בכל מערבין פרק
שלישי עירובין
לד.
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
ואמאי
א"ר זירא. הא דאצרכו רבנן לכל המערבין להוליך עירובן למקום
נימא כיון דאי בעי לאמטויי מצי ממטי ליה כו'. פ"ה הא
א) בס"א: שבביתו, ב) [שבת
אמאי נימא כיון דיכול
צו.], ג) בס"א: אם יש,
שביתתן גזירה משום יו"ט אחר השבת דאי בעי לאמטוייה בשבת
דנקט לאותוביה ממתניתין דיו"ט ושבת משום דלא תנא
למיזל ולאמטויי לעירובו
ד) [לקמן צז:], ה) בס"א:
אע"ג דלא אזל ואמטייה
לערב ליום המחרת לא מצי ממטי ליה וצריך להוליכו מערב שבת ואי
במשנה אחריתי הולכת עירוב בהדיא כדהכא ולר"י נראה דדוקא מי"ט
דבעינן, ו) [ביצה יח.], ז) [דף
כמאן דאזיל ואמטייה
אמרת בעלמא נשבקיה בביתיה משום הואיל הכי נמי אתי למיסמך
פריך אבל מהא דבעיר ה) הולכת עירוב להבא לערב בערב שבת לא
לב:], ח) בראש המגדל ארוך
דמי. ופריק ר' זירא גזירה
ולהכי בראש המגדל א"א
עליה ונפיק על עירוב שביתתו ביו"ט
מצי למיפרך דהא בין השמשות שהוא
משום יום טוב אחר
א)
❖
לנטותו כצ"ל [מהר"ם],
השבת שאינו יכול לילך
אחר השבת והתם אפילו הואיל ליכא:
שעת קניית עירוב לא מצי לאמטויי
אמאי נימא כיון דאי בעי אמטויי מצי ממטי
בעירובו בשבת לפיכך
והניח עירובו בכותל. סמוך למקום
התם משום איסור הוצאה ואין ליישב
ליה אע"ג דלא אמטייה כמאן דאמטייה דמי
הצריכוהו דלא תהוי
שביתתו חוץ לארבע אמות קאמר
דברי רש"י דודאי מהולכת עירוב של
עירוב עד דממטייה ליה.
הגהות הב"ח
א"ר זירא גזירה משום י"ט שחל להיות אחר
איתיביה נתכוון לשבות
וכדאוקימנא [לב:] באילן דאי תוך ארבע
כל השנה [לא] היה יכול להקשות למה
(א) גמ' דאי ממטי ליה
שבת איתיביה נתכוון לשבות ברה"ר והניח
ברשות הרבים ונתן עירובו
אמות אפילו למעלה מי' נמי עירובו
היה צריך להוליכו עד מקום השביתה
פורתא נפיק ליה חוץ:
בכותל למעלה מעשרה
עירובו בכותל למטה מעשרה טפחים עירובו
(ב) רש"י ד"ה ל"א
עירוב דהנותן את עירובו יש לו ארבע
טפחים אין עירובו עירוב,
לא היה צריך רק להוציאו מביתו
שמעתי צ"ל לא שמעתי
שהוא ברשות הרבים
עירוב למעלה מי' טפחים אין עירובו עירוב
אמות: למטה מעשרה עירובו עירוב.
