בכל
מערבין פרק
שלישי עירובין
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
בשל סופרים. סמכינן אחזקת שליח דאי נמי לא עביד לא חמיר
ששת אמר חזקה שליח עושה שליחותו. הרב רבינו שמשון
סא א מיי' פ"י מהל'
א) מנחות סח., ב) [ר"ה ל.
איסורא כגון עירובי תחומין: הרחוקין. מירושלים שאינן יודעין אם
מנחות סח. סוכה מא.],
מאכלות אסורות
מפולירר"א פוסק כרב ששת דבה"ג פוסק דהלכה כרב נחמן
ג) [הא דהכא דוקא לערב
הלכה ב:
עדיין קרב העומר מותרין מחצות היום. אלמא סמכינן אכהנים שהן
בדיני וכרב ששת באיסורי ולר"ת נראה דהכא הלכה כרב נחמן
סב ב מיי' פ"א מהל'
ולעיל גבי עומר שרי מחצות
שלוחינו ועבדי שליחותייהו ומקרבי ליה: התם כדקתני טעמא כו'.
דבפ' התקבל (גיטין דף סד.)
אמר בעל אמר לגירושין ושליש אמר מחוסרי כפרה הלכה
עי' תוס' חגיגה כא. ד"ה
האונן וכו' ותוס' זבחים צח:
יב:
ואבי דינא סמכינן אבל אשליח
לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד
ד"ה טבול], ד) פסחים צ:,
ג [מיי' שם]:
בעלמא לא: שליח כולי יומא. נטריה
אין דבר שבערוה פחות משנים ופריך
בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו ורב
סג ד ה מיי' פ"י מהל'
ה) [לעיל ל: וש"נ],
ומכי מטא לאורתא סמכינן עליה
❖
מהא דאמר האומר לחבירו צא וקדש מעשר הלכה י:
ו) [פסחים ט. וש"נ],
ששת אמר אחד זה ואחד זה חזקה שליח
ז) [מנחותכז: ע"ש],ח)[צ"ל
דודאי לא עבר היום עד ששמר
לי אשה סתם אסור בכל הנשים
(ב)
עושה שליחותו א"ר ששת מנא אמינא לה
❖
לא יאמר],
הבטחתו: מעות. דמי שתי תורים:
שבעולם אלמא חזקה שליח עושה
דתנן א) א משקרב העומר הותר החדש מיד
רב ניסים גאון
ונותנת בשופר. שכתוב עליו קינין
שליחותו ומשני ה"מ לחומרא אבל
והרחוקים מותרים מחצות היום ואילך והא
ב)
האשה שיש עליה לידה או
ששם נותנין מעות קיני חובה כדתנן
לקולא לא ובפ"ק דחולין (דף יב.) נמי
הגהות הב"ח
זיבה מביאה מעות ונותנת
חדש דאורייתא הוא וקתני הרחוקים מותרין
בשקלים (פ"ו משנה ה) י"ג שופרות
מסיק לעולם אין חזקה שליח עושה
(א) רש"י ד"ה אבל אמר
בשופר. פי' שופר האמור
מחצות היום ואילך לאו משום חזקה שליח
כו': וטובלת. דתנן (חגיגה דף כא.)
שליחותו והאומר לשלוחו צא ותרום לי
וכו' לעשרן ודאי אלא דמאי
כאן היא תיבה שמקבצין
דהא אמרינן שמא
לתוכה מעות שלקינין.
