לד:
בכל
מערבין
פרק שלישי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
הכי גרסינן פשיטא רשות היחיד עולה עד לרקיע וכי היכי דסלקא
סז א ב מיי' פ"ו מהל' למעלה אמאי וכו'. הוה מצי למימר משום דהנותן עירובו יש
א) [לעיל לב: וש"נ], ב) [שם
וש"נ], ג) [לעיל ל:],
לעיל ה"נ נחתא לתחת. ומאי אפילו. בור עמוק עשרה רה"י היא:
עירובין הלכה י טור
לו ד' אמות אלא דבעי לשנויי אפילו נתכוון לשבות חוץ לד' אמות
ד) תוספתא פ"ג דכלאים
שו"ע א"ח סי' תט סעיף
בבור דקאי בכרמלית. כגון בקעה דהיינו שדות דהוי בור רה"י
מן הבור דומיא דרישא ולעיל גבי אילן לא רצה לתרץ דנתכוון לשבות
הי"ג, ה) כלאים פ"א מ"ח
ג:
ושפתו כרמלית: מתני' קונדס. פל"ו בלע"ז ואינם מחוברים ל).
סח ג מיי' פ"ה מהלכות חוץ לארבע אמות דרגילות הוא לשבות בעיקרו של אילן:
ע"ש, ו) [גירסת ירושלמי
והאורבנין. פ"ה אורשרי"ש
כלאים הלכה יט:
ורי"ף ורא"ש ונעל בפניו
ובגמ' פריך והאמרת רישא רבי היא
סט ד מיי' פ"ב מהל' י"ט
ואבד], ז) ביצה לא:, ח) [שם
דאמר לא גזרו במחובר בין השמשות:
ואינו נראה דאותו
פשיטא רה"י עולה עד לרקיע וכי היכי
א)
ע"ש], ט) [גירסת הערוך
הלכה ט טור שו"ע
אפילו גבוה מאה אמה. הואיל ואינו
כשהוקשה נעשה עץ גמור והוה ליה
אארא ופירוש לבינים סדורים
א"ח סי' תקיח סעיף ט:
דסלקא לעיל ה"נ דנחתא לתחת ואלא דקאי
❖
אחד ע"ג חבירו ואינן בנויין
רחב ד' למטה לאו רשות היחיד הוה
למחשב בברייתא דלעיל ולחלק בין
ברשות הרבים דנתכוון לשבות היכא אי
וכל דבר שסדור זה אצל זה
ואע"ג דלמעלה ד' דהא עירוב על
עוזרדין לשאינן עוזרדין כדמפליג גבי
או זה ע"ג זה קורין לו כך
למעלה (א) הוא במקום אחד ועירובו במקום
גמ'
גבי מקום ד' בעינן: תלוש
קנים ונראה לי שהוא שם מין ירק:
בלשון פרסי], י) [ביצה שם],
רבינו חננאל
אחר הוא אי למטה פשיטא הוא ועירובו
ואמאי הוא במקום אחד ועירובו
כ) [תוספתא ספ"ב ושם
ונעוץ. הוא דהוי עירוב אבל מחובר לא
איתא רבי אלעזר], ל) בס"א
אוקימנא בבור העומד
במקום אחד לא צריכא דקאי בכרמלית ונתכוון
במקום אחר. וא"ת והא
הוה עירוב משום דכי (ב) בעי למשקליה
נוסף: אלא תלושין ונעוצין
בכרמלית ונתכוון לשבות
לשבות למעלה ורבי היא דאמר כל דבר
משתמש באילן: גזירה שמא יקטום.
בארץ, מ) [לקמן פט.],
השתא ס"ד דבמגדל עץ איירי דהוי
ב)
למעלה, ורבי היא
❖
נ) [דף לה.],
דקאמר כל משום שבות
לפי שהקנה רך הוא איכא למיגזר שמא
שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין
כלי מדקא משני הכא במגדל של לבנים
לא גזרו רבנן עליו בין
השמשות: מתני' נתנו בראש הקנה או
יקטום כי שקיל ליה אבל אילן קשה
עסקינן ועוד דסתם מגדל שבהש"ס
א
השמשות. נתנו בראש
הוא ובין השמשות לשמא יעלה ויתלוש
של עץ וא"כ מאי פריך הרי מותר
הקנה כו' עד בתלוש
בראש הקונדס בזמן שהוא תלוש ונעוץ
הגהות הב"ח
ונעוץ. ש"מ דלא התירו
לא חיישינן אבל לקטימת קנה ודאי
לשבר את הכלי וליטול מה שבתוכו
אפילו גבוה ק' אמה הרי זה עירוב: גמ' רמי
(א) גמ' אי למעלה אמאי
בעירוב אבל בתלוש
היא איידי דרכיכא מיקטמא ולאו
כדתנן בפ' חבית (שבת דף קמו.) שובר
הוא במקום אחד:
ונעוץ. מכלל דבמחובר
ליה רב אדא בר מתנא לרבא תלוש ונעוץ אין
(ב) רש"י ד"ה תלוש וכו'
שבות הוא אלא מלאכה דמיחייב משום
אדם את החבית ליטול ממנה גרוגרות
לקרקע אסור. כמאן
לא תלוש ונעוץ לא מני רבנן היא דאמרי
משום דכי שקיל ליה
כרבנן דפליגי על ר'
ג)
קוצר: פולמוסא. חיל המלך. היה מקום
וטעמא כדאמר בסמוך נ) משום דאין
משתמש: (ג) ד"ה עוזרדין
ואמרי כל משום שבות
כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין
דחוק לתלמידים מפני אנשי החיל:
בנין וסתירה בכלים וי"ל דמשמע ליה
שהוקשו וכו' שבות הס"ד
גזרו עליו בין השמשות.