ולהניחו ברשות הרבים במקום קרוב
וכו': (ג) בא"ד מתרחקת
ועירובו ברשות היחיד,
נתכוון לשבות בראש השובך או בראש
ואע"ג דעירובו חוץ לארבע אמותיו
מד' אמותיו: (ד) תוס'
כשיעור שני תילתי מיל או שלשה
נתכוון לשבות בראש
ד"ה או בראש וכו' או
מצי שקיל ליה ואיתויי פחות פחות
השובך או בראש המגדל
המגדל למעלה מי' טפחים עירובו עירוב
רביעי מיל או חצי מיל שהם שיעורי
בחורי רה"י דהוי כרה"י
אם עירובו בכותל למעלה
מארבע אמות דהא אפילו בשבת לא
בין השמשות למר כדאית ליה ולמר
למטה מי' טפחים אין עירובו עירוב ואמאי הכי
וצ"ע: (ה) ד"ה הכי נמי
מעשרה הוא עירובו
אסיר כי האי גוונא אלא משום שבות
וכו' והואיל ואי שקיל
כדאית ליה דאי בעי ממטי ליה פחות
עירוב, למטה מי' אין
נמי נימא הואיל ויכול לנטותו ולהביאו לתוך
ליה:
עירובו עירוב. שהרי הוא
דרבנן והכא דבין השמשות הוא לא
פחות מד' עד מקום השביתה דהא
עשרה א"ר ירמיה הכא במגדל מסומר
ברשות היחיד ועירובו
גזור: למעלה מעשרה אינו עירוב.
לרבנן דר' לא מצי לאמטויי פחות
ברשות הרבים. ואמאי
עסקינן רבא אמר אפילו תימא במגדל שאינו
דאי נפיק חוץ לארבע אמותיו קאי
פחות מד' אמות הלכך צריך להוליכו
נימא כיון דיכול לנטות
מסומר והכא במגדל ארוך עסקינן דאי ממטי
את המגדל ולהביאו בתוך
ברה"ר ולא מצי למשקליה מרה"י דהוא
עד מקום השביתה ולרבי נמי איכא
עשרה כמאן דאמטי'
ליה פורתא (א) אזיל חוץ לארבע אמות היכי
ברה"ר ועירובו ברה"י והכא ליכא
למימר דהא דצריך להוליכו עד מקום
דמי והרי הוא נמי
דמי אי דאיכא כוותא ומתנא לייתיה בכוותא
למימר כמאן דמלי דהא חוץ לארבע
השביתה היינו כששביתתו ברה"י הוא
ברשות הרבים הוא
שובת, [ו]אמאי קתני
אמותיו הוא: נתכוון לשבות. שביתתו
ויש רה"ר בין ביתו למקום שביתתו.
ומתנא דלית ליה כוותא ומתנא: נתנו
אין עירובו עירוב. ופריק
בראש המגדל והוא גבוה הרבה
ועוד נראה לר"י
בבור אפילו עמוק מאה אמה וכו': האי
ר' ירמיה הכא במגדל
הגה"ה
והניח עירובו לתוכו: אם למעלה
דאף כששביתתו
מסומר עסקינן דלא יכול
בור דקאי היכא אילימא דקאי ברשות היחיד
אבל כששביתתו
למינטיה. רב פפא אמר
מעשרה. הניחו עירובו עירוב ואע"פ
ברה"ר צריך להוליכו
ברה"ר לא יצטרך
פשיטא
אפילו תימא במגדל
שאינו יכול ליטלו משם ולהביאו למקום
גם לרבי עד מקום
להוליכו עד מקום
[שאינו] מסומר, והכא
השביתה וע"כ כן
שביתתו דהא ממטי ליה מרה"י לרה"י דרך אויר רה"ר וקיימא לןב)
במגדל ארוך עסקינן, דאי
שביתתו דמודה רבי שיש להחמיר בשבות בפחות
מנטי ליה נפיק חוץ
צ"ל האמת לפירוש
במושיט דאפילו למעלה מי' חייב הרי יכול לירד ולאוכלו במקום
מארבע אמותיו כמו שמודה בקנה דגזר שמא
לד' אמות, והרי אמרו
הקונ'
דאי לעולם
שהוא מונח שם דכיון דלמעלה מעשרה הוא הוי כבמקום שביתתו
יקטום משום דבקל יבא לידי איסור שבת דאורייתא
המניח עירובו יש לו
צריך
להוליכו עד
ד' אמות וכו'. ואסיקנא
ממש דכל למעלה מעשרה עד לרקיע חדא רשותא היא: למטה מי'.
