כח:
בכל מערבין פרק
שלישי עירובין
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
ראשונים
בדגנונייתא. בחזיז שגדל בגינה דכולי עלמא אכלי להו: כשות גדל
שלא היה להן פלפלין. הקשה ה"ר שמעון א"כ מהאי
כ א טוש"ע א"ח סי' רד
א) [ברכות כח. ע"ש],
ב) [תוספתא מ"ש פ"א
בהיזמי ואין לו שורש בקרקע אלא מהיזמי צמח: כשות גמר פרי.
סעיף א:
טעמא נמי פלפלין חייבין במעשר ואם כן מטמאין
כא ב מיי' פ"ז מהל'
הי"ד ותוספתא (טבול יום
ונקרא פרי: דקטלי להיזמתא. שקוצצין ההיזמי ומייתא כשותא אלמא
טומאת אוכלין דהא בהא תליא כדאמר בפ' בא סימן (נדה דף נ:) והתם
מעשר שני הל' ח:
פ"ה) [עוקצין פ"ג ה"ו]
אי לא ינקא מארעא לא רביא: קור. דבר רך הנוסף על הדקל בכל
בגמרא ל) מייתי נמנו וגמרו שאין פלפלין מטמאין טומאת אוכלין
כב ג מיי' פ"א מהל'
ע"ש], ג) עוקצין פ"ג מ"ז
ע"ש, ד) פסחים נג. ע"ש
טומאת אוכלין הלכה
שנה וקודם שיגיעו ימות הגשמים
וי"ל דהא דגרגיר חייב במעשר לאו
תוספתא פ"ז דשביעית
י:
ויתקשה ויעשה עץ קרי ליה קור וטוב
משום דמטבילין בו אלא משום
בדגנונייתא זרע גרגיר
למאי חזי א"ר יוחנן
כג ד מיי' שם הלכה יג:
הי"א, ה) חולין כה:, ו) [צ"ל
למאכל הוא: ניקח בכסף מעשר.
כששוחקין אותו חזי למיכל בעיניה
כד ה מיי' פ"ב מהלכות
ישמעאל], ז) [חולין עז:],
שכן ראשונים שלא היה להן פלפלין שוחקין
ח) ברכות לו. [ושם אי'
מעשר הלכה ה:
דפרי מפרי וגדולי קרקע הוא: ואינו
אבל אין רגילות לשוחקו כדי לאוכלו
אותו ומטבילין בו את הצלי ר' זירא כי הוה
כה ו מיי' פ"א מהל'
א)
קורא], ט) [קליא הוא עשב
מטמא טומאת אוכלין. ואפילו חישב
בעיניה אלא כדי לטבל בו אבל פלפלין
מעשר הלכה ט
ששורפין ונותנין אותו
חליש מגרסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב
עליו להאכילו דלאו אוכל הוא: קור
גם כי נשחקו לא חזו בעינייהו
ופ"ב הלכה ה סמג עשין
בבורית ורוחצין ידיהן כמו
יהודה בר אמי אמר כי נפקי ועיילי רבנן
קלה [שו"ע י"ד סימן שלא
קלם מלך בבל (ירמיה כט)
הרי הוא כעץ כו'. לקמן פריך היינו
ופטורין מן המעשר מ):
סעיף עד]:
ואלו הירקות ירקות שדה
והאי לאו גמר פירא הוא. והא
איקום מקמייהו ואקבל בהו אגרא נפק אתא
ת"ק: אלא שפטורות מן המעשר.
