כז:
בכל מערבין פרק
שלישי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא נצרכה. הא דמתני ר' יצחק מים ומלח המעורבין ניקחין אלא
מערבין בהן אף על גב דמסתמא נקנין בכסף מעשר דפרי מפרי הן
ח א ב מיי' פ"ז מהל'
א) [ב"מ מא. סנהדרין סב:],
ב) ב"ק נד: סג. נזיר לה:,
כשנתן לתוכן שמן: בהבלעה. בשביל המים והמלח קנה השמן ביוקר
מעשר שני הלכה י:
וגידולי קרקע ויש לומר הא דאין מערבין בהן היינו משום דלא חזו
❖
ט ג מיי' פ"ח שם הלכה
ג) [דף כח:], ד) [דף כט.],
והבליע בו דמיהן וכי האי גוונא שרי רבי יצחק: והתניא. בניחותא:
אלא ע"י תיקון וגבי עירוב צריך שיהו ראויין לאכילה בשעה שהעירוב
א:
בבקר. הואיל וכתיב בכל אשר תאוה נפשך למה לי למיכתב בבקר
חל אבל לטמא טומאת אוכל או ליקח
בכסף מעשר שפיר דמי כיון
י ד מיי' שם הלכה ב:
יא ה מיי' פ"ז שם הלכה
ובצאן וביין ובשכר אלא לדרשות
דחזו על ידי תיקון אבל דבר שאין
תורה אור השלם
ו:
בבקר ללמדך שלוקחים בקר אגב
צריך תיקון אם ניקח בכסף מעשר
לא נצרכה אלא שנתן לתוכן שמן אמר
❖
א
יב ו מיי' שם הל' ג:
1. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל
עורו ויצא העור לחולין ואין צריך
כל שכן דמערבין בו וכן משני לקמן
ליה אביי ותיפוק ליה משום שמן לא צריכא
אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר
למוכרו ולחזור ולאכלו בירושלים:
ג) אכפניות דלענין טומאת אוכל שאני
וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל
שנתן דמי מים ומלח בהבלעה ובהבלעה
ב
אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ
רבינו חננאל
אגב גיזותיה. אע"ג דאיכא תרתי
דראוי למתקן על ידי האור ומתני'
מי שרי אין והתניא בן בג בג אומר
וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְיָ
עור וגיזה דנפקי לחולין:
אגב קנקן.
דמעילה דקתני ובמזון שתי סעודות
הא דתני ר' יצחק כגון
אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה
❖
בבקר מלמד שלוקחין בקר על גב עורו
ג
1
שנתן שמן עד גבו
וּבֵיתֶךָ: דברים יד כו
חבית של חרס שהיין שמור בתוכו
לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין
ומליח והבליע לו דמי
ובצאן מלמד שלוקחין צאן על גב גיזתה
ויצא הקנקן לחולין: תמד. שנותנים
דמשמע דהא בהא תליא כדאמר
מים ומלח בשמן. פי'
וביין מלמד שלוקחין יין על גב קנקנו
מים בחרצנים ולכשהחמיץ שנגמרה
לקמן היינו בדבר שאין צריך תיקון
ד
ד)
ששוה השמן לבדו חצי
הגהות מהר"ב
איסר, ואמר לו הריני
תסיסתו הוי כיין. אלמא מדקתני
ובשכר מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ
ורבא דאמר וכי מערבין בתפוחים
ה
רנשבורג
קונה מאצלך השמן
בבקר אגב עורו אלמא בהבלעה
לחדודי ההוא מדרבנן עבד דהא
א"ר יוחנן מאן דמתרגם לי בבקר אליבא
[א] גמ' היינו דקאמר ר'
לבדו באיסר והמים
שרי ואע"ג דעור באנפי נפשיה לא
יוחנן מאן דמתרגם לי
אטו מי לא הוה ידע דניקח בכסף
והמלח בחנם. ומנא לן
דבן בג בג מובילנא מאניה אבתריה
א)
בבקר אליבא דבן בג בג.