האונן והמחוסר כפורים צריכין
עושה שליחותו ורב נחמן התם כדקתני טעמא
והלך ומצא תרום אין חזקתו תרום
הנותן עישר אלא
כמפורש במס' שקלים י"ג
טבילה לקודש: ואוכלת בקדשים
דילמא איניש אחרינא שמע ותרם
לפי שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו ואיכא
יפריש ויאכל הוא:
שופרות היו במקדש
(ב) תוס' ד"ה רב ששת
לערב. אלמא חזקה כהנים עושין
ואע"ג דהתם רב נחמן קאמר לה
וכתוב עליהן תקלין חדתין
דאמרי אמר רב נחמן מנא אמינא לה דקתני
וכו' אשה סתם ומת
תקלין עתיקין. ולזה
שליחותן הואיל והדבר תלוי בהן
מ"מ סליק הש"ס התם הכי וההוא
טעמא לפי שיודעין שאין ב"ד מתעצלין בו
שלוחו אסור בכל הנשים:
נתכוונו במסכת גיטין
שהנשים סומכות עליהן שלא יעבור
דבעא מיניה קיבלה ועוד דרב שמעיה
(ג) בא"ד לא היה צריך
בפרק הניזקין, והא
ב"ד הוא דלא מתעצלין בו הא שליח מתעצל
❖
לחזקת ב"ד כהנים:
היום עד שיקנו קינין בכל מעות
דבסמוך סבר נמי כרב נחמן דלרב
שיפורא דמעיקרא בי רב
בו ורב ששת אמר לך ב"ד עד פלגיה דיומא
יהודה ולבסוף בי רבה,
שבאותו שופר ויקריבו כדי שלא יאכלו
ששת לא היה צריך לחזקת (ג) כהנים
ולבסוף בי רב יוסף,
שליח כולי יומא אמר רב ששת מנא אמינא
הנשים קדשים בטומאת הגוף ז)שהוא
ואומר ר"י דמכל זה אין ראיה דרב
ולבסוף בי אביי, ולבסוף
גליון הש"ס
❖
לה דתניא האשה שיש עליה לידה או זיבה
בכרת: ורב נחמן. אמר לך הא נמי
בי רבא.
ששת נמי לית ליה חזקה שליח עושה
ב
תוס' ד"ה תאנים
חזקה דבי דינא הוא: צא ולקט לך
שליחותו אלא במקום שאם לא יעשה
מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת
מתאנתי וכו' כשל תורה.
תאנים מתאנתי. ולא נתן מדה
שליחותו יבא המשלח לידי עבירה אם
עי' לקמן דף לז ע"ב תוס'
בקדשים ג) לערב מאי טעמא לאו משום
רבינו חננאל (המשך)
❖
ד"ה מאן האי תנא:
ללקיטתו: אוכל. המלקט מן
יסמוך עליו ולכך בגט אין השליח
דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו ורב
של כהנים עומדין משם
הנלקטות: עראי. בלא מעשר וכשבא
חושש ליתן גט וההיא דחולין נמי אינו
עד שיכלו כל מעות
נחמן התם כדרב שמעיה ד) דאמר רב שמעיה
לאכלן קבע מעשרן ודאי מעשרות
חושש לשחוט ולתרום שאם לא
שבשופר. אמר רב ששת
מוסף רש"י
חזקה אין ב"ד של כהנים עומדים משם עד
ג
מנא אמינא לה דתניא
ודאין תרומה גדולה וכל דיני הפרשה
יתרום יראה המשלח שאינו תרום
שאין בית דין מתעצלין
האומר לחבירו צא ולקט
שיכלו כל מעות שבשופר אמר רב ששת
שאין ספק לומר שמא בעל הבית
ולא אסיק אדעתיה שמא אחר ישמע
בו. מלהקריבו קודם חצות
לי תאנים מתאנתי אוכל
מנא אמינא לה דתניא האומר לחבירו צא
עישר עליהן ממקום אחר דהא לא
ויתרום ודרב שמעיה נמי איכא
(סוכה מא.). עד שיכלו
מהן עראי ומעשרין
כל מעות שבשופר.
דמאי, מלא לך כלכלה
ידע כמה ליקט: אבל אמר לו מלא
ולקט לך תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי
למימר דלא אמר כדי ליתן טעם למה
שופר היה שם שכתוב עליו
זו אוכל מהן עראי
לך כלכלה זו. הואיל ונותן זה יודע
סומכין על הכהנים אלא ליישב דברי
ומעשרן ודאי מלא לך כלכלה זה תאנים
קינין, ואשה שיש עליה
ומעשרין ודאי. במה
כמה לוקט יש לומר שמא זה הנותן
לידה, וכן כל מחוסרי
רב דאמר בפ' האשה (פסחים דף צ:)
