בכל מערבין
פרק
שלישי עירובין
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מפני
לחוץ. לעשות מחיצה בינו ובין הקבר שלא יאהיל עליו וכגון בשידה
שיכול לחוץ ולילך ולאכול. אבל אי לאו הכי לא הוי עירוב אע"ג
א) גי' ירו' ובמשנה
א [מיי' פי"ב מהל' עבודת
תיבה ומגדל יכנס שם מבעוד יום בעגלות אם ירצה אלמא חזי ליה:
שבמשניות לילך לחוץ וגירסת
כוכבים הל' ג]:
דחזי לישראל משום דהוי הוא במקום אחד ועירובו במקום
ב ב מיי' פ"א מהלכות
רי"ף לצאת לחוץ וגירסת
גמ' אין למידין מן הכללות. כל היכא דתנן כלל לא אמרי' דוקא
אחר והיינו טעמא דת"ק דלא הוי עירוב ולא משום דס"ל כסומכוס
משכב ומושב הל' א
הרא"ש לחוץ ולאכול,
הוא דאיכא כלל דלא דק במילתיה ואיכא מילי דליתנהו בההוא כלל כי
ומיהו ר' יהודה משמע דסבר כסומכוס מדקאמר ולאכול וכן קאמר
ב) לקמן כט. קידושין לד.,
ופ"ו הלכה ג והלכה ו:
ג ג מיי' פ"ו שם הל' ו
ג) [קידושין כט. וש"נ],
הנך דאמרינן לקמן: ואפילו במקום
בברייתא לקמן (דף לא.) מערבין
ד) זבין פ"ה מ"ב,
ופ"ז הלכה ח:
מפני שיכול לחוץ ולילך ולאכול: גמ' א"ר
שנאמר בו חוץ. מדבר פלוני דאיכא
לכהן טהור בתרומה טהורה משמע
א)
ב)
ד ד מיי' פ"א שם הל' א
ה) תוספתא דכלים ב"ב פ"ב
כל
למימר מדאפקיה להאי וודאי דק
דבעי מידי דחזי ליה: שנישא
ה"ד, ו) [צ"ל אלעזר],
ופ"ו הל' ו ופ"ח הלכה
יוחנן אין למידין מן הכללות ואפילו במקום
ז) [דברים טז], ח) [דברים
ב:
בכלליה אפילו הכי לא ילפינן מיניה
על גבי הזב. אם נפרש דבהיסט
שנאמר בו חוץ מדקאמר אפי' במקום שנאמר
ה ה מיי' פכ"ה מהל'
יא], ט) [קידושין כט:],
דדלמא שייר ולא אפיק כל מאי דבעי:
איירי שמסיט כולו הוי כל דוקא
י) [בראשית א], כ) [במדבר
כלים הלכה כ:
בו חוץ מכלל דלאו הכא קאי היכא קאי התם
מדקאמר. רבי יוחנן אפי' מכלל דכי
ו ו ז מיי' פ"א מהל'
ובכמה דוכתי קרי להיסט משא אבל
יח], ל) בס"א נוסף: לו,
קאי כל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים
ג) א
מ) [צ"ל דמה], נ) [דהנוגע
עירובין הלכה ח סמג
אמר' למילתיה לאו הכא אמרה
אי מיירי בעליונו של זב שאינו מסיט
במרכב אין טעון כיבוס
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
חייבין ונשים פטורות ושלא הזמן גרמא אחד
דהכא נאמר בו חוץ וממילתיה משמע
כולו (ד) ושמקצתו נגרר בארץ דלאו
בגדים כדמוכח בתורת
סי' שפו סעיף ה:
נשים ואחד אנשים חייבין וכללא הוא דכל
ז ח מיי' פ"ז מהלכות
דאכלל שלא נאמר בו חוץ אמרה
היסט הוא כדאמר (ת"כ פ' מצורע) איזהו
כהנים עי' תוס' פסחים ג.
