לא:
בכל
מערבין
פרק
שלישי
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רשב"א
אכסניא. חיילות מלכי ישראל שמטילין אותן על בני העיר לזונן והוו
גריס מכל מתנותיכם תרימו. דאיירי בתרומה גדולה
(ד)
נו א מיי' פ"ג מהל' תרומות
א) [ברכות מז.] שבת קכז:
להו כעניים שהרי אינן בבתיהן: שהקדימו בשבלין. לתרומה גדולה
הל' יג טור י"ד סימן
פסחים לה: ביצה יג:,
אבל מכל מעשרותיכם תרימו בתרומת מעשר קמיירי:
כ)
ב) תמורה ה:, ג) [כסף שאין
ומה
שלא:
דמן התורה התרומה קודמת למעשר דראשית קראה רחמנאט) ומן
ראית. מפרש ריב"א מה ראית לחלק בין הקדימו בכרי
נז ב ג מיי' פ"ו מהל'
עליו צורה מלשון סומא שאין לו
המותר הוא נותן מעשר ראשון ללוי ועכשיו הערים הלוי וקדמו
להקדימו בשבלין אימא בהקדימו בכרי נמי פטור מתרומה
עינים. ערוך], ד) [ב"מ מז:],
עירובין הלכה כב סמג
ה) [עי' בתוספות שבת קכח.
עשין א טוש"ע א"ח סימן תט
כדי שלא יחסרנו כהן אחד מנ'
גדולה הואיל ולא הוקבע עדיין למעשר
ד"ה ונתן], ו) [לקמן סא:],
סעיף ח:
במעשר: מכל מעשרותיכם. בלוים
וקרא דמכל מתנותיכם אתי לחיובי
ואת אכסניא (א) דמאי אמר רב הונא תנא בית
נח ד מיי' פ"א מהל'
ז) [נזיר יב. גיטין סד. חולין יב.],
כתיב: תרימו את (ג) כל תרומת ה'.
בראה פני הבית אבל לא יתכן לפרש
ח) [מעילה כא. ע"ש],
עירובין הלכה טז סמג
שמאי אומרים אין מאכילין את העניים דמאי
ט) [דברים יח], י) [ד"ז שייך
שם טוש"ע א"ח סי' שסו
אפילו תרומה גדולה: ומה ראית.
האי ומה ראית נימא איפכא לחייב
ובית הלל אומרים מאכילין את העניים דמאי:
לעיל במשנה], כ) צ"ל אשר
סעיף [ג] י:
דמוקמת קרא דחיוב בהקדימו בכרי
הקדימו בשבלין ולפטור הקדימו
נט ה ו מיי' פ"ו שם הלכה
תקחו, ל) בס"א: לו, מ) [ע"ש
ובמעשר ראשון שנטלה כו': פשיטא לא
❖
וקרא דפטור בהקדימו בשבלים:
בכרי דאין זו סברא:
כב סמג שם טוש"ע א"ח
כא. בתוס' ד"ה נתנו וכו'],
צריכא שהקדימו בשבלין ונטלה ממנו
וקא משמע לן דאין חומש מעכב.
סימן תט סעיף ח:
האי. הקדימו בכרי אידגן וכיון
ס ז מיי' פ"ד מהלכות
תרומת מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדולה
דנקרא דגן נעשה טבל לתרומה
וא"ת אמאי לא פשיט מהכא
❖
תרומות הלכה ו:
תורה אור השלם
וכדר' אבהו אמר ריש לקיש דאמר ר' אבהו
כדכתיב (דברים יח) ראשית דגנך:
בפרק הזהב (ב"מ דף נד.) דאין החומש
1. וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר
והאי לא אידגן. וכי שקליה לוי עדיין
אמר ריש לקיש מעשר ראשון שהקדימו
מעכב וי"ל משום דאיכא למידחי
א) א
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ
מוסף רש"י
לא היה טבול לתרומה: ולא במעשר
ולאוקומי כשנתן החומש ואף על גב
בשבלין פטור מתרומה גדולה שנאמר
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
ראשון שלא נטלה תרומתו. קס"ד
ואת אכסניא. חיילות של
דמילתא דפשיטא היא אגב מעשר
הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם
והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן
1
מלכי ישראל המוטלין על בני
מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם
בתרומת מעשר קאמר וקא פריך
ראשון נקט מעשר שני:
המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא
העיירות לזונן, להגין עליהם
מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְיָ מַעֲשֵׂר מִן
שפדאו
פשיטא: לא נצרכה שהקדימו בכרי.
