בכל מערבין
פרק
שלישי עירובין
לה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חסורי
אבל בשבת אין עירובו עירוב. דלא שרו ליה רבנן למיסתר: נמצא
מיחסרא והכי קתני. פ"ה וג' מחלוקות בדבר ולא דק
ע
א) לעיל כג: וש"נ, ב) [עי' תוס'
א ב מיי' פ"ו מהל'
המפתח. בשבת: אין עירובו עירוב. דלית ליה דר"ש והא דר"ש בפ'
שבת קב: ד"ה האי ותוס' לעיל
עירובין הלכה א טור
דמתניתין איירי ביום טוב ופליגי אי מצי סתר ליה אי לאו
לד: ד"ה ואמאי], ג) [שבת
א"ח סי' שצד:
כל גגותכ): ואין סתירה בכלים. ואי בעי סתר ליה: הקיש. זב באגרופו
וברייתא כשנמצא בשבת ופליגי בדר"ש והא דתניא בתוספתא (פרק שני)
קכב: ביצה יא: כב.], ד) זבין
ג [מיי' פכ"ב מהל' שבת הל'
על גבי שידה כו': טמאים. מפני שהסיטן וכגון שהיה לבוש בית יד
דעירובין ומודים חכמים לרבי
אליעזר בבני חצר ובני מרפסת שגבו
פ"ד מ"ג [תוס' שם פ"ד ה"ה],
כו טוש"ע א"ח סי' שיד סעיף
ה) [שם בתוספתא אבל במשנה
א]:
דלא מטמא בנגיעה אי נמי שהקישו
עירובן ונתנוהו בבית אע"פ שיודעין
עא ד מיי' פ"ט מהל' משכב
ליתא], ו) [שבת קכג: וע' שבת
בחתיכת עץ שבידו: אהל הוא. ולא
שאין המפתח במקומו שעירובו עירוב
חסורי מיחסרא והכי קתני נתנו במגדל ונעל
א
קנז.], ז) שבת לו. קכד. קמו.
ומושב הלכה א:
מקבל טומאה: ותסברא. דטעמא
היינו טעמא דבעירובי חצירות הקילו
עב ה מיי' פ"א מהל'
ביצה לב. [תוספתא שבת
בפניו ואבד המפתח הרי זה עירוב במה
רפט"ו], ח) [לקמן נב:],
עירובין הלכה כב ופ"ו
משום אהל ולאו אהל הוא: וניסט.
ומיהו נראה דאנמצא מפתח בשבת
דברים אמורים ביום טוב אבל בשבת אין
ט) [לעיל לב: ועי' לקמן נב.],
הלכה י סמג לאוין סה טוש"ע
שאינו תקוע יפה וכשמקיש בו ניסט
קאי מדקאמר ומודים חכמים לרבי
י) [לעיל לב: וש"נ], כ) [לקמן
א"ח סי' שצד סעיף ג וסי'
עירובו עירוב נמצא המפתח בין בעיר בין
טמא ואם כלי הוא שמחובר ותקוע
אליעזר וביו"ט כי לא נמצא מפתח
פט.], ל) בס"א: משכח,
תט סעיף ד וסימן שיד סעיף
בשדה אין עירובו עירוב רבי אליעזר אומר
מ) [וע"ע תוס' שבת קמו. ד"ה
ז וטור סי' תקיט:
או כבד הרבה שאינו ניסט מחמתו
אדרבה חכמים הקילו טפי והוה ליה
❖
עג ו מיי' פכ"ה מהל' שבת
מתיר],
ב בעיר עירובו עירוב בשדה אין עירובו
טהור: וקתני נמי סיפא. דקמייתא
למימר איפכא ומודה רבי אליעזר
הלכה ט סמג שם טוש"ע
בעיר
עירוב בעיר עירובו עירוב כר' שמעון דאמר
דהקיש ע"ג שידה אם היו ניסטין
עירובו עירוב.
