כט:
בכל מערבין פרק שלישי
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מפני
שלא גדלו זרת [יש להן ארס] בבצל: נחש שבו.
נחש שבו. פ"ה ארס של שרף בצל ור"ח פי' העמוד
(ב) דלא אבצל זרתא.
לח א [מיי' פ"א מהל'
א) [עי' תוס' חולין נט:
סד"ה והרי צבי], ב) [עמ"ש
ארס שרף הבצל: ופוסל את המקוה. כשאר מים שאובין: מתקיף
עירובין הל' יא]
שבתוכו שמתעגל בתוכו כמין גבעול ומתקבצין בו זרע
הבצל אותו העמוד נקרא נחש של בצל: הכא שכר איקרי. ואפ"ה
הערוך בערך נחש], ג) מכות
טוש"ע א"ח סי' שפו סעיף
לה רב כהנא מה בין זה למי צבע. ופשיטא דפוסל: שיכרא מיקרי.
ג: מקוואות פ"ז מ"ג,
ה:
וסד"א אין עליו שם מים: תרין ריבעי שיכרא. תרי לוגין דלוג רובע קב:
פוסל המקוה והא דאמר בפ"ק דמכות ס) דיין מזוג אינו פוסל את
לט ב מיי' פ"ז מהל'
ד) שבת עו:, ה) שם עז. ב"ב
צו:, ו) אבל הכא עבידי אינשי
מקוואות הלכה ד:
המוציא יין. בשבת: כדי מזיגת כוס. כמו
המקוה אפילו כשיש בו ג' לוגין מים
מ ג מיי' שם הלכה ח
כצ"ל, ז) פסחים לב.,
שנותנין יין חי בכוס כדי למוזגו במים:
שאובין משום דחמרא מזיגא מיקרי
$ דלא אבציל זירתא אבל $ אבציל זירתא
א
א)
ח) [ברכות לח.],
[טוש"ע י"ד סי' רא
רובע רביעית. רובע לוג יין חי: וקתני
שאני שכר דכל עיקרו אינו אלא מים
ט) [קידושין לא: וש"נ],
סעיף כד כה]:
לית לן בה אמר רב פפא לא אמרן אלא
מא ד מיי' פי"ח מהל'
י) פי' בשר צלי. ערוך, כ) [ע'
סיפא. דהמוציא יין ושאר כל המשקין
ועוד דהתם מיקרי חמרא מזיגא ושם
דלא אישתי שיכרא אבל אישתי שיכרא
שבת הלכה ב:
תוס' לעיל כח. ד"ה ובבל],
הוצאתן ברביעית דהיינו לוג: ומדהתם.
חמרא עילוי' ופירי לא פסיל המקוה:
מב ה ו מיי' פ"א מהל'
ל) [לעיל כח. שבת צב.
לית לן בה תנו רבנן לא יאכל אדם בצל
כדי
בהוצאת שבת בעינן על חד דיין
שימזגנו ויעמוד על רביעית.
קמד:], מ) [צ"ל והתניא],
עירובין הלכה יא:
מפני נחש שבו ומעשה ברבי חנינא שאכל
מג ז ח מיי' שם הל' י
ב)
נ) [ע"א], ס) [דף ג:],
ארבע דשיכרא דביין תני רובע
משמע דכוס של ברכה טעון
ע) [וע' תוס' ברכות נ: ד"ה
ופ"ו הלכה ז טוש"ע
חצי בצל וחצי נחש שבו וחלה ונטה
רביעית ובשאר כל המשקין תני
מזיגה וכן בפרק ג' שאכלו (ברכות
מודים], פ) [ועי' עוד תוס'
א"ח סי' שפו סעיף ו:
❖
למות ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה
מד ט מיי' פכ"ב מהל'
רביעית: הכא נמי. גבי עירוב בעינן
נ:) ובהמוכר פירות (ב"ב דף צז:)
שבת עז. ד"ה דאמר],
כלים הלכה כ:
מפני שהשעה צריכה לו: א"ר זירא אמר
אמר ואין מברכין עליו עד שיתן
ארבע ואמר רב לעיל [ע"א] מערבין בשני
❖
מה י מיי' שם הלכה כג:
רביעיות יין אלמא בשיכרא תרי לוגי
לתוכו מים ותימה דבפרק שלשה
שמואל שכר מערבין בו ב ופוסל את המקוה
הגהות הב"ח
בעינן: דשתי כסא. של רביעית לוג
שאכלו (ברכות נא.)