על גב אסימון. פ"ה
מאויביהם וישראלים הן והרי
הַמַּעֲשֵׂר: במדבר יח כו
תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר א"ל
2. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם
והא תרומה דקאמר היינו תרומה
הן כעניים הואיל ואינן
מעה בלא צורה והא
רב פפא לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי
במקומן (פסחים לה: וכעי"ז
ב)
תְּרוּמַת יְיָ מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם
גדולה דחזי לאפרושי מיניה מקמי
דמחללין מעשר שני על אסימון לר'
אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי
ברכות מז. ושבת קכז: וסוכה
נמי א"ל עליך אמר קרא מכל מעשרותיכם
דליפרשי מעשר מיניה קאמר:
דוסא טפי ממעות הניתנין לסימן
(ב) 2
לה:). ובמעשר ראשון
יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת
שנטלה כו' פשיטא. קס"ד
תרימו את כל תרומת ה' ומה ראית האי אידגן
כדאמר ליה רב פפא לאביי. לעיל
לבית המרחץ בפרק הזהב (ב"מ
תְּרוּמַת יְיָ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
תרומת מעשר שהלוי נותן
במדבר יח כח
בשמעתין: אסימון. מעה בלא צורה.
דף מז:) היינו משום דאסימון עשוי
והאי לא אידגן: ובמעשר שני והקדש שנפדו:
3. וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ
לכהן, וכ"ש תרומה גדולה
פלטו"ן בלע"ז: ונתן הכסף. במקדיש
במשקל ורוחב כראוי ואינו מחוסר
שיש על ישראל להפריש
פשיטא לא צריכא שנתן את הקרן ולא נתן
הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל
והפרישו קודם שנתן המעשר
שדהו כתיב ויסף חמישית כסף ערכך
אלא צורה ובדבר קל יטביעו כמה
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
את החומש וקמ"ל דאין החומש מעכב:
❖
ללוי (שבת קכז:). שהקדימו
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: דברים יד כה
(ויקרא כז): מתני' שאינו מודה
מהם וקשה לר"ת דבפרק במה אשה
בשבלין. ישראל היה לו
אבל לא בטבל: פשיטא לא צריכא בטבל
גמ'
בעירוב. כותי:
גובה את
אמר אי משום צורתא
להפריש תרומה גדולה תחלה,
(שבת דף סה.)
טבול מדרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו
דכתיב (שמות כב) מלאתך
העירוב. מבני חצר ומערב עליהם:
ליעבד לה פולסא משמע דיש עליו
הגהות הב"ח
ודמעך לא תאחר, מלאתך אלו
נקוב: ולא במעשר ראשון שלא נטלה
עירובי חצירות. דערובי רשותייהו
צורה ובהזהב אמר מאי אסימון
(א) גמ' ואת האכסניא
בכורים, מכאן שהמקדים
תרומתו: פשיטא לא צריכא שהקדימו בכרי
בעלמא הוא הלכך ממילא מיערב
פולסא וי"ל לפ"ה דקרי אסימון לכל
דמאי ואמר רב הונא:
תרומה לבכורים לוקה, ודמעך
(ב) שם אמר קרא תרימו
זו תרומה, שאם הקדים
ואע"ג דאין מעשה הקטן כלום לא
ונטלה ממנו תרומת מעשר ולא נטלה ממנו
דבר שאינו עשוי כהלכתו או של
את תרומת ה' מכל
מעשר לתרומה לוקה, והני
איכפת לן כדתנן לקמן (דף עא.) בעל
כסף ואין עליו צורה או של עץ
תרומה גדולה מהו דתימא כדאמר ליה רב
מעשרותיכם ומה ראית:
מילי משנתמרח בכרי לוקה
(ג) רש"י ד"ה מכל וכו'
הבית שהיה שותף עם שכיניו א"צ
אם הקדים מעשר לתרומה,
ויש עליו צורה:
פפא לאביי קמ"ל כדשני ליה: ולא במעשר
בשבלים אינו לוקה ונתן הכסף וקם לו. ואף על גב
אבל הקדים מעשר לתרומה
בלוים כתיב תרימו תרומת ה'