כו ז מיי' פ"ב מהלכות
הנאכלים הם ערוך ערך קליא
ינוקא דבי רב א"ל מאי אגמרך רבך א"ל
דלא נגמרה מלאכתן ולתנא קמא
א'], י) בב"מ פה. רש"י ד"ה
דאמר רב יהודה אמר רב
טומאת אוכלין הל' טו
לקרייתי פי' לעירי, כ) בס"א
סמג עשין קלו:
חייבות דלכל מילי פירות נינהו
כשות בורא פרי האדמה חזיז שהכל נהיה
כשות וחזיז מברכין עליהן בפה"א
כז ח טוש"ע א"ח סי' רג
נוסף דבור: פולין
ומדקתני מטמאות טומאת אוכלים
הא אוקימנא בדגנונייתא:
בדברו אמר ליה אדרבה איפכא מיסתברא
פיישולי"ש, ל) [דף נא:],
סעיף ח:
קור ניקח בכסף מעשר ואין מטמא
כח ט מיי' פ"ח מהל'
מ) [וע"ע תוס' יומא פא:
אלמא אוכל נינהו: התם. דקתני
האי מארעא קא מרבי והאי מאוירא קא מרבי
ברכות הלכה ו סמג
ד"ה שהפלפלין ותוס' נדה
מטמאות: בדניסחני. דקלים זכרים
טומאת אוכלים. תימא דבפ'
❖
א והלכתא כינוקא דבי רב מ"ט האי גמר
עשין כז טוש"ע א"ח סי'
נ. ד"ה כל שחייב],
שעושין כפניות ואינם נעשים תמרים
בא סימן (נדה דף נא:) פריך גבי קושט
רד סעיף א:
פירי והאי לאו גמר פירי ומאי דקאמרת האי
כט י מיי' פ"א מהל'
לעולם וכפניות הוא גמר פירן
וחימום וראשי בשמים אי נקחין
מארעא קא רבי והאי מאוירא קא רבי לא היא
עירובין הלכה יא
ולוקטים אותן בניסן והנהו אוכלא
הגהות הב"ח
בכסף מעשר ליטמאו טומאת אוכלין
סמג עשין דרבנן א:
כשות נמי מארעא קא רבי דהא קא חזינן
נינהו וכי קאמר רב בדקלים נקיבות
ומסיק דנמנו וגמרו שאין נקחין בכסף
ל כ ל מיי' וסמג שם
(א) גמ' ומייתא כשותא
טוש"ע א"ח סי' שפו
נ"ב ומייתא לשון מיתה
דקטלינן לה להיזמתא ומייתא (א) כשותא
שכפניות שלהן נעשים תמרים הלכך
מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין
❖
סעיף ז:
כלומר יבש הכשות. ערוך
אכתי לא גמר פרי הוא: לא הוזכרו
והכא קתני דקור ניקח בכסף מעשר
ובכפניות אין מערבין והתניא קור ניקח
ב) ב
ערך כשות: (ב) שם אמר
וכו'. בתוספתא דשביעית (פ"ז הי"א) היא
ואין מטמא טומאת אוכלין וי"ל ודאי
ר' אילעא אמר ר' יהודה
בכסף מעשר ג ואין מטמא טומאת אוכלין
הורה ר' חנינא: (ג) רש"י
ומייתי בגמרא דפסחים בפרק מקום
התם אי חזי לאכילה הוי אוכל ושפיר
רבינו חננאל
וכפניות נקחות בכסף מעשר ומטמאות
ד
ד"ה לא הוזכרו וכו' בפ'
שנהגו (ג) אוכלים בתאנים עד שיכלו
קרינן ביה מכל האוכל אשר יאכל
מקום. נ"ב דף נג ע"א:
זרע גרגיל למאי חזי. א"ר
טומאת אוכלים רבי יהודה אומר ג) קור
פגי ביתוני רבי יהודה אומר כו':
אבל הכא קור לא מיקרי אוכל כיון
(ד) ד"ה וטיגנו וכו' דלא
יוחנן ראשונים שלא היה
הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שניקח בכסף
❖
אמר הרי:
להן פילפלין שוחקין זרע
ביתוני. מקום: פגי. תאנים הן
דסופו להקשות ולא נטעי דיקלא
גרגיל ומטבילין בו בשר
מעשר וכפניות הרי הן כפרי לכל דבריהם
שלא נתבשלו: אהיני. הן כפניות
אדעתא דקורא ומכל מקום ניקח
צלי. ואסיקנא, כישות
אלא שפטורות מן המעשר התם בדניסחני
והנך דטובינא כולם זכרים הן ומשום
בכסף מעשר דהשתא הוא רך והוי
ה
מברכין עליה בורא פרי
לעזי רש"י
האדמה. דמארעא קא
הכי חייבין במעשר דגמר פירא הוא
אי הכי בהא לימא רבי יהודה פטורות מן
פרי מפרי אע"ג דלא הוי אוכל:
רבי, דהא חזינן דקטלי
פרי"ט. מטוגן. ווי"ל
הואיל
וכל שכן דגמר פירא הוא לשאר מילי:
וראוי למתקן ע"י האור.
