בכל מערבין פרק
שלישי
עירובין
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
בשיל ולא בשיל. קטיל גברא: איכא דאמרי אמר רב המנונא כו'
אולמיה דהאי מהאי. נראה לפרש $ דקים ליה להש"ס דרב
לא א [מיי' פ"א מהל'
א) ברכות לט., ב) [פסחים
עד.], ג) [קידושין כ. סוטה
והא חזינן אינשי דאכלי ולא מייתי התם בבשיל ולא בשיל. כי קאמר
עירובין הל' יא]
יוסף לא שמעיה דרב אמתני' בפירוש אלא משום טעם
מה. ערכין ל:], ד) מעילה
טוש"ע א"ח סי' שפו סעיף
רב המנונא אין מערבין בבשיל ולא בשיל: אבי תפי. בכירה מקום
דקדק רב יוסף דאמר רב אמתני' ולהכי קאמר מאי אולמיה דהאי
יז: כריתות יג. [מקואות פ"י
ה:
שפיתת הקדירה: ועביד תוך תוך.
שמבושל יפה ונצטמק כולו
מהאי מאיזה כח בא לדקדק ומשני משום דקתני מתני' חצי לוג יין
לב ב מיי' פ"ד מהל'
מ"ז], ה) לעיל כז. קידושין
לד., ו) פאה פ"ח מ"ה,
טומאת אוכלין הלכה
עד שנימוח וכשהוא רותח דומה
ואמר רב מערבין בשתי רביעיות יין
ז) [תוספתא פ"ו ה"ב],
ג:
כמשמיע קול זה תוך תוך ט):
והך מילתא לא אמר רב בפירוש אלא
ההוא בבשיל ולא בשיל איכא דאמרי אמר
א
לג ג מיי' פ"א מהלכות
ח) [לפנינו איתא היינו יושבין
הריני כבן עזאי בשוקי טבריא.
מכללא דההיא דוכן לעירוב איתמר
לפני ר"מ], ט) [ועי' רש"י
עירובין הל' ט [יא]
רב המנונא אין מערבין בתרדין חיין דאמר
פסחים עד. ד"ה רבי
סמג עשין דרבנן א טוש"ע
יומא בדיחא הוה ליה לרבא ואמר להו
א"כ שמע מינה דוכן לעירוב אמתני'
רב חסדא סילקא חייא קטיל גברא חייא והא
ישמעאל], י) ס"א,
א"ח שם סעיף ד:
לתלמידיו השתא צילי דעתאי והריני
איתמר דאי אברייתא מנא ליה דסבר
לד ד מיי' פ"ד מהלכות
כ) [בכורות נח.], ל) [דברים
קא חזינן דקא אכלי ולא מייתי התם בבשיל
מזומן להשיב בחריפות לכל מי שישאלני
רב מערבין בשתי רביעיות יין דהא
כו], מ) [ע"ב], נ) [ברבינו
טומאת אוכלין הל' ג:
ולא בשיל אמר רב חסדא תבשיל של
לה ה ו ז מיי' פ"א מהל'
א)
יהונתן: ממש שתי סעודות],
כבן עזאי שהיה דורש בשוקי טבריא
פשיטא דאין ללמוד זה מזה מדלא
ס) בס"א: המקום, ע)[פאה
עירובין הלכה יא ופ"ו
תרדין יפה ללב וטוב לעינים וכל שכן לבני
פ"ח מ"ו], ולא היה בימיו עוקר הרים כמותו
אמר כל שיעורי עירוב כשיעורי
❖
מהל' מתנות עניים הל' ח
חומץ
מעיים אמר אביי והוא דיתיב אבי תפי
י)[והיה אומר $ כל חכמי ישראל לפני
כדי לטבל
מתנות עניים:
סמג שם טוש"ע א"ח סי'
שפו סעיף ז:
כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה]כ):
בו. היינו רביעית כדאמרינן
ועביד תוך תוך אמר רבא הריני כבן
ב)
ג)
לו ח ט י כ ל מיי' פ"ו
הגהות הב"ח
לפסול את הגוויה. אם אכל אוכלין
בפרק הדר (דף סח.) וליקנו להו
עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מרבנן
מהלכות מתנות עניים
(א) גמ' בשתי רביעיות של
טמאין אע"ג שאין אוכל מטמא אדם
הל' ח:
רביעתא דחלא בחביתא:
לרבא תפוחים בכמה אמר ליה וכי מערבין
והושיבו ר' מאיר בד' אמותיו.