לערב אבל עירובי תחומין אקנויי
שני והקדש שלא נפדו: פשיטא לא צריכא
מכל מעשרותיכם אפילו
(שבת
שביתה הוא וקטן לא אלים למיקני:
דבעלמא שוה כסף ככסף
תרומה גדולה: (ד) תוס'
קכז:) ולוי קדם את הכהן ונטל
שפדאן ולא פדאן כהלכתן מעשר שפדאו
מעשר בשבלים קודם שנטל
ד"ה רשב"א גריס צריך
לקבל הימנו. קודם שיגיע שם
הכא איכא מיעוטא דדרשינן האי
י)
להתחיל תרימו את תרומת
על גב אסימון ורחמנא אמר וצרת הכסף
כהן תרומה גדולה, נמצאת
ג)
3
והמקבלו עירב עליו: דילמא לא
קרא בכלל ופרט וכלל וכן משמע
ה' רשב"א גריס וכו' מכל
תרומה גדולה של כהן בתוך
כסף שיש עליו צורה הקדש שחיללו על
ממטי ליה. קטן עד לידו של מקבל:
ד)
בבכורות דתנן בפרק יש בכור (דף
המעשר הזה אחד מחמישים
מעשרותיכם בתרומת כצ"ל
שבו לבד מתרומת מעשר שעל
ותיבת תרימו נמחק:
גב קרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו:
בעומד ורואהו. עד שמוליכו: ודלמא
נא.) אין פודין לא בעבדים כו' ולא
ה)
(ה) ד"ה והיכא וכו' דלא
הלוי להפריש תרומה ממעשרו
מתני' השולח עירובו ביד חרש שוטה
ההוא לא שקיל מיניה. ולא מערב
בהקדשות ומפרש בגמרא ולא הקדש
ב
(ברכות מז.). וכדר' אבהו.
אלימי למיקני שביתה
❖
ליה אף על פי שהבטיחו: קוף ופיל
בכל אלו וגבי בכור דריש בכלל
אשמעינן מתניתין דהכי הוא
והשתא:
וקטן או ביד ו) מי שאינו מודה בעירוב אינו
כדר' אבהו דפטר ליה ללוי
פעמים שהן מלומדים: בשל תורה
ופרט וא"ת דאמרינן במעילה (דף
עירוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה
מתרומה גדולה שבו (שם).
כלומר לא סמכינן
אין חזקה כו'.
יד.) בונין בחול ואח"כ מקדישין
עירוב: גמ' וקטן לא והאמר רב הונא קטן
מעשר ראשון שהקדימו
גליון הש"ס
אחזקה עד דחזינן דעבד:
אלמא מחללין מעות הקדש על הבנין
בשבלין פטור מתרומה
גובה את העירוב לא קשיא כאן בעירובי
תוס' ד"ה כאן. ואע"ג
ג
גדולה. שהיה לו לכהן ליטול
וי"ל דלענין זה חשיב תלוש ולבסוף
בשל
תרומה גדולה תחילה, שהרי
דבפ"ק דפסחים. בחי' כתבתי
תחומין כאן ד בעירובי חצירות: או ביד מי
חברו תלוש אי נמי התם חשיב תלוש
קראה ראשית, והלוי אחריו
לתמוה דהתם מעידים שבדקו
שאינו מודה בעירוב: מאן אמר רב חסדא כותאי: ואם אמר לאחר לקבלו
מעשר במה שמשייר, וזה
ומאמינים להם בדרבנן וה"נ
טפי כיון דאי לא קדיש עומד לתלישה:
כאן בעירובי תחומין. פ"ה עירובי
שנטל מעשר תחילה ונמצא
י"ל דאם באו ואמרו הנחנו
הימנו הרי זה עירוב: וליחוש דילמא לא ממטי ליה כדאמר רב חסדא
שלא הורמה תרומה גדולה
העירוב נאמנים אבל הכא הא
תחומין אקנויי שביתה הוא
בעומד ורואהו ה"נ בעומד ורואהו וליחוש דילמא לא שקיל מיניה
ממעשרו, וישראל לא יתן לכהן
לא מיירי מזו אלא ששלחם
ה
אלא אחד מחמישים במה
לערב דבזה אפי' בשולח לגדול
וקטן לא אלים למיקני. וקשה דבפרק
כדאמר רב יחיאל חזקה שליח עושה שליחותו הכא נמי חזקה שליח
ז)
שמשייר, נמצא כהן מפסיד,
צריכים לבא עליה מדין חזקה
בתרא דמעילה (דף כא.) אמר גבי
עושה שליחותו והיכא איתמר דרב חסדא ורב יחיאל אהא אתמר דתניא
פטור הלוי מתרומה גדולה
שליח עושה שליחותו והך
שלח ביד חרש שוטה וקטן עשה
חזקה לא אמרינן בקטן וצע"ג:
שבמעשר זה (ביצה יג: וכעי"ז
נתנו לפיל והוליכו לקוף והוליכו אין זה עירוב ואם אמר לאחר לקבלו
ח) ו
תוס' ד"ה והיכא. וברייתא
פסחים לה: ותמורה ה:).