אמרינן עשרה
בשלשת לוגין (א) מתקיף לה רב כהנא פשיטא
(א) גמ' מתקיף לה רב
שכר בצפרא וכסא בפניא וסמיך
דברים נאמרו בכוס של ברכה וחשיב
רב ניסים גאון
וכי מה בין זה למי צבע ג) דתנן רבי יוסי
כהנא וכי מה כצ"ל ותיבת
עלייהו: אכל גרוגרות. של תרומה
חי ותירץ רש"י דחי דקאמר היינו
פשיטא נמחק: (ב) רש"י
שכר מערבין בו ופוסל את
אומר מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת
ג
ד"ה דלא אבציל זירתא
בשוגג: בזוזא. בשוה זוז: וקא משלם
שיתננו חי בכוס ואחר כך ימזוג
המקוה בג' לוגין. עיקר
לוגין אמרי התם מיא דצבעא מיקרי הכא
שלא גדל לזרת בבצל ועוד
דיליה במסכת מקואות. ר'
ליה. תמרים היקרים מגרוגרות ולא
לאפוקי שלא ימזגנו בכוס זה ויתננו
❖
יש להן ארס הס"ד:
אליעזר אומר רביעית מים
שיכרא איקרי ובכמה מערבין סבר רב
שילם לו לפי מדה אלא לפי דמים:
בכוס אחר שמברך עליו ור"ת מפרש
שאובין [בתחילה פוסלין
אחא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף
את המקוה ושלשת לוגין
אלמא תמרים עדיפי. ותנן לעילנ) גבי עני
דחי היינו מזוג ולא מזוג דאמר
על פני המים וחכמים
בגורן קב גרוגרות ואמר רב וכן לעירוב גליון הש"ס
בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף
למימר בתרין רבעי שכרא ד) כדתנן ד המוציא
אומרים] בין בתחילה בין
וכ"ש תמרים דודאי סגי להו בהכי: א"ל
ע.) אינו חייב עד שישתה יין חי
גמ' דלא אבציל זירתא.
בסוף שיעורן בג' לוגין.
יין כדי מזיגת הכוס ותני עלה כדי מזיגת
עיין תי"ט פ"ז מ"ד דשבת:
ובמסכת עדויות בפרק א'
אביי. מהא לא תשמע דתמרים עדיפי
ומוקי לה במזוג ולא מזוג ונותן בו
כוס יפה מאי כוס יפה כוס של ברכה
שם אבציל. בתוס' חולין
העידו מפי שמעיה
לעולם גרוגרות עדיפי ולפי דמים
קצת מים בתחילת הברכה ובברכת
נט ע"ב ד"ה והרי היה
ואבטליון ששלושת לוגין
ואמר ר"נ אמר רבה בר אבוה כוס של
משלם ומאי ברכה דקפיץ עליה זבינא
הארץ מוסיף עליו מים עד שיהא
להם הגירסא כאן אפציל
מים שאובין פוסלין
ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי
❖
וכתבו דהוי כמו אבציל:
המקוה, ואיתה בגמ'
לוקחים ולענין עירוב בעינן טפי
מזוג כראוי כדאמר בפ' ג' שאכלו
ביציאות השבת. תרין כוני
שימזגנו ויעמוד על רביעית וכדרבא ה) דאמר
מקב: שתיתא. מאכל שעושין מקמח
(ברכות נא.) שמוסיף בברכת הארץ
.היא שמה שלמידה,
רבא כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא
קלי שנתייבש בתנור ונותנין דבש מוסף רש"י
והיינו מים ולא כמו שפירש שם
ואיתה בכתובות בפרק
אלמנה ניזונת, באתרא
לתוך התבשיל: שרגושי. תרוודין:
לאו חמרא הוא וקתני סיפא ושאר כל
בקונט' שמוסיף יין ובני נרבונה
המוציא יין. חי, כדי
דכיילי בכנא כנא כונא
כיסני. קליות: בוני. מדות:
מפרשים דחי קאי אכוס ולאפוקי כוס
❖
המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית
מזיגת הכוס. כשיעור
בפרוטה.