לז מ נ ס מיי' פ"א מהל'
יין (מדבעינן כולי האי)
במגע אי אכיל מינייהו חצי פרס
❖
בתפוחים ולא ד) והתנן ב כל האוכלין מצטרפין
תא"מ ונ"ב ס"א אינו:
עירובין הלכה [י] יא
דהיינו שני ביצים נפסל מלאכול
חוץ לעיר היה דבעיר
סמג עשין דרבנן א טוש"ע
לפסול את הגוויה בחצי פרס ובמזון שתי
ג
❖
בתרומה כדתנן בפירקין דלקמן (דף
א"ח שם סעיף ו:
היה מהלך את כולה כדאמר במי
סעודות לעירוב ד וכביצה לטמא טומאת
פב.) וחצי חציה לפסול את הגוויה.
גליון הש"ס
שהוציאוהו (דף מא:) אי נמי סבר
אוכלים והאי מאי תיובתא אילימא משום
חציה היינו פרס ל' פרוסה וחצי
לה כרבי יהושע דאמר אין לו
רש"י ד"ה הריני כבן
מוסף רש"י
עזאי וכו' והיה אומר כל
דקתני כל האוכלין והני בני אכילה נינהו
חציה היינו חצי פרס: אלא משום
אלא ארבע אמות ואין לומר משום
ועביד תוך תוך. כלומר
חכמי ישראל וכו'. בכורות
דתני. עירוב דומיא דטומאת אוכלין
דרבי מאיר קניס שוגג אטו מזיד
והאמר רבי יוחנן אין למדין מן הכללות
ה)
נח ע"א: תוס' ד"ה מאי
ששלוק ונמחה מאד וקול
דמשמע כל שהוא מטמא טומאת
דהא בדאורייתא לא קניס ואית ליה
רתיחתו נשמעת כקול תוך
אולמי' וכו' דקים ליה
ואפילו במקום שנאמר בו חוץ אלא משום
תוך (ברכות לט.). הריני
להש"ס. כעין זה בתוס'
אוכלין יש לו מזון שתי סעודות חזי
בפירקין [דף לה:] דתחומין דאורייתא
דקתני ובמזון שתי סעודות לעירוב וכביצה
כבן עזאי בשוקי
בשבת דף ט ע"ב ד"ה הא
לעירוב ותפוחין בני טמויי נינהו:
ועוד כיון דחשבינן כל העיר כארבע
❖
טבריא. יום אחד היה
לן וש"נ:
לטמא טומאת אוכלין והני נמי בני טמויי
ר' שמעון בן אלעזר. במעשר עני
אמות אפילו במזיד נמי מהלך את
דעתו צלולה, אמר הריני
טומאת אוכלין נינהו וכמה אמר ר"נ תפוחים
ה
כאן בפומבדיתא מוכן
שמחלקו לעניים הרבה על הגורן
את כולה דמזיד נמי אית ליה ארבע
להשיב דבר לשואל בעומק
בקב מיתיבי ר"ש בן אלעזר אומר עוכלא
הגהות הגר"א
ו
קאי וקאמר אין פוחתין לעני בגורן
אמות. בתוספות רבינו יהודה:
ובחריפות כבן עזאי שהיה
תבלין וליטרא ירק ועשרה אגוזין וחמשה
מהאי שיעור דכתיב ונתת ללוי לגר
[א] רש"י ד"ה עוכלא
חריף ודורש בשוקי טבריא
מפני
ל)
שמינית. נ"ב ורשב"ם כתב
ליתום ולאלמנה ובציר מהכי לא הוי
(סוטה מה. וכעי"ז קדושין
אפרסקין ושני רמונים ואתרוג אחד ואמר גורסק בר דרי משמיה דרב מנשיא
חמישית. (כ"ה ברשב"ם
או: הריני משובח
כ.)
