות חצרי
פסח לא העמידו דבריהם במקום
כרת כיון דאי לא עביד
בטלתי רשות ביתי לא
דההיא חולקא לא עירב דההיא שעתא
כרת פירוש לא העמידו דבריהם
אחד מהן ולא עירב כשהוא מבטל רשותו
❖
פסח נמי איכא כרת:
בטלתי, ולרבנן אי פריש
לאו דידיה הוא ודכוותיה תניא בהדר
לטמאותו משום דאיכא כרת אם לא
ואמר רשות חצרי ורשות
אינו צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד כמאן
ביתי מאי. ופשטנא בין
(לקמן דף ע:) אחד מן השוק שמת והיה
יעשה פסח והכא משמע דאפי' בשביל
אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת כמאן
לרבנן ובין לר' אליעזר
גליון הש"ס
לו בית בחצר והניח רשותו לאחד מבני
עירוב לא העמידו דבריהם והתם
כיון דגלי גלי. ערקבלין.
כר"א א"ל רב פפא לאביי לר"א אי אמר לא
החצר מבעוד יום דהיינו קודם
נמי ע"י בדיקה דרב יהודה איירי
גמ' כשהוא מבטל רשות
פי' ירקות שמם אצותא
מבטילנא ולרבנן אי אמר מבטילנא מאי
צריך לבטל לכל אחד
חרזיתא, ירקות שיוצאין
שעירבו דכי עירב אדעתא דההיא
דקאמר אבית הפרס כדתנן ושוין ב"ש
ואחד. עיין לקמן דף סג
בהן בפסח:
טעמא דר"א משום דקסבר המבטל רשות
חולקא נמי עירב אינו אוסר משחשיכה
וב"ה שבודקין לאוכלי פסחים ואין
הדרן עלך עושין פסין
ע"ב תוס' ד"ה בטילו
❖
חצירו רשות ביתו ביטל והאי אמר אנא לא
הרי זה אוסר: רב כהנא מתני הכי.
בודקין לאוכלי תרומה וקאמר מאי
רשותייכו:
בכלמערביןומשתתפיןחוץ
מן המים ומן המלח כו'.
להאי כשתימצי לומר דרב ששת
מבטילנא או דילמא טעמא דר"א משום
בודקין א"ר יהודה אמר שמואל מנפח
אמתניתין ורחבה ורב הונא הוא
אדם בבית הפרס והולך לו ואף ע"ג
ה) דבית בלא חצר לא עבידי אינשי דדיירי
מוסף רש"י
דתרגמוה לאגמורינן מינה אחמשה
דמפרש התם בפרק בתרא דאהלות
וכי קאמר לא מבטילנא לאו כל כמיניה אע"ג
אצוותא חרוזיאתא.
שעירבו בחצר כו' הוא דאתא: ורב
(משנה ד) אהך משנה כיצד הוא
דאמר דיירנא לאו כלום קאמר ולרבנן אי אמר
הוא סיב גדול ועב ומין
טביומי מתני. דרב ששת בהדיא אמרה
בודק מביא עפר שהוא יכול להסיטו
לעצמו הוא (פסחים לט.).
מבטילנא מאי טעמא דרבנן משום דקסברי
הדרן עלך עושין פסין
עלה: כר' אליעזר. דאמר מבטל בעין
ונותן לתוך כברה שנקביה דקין וממחה
בכל מערבין. דרך
המבטל רשות חצירו רשות ביתו לא ביטל
יפה מבטל: לרבי אליעזר. דאמר
אם יש עצם כשעורה טמא ההיא
בתיהם להיות פתוחין
והאי אמר מבטילנא או דילמא טעמא דרבנן
מסתמא ביטל רשות ביתו: אם אמר.
בדיקה מיירי אם כבר עבר ובדיקת
לחצר, והרבה בתים
פתוחים לחצר אחת, והן
משום דלא עביד איניש דמסלק נפשיה
בהדיא לא בטילנא רשות ביתי מי הוי
דרב יהודה איירי אם רוצה לעבור
יוצאין דרך חצר לרשות
ביתו מותר להן או לא: ולרבנן.
וה"פ מאי בודקין אם רוצה לעבור
לגמרי מבית וחצר והוי כי אורח לגבייהו
הרבים, נמצא החצר רשות
דאמרי מסתמא לא ביטל רשות ביתו
וי"ל דהא דקאמרינן התם דלא
לכולן והבתים כל אחד
והאי כי אמר מבטילנא לאו כל כמיניה
מיוחד לבעליו, ואמרו
אמר בהדיא מבטילנא לכו אף רשות
העמידו דבריהם במקום כרת היינו
(קאמר) א"ל בין לרבנן בין לר"א כיון דגלי
ג
חכמים אין מוציאין מרשות
ביתי מבטיל אי לא: ביתא בלא חצר.