❖
ד"ה שהרי],
מעשר שני הלכה ד
ומש"ה אמר אפי' כלומר לא מיבעיא
מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות הרי
מגע שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו
❖
סמג עשין קלו:
היכא דלא נאמר בו חוץ אלא אפי'
מספקא לר"י אי שייך בכל דבר או לא
מצה שמחה והקהל דמצות עשה שהזמן
במקום שנאמר בו חוץ: ונשים פטורות.
דעליונו של זב נפקא לן מבכל אשר
גרמא הוא ונשים חייבות וכל מצות עשה
הגהות הב"ח
בפרק קמא דקדושין (דף לד.) יליף
יהיה תחתיו הזב (ה) אי הוי דומיא
הגהות הגר"א
שלא הזמן גרמא נשים חייבות הרי תלמוד
(א) רש"י ד"ה שמחה
טעמא: מצה. לילה הראשונה חובת
דמשכב ומושב שאינו נוהג אלא
[א] גמ' חוץ מן
וכו' מוזהרות כאנשים
תורה פריה ורביה ופדיון הבן דמצות עשה
דהוקשו נשים לאנשים
עשה היא בערב תאכלו מצות (שמות
המים והמלח. נ"ב וכו':
בדבר הראוי לכך או לא:
כל שהזב נישא עליו טהור. אומר
[ב] והאיכא כמיהין
שלא הזמן גרמא ונשים פטורות אלא אמר
לכל עונשים שבתורה
יב) ושאר כל הימים אם רצה להסתפק
בפרק קמא דקדושין:
ופטריות. נ"ב ת"כ פ"א
רבי יוחנן אין למידין מן הכללות ואפילו
בבשר בלא לחם אין חובה עליו לאכול:
רבינו תם דטהור מטומאה
(ב) ד"ה פריה ורביה וכו'
פסקא ח. (ועמ"ש רבינו
ומלאו את הארץ וכבשוה:
באו"ח סי' שפ"ו ס"ק ט"ז
במקום שנאמר בו חוץ אמר אביי ואיתימא
שמחה. ושמחת אתה וביתך (דברים
חמורה דאינו מטמא אדם וכלים אבל
(ג) ד"ה פדיון וכו' על
וממ"ש ואי קאי אכמהין
יד) הרי נשים במשמע. ומצה נמי
טמא טומאה קלה כגון לטמא אוכלין
רבי ירמיה אף אנן נמי תנינא עוד כלל
ד)
האם בבכורות שמעינן לה
מבושלין קשה ביותר כו'.
חובה לנשים במס' פסחים (דף מג.)
ומשקין אף על גב דאינו ראוי למשכב
מדכתיב תפדה וקרי ביה
עיין רש"י קדושין ל"ד ע"א
אחר אמרו ב כל שנישא על גבי הזב טמא
zÄ tÈ דÆ ה כל שחייב לפדות
ד"ה והאיכא כו' וקים להו
מהיקישא דלא תאכל עליו חמץ שבעת
ומושב ומייתי ראיה מפרק דם הנדה
וכל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי
❖
ג
את עצמו חייב: (ד) תוס'
לרבנן דלא זייני):
ימים תאכל עליו מצותז) כל שישנו בבל
(דף נד:) דקאמרינן אי מה היא
ד"ה כל שנישא וכו' מסיט
למשכב ומושב ד והאדם ותו ליכא והא איכא
תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה
עושה משכב ומושב כו' (ו) אף מ) (מדוה)
כולו כגון שמקצתו:
מרכב האי מרכב היכי דמי אי דיתיב עליה
(ה) בא"ד תחתיו הזב
ונשים ישנן בבל תאכל חמץ דכל מצות
נמי עושה משכב ומושב לטמא אדם
לעזי רש"י
מי הוה דומיא: (ו) ד"ה
היינו מושב אנן הכי קאמרינן הא איכא גבא
לא תעשה נשים מוזהרות כאנשים
לטמא בגדים ומשני אמר קרא היא
כל שהזב וכו' מה היא
ארצו"ן. קשת-האוכף
דאוכפא דתניא האוכף טמא מושב
בפ"ק דקדושין (דף כט.): הקהל.
