לב:
בכל מערבין פרק שלישי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא
איסורא קלילא. שלא מן המוקף: איסורא רבה. לאכול טבלים:
ליעבד עם
הארץ איסורא רבה. והא דמסיק פ"ק דשבת
סד א ב מיי' פכ"ד מהל'
א) [לעיל ל: וש"נ], ב) [פי'
מתני' למעלה מעשרה טפחים כו'. מפרש בגמרא: נתנו בבור
שבת הלכה י ופ"ו
מעט. יוקח נא מעט מים
(דף ד.) גבי הדביק פת בתנור דאין אומרים לאדם חטא
מהל' עירובין הלכה ט י
תרגום יונתן קליל מיא. ערוך
כו'. מפרש בגמרא [לד.]: גמ' אי דנתכוון. לקנות שביתתו על אילן:
בשביל שיזכה חברך הכא שאני שהוא
גורם לו לעבור שהוא אומר
ערך קל ב'], ג) [לקמן לד:
סמג עשין א טוש"ע א"ח
הוא ועירובו במקום אחד. ואפילו למעלה מי' עירובו עירוב: אלא
לו לקוט וסבור שעשרן ומיהו קשה
דבפרק תמיד נשחט (פסחים
שבת ז.], ד) שבת ח: [לקמן
סי' שז סעיף כב וסימן
לד: לה. עח:], ה) [צ"ל יישר
שמב ס"א וסימן תט ס"ב:
דנתכוון לשבות למטה. תירוצא הוא.
דף נט.) אמר אין לך דבר שמתעכב
סה ג מיי' פ"ו מהל'
וכ"א ברכות מב: שבת נג.
הילכך למעלה מעשרה אין עירובו
אחר תמיד של בין הערבים אלא
סבר אותו חבר אוכל ואינו צריך לעשר דודאי
עירובין הלכה ח
סג: פסחים נג: ב"מ נא.
עירוב דבמקום שנתכוון לשבות שם
קטרת ונרות בכל השנה ופסח
טור ש"ע או"ח סי' תט
סנהדרין ק. שבועות מ. מה:
עישורי מעשר ההוא חבר קמא עילויה
❖
חולין יז: עה: עו:], ו) [שבת
סעיף ב:
היא שביתתו וכיון דאי הוה בעי
ומחוסר כפורים בערבי פסחים
ורבן שמעון בן גמליאל אומר לא יאכל
סג: וש"נ], ז) גי' ח"מ,
למישקל עירוביה ומיכליה בשעה
בלבד שטובל ואוכל פסחו לערב
ח) [לקמן לה. ועי' נב.],
עד שיעשר לפי א) שלא נחשדו חברים
שהעירוב זוכה לו דהיינו בין השמשות
וקעברי כהני אעשה דהשלמה שאין
ט) בס"א: ומחיצות, י) [ועי'
רב ניסים גאון
לתרום שלא מן המוקף ואמר ליה רבי
תוס' פסחים פח: ד"ה
לא מצי שקיל דמייתי מרשות היחיד
בו כרת כדי שיקיים זה מצות עשה
כופין], כ) [ועי' תוס' לקמן
אלא דנתכוון לשבות
מוטב שיחשדו חברים לתרום שלא מן
לרשות הרבים לא הוה עירובו עירוב מז: ד"ה דכולא],
שיש בו כרת וכן אמר הכא בפרק
❖
למטה הא קא משתמש
המוקף ואל יאכילו עמי הארץ טבלים במאי
וכגון דאילן רחב ד' והוי למעלה מי'
בתרא (דף קג:) דכהן דעלתה לו יבלת
באילן. במסכת יום טוב
בפרק משילין אמרו אלו
דידיה רשות היחיד. למטה מי' עירובו
קמיפלגי רבי סבר ניחא ליה לחבר דלעביד
חברו חותכו לו בשיניו כדי שיעשה
הן משום שבות [לא עולין
הגהות הב"ח
עירוב ואע"ג דלמטה מי' כרמלית
עבודתו ואף ע"ג דאי לאו עבודתו
הוא איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ
ב)
באילן]. לא גזרו עליו בין
(א) גמ' אלא דנתכוון
הוא דכל ג' עד ט' ברוחב ד' כרמלית
היה אסור והתם לא שרינן רדיית
השמשות, רבנן .כלומר
איסורא רבה ורבן שמעון בן גמליאל סבר
❖
לשבות: (ב) שם וכן אמר
שימוש אילן.