וה"ה דבהאי שבות נמי יש להחמיר וכי משני גזירה
מקום
השביתה
דלית ליה כוותא ומתנא
כגון שיש עליות למגדל זו למעלה מזו והניחו בעליה שלמטה מי'
משום יו"ט אחר שבת כו' הוה מצי לשנויי גזרינן אטו
א"כ
תיקשי ליה
לאיתויי עירוב גביה. נתנו
דהויא כרמלית: אין עירובו עירוב. דהא לא מצי למישקליה מההוא
כל שבת דעלמא דבכמה דוכתין ו) אמר גזירה יו"ט
מרבי
ולא יוכל
בבור אפילו עמוק ק'
אמה הרי זה עירוב כו'.
לתרץ
מה שמתרץ
כרמלית ואיתויי לראש המגדל ששובת שם משום אויר רה"ר דממטי
אטו שבת אלא דעדיפא למגזר יו"ט אטו יו"ט א"נ
גזירה אטו י"ט
ליה דרך אויר רה"ר לרשות היחיד ואי נחית ואכל ליה התם נפיק
אע"ג דבעלמא גזרינן בעירוב דמקילינן טפי לא הוה
גזרינן יו"ט אטו שבת: גזירה אטו יו"ט שחל
שלאחר שבת. ע"כ:
ליה ממקום שביתתו ואנן סעודה הראויה מבעוד יום במקומו בעינן:
ואמאי. למטה מי' אינו עירוב נימא הואיל ויכול לנטות המגדל
להיות אחר השבת. והא דאמר לעיל ז) גבי אילן כל דבר שהוא משום
ולהשליכו למטה ונמצא מקום שביתתו מוטל לארץ ברשות הרבים ושקיל
שבות לא גזרו עליו בין השמשות ולא גזרינן משום יו"ט שחל להיות
ליה מכרמלית ואכיל ליה במקום שביתתו דהא לא גזרו על השבות
אחר השבת או לפני השבת דאז ממה נפשך אסור להשתמש באילן
דהא על כרחך רבי היא מדתני רישא הניח עירובו בכותל למטה
היינו משום דהתם היא גופא לא הויא אלא משום שבות ואינו אסור
מעשרה עירובו עירוב ואף על גב דהוא ברה"ר ועירובו בכרמלית:
ליטלו אלא מדרבנן אבל הכא דביו"ט שחל להיות אחר השבת אי
במגדל המסומר. תקוע במסמרות בכותל ואינו יכול לנטות: במגדל
אפשר להוליכו משום איסור הוצאה דאורייתא גזרי' שאר יו"ט אטו הא:
או בראש המגדל למטה מעשרה אין עירובו עירוב. פי' בקונט'
ארוך. הרבה יותר מד' אמות: דכי ממטי ליה. למגדל עד דהוי
ראשו למטה מי' נפיק ליה ראשו חוץ לד' אמות ממקום שהיה המגדל
בלשון ראשון דלא מצי למשקלי' מכרמלית ולאיתויי לראש המגדל
יושב בתחילה וכי שקיל ליה ואמטי ליה עד ראש המגדל ואכיל ליה
ששובת שם דממטי ליה דרך אויר רה"ר לרה"י וקשה דאמאי אינו
אישתכח דלא קאי בד' אמות שנתכוון לשבות בהן: ואי איכא כוותא
עירוב הא ליכא איסורא דאורייתא וכרבי אתיא מדפריך בתר הכי
ומיתנא כו'. כוותא חלון מיתנא חבל. אםג) ארובה בראש המגדל ויש
אי איכא כוותא ומתנא ה"נ ואע"ג דבאגודו בידו איכא נמי איסורא
חבל בידו וקשור בעירוב ואפילו כשהוא בכרמלית למטה מי' יביאנו
דרבנן לכך נראה דלא הוי כרמלית אלא רה"ר כגון שהוא בטפח תשיעי
אצלו דרך תוכו של מגדל דהא מכרמלית לרשות היחיד הוא: (ב) ל"א
ורבים מכתפין עליו או בחורי (ד) רה"ר דהוי כרה"ר וצ"ע דכי נמי