ולא דמה אי מה היא מטמאה באבן
עושה משכב ומושב לטמא
ה)
ה
(א)
(אחד משני החלקים
אדם ולטמא בגדים אף
המקבילים המהווים את
במועד שנת השמטה בחג הסוכות
והתפוס טמא מרכב אלא שמע מינה אין
מסמא אף מדוה נמי והשתא כיון
❖
מדוה נמי וכו' לטמא
שלד האוכף).
המלך עומד על בימה וקורא לפניהן
שמיעט דמה מדין משכב ומושב מאי
למידין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר
בגדים כו' ומשני וכו' אף
מצות משנה תורה כדאיתא בסוטה
מדוה נמי מטמאה באבן
קאמרינן תו דליטמא באבן מסמא
בו חוץ אמר רבינא ואיתימא רב נחמן אף
מסמא והשתא כיון וכו'
רבינו חננאל
והא אבן מסמא היינו משכב ומושב
(מא.) וכתיב [דברים לא] האנשים והנשים
❖
אנן נמי תנינא בכל מערבין ומשתתפין חוץ
תלמוד לומר כל המשכב:
והטף: תלמוד תורה. נשים פטורות
דמטעם משכב ומושב הוא דמיטמא
א"ר יוחנן אין למידין מן
מן המים והמלח [א] ותו ליכא [ב] א] והא איכא
דכתיבח) ולמדתם אותם את בניכם ולא
הכללות ואפילו [ב]מקום
כדקתני בתורת כהנים אפילו עשרה
כמיהין ופטריות אלא שמע מינה אין למידין
שנאמר בהן חוץ. פי'
ו
הגהות מהר"ב
בנותיכםט): פריה ורביה. דכתיבי) פרו
כלים זה על זה ואפילו על גבי אבן
כל מקום שיאמר כל
מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בו חוץ:
רנשבורג
ורבו ומלאו (ב) וכבשוה איש דרכו לכבוש
מסמא מניין תלמוד לומר כל המשכב
אינו ממש. ואפילו אם
[א] גמ' הא איכא כמהין
הכל ניקח בכסף מעשר כו': ר' אליעזר
יפרש ויאמר חוץ מכך
ואין אשה דרכה לכבוש (יבמות דף
ואבן מסמא מפרש רבינו תם דהיינו
ו)
ופטריות. נ"ב וכו' כצ"ל
וכך, לא תאמר כיון
סה:): פדיון. בנו הבכור חובה על
אבן גדולה שיש כלים תחתיה ואין
ור' יוסי בר חנינא חד מתני אעירוב וחד
כמו שהגיה הגאון מהר"א
שאמר חוץ אין לך דבר
האב ולא על האם. (ג) בקידושין (דף כט.)
מרגישין הכלים בכובד הזב היושב על
ווילנא. וביאור דבריו
היוצא מן הכלל הזה אלא
מתני אמעשר חד מתני אעירוב ז ל"ש אלא
בביאוריו לש"ע א"ח סי'
המפורשין, אלא יש הרבה
שמעינן לה מדכתיבכ) תפדה קרי ביה
האבן שבלא הזב האבן כבידה ביותר
מים בפני עצמו ומלח בפני עצמו דאין
שפ"ו ס"ק ט"ז יעו"ש
זולתם יוצאין מזה הכלל.
תפדה כל שחייב ליפדות חייב לפדות
ומפרש התם רבינו תם דהכי פירושו
באורך דקושית הש"ס קאי
ואסיקנא בקדושין תנן כל
מערבין אבל במים ומלח מערבין וחד מתני
את בנו ואשה אינה בכלל פדיון עצמה
אי מה היא כו' כלומר דנהי שמיעטת
על ניקח בכסף מעשר.