מחשבתא. דאגה: כבויי דרעייתא
שנותנין יין חי לתוך כוס
שבור דכולהו עשרה דברים קאי
מדהתם על חד ארבע הכא נמי על חד
להוסיף עליו מים כהלכתו
דניסן. צפיעי בקר: סוגייני דערבתא.
אכוס ושייך חי בכוס כדאמר (ב"ק
ארבע ולא היא התם הוא דבציר מהכי
ולמזוג אותו בהן
(שבת
רבינו חננאל
קיסמין של ערבה: ונכבביה. יעשה
נד.) שבירתן זו היא מיתתן ובפרק
עו:). כוס של ברכה.
לא חשיב אבל הכא לא דעבידי אינשי
ו)
ה
ברכת המזון שהצריכו
מהן גחלת ויצלה בהן אותו בשר
דלא אפציל זיתא (זיתא).
בתרא דמכות (דף טז:) אמר ריסק
דשתו כסא בצפרא וכסא בפניא וסמכי
חכמים ליפותו כדאמרינן
אבל אפציל לית לן
וניכול: חמרא מרקא. יין מזוג:
ט' נמלין ואחד חי ר"ל אותו חי שלם ע):
א)
בברכות (נא.) עיטור
בה. פי' נחש של
ויעמוד על רביעית. נראה כמו
עילויהו תמרים בכמה אמר רב יוסף תמרים
כדי לאכול בו. כל שהוא לפתן שיעורו
ו
ועיטוף הדחה ושטיפה חי
בצל העמוד שבתוכו
ומלא, צריך שיהא בו
בקב אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא
שמתעגל בראשו כמין
כדי לאכול בו ללפת בו את הפת מזון ב'
שפי' רש"י בהמוציא (שבת
ז)
רובע רביעית. יין חי
גבעול ומתקבץ בו זרע
סעודות: כדי לאכול הימנו. שיהו
דף עו:) דכוס של ברכה צריך שיהא
אכל גרוגרות ושילם תמרים תבא עליו
רובע של רביעית הלוג,
הבצל, אותו העמוד נקרא
כל שתי הסעודות ממנו:
בשר חי.
בה רובע רביעית הלוג כדי שימזגנו
כדי שימזגנו. במים,
נחש של בצל. א"ר זירא
ברכה היכי דמי אילימא לפי דמים דאכל
ויעמוד על רביעית.
אמר שמואל שכר מערבין
אינו לפתן ובעינן כדי לאכול ממנו:
ויעמוד על רביעית הלוג ולא כטועים
מיניה בזוזא וקא משלם ליה בזוזא מאי
הלוג (שבת ע:). אכל
בו ופוסל את המקוה בג'
בשר צלי. פליגי ביה אי הוי ליפתן
שמפרשים רובע רביעית הקב דהיינו
גרוגרות. תאנים יבשים,
לוגין. ואתקיף רב כהנא
תבא עליו ברכה בזוזא אכל בזוזא קא
אי לא: טבהקי. חתיכות: בגדי עניים.
רביעית הלוג כדי שימזגנו ויעמוד
ושילם תמרים. חשובים
עליה הא פשיטא, מ"ש
משלם אלא לאו לפי מדה דאכל מיניה
מתאנים ודמיהם מרובים
ממי צבע דתנן ר' יוסי
שלש על שלש מקבלין טומאה לעניים:
על רביעית הקב דהיינו לוג דהא
(פסחים לב.). שתיתא.
אומר מי צבע פוסלין את
גריוא דגרוגרות דשויא זוזא וקא משלם ליה
בגדי עשירים. שלשה על שלשה
בנזיר בפרק שלשה מינים (דף לח.)