שליחותו בעל הבית מעל ופריך והא
שנאמר והרמותם ממנו
דמעילה וכו'. לא הוו צריכי
הימנו הרי זה
עירוב ודילמא לא ממטי ליה אמר רב חסדא בעומד
לאו בני שליחות נינהו ומשני עשאוהו
תרומת ה'. בלויים כתיב גבי
לזה כיון דעל מתניתין לחוד לא
ורואהו ודילמא
לא
מקבל ליה מיניה אמר
רב יחיאל חזקה שליח עושה
כההיא דנתנו על הפיל והוליכו על
צריך לשנויי רק מכח צרוף
תרומת מעשר (שבת קכז:)
ברייתא דמעילה מש"ה דייקי
ופירש ומה היא התרומה,
שליחותו אמר
רב נחמן בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו
הקוף והוליכו הרי זה עירוב אלמא
ז
יותר על הך ברייתא לחודיה.
מעשר מן המעשר (ביצה יג:).
איתעביד שליחותייהו הכא נמי
בשל
אי הכי אפילו הקדימו.
מ"ש במהרש"א לא ידענא
איתעביד שליחותייהו אלמא אפילו
לתרומה, בכרי. משנתמרח,
וכו'. בעניי לא ידענא מאי
קושיא הא י"ל דזהו מפשט
נפטר לוי מהאי קרא (שם).
על הקוף ופיל הרי זה עירוב ועוד לפירושו משמע דאי הוה אלים למיקני הוה מהימני ליה והוי עירוב וא"כ היכי פריך בסמוך ודילמא
עליך אמר קרא. שלא
פשיטא להש"ס דקוף ופיל לא
לא ממטי ודלמא לא שקיל מיניה דכיון דמהימני ליה ממטי ליה ואי לא שקלי מיניה יחזור לכן נראה לפרש דעירובי תחומין הואיל ואסמכוה
❖
תאמר כן (שם). מכל
מהימני:
אקרא חמירי ולא הימנוהו רבנן ולא הוי עירוב אם לא בעומד ורואהו וההיא דמעילה דנתנו על הקוף דהוי עירוב מיירי נמי בעומד
מעשרותיכם תרימו את
כל תרומת ה'. בפרשת
ורואהו דכשאינו עומד ורואהו לא הוי עירוב כדתניא בשמעתין נתנו לקוף והוליכו אין זה עירוב ולכך קתני במעילה על הקוף משמע
לויים כתיב ואל הלויים תדבר,
לעזי רש"י
דאינו סומך על חכמתו והכא בשמעתין קתני לקוף משמע דסומך עליהם $ ואף על גב דבפ"ק דפסחים (דף ד:) אמר גבי בדיקת חמץ
וכתיב בהאי קרא את כל
תרומת ה', כל צד תרומה שבו
המנינהו רבנן בדרבנן היינו בבית שלהם דרמי עלייהו אבל שליחות איכא למימר דמייאשי וכעין זה פ"ה לקמן גבי חזקה על חבר
פלטו"ן [פלדו"ן]. עשת,
חייבים להפריש (ברכות מז:)
גולם (חתיכת מתכת לפני
ובירושלמי נמי מחלק בין אמר צא וערב בין אמר צא ואערב לך:
❖
שאם הקדים לוי את הכהן
שהוטבעה בה צורת מטבע).