מצות עשה שהזמן גרמא
אמעשר לא שנו אלא מים בפני עצמו ומלח
וכמהין ופטריות אינן
נשים פטורות ואנשים
דכתיב (שמות יג) בכור בניך תפדה
דמה מטומאה חמורה אכתי מניין
נקחין כדאיתא בתורת
חייבין כו'. והתם א"ר
בפני עצמו דאין ניקחין אבל מים ומלח
ולא בנותיך אינה נמי במצות פדיון
שלא יטמא טומאה קלה אף על גב
כהנים פ"א פיסקא ח' אבל
יוחנן אין למידין מן
ניקחין בכסף מעשר מאן דמתני אמעשר כ"ש
בנה הבכור: כל שנישא על גבי הזב.
לענין עירוב לא שייך כלל
דממעט ממשכב ומושב צריך למעט
הכללות ואפי' במקום
דממ"נ אם במבושלין הוו
שנאמר בהן חוץ. אמר
עליונו של זב דכתיב (ויקרא טו) בכל
אעירוב ומאן דמתני אעירוב אבל אמעשר
מטומאה קלה והיינו משום דאפילו
ח
מאכל ומערבין בהם
אביי אף אנן נמי תנינא,
אשר יהיה תחתיו ואמר בפרק בנות
דבר שאינו ראוי למשכב ומושב מטמא
לא מ"ט פירא בעינן כי אתא רבי יצחק מתני
כדמוכח בשבת ס"ח ע"א
במסכת זבין פר' ה' עוד
כותים (נדה דף לג.) מאי תחתיו אי
ואם חיין הם הל"ל
טומאה קלה ואין נראה דבהדיא כתיב
כלל אמרו כל הנישא על
אמעשר מיתיבי העיד ר' יהודה בן גדיש לפני
מתבואה שאין מערבין בה
גבי הזב טמא, וכל שהזב
נימא תחתיו דזב היינו משכב אלא בכל
בתורת כהנים תניא כל אשר ישכב
ר"א של בית אבא היו לוקחין ציר בכסף
כדלקמן דף כ"ט ע"א א"ו
נישא עליו טהור חוץ מן
אשר יהיה הזב תחתיו והיינו עליונו
עליו הזב יטמא יכול יטמא דבר שאינו
כאמור ודפח"ח אף שהוא
הראוי למשכב ולמושב
מעשר אמר לו שמא לא שמעת אלא כשקרבי
דלא כרי"ף והרמב"ם.
של זב: חוץ מן הראוי למשכב
והאדם. ואקשינן כללא
ראוי לשכיבה לא מה היא אינה
וצ"ע גם בתוספות ד"ה
דגים מעורבין בהן ואפילו
רבי יהודה בן
הוא ותו ליכא, והא איכא
ומושב. אבל שאינו ראוי טהור כדאמר
מטמאה כו' יכול הוא והיא לא יטמאו
מאן דמתני וכו' דסברי
מרכב. ואמרינן מרכב מאי
גדיש לא קאמר
אלא בציר
דשומנא דפירא
בחומר בקודש (חגיגה דף כג:) יכול
טומאה חמורה אבל יטמאו טומאה
דניקחין בכסף מעשר נגד
ניהו איכוף אדיתיב עליה
הת"כ שהביא הגאון ז"ל.
היינו מושב. ולטעמיך
היא אבל מים ומלח
לא
אמר רב יוסף
כפה סאה וישב עליה יהא טמא תלמוד
קלה תלמוד לומר משכב אלמא מידי
❖
וי"ל:
מי לא כתיב מושב
לומר והיושב על הכלי אשר ישב
דלא חזי למשכב ומושב טהור לגמרי
לא
וכתיב מרכב. אלא מרכב
ונראה לפרש דמה שמרבה בתורת
עליו [ויקרא טו] מי שמיוחד לישיבה יצא זה
גברא [נ"א: גבא] אוכפא
דבהדי דרכיב מחית ידיה
שאינו מיוחד לישיבה שאומריםל) עמוד ונעשה מלאכתנו: והאדם. דכתיב
כהנים אבן מסמא מוכל המשכב היינו דוקא לטומאה קלה ושמא בשום
מוסף רש"י
עליה. ותנן בתוספתא
[שם] והנושא אותם אף הזב במשמע אותם: תפוס. דאוכף ארצו"ן
מקום ממעט לה מטומאה חמורה אבל מידי דלא חזי למשכב ומושב
אין למדין מן הכללות.