לחכמים:
א)
א"ח סי' שח סעיף א:
עד ז ח מיי' פ"א מהל'
טמאין אפילו לרבי נחמיה ור"ש אלמא
אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות
בנמצא בשבת אף על פי שהיה אבוד
הגהות הב"ח
עירובין הלכה כא ופ"ו
וקתני
טעמייהו לאו משום אהל הוא: זה
סיפא אם
בין השמשות:
רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן
(א) גמ' לכלים ששבתו בתוכן
הלכה יב סמג עשין א טוש"ע
הכלל ניסט מחמת כחו. שהסיט
היו ניסטין טמאין. מהך סיפא לחוד
(בשדה וכו' כרבנן) תא"מ
א"ח סי' שצד סעיף א ב וסי'
(א) $ בשדה אין עירובו עירוב כרבנן רבה ורב
ונ"ב ס"א אין זה: (ב) תוס'
תט סעיף ו:
את הכלי או את האהל ממש שניתקו
לא מצי למידק דמצי למימר דמחמת
עה ט מיי' פ"ו מהל'
יוסף דאמרי תרוייהו ב) הכא במגדל של עץ
ד"ה וקתני וכו' דהוה אמינא
ממושבו משהו: מחמת רעדה. שטפח
רעדה הוא דפליגי דיש חלוק בין
דאתיא לא כת"ק ולא כר'
עירובין הלכה יא
עסקינן דמר סבר כלי הוא ואין בנין בכלים
ג) ג
נחמיה ור"ש להכי: (ג) ד"ה
ברגליו בקרקע ומחמת ניענוע
טוש"ע שם סי' תט סעיף ה:
אהל לכלי אבל בהיסט אהל נמי טמא
עו י מיי' פ"ו שם הלכה יד
ואין סתירה בכלים ומר סבר אהל הוא
ומתניתין וכו' וב"ה היא בפרק
הקרקע ניסט הכלי אף על פי שניתק
לכך מייתי ברייתא דמחמת רעדה
קמא דביצה: (ד) ד"ה בעי
טוש"ע א"ח סי' שצד
ובפלוגתא דהני תנאי דתנן הקיש על גבי
מן הארץ טהור דכח כחו הוא:
ד)
❖
❖
נמי אין חילוק בין אהל לכלי וברייתא
וכו' שרי אפי' לרבי אליעזר:
סעיף ב:
שידה תיבה ומגדל טמאין רבי נחמיה ורבי
דכולי עלמא. אפילו לר' נחמיה הסיט
לחוד נמי לא סגיא דהוה אמינא דאתיא
ממש מחמת כחו טמא ואפילו אהל:
לא (ב) כרבי נחמיה ולא כרבי שמעון
שמעון מטהרין מאי לאו בהא קמפלגי מר
גליון הש"ס
רב ניסים גאון
מחמת רעדה טהור. ואפילו הוא כלי:
להכי אייתי סיפא דמילתייהו:
סבר כלי הוא ומר סבר אהל הוא אמר
ומתני' במאי מוקי ליה. ולא
גמ' בשדה אין עירובו
ר' אליעזר אומר בעיר עירובו
והכא ברעדה מחמת כחו. שהקיש
אביי ותיסברא והתניא אהל וניסט טמא כלי
עירוב כרבנן. רש"ל מוחק זה
עירוב כר' שמעון. בשדה אין
עליהן ממש ולא נתקן ולא הוסטו
בעי לאוקומ' בפלוגתא דאין
והרז"ה כתב כרבנן היינו רבנן
עירובו עירוב כרבנן. עיקר
ואינו ניסט טהור וקתני סיפא ה) ואם היו
אלא רעדו: ומתני'. דעירוב במאי
בנין בכלים משום דפלוגתא דב"ש וב"ה
דלקמן דף צה ע"ב דלא ס"ל
דילה בפרק כל גגות העיר
ניסוטין טמאים זה הכלל ניסט מחמת כחו
ד
היתרא דנותנו לחבירו וחבירו
כו', וחכמים אומרים כל
מוקמינן לה דהא לכ"ע אי גדול הוא
היא בפרק (ג) ב' דביצה (ד' כב.):
לחבירו: מתני' הרי זה חמר
בעי סכינא למיפסקיה. פ"ה דאי
אחד ואחד רשות בפני עצמו.
