בכל מערבין פרק
שלישי עירובין
כח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
צירעה
פוטיתא. שרץ המים קטן שאין בו כזית ואפ"ה כיון דבריה היא
לוקה שש. פי' בקונט' דהא דכתיב בקדושים לא תשקצו
יג
א) מכות טז: פסחים כד.,
א מיי' פ"ב מהלכות
ב) [חולין כז: ע"ש], ג) [לעיל
אכילה היא ולוקה ד' מלקיות. בשרץ המים כתיב בתורת כהנים
מאכלות אסורות הל'
וגו' ובכל אשר תרמש האדמה בגדולים משתעי דלא
(א)
ז)
כו:], ד) [עי' תוס' גיטין ו.
כג [וברב אלפס סוף פרק
אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם הרי
כתיב שרץ וקשה דבפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נט:) דרשינן ובכל
ותוס' ב"ק פ. ד"ה מכי
ג דחולין ד' רפב. וברא"ש
כאן שנים וכלל בהן בין שרץ הארץ בין שרץ המים ומשום מבשרם
חיה הרומשת זה נחש משמע דרמישה נמי הוי דבר הרוחש כמו נחש
אתא], ה) [שבת צב. וש"נ],
שם סימן סט]:
יד ב מיי' שם הל' כג:
ו) [תוספתא פ"ב דשביעית
לא תאכלו ומשום וכל אשר אין לו
ההולך על גחונו ומפרש ה"ר יעקב
ח)
טו ג מיי' פ"ז מהל'
ה"ז], ז) [ויקרא יא],
סנפיר וקשקשת לא תאכלוט): נמלה.
דאורלינ"ש דבמעילה פרק קדשי
אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה
א) א
ח) [שם], ט) [דברים יד],
מעשר שני הל' יב:
שהוא שרץ הארץ לוקה ה' תרתי הא
מזבח (דף טז:) מוקי האי קרא
טז ד ה טוש"ע א"ח סי'
י) [ויקרא יא], כ) [צ"ל
חמש ב צירעה לוקה שש ואם איתא פוטיתא
טמא], ל) [דברים יד],
שפו ס"ה:
דאמרן וכל הולך על גחון לכל השרץ
דוקא בשמונה שרצים כדכתיב אשר
נמי לילקי משום השרץ השורץ על הארץ
יז ו מיי' פ"ב מהלכות
מ) הרי שש. רש"ל, נ) [ויקרא
השורץ על הארץ לא תאכלום הרי ג'
הבדלתי לכם לטמא במובדלין דבר
❖
כ],
תרומות הלכה ז:
אלא אמר רבינא עופות איכא בינייהו למאן
אהני
וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא
יח ז מיי' שם הלכה ח:
כללא קמא למעוטי
הכתוב:
דאמר פרי מפרי וגידולי קרקע הני נמי
❖
יט ח מיי' שם הלכה ה:
ג
לא יאכל הרי ד' ולא תטמאו את
כל דלא דמי ליה משני צדדים. וא"ת
גידולי קרקע נינהו למאן דאמר ולד ולדות
הגהות הב"ח
נפשותיכם בכל השרץ הרומש על
דבנזיר בפ' ג' מינין (דף לה:)
הארץ הני עופות מן הרקק נבראו מאן
הארץ הרי ה' כולן בפרשת ויהי
(א) רש"י ד"ה פוטיתא
אמר מאי איכא בין תרי פרטי וכללא
ב)
מוסף רש"י
וכו' ד' מלקיות בשרץ
ביום השמיני י): צרעה לוקה שש.