דכי האי גוונא שרי.
חזי דמידי דמאכל בעינן כדכתיב
מעשר דהוי פירי מפירי וגדולי
לבי מסותא מאי טעמא כולהו צריכי לבר
עי' ב"ק דף נד ע"א תוס'
דתניא בן בג בג אומר
ואכלת: מאן דמתרגם בקר. דליצטריך
קרקע דאין לומר דמיירי בתפוחים
ד"ה חמור דבור וכו' וב"מ
ונתתה הכסף בכל אשר
מבבקר דלא צריך מאי צריכי דאי כתב
למיכתביה אליבא דבן בג בג
ד' נה ע"א ד"ה חמור וכו'
של יער דצריך למתקן דאם כן לא
תאוה נפשך בבקר
רחמנא בבקר הוה אמינא בקר הוא
וצ"ע שלא הקשו מן בבקר
ובצאן. היה לו לומר
כו': עורו. המחובר לבשר ואינו
מייתי שפיר ממתני' דמעילה:
❖
דהכא ולא שייך תירוצם:
בבקר ללמד שלוקחין
הוה
דמזדבן על גב עורו משום דגופיה הוא
יכול להפשיטו מחיים: אבל גיזה. יכול
אמינא מאי שכר דבילה
בקר על גבי עורו. פי'
אבל צאן על גב גיזתה דלאו גופיה הוא
לגוזזה מחיים והוה אמינא דליתסר
מבליע דמי עור בבשר.
קעילית. כל הני דרשות
בצאן כו'. א"ר יוחנן
לעזי רש"י
דלא גופא דפירא הוא: קיוהא.
מיתורא דביתי"ן דריש דפרטי צריכי
אימא לא ואי כתב רחמנא בצאן על גב
מאן דמתרגם לי [ב]בקר
כמו תקהינה שיניו (ירמיה לא). כלומר
לפרט וכלל דממה נפשך צריכי תרי
אליבא דבן בג בג
איגרו"ס [איגרו"ם].
גיזתה הוה אמינא משום דמחובר בה
❖
מובילנא מ[א]ניה בתריה
לאו פירא ממש הוא אלא מים בעלמא
חומציות.
מינייהו כדאמר בפרק קמא דקדושין
אבל יין ע"ג קנקנו אימא לא ואי כתב
לבי מסותא. פי' אני
שנכנס בהן קיוהא של חרצנים. איגרו"ס
(דף יז.) גבי הענקה דאי כתיב צאן
משמשו כתלמיד לרב.
רחמנא ביין הוה אמינא משום דהיינו
בלע"ז: ואי כתב שכר הוה אמינא.
הוה אמינא גידולי קרקע לא ואי
מ"ט הני כולהו בצאן
מוסף רש"י
נטירותיה אבל תמד משהחמיץ דקיוהא
וביין ובשכר צריכא,
הבלעה לעולם אסירא והאי שכר
כתיב גורן הוה אמינא בעלי חיים לא
שלוקחין בקר על גב
[לבד] מבבקר דלא הוה
בעלמא הוא אימא לא כתב רחמנא שכר
לאו תמד הוא דנילף מיניה דיהיב
ושאר פרטי נמי שמא צריכי לשום
עורו. הבשר לזבחי שלמים
צריך דאתי מהני. אמאי
ואי כתב רחמנא בשכר הוה אמינא מאי
דמים של מים בהבלעה אלא האי
דרשה ועוד דבשבועות פ"ג (דף כג.)
ומבליע דמי העור בבשר
כתביה רחמנא, ולא
ויוצא לחולין (מנחות פב.).
אישתכח ליה תרגומא.