היא כדאמרן ביציאות השבת (שבת
הפת שהיא מדרבנן ואומר ר"י שיש
ניחא ליה לחבר דליעבד עם הארץ איסורא
שמואל יישר אמרו ליה:
דף ח.) וקא מייתי ליה מכרמלית
לחלק בההיא דהדביק לפי שפשע
(ג) רש"י ד"ה בין
רבה ואיהו אפי' איסורא קלילא לא ליעבד:
לרה"ר הא מוקמי לה כרבי דאמר כל
השמשות וכו' באותה שעה
שהדביק סמוך לחשיכה ואע"ג דהוי
רבינו חננאל
מתני' נתנו באילן למעלה מעשרה
היא ותו לא: (ד) ד"ה
א
דבר שהוא משום שבות לא גזרו
שוגג איבעי ליה לאסוקי אדעתיה אבל
באילן שנופו נוטה חוץ לד'
החבר ששומע לחבר
טפחים אין עירובו עירוב למטה מעשרה
עליו בין השמשות: והא משתמש
בהנך דלא פשע מידי שרי והא דשרי
אמות (שהוא סוף התחום)
שאמר לעם הארץ מלא
❖
תא"מ ונ"ב ס"א אין זה:
טפחים עירובו עירוב נתנו בבור אפילו עמוק
באילן. כי שקיל ליה ואמאי עירובו
לך כלכלה זו, אכל
(גיטין דף לח:) בחציה שפחה וחציה
מאה אמה עירובו עירוב: גמ' יתיב רבי
החבר ששמע ואין צריך
עירוב אפי' למטה מעשרה והא לא
בת חורין לשחררה כשנהגו בה מנהג
לעשר, דבודאי ההוא חבר
מצי שקיל ליה דשימוש אילן שבות
הפקר אע"ג שעובר בעשה לא דמי
קמא דא' ליה מלי לך
חייא בר אבא ורבי אסי ורבא בר נתן ויתיב
גליון הש"ס
כלכלה זו עשורי מיעשר
הוא כדתנן (ביצה דף לו:) אלו הן
פריצות דידהו למדביק פת בתנור
רב נחמן גבייהו ויתבי וקאמרי האי אילן
תוס' ד"ה הכא באילן
עילוי מביתיה ואע"ג
משום שבות לא עולין באילן. והוא
שאותו לא היה אנוס כלל אבל שפחה
שנוטה וכו' דכיון דעוקרו
שאינו מן המוקף. סבר
דקאי היכא אילימא דקאי ברשות היחיד
הדין דמצי למיפרך והא קא מייתי
האסורה לעבדים ולבני חורין והיא
מכרמלית. עי' סוכה דף
ניחא ליה למיעבד איסורא
מה לי למעלה מה לי למטה רשות היחיד
ג)
מג. תוספות ד"ה
קלילא לתרום שלא מן
מכרמלית לרשות הרבים אלא כיון
להוטה אחר זנות אי אפשר שלא
❖
ויעבירנו:
המוקף, ולא ליעבדיה
עולה עד לרקיע ואלא דקאי ברשות הרבים
דהא שבות והא שבות חדא מינייהו
תכשיל בני אדם ודמו לאונסין ועוד
לעם הארץ איסורא רבה
דמתכוין לשבות היכא אילימא דנתכוון
נקט: בין השמשות. שהיא שעת
דהוה ליה כמצוה דרבים כדמשני
אכילת טבלים. ואבוה
סבר לא נחשדו חברים
קניית עירוב וכיון דההיא שעתא מוסף רש"י
לשבות למעלה הוא ועירובו במקום אחד
(שם:) גבי ר' אליעזר ששיחרר עבדו
לתרום שלא מן המוקף,
מצי שקיל ליה נמצאת סעודה הראויה
להשלימו לעשרה מצוה דרבים
הוא אלא נתכוון לשבות למטה והא קא
רשות היחיד עולה עד
ולא חייש החבר (כעם)
(א)
שאני : מה לי למעלה מה לי
לו באותה שעה ותו לא איכפת לן.