דמרבי עופות מאי טעמיה ומאן דממעיט
לתרי כללי ופרטא תרי כללי ופרטא
המים כתיב מבשרם לא
אכל פוטיתא לוקה
שהיא שרץ העוף ולקי בכל הני חמשה
אי איכא דדמי ליה אפי' בחד צד
עופות מאי טעמיה מאן דמרבי עופות
תאכלו בת"כ בויהי
ארבע. חד לאו בשרץ
מוסף עליו וכל שרץ העוף שקץ הוא
ביום השמיני ולאו שני
המים בתורת כהנים דהוא
מרבינן תרי פרטי וכללא עד דדמי
כ)
קסבר כללא בתרא דוקא פרט וכלל נעשה
במשנה תורה וכל אשר
ספר ויקרא, וחד במשנה
לא יאכלל) במשנה תורהמ). והאי דכתיב
ליה משני צדדין משמע דבחד צד
כלל מוסף על הפרט ואיתרבו להו כל
אין לו סנפיר וקשקשת
תורה, ושני לאוין כתובים
סגי וי"ל דשני צדדין דהכא הוי כחד
בקדושים תהיו ולא תשקצו את נפשותיכ'
לא תאכלו וכתיב בת"כ
בתורת כהנים בשקצים
מילי ואהני כללא קמא למעוטי כל דלא
אל תשקצו את נפשותיכם
סתם, אל תשקצו את
בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש לא
צד דהתם דשני צדדין פרי מפרי
נ)
❖
דמי ליה משני צדדין ומאן דממעט עופות
וכו' בין שרץ המים הס"ד:
נפשותיכם בכל השרץ
חשיב ליה דבבהמה וחיה ועוף גדולים
וגידולי קרקע שוין הן ובפ"ק דקדושין
השורץ ולא תטמאו בהם
קסבר כללא קמא דווקא כלל ופרט ואין
משתעי ולא בשרצים דלא כתיב בהו
(דף כד:) גבי שן ועין דריש מה
והכא לא כתיב על הארץ
ומשמע בין שרץ המים ובין
בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי
שרץ. לשון שרץ דבר שהוא נד בארץ
הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינו
לעזי רש"י
שרץ הארץ, הרי ארבע
ואינו נראה אלא ע"י שירוצו וריחושו
חוזר הא נמי צדדין שוין והא דפריך
אחרינא לא ואהני כללא בתרא לרבויי כל
יוטילי"ש. מין סלק.
(פסחים כד. וכעי"ז מכות
מפני קוטנו: ואם איתא. דדגים
התם למימר מה הפרט מפורש מומין
טז:). נמלה לוקה חמש.
פולפיי"ר. רגלה, חלגלוגה
דדמי ליה משלשה צדדין: א"ר יהודה
בלע נמלה חיה הואיל
(עשב בר). אליינדר"א.
גידולי קרקע נינהו פוטיתא נמי לילקי
שבגלוי ובטל ממלאכה ואינו חוזר
משמיה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב
ובריה שלימה היא אכילתה
כוסבר. הומלו"ן. כשות.
משום שרץ הארץ גרס ולא גרס לילקי
היינו למאן דאמר כללא קמא דווקא
בכל שהוא ולוקה חמש, שני
קרישו"ן. שחלים.
מערבין בפעפועין ובחלגלוגות ובגודגדניות
❖
ה' דשבע בעי למילקי חמש דשרץ
דע"כ צד דבטל ממלאכתו גרוע מהנך
לאוין הכתובין בשרץ סתם
אורוג"א. גרגיר (צמח).
אבל לא בחזיז ולא בכפניות ובגודגדניות
ד
כמו שפירשתי, ושלשה
הארץ ושתים דשרץ המים: מאי
מדקמשני לחפשי ישלחנו ריבויא הוא
לאוין הכתובין בשרץ הארץ
מי מערבין והתניא גודגדניות מרובי בנים
טעמא דמאן דמרבי עופות קסבר.
ואם שוה הוא אמאי מרבינן ליה טפי
בתורת כהנים (מכות שם).
רבינו חננאל
יאכלו חשוכי בנים לא יאכלו ואם הוקשו
כל היכא דאיכא כלל ופרט וכלל
משאר צדדין וכי האי סוגיא איתא
צירעה לוקה שש.