דברים אמורים בעם
מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי
כפרה, מביאין מעות
הארץ, אבל חבר אוכל
חושש שמא יסמוך עליו שיתן לו דבר
אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ
ד במה דברים אמורים בעם הארץ אבל בחבר
ונותנין לתוכו, ודמי הקינין
ואין צריך לעשר דברי
היתר ומעשר עליהן ממקום אחר
אף על גב דמקוה לפנינו דילמא פשע
קצובין היו, ואוכלים בקדש
רבי. רבן שמעון בן
אוכל ואינו צריך לעשר דברי רבי רבן שמעון
לערב וסומכין על חזקת
הילכך מלקט זה אוכל מהן עראי
גמליאל אומר לא יאכל
ולא טביל אבל שוחטין וזורקין על
ב"ד של כהנים שאין
בן גמליאל אומר במה דברים אמורים בעם
עד שיעשר לפי שלא
בלא מעשר וכשבא לאוכלן קבע אין
מחוסר כפורים ואע"ג דהוי נמי מחוסר
עומדין משם עד שיכלו כל
נחשדו חברים לתרום
הארץ אבל בחבר אינו אוכל עד שיעשר
צריך לעשרן ודאי אלא דמאי יפריש
מעשה דליכא למיחש דילמא פשע
(א)
מעות אותו שופר, כדי שלא
[שלא] מן המוקף. א"ר
יאכלו מחוסרי כפרה
לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן
נראין דברי מדברי אבא,
ויאכל הוא בעצמו המעשרות של לוי
כדרב שמעיה והתם נמי מייתי לה:
ה)
הרחוקים מותרין. אף על גב
בקדשים (פסחים צ:). שלא
מוטב שיחשדו חברים
ושל עני כשאר לוקח פירות מעם
המוקף אמר רבי נראין דברי מדברי אבא
נחשדו חברים לתרום
לתרום שלא מן המוקף,
הארץ שמחזיקן בספק מעושרין אף
דע"כ צריכין להקריב
שלא מן המוקף. מן
ואל יאכילו לעמי הארץ
מוטב שיחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף
שאינו סמוך לו, כגון (ביצה
טבלא. ודייק רב ששת
אלו ספק מעושרין הן ותורת דמאי
משום מצות העומר מ"מ מייתי ראיה
ולא יאכילו לעמי הארץ טבלים עד כאן
לב:) אין מקיפין שתי
מינה ואמר עד כאן לא
עליהן: בד"א. דספק הן ודמאי
מהא דשרו רחוקין מחצות ואילך אף
חביות, וכמו (נדה עא:)
פליגי ר' [ו]אבא אלא
לא פליגי אלא דמר סבר נחשדו ומר סבר
מיהא בעי אפרושי: בעם הארץ.
על גב דיש שהות כל היום אלא
מקפת וקורא לה שם, לשון
בנחשדו, אבל כ"ע חזקת
לא נחשדו אבל כולי עלמא חזקה שליח
מקריב ומגיען זה לזה,
שליח עושה שליחותו,
שהנותן עם הארץ הוא ואינו חושש
שממהרין לפי שיודעין שהרחוקין
ואסור לחבר להפריש ממה
(וכמו) [וכיון] דאמר ליה
עושה שליחותו ורב נחמן התם כדרב חנינא
בלפני עור: אבל בחבר. ודאי
סומכין עליהן וכן גבי קיני זבה
שאין לפניו על מה שלפניו,
לקט לי ודאי ליקט.
חוזאה דאמר רב חנינא חוזאה חזקה הוא
מעושרין הן ואין צריך לעשרן אפילו
דשמא אותו שהוא סומך
ויולדת אף על גב דמצווין להקריב
ו)
ודחי רב נחמן הכי, לאו
עליו אינו בעין, שנאבד או
משום דחזקת שליח
דמאי: רשב"ג אומר בד"א. דסגי
על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן
באותו יום מיהא לא מיחייבי אי לאו
נרקב, ונמצא שאין אומר
עושה שליחותו אלא
בדמאי בזמן שהנותן עם הארץ וחשוד
משום שסומכות עליהן וחזקה שליח
מתחת ידו אמר מר במה דברים אמורים
כלום ואוכל טבלים (חולין
כדרב [חנינא חוזאה]
לתרום שלא מן המוקף: אבל. היה
ז.) ואם עשה עשוי (גיטין
עושה שליחותו:
חזקה היא על החבר
בעם הארץ אבל בחבר אוכל ואינו צריך
❖
האומר לחברו צא ולקוט לך.
ל:).