לרקיע. כל אויר שכנגד
י)
[לעם] הארץ אע"ג דעביד
(ג)
משתמש באילן לעולם דקאי ברה"ר ונתכוון
רה"י, בין אויר חצר בין
איסורא רבה, ולא ליעבד
לא גזרו עליו בין השמשות דכיון
למטה. השתא דאכתי לא אסיק
לשבות למטה ורבי היא דאמר כל דבר
אויר עמוד ברה"ר גבוה י'
הוא איסורא קלילא. מתני'
ד)
ב
דבין השמשות ספיקא הוא ושבות
אדעתיה דאתי כרבי הוי מצי לאקשויי
ורחב ד', כנגדו עד לרקיע
נתנו באילן למעלה מי'
שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין
שם רשות היחיד עליו (שבת
דרבנן הוא לא גזור. ולקמן (לג.) מפרש
טפחים אינו עירוב וכו'.
דבין למעלה ובין למטה לא יהיה
ז.). כל דבר שהוא
השמשות אמר להו רב נחמן ישר וכן
אוקימנא באילן העומד
ה)
ו)
מאי רבי ומאי רבנן: עיבורה של עיר.
עירוב משום דמשתמש באילן אלא
משום שבות לא גזרו
ברשות הרבים. ואם נתן
אמר שמואל (ב) אמרו ליה פתריתו בה כולי
כל בית שישנו בתוך שבעים אמה
דפריך כיון דלמטה הוי עירוב ולא
עליו בין השמשות.
עירובו למטה מי' טפחים
דשבות שגזרו חכמים
האי אינהו נמי הכי קא פתרי בה [אלא
כיון שנתכוון לשבות
ושיריים לעיר קרי עיבורה של עיר
איכפת לן במה שמשתמש באילן
ז)
באיסורי שבת לא גזרו עליה
למטה הוא ועירובו
בפרק כיצד מעברין (לקמן דף נז.):
למעלה נמי ליהוי עירוב דהוא ועירובו
הכי] אמרו ליה קבעיתו ליה בגמרא אמר
אלא בשבת ודאי ולא בין
במקום אחד הן. ואקשינן
במקום אחד הוא: דרה"י עולה
אבל באילן העומד בתוך עיבורה של
השמשות (שבת ח:). יישר.
והא המשתמש באילן.
להו אין אתמר נמי אמר רב נחמן אמר
יפה אמרת (שבת סג:)
ושנינן מתני' רבי היא,
עיר. כגון שהיה עיר בתוך אלפים
עד לרקיע. לא הוי צריך להאי טעמא
שמואל הכא באילן העומד ברשות הרבים
שפיר קאמרת (פסחים נג:
ותשמיש באילן משום
אמה של עירו והיה רוצה לילך עוד
דרשות היחיד עולה עד לרקיע דאי
חולין עה:). הנותן
שבות הוא, דתנן אילו
עסקינן גבוה עשרה ורחב ארבעה ונתכוון
אלפים והניח עירובו באותה העיר
נמי הוי מקום פטור הוא ועירובו
עירובו יש לו ארבע
הן (משתי) [משום] שבות
לשבות למטה ורבי היא דאמר כל דבר
אמות. הואיל ונתכוין
לא עולין באילן כו',
באילן העומד בתוך עיבורה של עיר:
במקום אחד אלא האמת אומר:
לקנות שם שביתה, יש לו
הא קמשתמש באילן. פירש רש"י
ורבי סבר כל דבר שהוא
שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין
אפי' למעלה מעשרה. והוא נתכוון
ארבע אמות, דהואיל והנהו
משום שבות לא גזרו
השמשות אמר רבא ל"ש אלא באילן העומד
לשבות למטה עירובו עירוב: דמתא.
ארבע אמות מיבלען
דהוא הדין דהוה מצי למיפרך
ג
עליו בין השמשות, וקניית
בתחומא, הוו להו כתחומא
העירוב בין השמשות
מתוך שהיא מוקפת יישוב מחיצותט)
חוץ לעיבורה של עיר אבל אילן העומד בתוך
והא קמייתי מכרמלית לרשות הרבים
והוי כנותן את עירובו בבית
הוא. והנה בין השמשות
ואינה מגולה חזינא לה כמאן דמליא
אלא חדא מב' פירכי נקט ומהר"י
עיבורה של עיר אפילו למעלה מעשרה הרי
שבסוף התחום, שאפילו
לא היה אסור להשתמש
עפרא והוי כמאן דנתכוון לשבות
הוא אלף אמה מהלך את
מפרש דהוי מצי לשנויי דקאי
באילן שנמצא אותה העת
זה עירוב דמתא כמאן דמליא דמיא אי הכי
בכרמלית: והא אמר רבא הנותן
כולה וחוצה לה אלפים
שקנה עירוב הוא ועירובו
למעלה מעשרה ואע"ג דאי בעי
חוץ לעיבורה של עיר נמי כיון דאמר רבא
אמה (לקמן לה.).