ה
צירעה שרץ העוף היא וגם
אכל פוטיתא דהוא דג
כללא בתרא עיקר ובתריה אזלינן:
לזרע אף מרובי בנים לא יאכלו תרגמא
בחולין (דף סו.) בסוף אלו טריפות
שורצת על הארץ ויש בה
טמא לוקה משום תאל"ס,
והוה ליה פרט וכלל ונעשה כלל
גבי ארבה ובריש אלו מומין (בכורות
אשלא הוקשו לזרע ומרובי בנים ואיבעית
אלו חמש לאוין ומוסיף
נילקי נמי משום שרץ
מוסיף על הפרט ומרבי כל מילי
עליה לאו דשרץ העוף
דף לז.) גבי פסח או עור ואתו כולהו
השרץ על הארץ. ומשני
אימא לעולם לחשוכי בנים דהא חזו למרובי
במשנה תורה וכל שרץ
רבינא לא תימא דגים
וכללא קמא. דאתי למעוטי ולמימר
כמאן דאמר כללא קמא דווקא
בנים מי לא תנן ג) מערבין לנזיר ביין ולישראל
העוף טמא הוא לכם לא
איכא בינייהו, דדגים ודאי
דנדרשיה בכלל ופרט ואין בכלל
כדפירש' ועוד אומר ר"י דאתא
יאכלו, שרץ לשון רחוש
אליבא דאביי לאו גידולי
בתרומה אלמא אע"ג דלא חזי להאי חזי
ונענוע ואינו נראה, ואין
אלא מה שבפרט ולא נרבי מידי לא
קרקע נינהו, אלא אימא
שפיר אפי' למ"ד כללא בתרא דווקא
בהמה וחיה הגבוהין מן
להאי הכא נמי אע"ג דלא חזי להאי חזי להאי
עופות איכא בינייהו, האי
אזלינן בתריה ומיהו אהני פורתא
ולדידיה נמי צריך שידמה בכל צדדין
הארץ בכלל שרץ, הלכך לא
תנא דמרבי להו דגידולי
ואיבעית אימא כי קאמר רב בהנדקוקי
למימר דכי מרבי כללא בתרא לא
החשובין אע"פ שהא' חשוב מחבירו
תשקצו את נפשותיכם
קרקע נינהו, ואידך תנא
בבהמה ובעוף וגו' דכתיב
מדאי ובחזיז לא והאמר רב יהודה א"ר כשות
ממעט להו דלא וולד
כל מילי מרבי אלא כעין הפרט מאי
רק שלא יהיה צד גרוע יותר מדאי
בקדושים תהיו, אינו מן
וולדות נינהו [אלא] מרקק
דדמי ליה מב' צדדין דהוי פרי מפרי
אבל למאן דאמר כללא קמא דוקא
וחזיז מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי
המנין דלאו בשרצים כתיב
מים איברו. ואמרינן מכדי
וגידולי קרקע ומיתרבי נמי עופות
מצריך שיהא דומה אף בצד גרוע
(פסחים כד:). מן הרקק.
הני תרי תנאי כללי ופרטי
האדמה לא קשיא הא מקמי דאתא רב
ד)
גרביל"א שיש בה מים
דרשינ', מ"ט האי ממעט
בהאי דינא ולמעוטי דגים דלא דמו
הרבה והדבר מסור לחכמים להכיר
לבבל הא לבתר דאתא רב לבבל ובבל
ויבשה (חולין כז:).
לעוף והאי מרבה ליה.
ליה אלא בחד צד בפרי מפרי: ומאן
איזהו צד גרוע שחולקין בו:
מערבין לנזיר. עירובי
ואמרינן האי תנא דמרבי
הויא ה) רובאדעלמא ו) והתניא ו הפולוהשעורה
ובבל
דממעט עופות קסבר. כל היכא
הויא רובא דעלמא והתניא
תחומין, ביין. ואע"ג דלא
ליה לעוף קסבר כללא
והתילתן שזרען לירק בטלה דעתו אצל כל
ז
חזי לדידיה חזי לאחריני
בתרא דווקא, דהדר וכתב
דאיכא כלל ופרט כללא קמא דווקא
כו'. תימה אמאי לא משני
וכיון דמזונא הוא גבי
ובכל אשר תשאלך נפשך
אדם לפיכך זרען חייב וירקן פטור ח השחליים
ואין בכלל אלא מה שבפרט וממעטי
כדמשני בפ' חבית (שבת ד' קמד:) מי דמי
אחריני שרו ליה רבנן
דהוה פרט וכלל דנעשה
והגרגיר שזרען לירק מתעשרין ירק וזרע זרען
כל מילי ואפי' מאי דדמי ליה בפרטא
(לעיל כו:) או: אע"ג
ערביא אתרא הכא בטלה דעתו אצל
כלל מוסיף על הפרט
דסעודה שאינה ראויה לו
ואיתרבי להו כל מילי א) ,
והדר כתב כללא בתרא לאפוקי
לזרע מתעשרין זרע
וירק כי קאמר רב
כל אדם וי"ל דהתם ודאי שייך לחלק
היא, הואיל ואי מתשיל
אהני כללא קמא למעוטי
ממיעוטא דכללא קמא במקצת ולאתויי
דכולי עלמא נמי אם היו להם גמלים
בדגנונייתא
אנזירותיה שריא ליה
כל דדמי ליה משני צדדין,
מיהא מידי דדמי לפרטא בכל ג'
מערבין (פסחים כג.).