נתינה: עוכלא. [א] שמינית [ב] שבליטרא
בר שגובלי משמיה דרב וכן לעירוב והני נמי ליהוו כי אפרסקין הני חשיבי
ב"ב צ' א' ד"ה ועוכלא
במקומי שאני דרשן ובקי
ז
וליטרא הוא לוג: וכן לעירוב. דחלק
וע"ש פ"ט ב' ד"ה תומן):
כבן עזאי שהיה משתבח
והני לא חשיבי אמר רב יוסף שרא ליה מריה לרב מנשיא בר שגובלי אנא
[ב] שם שבליטרא. נ"ב צ"ל
בשוקי טבריא, כדתניא
עני בגורן נמי מזון שתי סעודות
אמריתא ניהליה אמתני' והוא אמרה אברייתא ו) דתנן ח אין פוחתין לעני
בבכורות בפ' תשיעי (נח.)
שבלוג: (והוא סה"ד
היא כדאמר לקמן: ה"ג והני נמי
בן עזאי אומר כל חכמי
ואח"כ מה"ד) וליטרא. הוא
בגורן מחצי קב חטין וקב שעורין רבי מאיר אומר חצי קב שעורין וקב
ישראל לפני כקליפת השום
חצי לוג. כצ"ל. (וכמ"ש
ליהוי כאפרסקין. ותיסגי בחמשה:
(ערכין ל:). אין למדין מן
וחצי כוסמין וקב גרוגרות או מנה דבילה רבי עקיבא אומר פרס וחצי
בירושלמי פ"י דתרומות
ט
י
חשיבי. ואמרינן לקמןמ) כל שהוא ליפתן
הכללות. כל היכא דתנן
והביאו הר"ש שם במתני'
לוג יין ר"ע אומר רביעית ורביעית שמן ר"ע אומר שמינית ושאר כל
כדי לאכול בו אלמא לאו ממש
כ
❖
ח'):
כלל לא אמרינן דוקא הוא,
דאיכא כלל דלא דק
הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות
סעודותנ) דליהוי כולה סעודתא מההוא
ל
במילתיה ואיכא מילי
מינא בעינן אלא כל מידי לפום
ואמר רב וכן לעירוב ומאי אולמיה דהאי מהך אילימא משום דקא
דליתנהו בההוא כלל,
רבינו חננאל
חשיבותיה אם ליפתן שאדם רגיל
ואפילו במקום שנאמר
תני בהך תבלין ותבלין לאו בני אכילה נינהו אטו הכא מי לא קתני
בו חוץ. מדבר פלוני,
ופרקינן ההוא בבשיל ולא
ללפת בו את הפת [שיעורו כדי ללפת
חטין ושעורין ולאו בני אכילה נינהו אלא משום דקתני חצי לוג יין
דאיכא למימר מדאפקיה
בשיל. אמר רבא הריני
בו את הפת] לשתי סעודות ואם
להאי וודאי דק בכלליה
כבן עזאי בשוקי טבריא.
ואמר רב מ מערבין (א) בשתי רביעיות של יין מדבעינן כולי האי ש"מ כי
דבר הרגיל לבא בקינוח סעודה הוא
אפילו הכי לא ילפינן מיניה
פי' רבא משתבח ואמר
אמר רב וכן לעירוב אהא מתני' קאמר ש"מ אמר מר ובמזון שתי
דדלמא שייר ולא אפיק כל
הריני [ידוע] בחכמה
שיעורו בכדי שאדם רגיל להביא
מאי דבעי (לעיל כז. וכעי"ז
(ידוע) בעירובין כמו
סעודות לעירוב סבר רב יוסף למימר עד דאיכא סעודה מהאי וסעודה
קינוח לב' סעודות: שרי ליה מריה.