במקום אחד. אמר להו
למשקליה לא מצי שקיל דהא אילן
עירובו יש לו ד' אמות. לכל רוח
רב נחמן לר' (אחא)
הנותן עירובו יש לו ארבע אמות הויא לה
ח)
רשות היחיד ותחתיו רשות הרבים
חייא בר אבא ולר' (יוסי)
כאילו מוקפת מחיצה וכיון דחשבינן
רשות היחיד ורשות היחיד עולה עד לרקיע
[אסי] ולרבא בר נתן
חזינן למקום שביתתו כאילו הוא גבוה
עיבורה של עיר כמאן דמליא אע"פ
ישרי, וכן אמר שמואל
אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא הכא
למיהוי כאילו נתכוון לשבות למעלה
שהוא רשות הרבים לפי שהוא כמוקף
וכי כולי האי אתון קבעי
פותרא בגמ'. אמר רבא
ויקנה לו העירוב: כיון דאמר רבא
באילן הנוטה חוץ לארבע אמות עסקינן
לבני העיר שהוא חשוב בכלל העיר
לא שנו אלא באילן
הנותן את עירובו כו'. לקמן בהאי
כד' אמות לענין תחום שבת וכן
ונתכוין
העומד חוץ לעיבורא של
פירקא (דף לה.) גבי נתגלגל חוץ
לנותן שם עירובו (לקמן דף ס:) גם
עיר, אבל בתוך עיבורא
של עיר אפילו למעלה
לתחום דקתני מתניתין אינו עירוב ואמר רבא לא שנו אלא
חוץ לעיבורו של עיר יש לו ארבע אמות במקום שביתתו בלא
מעשרה עירובו עירוב,
שנתגלגל חוץ לתחום ארבע אמות אבל תוך ארבע אמות הנותן
חשבון אלפים אמה יחשב נמי כמאן דמליא כ):
דעיר כמאן (דמידליא
הכא באילן שנוטה חוץ לד' אמות. פירש רש"י הלכך למטה
את עירובו יש לו ארבע אמות כלומר ארבע אמות שסביביו
מיא) [דמליא דמיא].
אי הכי חוץ לעיבורה
הוו ליה כמוקפות מחיצות וכי היכי דהנותן את עירובו בבית שמקצתו
מעשרה עירובו עירוב דמצי לאתויי פחות פחות מארבע
של עיר נמי (דקא)
בתחום ומקצתו חוץ לתחום מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה
אמות עד תוך ארבע אמותיו ולא הוצרך לפרש כן אלא משום
[דהא] אמר רבא המניח
דהוי כל הבית כאילו הוא בתוך תחומו כדאמרינן לקמן בכיצד
שרוצה להכשיר אפילו הניחו ברחוק הרבה מארבע אמותיו
עירובו יש לו ד' אמות,
הויא רשות היחיד ורשות
מעברין (דף סא.) אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה
דאם לא היה נוטה אלא שלש אמות או שתי אמות חוץ לארבע
היחיד עולה עד לרקיע.
כו' הא נמי כל ארבע אמות הוו להו כבית ומצי לאיתויי מחוץ
אמותיו יכול להביאו בבת אחת ומהר"י מפרש דאפילו
ושנינן הכא באילן הנוטה
לתחום בתוך התחום אלמא לרבא כרשות היחיד הן לו: ורשות
חוץ לד' אמות עסקינן
במופלג טובא יכול להוליכו בבת אחת עד מקום שביתתו $ דכיון
היחיד עולה עד לרקיע. ואפילו נתנו למעלה מעשרה הוא ועירובו
דעוקרו מכרמלית שוב אינו מתחייב בהנחתו אלא משום שבות:
דהדר ברשות היחיד הן ונהי דלא רשות היחיד ממש נינהו לגבי איסורא
דאורייתא למשקליה מאילן להתם דהא ליכא מחיצה מיהו לענין מיהוי הוא ועירובו במקום אחד הוי חד רשותא דומיא דנותן בעיבורה
של עיר דחזי ליה
רבא כמאן דמליא: באילן. שנופו נוטה חוץ לארבע
אמות (ד) שהוא סוף התחום והניח עירובו בנופו חוץ לד' אמות:
והוא