הרבה כמו בערביא היו מקיימין
והן פרי מפרי וגידולי
ולישראל בתרומה. דהא
קרקע, ולא דמי להו משני
צדדין דהוי פרי מפרי וגידולי קרקע וולד ולדות הארץ: פעפועין.
קוצים בשדותיהן ולכך יש חשיבות באתרא אבל בית מנשיא אע"פ שכל
חזיא לכהן (לעיל כו:)
או:
צדדין, כגון מים ומלח
ירקות שקורין קקול"י בל' ארמי יוטלי"ש בלע"ז: חלגלוגות. פולפי"ר
העולם נמי אם היו להם רמונים היו סוחטין כיון דלא הוי אלא חד
דאי בעי מיתשל עליה,
כמיהין ופטריות שאינן
דתרומת טעות אינה
בלע"ז: גודגדניות. אליינדר"א בלע"ז: חזיז. שחת של תבואה
פרי מפרי. וכגון דגין שהן
גברא בטלה דעתו אבל הכא שבכל העולם יש חזיז ולא אכלי אין לחלק
תרומה והדרא לטיבלה
פרי מפרי ואינן גידולי
כשהוא ירק וגוזזין ואוכלין אותו: כפניות. תמרים רעות שלא בישלו
בין אתרא לגברא ולהכי נמי לקמן (דף כט:) דפריך ופרסאי הוו רובא
והדר מפריש עלה מינה
קרקע, ומרבי אפילו עופות
❖
כל צרכן: גודגדניות. ממעיטין את הזרע: ואם הוקשו. הקלחין
דעלמא ולא מייתי מהך ברייתא דליבטלו פרסאי לגבי רובא דעלמא
ובה (פסחים כג.).
שהן פרי מפרי וגידולי
קרקע. ואידך תנא סבר
כעץ שכבר צמח בהן זרעו קשין הקלחין לכל אדם: תרגמא.
דאין לי לבטלם כיון דרוב בשר יש להם ושאר העולם נמי
כללא קמא דווקא דהוה
להא דאמר רב מערבין אשלא הוקשו וזה המערב בהן יש לו
אם הוי להם רוב בשר היו אוכלים בלא לחם דומיא דערביא
ליה כלל ופרט, ותורת כל
רב ניסים גאון
בנים דהשתא חזו ליה: הנדקוקי מדאי. גודגדניות שבמדי יפות
ומייתי שפיר מבגדי עניים דלא בעי שיעור עשירים כיון שפחות
כלל ופרט אין בכלל אלא
אמר רב יהודה בריה דרב
מה שפרט הני דפריש קרא
הן: כשות. הומלו"ן: בבבל אוכלין חזיז וכי אתא רב לבבל וחזא
חשוב בעיניהן ועוד דמדמי השיעורים להדדי ולא שייך נמי
אין מידי אחרינא לא. אהני
שמואל בר שילת משמיה
דאכלי להו אמר מערבין ומעיקרא אמר דאין מערבין: לירק.
לאתויי לקמן ההיא דחבית: [וע"ע תוס' שבת צב: ד"ה ואת"ל]
כללא בתרא לרבויי כל
דרב מערבין בפעפועין
לפיכך זרען חייב וירקן פטור. אין להקשות מאי לפיכך הא
לאכול בירקן: זרען חייב. במעשר ואע"פ שלא זרען מתחילה לכך:
ובלגלוגות ובגודגדניות.
דדמי ליה בשלשה צדדין,
והן פרי מפרי וגידולי
פירושו בגמ' דבני מערבא
וירקן פטור. דלאו מידי הוא: שחליים. קרישו"ן: הגרגיר.