ואח"כ מ"ה אטדין ותיבת
השמשות והא אמרת רישא רבי רישא רבי
כבושי כבשי באגמא. צאו וכפו הקנים
ואקשינן רישא דתני נתנו
במגדל גדול דשייך ביה בנין וסתירה
עוזרדין נמחק: (ד) תוס'
באילן אוקימנא לר',
זה על זה הרבה כמין כסאות לישב
דאי בקטן דהוי כלי מ"ט דר"א דפליג
וסיפא רבנן א"ל כבר רמי ליה רמי בר חמא
ד"ה והאמר וכו' דליבני
סיפא דתני נתנו בראש
❖
עליהן: לא תלוש ונעוץ לא. אלמא
ועוד דבכלי נמי שייך בנין וסתירה
לית ביה איסורא:
הקנה שהוא תלוש ונעוץ
לרב חסדא ושני ליה רישא רבי וסיפא רבנן
לרבנן, רישא רבי וסיפא
קנים כאילן הן ואסור להשתמש עליהן:
כדאמר בהבונה (שם דף קב.) האי מאן
רבינא אמר כולה רבי היא וסיפא גזירה שמא
ב
רבנן. אמר רב חסדא
(ג) עוזרדין. שהוקשו כבר הרי הן כאילן
דעייל שופתא בקופינא דמרא חייב
אין, רישא רבי וסיפא
יקטום: ההוא פולמוסא דאתא לנהרדעא אמר
גליון הש"ס
וכי שרינן בשאינן עוזרדין בעוד הקנים
משום בונה והא דקאמר בסמוך דמר
רבנן. רבינא אמר כולה
להו רב נחמן פוקו עבידו כבושי כבשי
גמ' ותניא אידך הקנים
רבי היא, ובקנה מחובר
רכין דהוו כירק ובירק לא הזכירו
סבר כלי הוא ואין בנין בכלים כו'
והקידן. עי' בר"ש פ"א
אמאי לא, גזירה גזר כיון
באגמא ולמחר ניזיל וניתיב עלויהו איתיביה
חכמים שבות: עוזרדין אטדין והיגין
היינו בהנהו דאמר נוטלין אבל לא
❖
מ"ח דכלאים:
דהוא אינו יכול לנטותן
רמי בר חמא לרב נחמן ואמרי לה רב עוקבא
מיני קוצים הן: קידן. בושם ששמו
מחזירין דלא הוי בנין וסתירה גמורה
שמא יקטמנו. ההוא
פולמוסא
דאתאי
קידה: אורבנין. אורשרי"ש: קשיא.
בר אבא לרב נחמן תלוש ונעוץ אין לא תלוש
או כדמוקי במסקנא במנעול קטיר
לנהרדעא, אמר רב נחמן
לעזי רש"י
קנים אקנים: פגם. רוד"א:
במיתנא ומדמוקי לה בקטיר במיתנא
ולא נעוץ לא א"ל התם בעוזרדין ומנא תימרא
לתלמידיו פוקו כבשו
מתני' ואבד המפתח עירובו
משמע דווקא בהכי שרי אבל לשבר
כבשוה באגמא, פי'
פל"ו [פ"ל]. יתד, כלונס.
דשני לן בין עוזרדין לשאין עוזרדין דתניא
ד)
כיבשו, כופו הקנים
אורשרי"ש [אושיירי"ש].
עירוב. ובגמרא מפרש לה. וכגון
הכלי ולקלקלו אסור דשפיר שייך בנין
הקנין והאטדין וההגין מין אילן הן ואינן
שבאגם ותנו עליהן עפר
ערבות. רוד"א. פיגם
ג
❖
שהמגדל ברה"י דאי הוה ביה מפתח
וסתירה בכלים והא דשרי לשבר
כדי שיהו נוחים לישב
(צמח).