❖
קדושין לד.).
שהיה בן עזאי ידוע
מהאי אמר ליה רבה אפילו למחצה לשליש ולרביע גופא אמר רב מערבין
ימחול לו אדונו על דבר זה לרבי
בחוכמתו בשוקי טבריא.
ס)
שאלו ההוא מרבנן שיעור
מנשיא: דאנא אמריתא ניהליה.
בשתי רביעיות של יין ומי בעינן כולי האי והתניא רבי שמעון בן אלעזר
תפוחין בעירוב כמה. א"ל
רבינו חננאל (המשך)
להא דאמר רב וכן לעירוב אמתני'
אומר יין כדי לאכול בו נ חומץ כדי לטבל בו זיתים ובצלים כדי לאכול בהן
רבא וכי מערבין
כדמפרש ואזיל והוא אגמריה לגורסק
(לעיניין) [לעניים] בגורן
בתפוחין. א"ל ההוא
שתי סעודות התם בחמרא מבשלא אמר מר חומץ כדי לטבל בו אמר
ס
מחצי קב חיטין וקב
מרבנן ולא, והתנן במס'
בר דרי אברייתא: אין פוחתין לעני
רב גידל אמר רב כדי לטבל בו מזון שתי סעודות של ירק איכא דאמרי אמר
שעורין. ר' מאיר אמר
מעילה פרק רביעי כל
בגורן. ממעשר עני אם יש לו הרבה
חצי קב, וקב וחצי
האוכלין מצטרפין לפסול
רב גידל אמר רב ירק הנאכל בשתי סעודות אמר מר זיתים ובצלים כדי לאכול
לחלק ובאו עניים הרבה והוא מחלק
כוסמין, וקב גרוגרות או
את הגויה כבחצי פרס.
בהן מזון שתי סעודות ובבצלים מי מערבין והתניא ז) אמר ר' שמעון בן אלעזר
מנה דבילה [ר"ע אומר]
ובמזון שתי סעודות
לכל אחד אל יפחות לו משיעור זה
פרס. חצי לוג יין ר'
לעירוב. קתני מיהת כל
פעם אחת שבת רבי מאיר בערדיסקא ובא אדם אחד לפניו אמר לו ר' עירבתי
דנתינה בעינן. והתם קתני היה לו
ח)
ע)
עקיב' אומר רביעית.
האוכלין ואפי' התפוחין
רביעית שמן ר' עקיבא
נמי בכללן שגם הם
דבר מועט נותן לפניהם והן מחלקין
בבצלים לטיבעין והושיבו ר' מאיר בארבע אמות שלו לא קשיא הא בעלים הא
אומר שמינית. ושאר כל
אוכלין הן. ודחאו רבא
ביניהן: מחצי קב חיטין. ואם שעורין
באימהות דתניא אכל בצל והשכים ומת אין
אומרין ממה מת ואמר שמואל
הפירות אמר אבא שאול
הא אמר ר' יוחנן אין
קב ואם כוסמין קב ומחצה:
דבילה.
כדי שימכרם ויקח בהן
למידין מן הכללות.
לא שנו אלא בעלים אבל באימהות לית לן בה ובעלין נמי לא אמרן אלא
מזון שתי סעודות. והוא
כלומר האי דקתני כל,
לאחר שנדרסין בעיגול קרי להו
דלא
אמר הא דרב וכן לעירוב
לאו דווקא הוא. ואמרינן
דבילה ושוב אינו מוכר במדה אלא
(בזו) [על זו] הברייתא.