שכר דבילה קעילית היא מאותו
שכר דבילה קעילית דפירא הוא אבל יין
ובפרק בתרא דיומא (דף עו.) פריך
לבי מסותא. מרחץ, כמו
ובמאי פליגי יהודה בן
מקום דמשכרא כדאמרינן בכריתות
ואימא דבילה קעילית ומשני גמר
על גב קנקנו אימא לא ואי כתב רחמנא
מסחותה, וירחץ מתרגמינן
גדיש דמרבי ליקח ציר
(דף יג:) אכל דבילה קעילית ונכנס
ואסחי (סנהדרין סב:). פרי
שכר שכר מנזיר והכא נפקא לן
במעות מעשר שני, ור'
יין על גב קנקנו דהיינו נטירותיה אבל
מפרי. ולד מולד, יין
אליעזר דאוסר, והני
למקדש חייב: דאם כן. דצאן לאו
מדמרבינן יין אגב קנקן אלא התם
צאן על גב גיזתה אימא לא כתב רחמנא
מענבים ושכר מתמרים,
תנאי דבעינא למימר
למישרי גיזות הוא דאתא אלא עור
אצטריך שכר שכר דלא נימא שכר
למעוטי כמהין ופטריות
לקמן. ואמרי' הני יהוד'
צאן דאפילו על גב גיזתה בבקר למה לי
ומים ומלח דאינו פרי מפרי
לא הוה כתיב קרא צאן אלא בקר
בן גדיש ור' אליעזר
גופיה דבילה קעילית היא והכא
(ב"ק נד:). וגידולי קרקע.
וכ"ת אי לא כתב רחמנא בבקר הוה
דרשי התורה ברבויי
דלית ליה גיזות: במאי קא מיפלגי
אבי"ת דבשכר קאי וקשה דהיכי
למעוטי דגים שאינן נקחין
ומיעוטי. כתיב ונתתה
אמינא צאן על גב עורה אין על גב
רבי יהודה ורבי אליעזר. דאמרי
קאמר הכא דה"א דבי"ת דבשכר
בכסף מעשר (שם).
הכסף בכל אשר תאוה
גיזתה לא כתב רחמנא בבקר לאתויי
נפשך, ריבה כל דבר
תרוייהו [ע"א] דגים ניקחין ובציר הוא
לדבילה קעילית אתא הא מכלל ופרט
שתתאוה. וחזר וכתב
דפליגי: והני תנאי דלקמן. דדרשי
נפקא דהוו פירי מפירי ועוד הקשה
עורו אייתר ליה צאן לאתויי גיזתה אי לא
בבקר ובצאן ביין
פרי מפרי וגידולי קרקע וולד ולדות
מה"ר שמואל דהיכי בעי למימר התם
ובשכר מיעט כל דבר,
כתב רחמנא בקר לא הוה אמינא צאן
ולא התיר אלא [אלו]
הארץ ותרוייהו ממעטי דגים וכ"ש
דשכר גופיה לדבילה קעילית והאמר
על גב עורה אין על גב גיזתה לא דאם
בלבד. עוד חזר וכללו
ציר: ה"ג לר"א מיעט ציר ולרבי יהודה
הכא דאי לאו יתור דיין אגב קנקן
בכל אשר תשאלך
כן לכתוב רחמנא בקר דממילא אייתר
מיעט מים ומלח. דלאו ציר: ה"ג דתניא
ה"א דבי"ת דבשכר לדבילה קעילית
נפשך, חזר וריבה לן כל
ליה צאן וכיון דכתב רחמנא צאן דאפילו
דבר שתשאלך נפשך.