כלאים בכרם ותניא אידך $ הקנים והקידן
לא הוה ביה שום איסור דהוא
עליהן בשבת. והקשו
החבית הא מוקי לה בביצה פרק
והאורבנין מין ירק הן והן כלאים בכרם קשיא
עליו איך אתה מורה
ועירובו ברה"י: גמ' ואמאי. נהי
המביא (דף לג:) במוסתקי פירוש
לעשות כן, וכי מותר
מוסף רש"י
אהדדי אלא ש"מ כאן בעוזרדין כאן בשאין
דתרוייהו ברה"י נינהו כיון דלא מצי
חתיכות המדובקות יחד ואף על גב
להשתמש
בקנים
רשות היחיד עולה עד
עוזרדין ש"מ וקידה מין ירק הוא והתנן אין
המחוברים לקרקע, והאנן
שקיל ליה הוה ליה כשני מקומות:
דאליבא דרבי אליעזר דאמר קטמו
ה)
לרקיע. כל אויר שכנגד
תלוש ונעוץ תנן, תלוש
של לבנים. שנוח לסותרו וכדבעי
להריח בו פטור אבל אסור מוקי לה
מרכיבין פגם ע"ג קידה לבנה מפני שהוא
רה"י, בין אויר חצר בין
ונעוץ אין מחובר לא.
לאוקומי באוירא דליבני סדורות זו ע"ג
אויר עמוד ברה"ר גבוה י'
במוסתקי דפריך ולית ליה לר"א
ופירק מתני' בקנים
ירק באילן אמר רב פפא קידה לחוד וקידה
ורחב ד', כנגדו עד לרקיע
עוזרדין חזקים שהן כמין
זו בלא טיט ביניהן דלאו סתירה היא:
לבנה לחוד: מתני' נתנו במגדל ואבד
שובר אדם את החבית וכו' לרבנן נמי
ו)
שם רשות היחיד עליו
אילן, ואם יבא (להשוות)
(שבת
דר"מ במס' ביצה (לא:): ונפחת. מאיליו
צריך לאוקומא הכי דמודים אי הוה
ז.). כל דבר שהוא
[להשתמש] בהן כיון
המפתח הרי זה עירוב ר"א אומר אם אינו
אפילו ביו"ט עצמו: נוטל ממקום
משום שבות לא גזרו
חייב חטאת לחצות בו שיניו דהוי
שהן חזקים ואינו יכול
יודע שהמפתח במקומו אינו עירוב: גמ'
עליו בין השמשות.
לנטותן וליטול העירוב
הפחת. ולא מיתסר משום מוקצה
אסור בקטמו להריח והא דבעי לרב
דשבות שגזרו חכמים
שעל ראשו, גזירה שמא
ואמאי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר
וסתמא כר"ש: אף פוחת לכתחילה.
ששת בפרק חבית (שבת דף קמו.) מהו
באיסורי שבת לא גזרו עליו
יקטום. כי קאמינא בקנים
הוא רב ושמואל דאמרי תרוייהו הכא במגדל
אלא בשבת ודאי ולא בין
כדמוקי לה באוירא דליבני דלאו
למברז חביתא בבורטיא במוסתקי
דקין (שאין) [שאינן]
השמשות (שבת ח:). גזרו
עוזרדין שהן כמין ירק
סתירת אהל היא: אם בעיר אבד.
של לבנים עסקינן ור"מ היא דאמר פוחת
איירי ומיהו בירושלמי קאמר אמתני'
עליו בין השמשות.
ונוחים
להרכיבם
המפתח: עירובו עירוב. דאי משכח
דהכא הדא דתימא במגדל של אבן
כבשבת עצמה (לעיל ל:).