שאין מוציא דבר שאינו
הנותן חבר לא יאכל קבע הלוקט עד
לעשר דברי רבי האי עם הארץ דקאמר ליה
מתוקן מתחת ידו. לפיכך
שיעשרם מעשרות ודאי: רבי בנו של
בפרק לולב (סוכה דף
א"ר אם החבר אמר לעם
למאן אילימא דקאמר לעם הארץ חבריה
רשב"ג הוה: ואל יאכילו לעמי הארץ
הארץ ודאי החבר עישר
לט.) גבי הלוקח לולב מחבירו
רבינו חננאל
מעשרן דמאי מי ציית אלא בעם הארץ
עליהן מביתו, לפיכך
טבלים. לקמן מפרש הי ניהו עם
בשביעית מגיה שם רש"י מעם הארץ
אוכל עם הארץ ואין
אמר רב נחמן בשל
דקאמר ליה לחבר אימא סיפא נראין דברי
הארץ: לא נחשדו. לתרום שלא מן
משום דלא הוה קרי ליה חבירו ואין
צריך לעשר. ואבוה א'
סופרים אמרינן חזקת
[לא] נחשדו חברים
שליח עושה שליחותו,
מדברי אבא מוטב שיחשדו חברים לתרום
המוקף הא לאו הכי ודאי הוה סמכינן
צריך להגיה דהכא מוקי לה בעם
לתרום מביתיה על מה
אבל בשל תורה עד
על בעל הבית זה שהוא שליח על כך
הארץ שאמר לחבר אע"ג דקתני
שלא מן המוקף ואל יאכילו לעמי הארץ טבלין
שהוא בשדה. אמר מר
שיתברר
שעשה
שמוטל עליו לעשר מה שהוא נותן
לחברו ובשבת פרק השואל (דף קנ.)
במה דברים אמורים
שליחותו. ורב ששת
עמי הארץ מאי בעי התם אמר רבינא רישא
ה
שמעשרין דמאי, בעם
אמר אחד זה ואחד זה
ואל יאכיל איסור לעם הארץ: מתחת
אמר ח) אומר אדם לחברו צא ושכור
בעם הארץ
שאמר לחבר סיפא בחבר
הארץ. האי עם הארץ אי
חזקת שליח עושה
ידו. דהואיל ופירי דידיה הוא עליה
לי פועלים ומוקי לה בחברו נכרי:
לע"ה כמותו א"ל לקוט
שליחותו. אמר רב ששת
שאמר לעם
הארץ וחבר אחר שומעו רבי
תאנים
דידיה רמי וחייש ללפני עור אבל
מתאנתי. אף על
לי לא ציית ליה לעשר
מנא אמינא לה דתנן
סבר
כלל, לא ודאי ולא
במנחות משקרב העומר
שליח דקביל עליה מחבירו איכא
גב דמעשר פירות
דמאי. אלא עם הארץ
מותר החדש מיד,
עלי: מי מדרבנן ורב נחמן מודה דבשל סופרים חזקה שליח עושה
למימר דמייאש ולא עביד דסבר ההוא לא סמיך
דאמר לחבר אותו חבר
והרחוקין מחצות היום
ציית לך. לעשורי ספק הא עם הארץ חבריה מהימן ליה טפי
שליחותו כיון דעיקר שם מעשר מן התורה חשיב לה $ כשל תורה:
מעשר דמאי חייש שמא
ואילך, ופשוטה היא.
עם הארץ שא' לו לקט
ורב ששת בית דין אין
מינך: רישא. דקתני מעשרן דמאי בעם הארץ דקאמר ליה
ולא
לי עשר עליהן מביתו,
מתעצלין ושרי מחצות
לחבר סיפא כו' והכי קאמר במה דברים אמורים דלוקט צריך לעשרן דמאי בעם הארץ שאמר לו לחבר לקט דאיכא לספוקי אי
הוה ליה ספק לפיכך
היום אבל גבי שליח כל
עישר עלייהו האי בעל הבית אי לא אבל בחבר שאמר לעם הארץ לקט כלכלה זו וחבר אחר שמע ממנו אוכל ואינו צריך לעשר דמאי
דמאי. אי הכי [הא
היום, יתר מזה אמרינן
ד]תנא רבי מוטב
חזקת שליח עושה
דודאי כיון דנותן חבר ולוקט עם הארץ חייש הנותן דלא ליכלינהו בטבלייהו ותורם אף שלא מן המוקף דמוטב יחשדו חברים כו':
שיחשדו חבירים לתרום
שליחותו. אמר רב ששת
איסורא שלא מן המוקף ואל
מנא אמינא לה דתניא
יאכילו לעמי הארץ טבלין, בעל התאינה שהוא התורם עם הארץ הוא, והמלקט ואוכל הוא החבר. ואוקמה רבינא,
באשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות לקינה ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב. מאי טעמא
רישא בעם הארץ דאמר לחבר לפיכך מעשרין דמאי. סיפא
בחבר שאמר לעם הארץ
וחבר אחר שומע, ר' סבר
לאו משום דאמרינן חזקת
שליח עושה שליחותו. ודחי רב נחמן ואמר התם כדרב שמעיה דאמר חזקה אין ב"ד