קתני דבטלה דעתו דאיכא למימר בטלה דעתו לענין
קרקע. ותולדת ברייתו מן
והכי גרסי, בעון קומוי
אורוג"א נאכל בין זרע ובין ירק: כי קאמר רב. דמערבין בהן:
דמתעשר אחר הבאת שליש כדין זרע או לענין תורם מן הרעה על
הארץ. למעוטי מים ומלח
אילין אינון, אמר לון
היפה: לזרע מתעשרין זרע וירק. תימה אמאי לא עירב ותני
❖
וכמיהין ופטריות כדאמרן.
קקולי וחנדקוקי ופרפחיני.
בדגנונייתא
ולעופות נמי אע"ג דאינון
להו זרען לזרע או לירק מתעשרין זרע וירק ואומר ר"י דהיכא דזרען לירק הוי ירק עיקר ומתעשר הכל אחר לקיטה כירק
פרי מפרי וגידולי קרקע,
בין ירק בין זרע ואם זרע לזרע מתעשר הכל לשעבר אחר זמן הראוי למעשר זרע ולא בתר לקיטה ולהכי תנא ברישא ירק
מרקק מים נבראו. ואינן
רבינו חננאל (המשך)
דומין לבקר וצאן שהן פרי
וזרע ובסיפא זרע וירק דברישא ירק עיקר ובסיפא זרע עיקר ונפקא מינה נמי לעניין מן הרעה על היפה דכשירק עיקר הוי ירק יפה
כללי. ופרקינן משום דהני
מפרי וגידולי קרקע,
וכשזרע עיקר הוי זרע יפה והוי מן הזרע על הירק מן היפה על הרעה וכן משמע בירושלמי בפרק [רביעי] דמעשרות:
כללי דכתיב דרך אחת,
ותולדת ברייתם מן הארץ.
ראשונים היא כללא קמא היא כללא
וכעינין שמועה זו היא
בתרא. דהא תאוה נפשך ותשאלך נפשך חדא מילתא לפיכך חלקו, האי אמר כללא קמא דווקא והאי אמר כללא בתרא דווקא.
במס' נזיר, וסוגיא חדא היא לתרוייהו כאשר פירשנו. וכן בענין (מבית) [מנורת בית] המקדש ר' דריש לה בכללי ופרטי, ומרבי
פי' פעפועין. שמענו כי הן ירקות שיש בהן מליחות והן קאקולי. ירושלמי בפרק האחרון בפאה, פעפועין וגודגדניות וחלגלגות
כל מיני מתכות וממעט של עץ. ור' יוסי ב"ר יהודה דריש ליה ברבויי ומיעוטי ואינו ממעט אלא של חרש בלבד. וכל אחד
מערבין בהן, היידן אינון, אמר רב קקולי והנדקוקי ופרפחינין. [ומקשינן וגדגדניות] שממעטין הזרע אין רוב בני אדם אוכלין
דורש הלשון שקבל מרבותיו. ירושלמי בכאן בעירובין ובפרק מעשר שני ניתן לאכילה בסופו, מתני' ר' עקיבא ולא ר' ישמעאל,
אותן, ומאחר שאינן מאכל לכל אדם היאך מערבין בהן. ופרקינן כשם שמערבין ביין לנזיר ולישראל בתרומה שאסורין בהן,
דר' ישמעאל דרש ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר
כיון דחזו למי שאינו נזיר, והתרומה לכהן, מערבין בהן אפילו לנזיר ולישראל. הכא נמי כיון דחזו למרובי בנים מערבין בהן
וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש וולד וולדות הארץ, אף כל וולד וולדות הארץ. ר' עקיבא
אפילו לחסוכי בנים. איבעית אימא כי אמר רב בהינרוקי מדאיי. פי' בעודן פגין. מסקנא חזין דדברא לא מערבינן בהן,
דריש מה הפרט מפורש פרי וולד פרי ומכשיר פרי, אף כל פרי וולד פרי ומכשיר פרי. מה נפיק מביניהון עופות דגים וחגבים
דגינונייתא מערבין בהן. ואקשינן
אהא דתנן (השאולין) [השחלים] והגרגיל שזרען
לירק
מתעשרין זרע וירק,
כמיהין ופטריות, לר' ישמעאל אין נקחין בכסף מעשר, לר' עקיבא נקחין. וקשיא לן מאי שנא הני כללי דדרשי להו הכי משאר
א) נראה דצ"ל כל מילי דדמי ליה מב' צדדין וכן פרי מפרי וגדולי קרקע ואתי כללא קמא למיעוטי מאי דלא דמי להו וכו'.