לכתחילה ונוטל דתנן בית שמילאהו פירות
ולנטותם ולא אתי
ז)
ד
ונפחת. מאליו, נוטל
ליה מצי מייתי ליה דרך חצירות וגגות
אבל במגדל של עץ נעשה כשובר את
לקוטמן, דהני לאו מין
סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת ר' מאיר
ממקום הפחת. ולא
אילן נינהו ולא גזרי בהו
וקרפיפות שכולן רשות אחת הן כר"ש:
החבית ליטול ממנה גרוגרות משמע
אמרינן מוקצין מחמת
אומר פוחת ונוטל לכתחילה והאמר ח) רב
רבנן. ובירק נמי דמפריך
ואם בשדה אין עירובו עירוב. דאי
דבלא מוסתקי נמי שרי בכלי של עץ:
איסור הן, דאין יכול לפחתו
ליתנון דהא קשין הן לא
נחמן בר אדא אמר שמואל באוירא דליבני
נוטל ממקום הפחת. פירש"י
ט)
ביו"ט ואסח דעתו מינייהו,
מיפרכי לפיכך לא גזרו
נמי משכח ליה לא מצי לאיתויי ליה. וג'
דכיון דלא הוה פחיתתו
הכא נמי באוירא דליבני והא אמר רבי זירא
בהו. והביא ראיה לדבריו
מחלוקות בדבר לת"ק בין בעיר בין
ולא מיתסר משום מוקצה
איסורא
דאורייתא,
ממשנתינו דתנן הקנים
בי"ט אמרו אבל לא בשבת ה"נ בי"ט אי הכי
בשדה עירובו עירוב דמצי סתר ליה
י)
דסתמא כר"ש וקשה למהר"י דאמר
כדמוקמינן ליה באוירא
מין אילן הם, ותניא
דליבני, לאו מוקצה נינהו,
הקנים מין ירק הם,
ולר' אליעזר דמתני' בין בעיר בין
היינו דקתני עלה ר"א אומר אם בעיר אבד
בריש ביצה (דף ב:) דביו"ט סתם לן
כ)
כדאמר גבי טבל (עי' ביצה
קשיין אהדדי. ופריק הא
בשדה אין עירובו עירוב דמיסתר
תנא כרבי יהודה הא סתם לן תנא
עירובו עירוב ואם בשדה אבד אין עירובו
לד:) שהוא מוכן אצל שבת
דתני מין אילן בעוזרדין,
לא מצי סתר ולית ליה דר"מ ואיתויי
שאם עבר ותקנו מתוקן
כר"ש נמי והך סתמא עדיפא דהויא
והא דתניא מין ירק
עירוב ואי ביום טוב מה לי עיר מה לי שדה
(ביצה לא:). באוירא
כשאינן עוזרדין. ואסיקנא
נמי לא מצי אי הוה משכח ליה דלית
בתראה ומיהו רש"י תירץ בביצה דהא
חסורי
דליבני. סדור של אבנים
קידה מין ירק הוא, אבל
ליה דר"ש דגגות וקרפיפות רשות
דנוטל ממקום הפחת לא חשיב מוקצה
בלא טיט (שם).
קידה לבנה מין [אילן]
הואיל ולא הוי מוקצה אלא משום פחיתא דהוי דרבנן דמוקי באוירא אחת הן ור' אליעזר דברייתא סבר לה כרבי שמעון אי נמי ר' אליעזר
הוא. ויש מי שאמר
מ)
אלקסט: מתני' נתנו
דמתניתין לא איירי אלא בשדה והוא ניהו רבי אליעזר דברייתא:
דליבני וכך נמי אמרינן בהמביא (שם דף לד:) טבל מוכן הוא אצל שבת
במגדל ונעל בפניו ואבד
שאם עבר ותקנו מתוקן משמע דלא חשיב מוקצה כיון דלא רכיב עליה
אבל
המפתח כו'. ואקשינן
איסורא דאורייתא ולמהר"י נראה לתרץ דהך לא חשיב סתמא דלא מצי למיתני דברי ר"ש דאפשר דר"ש סובר דפוחת לכתחילה כר"מ אבל ההיא
כיון שאין יכול ליטלו
דשבת (ד' קנו:) דמחתכין את הדלועין דמצי למיתני בה דברי ר"ש ולא קתני חשיב ודאי סתמא: והאמר ר' זירא ביו"ט אמרו וכו'. והוה מצי
הוא במקום אחד ועירוב
במקום אחר הוא. אמאי
לאוקמ' כרבי דבהני אוירא דליבני לית (ד) ליה איסורא אלא מדרבנן כדאמר בהמביא (ביצה לא:) כיון דשרגינהו אקצינהו אלא דניחא ליה לאוקומה כרבנן
תנן (אין) עירובו עירוב.
ופרקינן רב ושמואל
כרבא דאוקי לעיל סיפא כרבנן ועי"ל דאם כן טעמא דר"א דאסר משום דסבר כרבנן ולא ניחא ליה לאוקמא פלוגתייהו בפלוגתא דרבי ורבנן:
דאמ' מתני' של בנין ור'
חסורי
מאיר היא דאמר במס'
יום טוב בבית שמלא פירות וסתום פותח לכתחילה ונוטל, הכא נמי פותח לכתחילה ונוטל בעירוב. ודחינן להא בבית שהוא מלא פירות וסתום וא"ר מאיר פותח לכתחילה ונוטל. תנא ביום טוב אמרו ולא
בשבת. ופרקינן מתני' נמי ביום טוב קתני ולא בשבת. ואקשינן אי הכי הא
דתני עלה ר' אליעזר אומר
אם בעיר
אבד עירובו עירוב כו', ואי
ביום טוב
שרי ליה לאיתויי מה לי בעיר ומה לי בשדה.