המעשר והתניא אמר רבי יהודה לא הוזכרו
ד)
היזמתא ומייתא כשותא,
[בוליול"א]. אגודת
ויכול למתקן. אף על פי שעכשיו
וקור אף על גב דחזי ע"י
והיא גמר פירא (פירא),
עשבים. פיישול"ש
פגי ביתיוני אלא לענין מעשר בלבד פגי
❖
אבל (חוץ) [חזיז] שהכל
(בס"א). שעועיות.
בקטנותן מרין הן אבל לענין עירוב
שליקה וטיגון לא מטמא טומאת
ביתיוני ואהיני דטובינא חייבין במעשר אלא
נהיה בדברו דהא לא גמר
בעינן מידי דחזי בההיא שעתא והני
אוכלין משום דהוי כעץ בעלמא אלא
פירא. לפיכך אמר רב אין
לעולם לאו בניסחני ולענין טומאת אוכלין
הא לא מתקינהו ולענין מעשר משום
מערבין בחזין דדברא
דחזי ע"י שליקה כמו עור דבסמוך
מוסף רש"י
שאני כדאמר רבי יוחנן הואיל וראוי למתקן
כדאוקימנא, וגם לא
דלא גמר פירא הוא: קטנים חייבין.
אבל הכא דבקל יכול למתקן חשיב
ואהיני.
תמרים,
בכפוניות.
ואקשינן
ע"י האור הכא נמי הואיל ויכול למתקן ע"י
משום שהוא גמר פרי שלהן שכשגדלין
אוכל ואף קודם מיתוק מטמא
דטובינא. מקום, ואותן
בכפוניות לא, והתניא קור
זה
פגים ואותן תמרים לעולם
האור והיכא אתמר דרבי יוחנן אהא דתניא
אלגומר ניקח בכסף
נעשין מרים: וגדולים פטורין.
טומאת אוכלין: וזה לפטור
ה)
קטנים (פסחים נג.).
מעשר ואינו מטמא
ממעשר דלאו אוכל נינהו: מתוקין
ואמרי לה זה וזה לחיוב. אמרים
שקדים המרים קטנים חייבין גדולים פטורין
קטנים חייבין. במעשר,
טומאת אוכלין, כפניות
קטנים פטורין. דלא נגמרו:
זה וזה
גדולים וקטנים קאי אבל אין לפרש
שדרכן לאוכלן בקוטנם
ניקחות בכסף מעשר
מתוקים גדולים חייבין קטנים פטורין רבי
קודם שיהו מרים (חולין
ומטמאין טומאת אוכלין
לפטור. מרים בין גדולים ובין קטנים
דקאי אקטנים מרים ומתוקים דבסוף
שמעון ברבי יוסי אומר משום אביו זה
ו)
כה:). מתוקים גדולים
כו'. ופרקינן כי תניא זו
גדולים דלא אוכלא קטנים דלא פירא:
פ"ק דחולין (דף כה:) גרסינן ברוב
חייבין. שנגמר פריים,
הברייתא כפניות הרי הן
וזה לפטור ואמרי לה זה וזה לחיוב א"ר
שלקו. מבושל הרבה: וטיגנו.
ספרים ולמ"ד זה וזה לחיוב גדולים
קטנים פטורין. שאין
כפרי לכל דבריהן אלא
אילעא הורה רבי חנינא בציפורי כדברי
דרך אכילתן כך (שם).