שמעתי ועיקר נתכוון לשבות בראש המגדל או בראש השובך. אהניח
הוי רה"ר אם בכה"ג הוי מושיט הואיל ואינו מושיט דרך קרקע רה"ר
עירובו בכותל קאי וקתני דהשתא הוי איפכא דאי למעלה מי' הניחו
ואי לא הוי מושיט צ"ל דמיירי שאי אפשר להושיט מראש המגדל וליטול
בכותל עירובו עירוב שהמגדל אצל הכותל ויכול להביאו אצלו ואין
אלא דרך כוותא שכנגד העירוב צריך להביאו לתוך המגדל ומשם
יביאנו למקום שביתתו: הכי נמי נימא הואיל ויכול לנטותו. נראה
הפסק ביניהן למטה מי' כגון בטפח תשיעי ורבים מכתפין עליו
והוי רה"ר אין עירובו עירוב דלא מצי מייתי ליה מרה"ר לרה"י ואמאי
לר"י דקסבר הש"ס דכי נמי יטה ראש המגדל הוי שביתתו בראש
לימא הואיל ויכול לנטות המגדל של מקום שביתה ולהביאו לתוך
המגדל כ"ז שאין ראש התחתון זז ממקומו דאם בשמטה ראש המגדל
רה"ר דניהוי ראש המגדל כרמלית דרחב ד' ואינו גבוה י' נפק ליה
שביתתו לעולם במקום שהיה ראשו בתחילה כשהיה זקוף דהיינו כנגד
מחוץ לד' אמות מרחיק ראש המגדל מן העירוב ארבע אמות ולא
הראש התחתון א"כ מאי משני הכא במגדל ארוך עסקינן דאי ממטי
מצי למשקליה ולאיתויי לראש המגדל ונמצא מעבירו ד' אמות ברה"ר
ליה קא נפיק חוץ לד' אמות מה לנו במה שיצא ראש העליון חוץ לד'
אי נמי נמצאת שביתתו מתרחקת (ג) ארבע אמותיו הראשונות ואין זה
אמות כיון שאין שביתתו שם אלא ודאי שביתתו לעולם ח) בראש המגדל
מקומו. מתנא חבל כוותא חלון. אם יש חלון במגדל כנגד מקום שהעירוב
ולהכי במגדל ארוך אי אפשר לנטותו דאי ממטי ליה נפיק ליה
שם ויש חבל קטן בידו וקשור חבל בעירוב מבעוד יום אפילו כשהוא
חוץ לד' אמות ונמצא מרוחק מעירובו ארבע אמות ולא יוכל להביא
ברה"ר למטה מי' וראש השני יהא במגדל יביאנו אצלו דכיון דאיגודו
עירובו לראש המגדל אפילו לרבי כדפי' לעיל דמודה בשבות בפחות
בידו אינו אלא משום שבות כי מייתי ליה מרה"ר לרה"י כדתנן בריש
פחות מד' אמות דאסור אי נמי אינו עירוב כדפ"ה משום שנמצא
המוצא תפיליןד) היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו אפילו
שביתתו מתרחקת מד' אמות הראשונות ואין זה מקומו והוי כאלו
בארץ עצמו גוללו אצלו שאין לך דבר שהוא משום שבות עומד
מסיר כל המגדל ממקומו הראשון ומעמידו חוץ לד' אמות דהשתא
בפני כתבי הקודש אלמא היכא דאיגודו בידו שבות בעלמא הוא
שביתתו בקרקעית המגדל שהיה בתחילה והואיל (ה) ושקיל ליה
כוליה האי ודאי לא אמרו: אי איכא כוותא ומתנא.
ואתי אליבא דרבי דאמר לא גזרו
על השבות בין השמשות:
הא דלא
פריך לעיל נמי הכי גבי אילן משום דאין דרך מתנא להיות
גבי אילן
הכי
ואין לומר דנייתי דכולי האי ודאי
לא אמרינן הואיל אי נמי
יש
לומר דהשתא דוקא פריך
מכיון דאמר הואיל ויכול
לנטותו:
אי