מאכל העשוי מקמח קליות
המקוה בג' לוגין. ומשני
גריוא דתמרים דשוי ארבעה וקתני תבא
מקבלין טומאה אף לעשירים:
שנתיבשו בתנור בעוד
חשיב הך דשאר משקין ברביעית
איצטריך משום דהני מיא
שהשבלים לחים (ברכות
דצבעא מיקרו והמים
עליו ברכה אלמא תמרים עדיפי אמר ליה
דמייתי הכא ומשמע הכא ובהמוציא
ה"ג
. כסאני מעלו
פוסלין שהן שאובין,
לח.)
(שבת דף עו.) דהיינו שיעור כוס
אביי לעולם דאכל מיניה בזוזא וקא משלם בזוזא ומאי תבא עליו ברכה
לליבא. קליות יפין ללב
אבל הא שיכרא מיקרי.
❖
(ברכות מא:).
יפה אחר מזיגתו והנהו דחשיב בנזיר
שיעור שיכרא לעירוב
דאכל מיניה מידי דלא קפיץ עליה זבינא וקא משלם ליה מידי דקפיץ עליה
בכמה. ואתינן למימר
הוי רביעית הלוג מדחשיב רביעית
זבינא שתיתא אמר רב אחא בר פנחס תרי שרגושי כיסאני אמר אביי תרי
תרי ריבעי שיכרא, שאם
ח)
שמן לנזיר דיליף מקרא בהתודה דהוי
תמזגם יעמוד בשני לוגין
רבינו חננאל (המשך)
בוני דפומבדיתא אמר אביי אמרה לי אם הני כסאני מעלו לליבא ומבטלי
ט)
על חד תמניא. בהוצאת
חצי שיעור של תודה ותנן בפ' שתי
מחשבתא ואמר אביי אמרה לי אם האי מאן דאית ליה חולשא דליבא
עליו ברכה, ונדחת זו
שבת, פי' בהוצאת
מדות (מנחות דף פח:) חצי לוג שמן
הראייה שלו. פי' שתיתא.
שבת המוציא רובע
לייתי בישרא דאטמא ימינא דדיכרא ולייתי כבויי דרעיתא דניסן ואי ליכא
לתודה ועוד תני התם ז' מדות של
אטויק. תרין שרגושי,
רביעית [חייב] נמצא
הן מידות קטנות אינן
שתי רביעיות של עירוב
כבויי דרעיתא לייתי סוגייני דערבתא וניכבביה וניכול ונשתי בתריה חמרא
לח היו במקדש רביעית הלוג מה היא
ידועות עכשיו. כיסאני
שמונה חלקים כהוצאת
משמשת רביעית מים למצורע רביעית
מרקא: אמר רב יהודה אמר שמואל כל שהוא ליפתן כדי לאכול בו כל
ז
תרי כוני. כוני נמי מידות
שבת, דתנן המוציא יין
שמן לנזיר וחשיב נמי רביעית דם
הן, כדגרסינן בכתובות
כדי מזיגת כוס, ואוקימנא
שאינו ליפתן כדי לאכול הימנו בשר חי כדי לאכול הימנו בשר צלי רבה
פרק [אלמנה ניזונית ב) ]
בכוס של ברכה. ואמרינן
מטמא באהל דהיינו רביעית הלוג
אמר כדי לאכול בו ורב יוסף אמר כדי לאכול הימנו אמר רב יוסף מנא
ח
כונא בפרוטה. ואינון
כוס של ברכה צריך
כדמשמע בפרק כ"ג בנזיר (דף נג.)