וליחוש
דילמא לא שקיל מיניה כדאמר רב יחיאל. וא"ת מאי קא פריך ומאי קא משני הא מדיוקא דמתני' שמעינן דחזקה שליח
בכרי וקבל מעשרותיו קודם
שיטול כהן תרומה גדולה מן
עושה שליחותו דקתני ביד חרש שוטה וקטן אין זה עירוב הא ביד פיקח הרי זה עירוב וי"ל דהתם סומך עליו
הכרי, צריך להפריש הלוי מן
רבינו חננאל
לגמרי אבל הכא שאמר להם ל) לקבל מהם דלא סמיך עליו בכל השליחות ממנע ולא עביד משום הכי פריך ומשני דאפילו הכי
המעשר תחלה אחד מחמישים
חזקה שליח עושה שליחותו: והיכא איתמר דרב חסדא וכו'. וא"ת אמאי לא איתמר מילתייהו אמתניתין דהכי נמי צריך לשנויי
לתרומה גדולה, ויחזור ויפריש
ובמעשר ראשון. כר'א) וכבר
תרומת מעשר (במדבר יח
פירשנוה. השולח עירובו ביד
אמתניתין י"ל דס"ל דטעם דמתניתין דאין זה עירוב לאו משום דלא מהימני אלא משום דלא אלימי למיקני תחומין והשתא לא קשה
(ה)
כט). ומה ראית. אימא
חרש שוטה וקטן אינו עירוב.
מידי אמתניתין דמהימני להו $ וברייתא דמעילה מ) דקתני אפי' לפיל הוי עירוב לא שמיע להו ומתניתין דמעילה איכא לשנויי
איפכא (ביצה יג:). האי
אוקימנא בעירובי תחומין, אבל
שינויא אחרינא דמשני התם דעשאוהו כמעטן של זיתים דהא דניחא ליה חשיב כמעשה:
אידגן. משעה שנתמרח בכרי
בעירובי חצירות קיימא לן כרב
נעשה דגן וכיון דאיקרי דגן
הונא דאמר קטן גובה את
חלה עליו רשות כהן תחלה, דכתיב ראשית דגנך תתן לו (ברכות מז:) הלכך כי שקלה לוי בעי אהדורי לכהן תרי ממאה שבו ברישא
העירוב. מאן אינון שאינן מודים בעירוב אמר רב חסדא כותאי. אם אמר לאחר לקבלו ממנו, ועומד ורואהו כדרב חסדא עד שמגיע
והדר אחד מעשרה (שבת קכז:) והאי לא אידגן. בשבלים לא אידגן ולא חלה עליו רשות כהן (ברכות מז:). ולא נתן את החומש.
אצלו הרי זה עירוב. ואקשינ' ודילמא האי לא קביל מיניה. ושנינן חזקת שליח עושה שליחותו. וזה כיון שאמר לו לקבלו ממנו ונתרצה
מעשר שני והקדש אם הבעלים פודין אותו מוסיפין חומש (שם). ולא במעשר ראשון וכו' פשיטא. דהיינו טבל (שם).
לקבלו חזקה שקיבל כדרב יחיאל. האי דרב חסדא ורב יחיאל אהא איתמר, דתניא נתנו לפיל או לקוף והוליכו אינו עירוב, ואם
שהקדימו בכרי. לאחר שנתמרח והוקבע לתרומה מן התורה קדם לוי את הכהן ונטל מעשר ראשון תחלה, ואחד מחמישים שבו
אמר לאחר לקבלו ממנו [הרי זה עירוב]. ב) ודילמא לא מקביל ליה. אמר רב יחיאל חזקת שליח עושה שליחותו ומקבלו.
היה ראוי לתרומה גדולה לכהן, ושלא נטלה תרומתו דקתני לאו תרומת מעשר קאמר אלא תרומה גדולה (שם). כדאמר ליה רב
פפא לאביי. לעיל אי הכי אפילו הקדימו בכרי (שם). אסימון. כסף שלא נקבע בו צורה וקורין לו פלאזו"ן בלע"ז (שם). חזקה
א) אולי צ"ל כר"א אמר ר"ל שהקדימו בשיבולין וכבר פירשנוה כצ"ל ואולי פירש כן בפ"ו על ברכות דף מ"ז ע"ב. ב) צ"ל ודילמא לא ממטי
שליח עושה שליחותו. כל השלוחין עושין שליחותן ומחזקינן להו בכך, מאחר שנתרצו בשליחותם (חולין יב.).
ליה אמר רב חסדא בעומד ורואהו.