בכלים פרק כ' האיכוף
בלע"ז שכשרוכב תופס באותו עץ שנקרא ארצו"ן ולהכי מטמא משום
אפי' טומאה קלה ליכא ולכך אע"ג דמיעט דמה מדין משכב ומושב
כל היכי דתני כלל כי האי
מטמא מושב והתפוס שלו
גוונא כל מצות עשה וכו'
מטמא מרכב. ושאר כל
מרכב: חד מתני אעירוב וחד מתני אמעשר. האי לא שנו
לענין טומאה חמורה עדיין צריך למעט מדין אבן מסמא שהוא
וכל מצות לא תעשה, הכל
התופיות שבצדדין (ו)אם
אי
דקאמרינן לקמן: מים ומלח. המעורבין מזון הן לטבל בהן
לענין טומאה קלה: דיתיב עלה היינו מושב. תימה
חייבין בראיה, אין למדין
היו רחבות טפח טמאין.
פתו: פירא בעינן. כדלקמן (עמוד ב') מכלל ופרט: כי אתא רבי יצחק
מהם, דאיכא בהו דלאו
דבקרא כתיב מרכב ומושב ודינן חלוק זה מזה וי"ל דנהי דקרא
נ)
יש מי שמפרש התופיות
דוקא, ואפילו במקום
הזונות והן העצים
מתני. להאי לא שנו אמעשר: דשומנא דפירא. אפילו כשאין
מחלק בין ישיבה דרכיבה לישיבה דעלמא מ"מ התנא דקאמר
שנאמר בו חוץ. דאיכא
הנתונין בטיפשא שמאחור
קרבי דגים מעורבים בו יש שם קצת משמנן עם המים
חוץ מן הראוי למשכב ומושב כל עניני ישיבות קאמר ולא נימא
למימר מדאפיק האי
ושלפנים, כדכתיב והזונות
דלא דק בכללי' משום הכי קאמר היינו מושב: אבל במים
דאפיק ש"מ דוקא הוא ולא
ומלח: אבל מים ומלח. דעלמא דלאו ציר הוא לא אמר:
רחצו. והן עצי המרכב
שייר מידי, אפ"ה אין
שניטנפו מן הדם. פי'
ומלח מערבין. בסמוך מוקי בשנותן לתוכן שמן וקשה דתיפוק
לא
. כל
למדין (קדושין לד.)
האיכוף העץ שאחורי
לי משום שמן כדפריך לקמן (עמוד ב') אמעשר והכא לא שייך שינויא דהתם ויש לומר דהכא איצטריך דאף על גב דלא הוי מן השמן מזון
מצות עשה שהזמן
הסרג. והתפוס. העץ
שתי סעודות: מאן דמתני אמעשר כ"ש אעירוב. וקשה הא איכא כמיהין ופטריות וכפניות ופולין יבישין דאמרינן לקמן דאין
גרמא. שהזמן גורם לה
שלפניו שאוחז בידו בעת
שתבא (שם כט.).
שהוא עולה לרכוב. והנה
מערבין
אילו לא מושב ולא מרכב
וטמאין. ש"מ אין למידין מן הכללות. וכן שנינו בכל מערבין חוץ מן המים ומן המלח והא איכא כמיהין ופטריות נמי כמו המים [ו]המלח. ואמרינן לא שנו אלא מים בפני עצמן ומלח בפני עצמו אבל
שניהן יחד ניקחין. מן דמתני אמעשר שניקחין כ"ש אעירוב שמערבין כו'. כי אתא ר' יצחק מתני אמעשר. ואותבינן עליה מיהא דתניא יהודה בן גדיש לפני ר' אליעזר של בית אבא היו לוקחין ציר
בכסף מעשר, אמרו לו שמא לא שמעת א[לא] בציר שקרבי דגים מעורבין
בהן. ואפי'
יהוד' בן גדיש לא אמר [אלא] בציר
דשומנא דפירות הוא, אבל מים ומלח דברי הכל
הוא לא. ופריק רב יוסף