לאו (מכלל) [מכל] אלא
במשקל: פרס. חצי מנה: ומאי אולמיה דהאי מהך. דאיקפד רב יוסף ארב מנשיא דאמר אברייתא במאי דאיירי מתניתין לא איירי
ומאי אולמיה דמתני'
מדקתני ובמזון שתי
מברייתא. משום דתני
סעודות לעירוב וכביצה
ברייתא ולא סתרן אהדדי הני שיעורייהו בהכי והני שיעורייהו בהכי: לאו בני אכילה נינהו. וסבירא ליה לרב יוסף דאין מערבין
בברייתא תבלין, ותבלין
לטמא טומאת אוכלין,
בהן הלכך וכן לעירוב לאו עלה אתמר: אלא משום דקתני חצי לוג יין. דהיינו שתי רביעיות ושמעינן ליה לרב גבי עירוב נמי דקאמר הכי:
לאו בני אכילה ולאו בני
והני נמי בני טמויי נינהו
וסעודה מהאי. ב' אוכלין מצטרפין לעירוב אבל ג' וד' דליכא סעודה מכל חד לא: יין כדי לאכול בו. לשרות בו פת מזון ב' סעודות: חומץ כדי
עירוב נינהו. אטו מתני'
ללמד דווקא קתני. ולא
(מילתא) [מי לא] תני
מצא רבא תשובה. ופי'
לטבל בו. בשר מזון ב' סעודות: כדי לאכול בהן. ללפת בהן את הפת דב' סעודות: התם. דקתני יין כדי לאכול בו: בחמרא מבושל. קאמר
חיטין ושעורין דלאו בני
רב נחמן תפוחין בעירובין
דחשוב ללפת בו אבל חמרא בעלמא בעינן להיות בו שתיית ב' סעודות והיינו ב' רביעיות: מזון ב' סעודות ירק. שכל הסעודה מן הירק: ירק
אכילה נינהו. אלא משום
[בקב]. וכן הלכה. ומותיב
הנאכל לב' סעודות. בפת: בערדיסקא ובא אדם אחד לפניו. בשבת מחוץ לתחום על ידי עירוב שעירב ממקומו לטיבעין והיה ערדיסקא באלפים
דקתני במתני' חצי לוג
עליה מיהא דתני בפיאה
יין. ואמר רב מערבין
בפרק האחרון בירושלמי,
אמה שבין עירובו לטיבעין: והושיבו ר' מאיר בד' אמות. ואסר לו לצאת ולזוז ממקומו מד' אמותיו שהיה עומד בהן בשעת שאלה דקסבר לאו
בשתי רביעיות של יין,
וקרוב לעיניין הזה בספרי
עירוב הוא ונמצא יוצא חוץ לתחום בלא עירוב ותנן לקמן בפ' מי שהוציאוהו (דף מא.) אין לו אלא ד' אמות: עלין. לא חשיבי ורעים לאכול:
ש"מ כי אמר רב וכן
דבי רב, ר"ש בן אלעזר
לעירוב אמתני' קאמר
אומר עוכלא תבלין
דלא
ש"מ. ואם הוא יין מבושל
וליטרא ירק, עשרה
אמר רב כדי לאכול בו. חומץ כדי ליטבול בו. זיתים ובצלים כדי לאכול בהן שתי סעודות. וכמזון ב' סעודות לעירוב.
אגוזין, וה' אפרסקין, ב' רמונים, ואתרוג אחד. ואמר קורסק בר דר משום (דרבנן) [דרב] וכן לעירוב. ואם איתא ניהוי ה'
סבר רב יוסף עד דאיכא סעודה מהאי וסעודה מהאי מצטרפין. ואסיקנא [דאפילו למחצה ולשליש ולרביע]. (חומץ כדי
תפוחים כשיעור אפרסקין ה'. ושנינן תפוחין דשכיחי קב, אפרסקין דלא שכיחי ה'. אמר רב יוסף שרא ליה מריה לרב
לטבול בו) [בצלים כדי לאכול מהן] מזון ב' סעודות. הני מילי באמהות אבל בעלין לא, ועלין נמי לא אמרן אלא
מנשיא בר שגובלי דאנא אמר[י]תא ניהליה. הא דאמר רב וכן לעיניין [עירוב] אמתניתין דתנן בסוף פיאה, אין פוחתין