(ב)
שפטורין מן המעשר
בשמן פרי"ט בלע"ז. לרבי יהודה אפי'
למאי חזו:
מטמאין
טומאת
איכא בינייהו ברכה. דלתנא
בדניס(ח)ני. פי' הן
האומר ו זה וזה לפטור ולמאן דאמר זה
שלקו וטיגנו אינו טמא ותנא קמא אם
אוכלין. דקי"ל דמחשבה
הכפוניות הללו שיוצאין
וזה לחיוב למאי חזי א"ר יוחנן הואיל וראוי
שלקו וטיגנו מטמא דלא אמרי הרי
משויא אוכלא כל מידי דמצי
קמא מברך בפה"א ואע"ג
בניסן העשויות להיאכל
(ד)
למיכליה ואע"ג דלאו
כפניות, כי הן דקלין
הוא כעץ: עור ששלקו מטמא. אבל
למתקן ע"י האור אמר מר רבי יהודה
דלענין ברכה מיקרי פרי מכל מקום
אורחיה (חולין קכא.). צנון
ידועין
[ש]פירותיהן
במחשבה גרידתא לא: ושיליא. אפי'
לא חשיב לטמא טומאת אוכלין:
אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא
שסופו להקשות. שאם
נאכלין כפניות (נאכלין)
במחשבה גרידתא. וכיון דמהניא
אינו תולשו בעתו הוא
ואינן מתקיימין להיגמר
מאי
שניקח בכסף מעשר היינו תנא קמא אמר
מתקשה כעץ (ברכות לו.).
תמרים. אבל שאר דקלים
שליקה לעור כ"ש לקור דחזי לאכילה
אביי שלקו וטגנו איכא בינייהו מתקיף לה רבא מי איכא למאן דאמר
אדעתא דפוגלא. לאכלו
כפניות היוצאות אחר
מעיקרא: ברכה איכא בינייהו. לתנא
כשהוא רך ושמו פוגלא
ניסן שראויות להיות
שלקו וטגנו לא והתניא העור והשיליא אין מטמאין טומאת אוכלין
ז)
❖
(שם).
קמא בורא פרי האדמה לרבי יהודה
תמרים, עכשיו כפגין
ז עור ששלקו ושיליא שחישב עליה מטמאין טומאת אוכלין אלא אמר
חשובין ולא נגמרו.
שהכל דסופו להקשות: אדעתא
ואקשינן אי הכי בהא
רבא איכא בינייהו ברכה דאתמר קור רב יהודה אמר בורא פרי
דפוגלא. לאוכלו כשהוא רך: כשות
ח)
נימא ר' יהוד' פטורה מן
רבינו חננאל (המשך)
המעשר, והתניא א"ר
בכמה. הויא לה מזון ב' סעודות
האדמה ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו רב יהודה אמר בורא פרי
דאכיל שויא אוכלא
יהוד' לא הוזכרו פגי
דאמרינן לקמן (דף פ:) מזון שתי
האדמה אוכלא הוא ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו כיון שסופו
ובריך עליה בורא פרי
בותיווני אלא לעיניין
סעודות לעירוב: אוזילתא. ווי"ל
האדמה. ושמואל אמר
מעשר. פגיווני, פי'
להקשות לא מברכינן עילויה בורא פרי האדמה א"ל שמואל לרב יהודה
כיון שסופו להקשות לאו
מקום. ואהיני דבוובניא,
בלע"ז. אגודות ירק שכורכין האיכרים:
שיננא כוותיך מסתברא דהא צנון שסופו להקשות ומברכינן עליה
ח
אוכלא.
והילכתא
פי' בוסר. חייבין במעשר,
קליא. קלח של עשב וקשה כעץ:
כשמואל דדיקלא אדעתא
פי' כיון שכן דרכם
בורא פרי האדמה ולא היא צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא דיקלא
לקרייתא. כפריםי) לראות בתבואתו:כ)
דקורא לא נטעי אינשי,
להיאכל חייבין במעשר,
לא נטעי אינשי אדעתא דקורא ואע"ג דקלסיה שמואל לרב יהודה הלכתא
ט
אבל צלף דאיכא אינשי
שכבר נגמרה מלאכתן.