מיני תרוגימא. כדתניא
שיהא בו רובע רביעית
אמינא לה דהני פרסאי אכלי י) טבהקי בלא נהמא אמר ליה אביי כ) ופרסאי
דאמר חצי קב עצמות וחצי לוג
בתוספתא בברכות הביאו
כדי שימזגנו ויעמוד על
הוו רובא דעלמא והתנן בגדי עניים לעניים בגדי עשירים לעשירים
ל)
מ)
ט
י
לפניו מיני תרוגימא
רביעית. כדרבא דאמר כל
דם לכל רובע קב עצמות ורביעית
מברך עליהן בורא מיני
חמרא דלא דרי (מקבל)
אבל
דם לא לכל ופריך נמי התם ותו
כסנין. פי' (עובדא)
על חד תלת מיא לאו
ליכא והאיכא מי רביעית נוטלין מהן לידים והיינו מי רביעית הלוג כדמוכח במס' ידים (פ"א מ"א): כל חמרא דלא דרי על חד תלת.
[בשרא] דאטמא אבר
חמרא הוא. וקתני סיפא
הירך. חמרא מרקא.
ושאר המשקין ברביעית.
והא דאמר בדיני ממונות (סנהדרין דף לז.) אל יחסר המזג שאם נצרך אחד מהם לצאת רואין אם יש שם כ"ג דמשמע דמזוג הוי שני חלקים
השוקט על שמריו
ומדהתם על חד ארבעה
מים אומר ר"י דקרא איירי ביין השרוני דהוי ב' חלקים מים דליכא לאוקמא קרא בסתם מזוג רביעית דסנהדרין למאי חזי אבל שליש חזי
כדכתיב ולא הורק מכלי
הכא נמי על חד ארבעה,
לדיני נפשות ליהוי סנהדרי קטנה : אלמא תמרים עדיפי. ואם תאמר כיון דעדיפן דילמא לא בעינן קב ויש לומר דמייתי ראיה
אל כלי. אמר רב
דאינון תמניא רביעיות
פ)
דיותר מקב לא בעי: בגדי עניים. דווקא בטומאת מדרס יש חילוק בין עניים לעשירים דביחוד תליא מילתא ואין דרך עשיר לייחד פחות
יהוד' אמר שמואל כל
בשני לוגין. ולא היא
דבר שהוא (לא) לפתן
התם בציר מהכי, מרובע
משלשה על שלשה טפחים ואם ייחד בטלה דעתו אבל בטומאת מת אין חילוק ואף לעשירים הוי בשלש על שלש דבפרק במה מדליקין
לאחר, כדי לאכול בו
רביעית, לא חשיב. אבל
ב' סעודות. וכל הנאכל
הכא גבי עירוב עבידי
(שבת דף כו:) תניא שלש על שלש מניין תלמוד לומר והבגד ולא מפליג בין עניים לעשירים ועוד דבמסכת כלים פרק כ"ז (משנה ב) תנן
כמות שהוא כדי לאכול
אינשי (רשותא) [דשתו]
דבגד מטמא שלשה על שלשה למדרס ושלש על שלש למת ועל כרחך בעשירים מיירי דבעניים תנן פכ"ח (משנה ח) בגדי עניים אף
הימנו, שתי סעודות. בשר
כסא דשיכרא בצפרא,
על פי שאין בהם שלשה על שלשה טמאין מדרס כך פר"ת ודלא כפ"ה דסוף כירה (שבת דף מז.) שלש על שלש לא מטמא ביד עשיר כלל:
חי כדי לאכול הימנו,
דהוא רביעית מזוג, וכסא
שתי סעודות. בשר צלי
דשיכרא בפניא וסמכי
רבה אמר כדי לאכול בו. רב יוסף אמר כדי לאכול ממנו, דהא פרסאי [אכלי] טבהקי. פי' בשר צלי, בלא נהמא. ואקשי
עלווייהו. תמרים בכמה, אמר רב יוסף קב. דייק רב יוסף מיהא דתניא אין פוחתין לעני בגורן מקב גרוגרות. ואמר
עליה אביי ופרסאי הוו רובה דעלמא. כלומר מפני שהפרסיים אוכלין בשר צלי בלא פת נעשה לעולם כולו כמותם.
רב וכן לעירוב. וסבר תמרי דעדיפי הן לא כל שכן. ומנא אמינא לה, דתניא אכל גרוגרות ושילם תמרין
תבא
א) נראה שחסר בדברי רבינו וצ"ל ת"ר לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו פי' נחש וכו'. ב) דף צט: בונא בונא.