משום דאיכא נמי כרת לעושי פסח
לרשות בלא עירוב שיערב
דעתיה גלי: וכן שמעתי ממנו שיוצאים
כיון דאסר עצמו בחצרו שביטל להם:
בטומאה ולכך דוקא לעושי פסח לא
כל הרשויות להיותם רשות
בערקבלין בפסח: מאי ערקבלין אמר ריש
ו)
אחת, ותיקנו ליתן כל בית
לאו כל כמיניה. דכיון דלית ליה חצר
העמידו דבריהם אע"ג דאיכא כרת
ובית שבחצר פת וכולן בסל
לקיש אצוותא חרוזיאתא:
דירת בית לא כלום היא לדידיה:
כיון דאי לא עביד (ד) נמי פסח איכא
אחד ומניחין אותו באחד
והאי כי אמר מבטילנא. בטלה דעתו
מן הבתים, ונעשים כולם
כרת אבל אין בודקין לאוכלי תרומה
הדרן עלך עושין פסין
כאילו דרין באותו בית וכל
אצל כל אדם ולא ביטל אלא חצר:
אף על גב דליכא כרת לאוכלי תרומה
הבתים דירה אחת
(סוכה
בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים
אצוותא חרזייתא. סיב עבה הגדל
בטומאה כיון דאיכא מיתה העמידו
ג.). ומשתתפין. שתיקנו
ז) ד
סביב הדקל ונכרך ועולה בו כלולבי
חכמים על כל חצר
דבריהם והכי אמרינן בחומר בקדש
ומן המלח והכל ניקח בכסף מעשר
הפתוחה למבוי, כדרך
גפנים. חרזייתא תכופות הרבה יחד
(חגיגה דף כה:) לעושי פסח לא העמידו
חוץ מן המים ומן המלח ח) ה הנודר מן המזון
שתיקנו עירוב לבתי החצר,
כמחרוזות וטעם מרור בו:
דבריהם במקום כרת פי' אפי' במקום
שיהו נותנין בשיתוף (שם)
מותר (במלח ובמים) מערבין לנזיר ביין
ט)
י) ו
מבוי שהוא סתום משלש
כרת לאוכלי תרומה העמידו דבריהם
הדרן עלך עושין פסין
צדדין וראשו פתוח לרשות
ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ולכהן
במקום מיתה פי' אף על גב דליכא
הרבים וחצירות פתוחות לו
בכל מערבין. עירובי חצירות
בבית הפרס ר' יהודה אומר אפי' בין הקברות
כ)
כרת אלא מיתה כדפרישית אבל
(א)
ויוצאות ובאות לרשות
הרבים, הרי הוא רשות
מפני
ותחומין: ומשתתפין. במבוי:
הכא דטומאת כהן ליכא כרת אלא
היחיד לבני חצירות, ואסרו
חוץ מן המים ומן המלח. דלאו מידי דמזון הן וטעמא דעירוב משום
לאו לא העמידו דבריהם במקום מצוה דאפי' אם מערבין לדבר הרשות
חכמים להוציא מרשותו
דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא וכיון שנתנו כל בני החצר כדי
אורחא דמלתא הוא לערב לדבר מצוה כדאמר בפ' כיצד משתתפין
לרשות חבירו בלא עירוב,
שהחצירות כל אחת רשות
מזונן בבית אחד נעשה כאילו כולן דרים בתוכו ונמצאו כולן רשות
(לקמן דף פב.) ובמצוה רבה אפי' בלא ניפוח התירו כגון ללמוד
לעצמה והמבוי רשות לכולן
אחת וכו' וכן בעירובי תחומין נעשה כמי (ב) ששכב שם ומשם יש לו
תורה ולישא אשה ולדון ולערער עמהם כדי להציל מידם כדאמר במס'
והצריכו בו שיתוף להשתתף
אלפים אמה לכל רוח הלכך דבר מזון בעינן: בכסף מעשר. בתוך
ע"ג (דף יג.) ובפרק מי שהוציאוהו (לקמן דף מז.) דמדלא מייתי
כל החצירות בפת או ביין
ולהניח השיתוף באחת מן
ירושלים כשהוא מוציאו [לצורך מאכלו] כדכתיב (דברים יד) ונתתה
התם הא דרב יהודה משמע דבלא ניפוח איירי ולכך נקט נמי הנך
. מערבין
החצירות
(שם ב.)
הכסף בכל אשר תאוה נפשך: חוץ מן המים ומלח. בגמרא [כז:] מפרש
מצות ולא נקט אחריני וכן מצינו דמשום כבוד הבריות התירו לטמא
לנזיר ביין. אע"ג
טעמא דלאו פרי מפרי הוא: מערבין לנזיר. עירובי תחומין:
דסעודה שאינה ראויה לו
בטומאה דרבנן במי שמתו (ברכות דף יט:) גבי מדלגין היינו ע"ג ארונות:
היא, הואיל ואי מתשיל
ביין. ואף על גב דלא חזי לדידיה חזי לאחריני וכיון דמזונא
מפני
אנזירותיה שריא ליה,
הוא גבי אחריני שרו ליה רבנן: ולישראל בתרומה. דהא חזיא לכהן: סומכוס אומר בחולין. אבל לא בתרומה דמידי
מערבין, וכן לישראל
בתרומה. דאי בעי מיתשל
דחזי ליה בעינן. ובגמרא [ל:] מפרש מאי טעמא
לא פליג סומכוס איין לנזיר: ולכהן בבית הפרס. סתמא היא ולאו סומכוס
עליה, דתרומת טעות אינה
קאמר לה. מניחין עירוב לכהן בבית הפרס אע"ג
דבעינן דמצי למיזל ולמישקליה ומיכליה התם דאי לא מצי אזיל התם היכי
תרומה והדרא לטיבלה
קני שביתה בההוא
דוכתא למהוי
כאילו שבת שם
(ג) בבית
הפרס
שפיר דמי דספיקא דרבנן הוא ומותר
ליכנס ע"י נפוח:
והדר מפריש עלה מינה
ובה (פסחים כג.).
לחוץ