בשיל
דנטעי לשיתא, תנן על
הכא נמי בכפניות דניסני
כוותיה דשמואל: גופא אמר רב יהודה אמר רב כשות וחזיז מערבין בהן
מיני נצפה על העלין ועל
הרי נגמרה מלאכתן,
ומברכין עליהם בורא פרי האדמה כשות בכמה כדאמר רב יחיאל כמלא היד הכא נמי כמלא היד חזיז בכמה
י
התמרות אומר בורא פרי
אמאי פטורין מן המעשר
האדמה, ועל האביונות
לר' יהודה. ופרקינן,
אמר רבה בר טוביה בר יצחק אמר רב כמלא אוזילתא דאיכרי אמר רב חלקיה בר טוביה מערבין ט) בקליא
ועל הקפריסין אומר
לעולם דלאו דניסני אלא
בקליא ס"ד אלא בירקא דקליא וכמה אמר רב יחיאל כמלא היד רבי ירמיה נפק לקירייתא בעו מיניה מהו
בורא פרי העץ. אמר רב
כפניות שהן פגין קתני,
ששת כשות וחזין מערבין
וכי קתני כפניות הרי הן
לערב בפולין לחין לא הוה בידיה כי אתא לבי מדרשא אמרו ליה הכי אמר רבי ינאי מערבין בפולין לחין וכמה
כ
בהן ומברכין עליהן בורא
כפרי לעיניין טומאת
אמר רב יחיאל כמלא היד אמר רב המנונא מערבין בתרדין חיין איני והאמר רב חסדא סילקא חייא קטיל גברא חייא
פרי האדמה. ואוקימנא
אוכלין קתני. מאי טעמא
ל
הואיל ויכול לתקן על ידי
בדגינוניתא. ואמרי כשות
ההוא בכמה. פי' כמה שיעורים
האור ולעשותן אוכל,
בעירוב. ופשי[ט]נ' כדאמר רב יחיאל בפולין לחין מלא היד, כשות נמי מלא יד. חזין בכמה. ופשיטנא כמו איזולתא
וכר' יוחנן דאמר בשחיטת חולין פרק ראשון בשקדים המרים הואיל ויכול לתקן על ידי האור. והא דאמר ר' (יוחנן)
יהוד' קור דהוא אגומר הרי הוא כעץ לכל דבריו, היינו תנא קמא דאמר אין מטמא אוכל. ואתא אביי לפרק שלקו
דאיכרי. פי' איסורייתא, והן חבילות של חמן שקושרין אותן האיכרים, הם עובדי האדמה. מערבין בירקא דקיליא. כי
יש ירקות ששורפין אותן ומערבין אפרן בבורית שמעבירין הכתם, ונקרא ירקא דקיליא. כדכתיב אשר קלם מלך בבל
וטיגנו איכא בינייהו. דר' יהוד' סבר אפילו שלקו וטיגנו אינו מטמא אוכלין, (שאע"פ) שהעור אינו אוכל כיון דהא עץ
באש. ואילו הירקות ירקות שדה הנאכלין הן, ולפיכך אמר מערבין בהן. וכמה, מלא היד. וכן פולין לחין. אמר רב
הוא. ותנא קמא סבר כיון דטיגנו מיטמא. [ו]דחה רבא האי פריקא מדתניא עור ששלקו ושיליא שחישב עליה מטמא
טומאת אוכלין, אע"פ שהעור אינו אוכל כיון ששלקו נעשה אוכל. אמר רבה ברכה איכא בינייהו, ר' יהוד' סבר כיון
יחיאל מלא היד. אמר רב
המנונא
מערבין בתרדין חיין.
איני והא אמרינן סילקא
חייא קטיל
גברי חייא.