ונתתה הכסף וגו': פרי מפרי. עגל נולד
ויש לומר דשכר גופיה בעי למימר
ריבה ומיעט וריבה,
על גב גיזתה בבקר למה לי השתא צאן
מאמו וכן שה וענבים מחרצנים שזורעין
לדבילה קעילית בעינן והכא בדבילה
למדנו כל שהוא בתורה
על גב גיזתה מיזדבנא בקר על גב עורו
החרצנים: וגידולי קרקע. שכולן
מעורבת עם המים שכך רגילים
כעיניין הזה דרשינן לא
חזר ריבוי באחרונה אלא
ניזונין וגדילין מן הקרקע: ולד ולדות
מיבעיא א] היינו דקאמר רבי יוחנן מאן
לתקנם וחשיב טפי מתמד ואם תאמר
שריבה הכל, מאי רבי
הארץ. שנבראו מן הארץ במעשה
אמאי לא מוכח התם דשתיה בכלל
דמתרגם לי בבקר אליבא דבן בג בג
רבי הכל. אי הכי מיעוט
בראשית: דגים גידולי קרקע נינהו.
אכילה מדמרבינן תמד ואמר רחמנא
למאי אתא. ואמרינן
מובילנא מאניה לבי מסותא במאי קא
אתא לר' אליעזר למעט
קסבר שהדגים ניזונין מן הקרקע:
ואכלת וליכא למימר ע"י אניגרון
מיפלגי רבי יהודה בן גדיש ור"א והני
[ציר]. קסבר בעינן עיקר
כדאמרינן התם דמידי דמשכר בעינן
פירי והאי שומנא דפירי
תנאי דלקמן ר' יהודה בן גדיש ור"א דרשי רבויי ומיעוטי והני תנאי דרשי כללי
הוא, ליהוד' בן גדיש
הואיל ואתי מריבויא דבשכר וי"ל
ופרטי ר' יהודה בן גדיש ור"א דרשי ריבויי ומיעוטי 1 ונתתה הכסף בכל אשר
למעוטי מים ומלח. הני
דואכלת לא קאי אביתי"ן אלא אגופיה
תנאי דרשי כללי ופרטי,
תאוה נפשך ריבה בבקר ובצאן וביין ובשכר מיעט ובכל אשר תשאלך
דקרא דהא עור וגיזה וקנקן לאו בני
דתניא ונתתה הכסף בכל
אשר תאוה [נפשך] כלל,
נפשך חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי
אכילה נינהו:
הוה אמינא צאן על גב עורו אין.
בבקר ובצאן וביין
ומאי מיעט לר"א מיעט ציר לר' יהודה בן גדיש מיעט מים ומלח והני תנאי
ובשכר (כלל) פרט,
ואם תאמר והא נפקא לן
ו[ב]כל אשר תשאלך
דרשי כללי ופרטי ב) דתניא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר
נפשך חזר וכלל, כלל
מיין אגב קנקן דעור נמי חשיב שומר
ובצאן וביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל כלל
ופרט וכלל אי אתה דן
כדאמרי' בהעור והרוטב (חולין דף
אלא כעין הפרט, מה
ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט ו מה הפרט מפורש פרי מפרי
וי"ל דעור לא הוי כל כך שומר
הפרט מפורש פרי מפרי
קיח.)
וגידולי קרקע אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע ותניא אידך מה הפרט
וגידולי קרקע, אף כל
לבשר דמשהופשט לא הוי שומר אבל
פרי מפרי וגידולי קרקע.
מפורש ולד ולדות הארץ אף כל ולד ולדות הארץ מאי בינייהו אמר אביי
יין אי אפשר בלא קנקן:
האי תנא דספרי דבי רב
צירעה דגים איכא בינייהו למאן דאמר פרי מפרי וגידולי קרקע הני דגים גידולי
ודבי ר' ישמעאל תנא
מה הפרט מפורש וולד
קרקע נינהו למאן דאמר ולד ולדות הארץ דגים ממיא איברו ומי אמר אביי דגים גידולי קרקע נינהו והאמר אביי
וולדות הארץ אף כל
אכל
וולד וולדות הארץ. מאי
בינייהו אמר אביי דגים
איכא
בינייהו. האי תנא
דמרבי כל דהוא פרי מפרי
וגדולי קרקע מרבי אפי' דגים, דהני
נמי גידולי קרקע נינהו. ואקשינן דאביי אדאביי, אי דגים
גידולי קרקע נינהו, אמאי