טמא מחמת רעדה טהור אלא אמר אביי
אהל הוא ואמאי עירובו עירוב אי
גמל. עי' לקמן דף מט ע"ב
ר' שמעון אומר אחד גגות
דכ"ע היסט מחמת כחו טמא מחמת רעדה
קטן שאינו מחזיק מ' סאה בלח כלי
ביד הוה שרי אפילו רבי
תד"ה ואפילו וכו' ולקמן דף
(ד)
ואחד חצרות ואחד קרפיפות
❖
נב ע"ב ברש"י ד"ה אלא
לכלים ששבתו בתוכן.
הוא ומאי טעמא דר' אליעזר: קטיר
טהור והכא ברעדה מחמת כחו עסקינן
אליעזר דמקלקל הוא דתניא במסכת
❖
אפילו:
במתנא. קשור המנעול בחבל: ובעי
ביצה (דף לא:) חותמות שבכלים מתיר
ובהא קא מיפלגי דמר סבר הוי היסט ומר
דאי הוה מצי
סכינא למיפסקיה.
ומפקיע וחותך ואף על גב דהכא אהל
רבינו חננאל
סבר לא הוי היסט ומתניתין במאי מוקמינן
למיפסקיה בידיה שפיר דמי אפי' לר'
מוסף רש"י
הוא ואמר שבקרקע אסור גזירה
לה אביי ורבא דאמרי תרוייהו ה במנעול
ותריץ הכי חסורי מיחסרא
דרבנן הוא דמיחזי כסותר ולא סותר
אליעזר דאין חתיכ' אסורה אלא במחובר
ואחד קרפיפות. שאינן יותר
והכי קתני, נתנו במגדל ונעל
וקטיר במתנא עסקינן ובעי סכינא למיפסקיה
מבית סאתים (לקמן פט.) אם
אבל הכא מקלקל הוא ושרי כדתניא
בפניו ואבד המפתח הרי זה
בנין ממש הוא דהא פתיחת דלת
תנא קמא סבר לה כרבי יוסי דאמר כל
של בית סאתים הוא מטלטל
עירוב, במה דברים אמורים
ו) ו
במסכת ביצה (דף לא:) חותמות שבכלים
בעלמא הוא וכיון דשבות הוא לא
בכולו, ואם יותר ולא הוקף
ביום טוב אבל בשבת אין
הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד
מתיר ומפקיע וחותך. ואע"ג דהכא
גזרו עליו בה"ש ואינו נראה דכי נמי
לדירה קרי ליה רשות אחת
עירובו עירוב, נמצא המפתח
לגבי חברו או לגבי חצר לטלטל
של מחרישה ורבי אליעזר סבר לה כרבי
בין בעיר בין בשדה [אין]
אהל הוא ואמרינן התם שבקרקע
סבר רבי אליעזר כרבי נחמיה שרי
ב' אמות בזה וב' אמות בזה,
עירובו עירוב. ר' אליעזר
אסור לחתוך גזירה דרבנן היא
דטלטול סכין לא אסור אלא מדרבנן
נחמיה דאמר אפי' טלית אפי' תרווד אין
ז)
להוציא ולהכניס מזה לזה
אומר בעיר עירובו עירוב.
ניטלין אלא לצורך תשמישן: מתני' נתגלגל
דמיחזי כסותר ולא סותר בנין ממש
לכך י"ל דהכא כלי הוא ואי הוה מצי
(שבת קל:). רשות אחת הן.
דיכיל לאתויי דרך גגות כר'
ז
לטלטל כלים ששבתו בגג זה
שמעון, דתנן ר' שמעון אומר
הוא דהא פתיחת דלת בעלמא הוא
למפסקיה ביד הוה שרי אבל בסכינא
חוץ לתחום נפל עליו גל או נשרף תרומה
לגג חברו ולא אמרינן כשם
אחד גגות ואחד חצירות
כיון דשבות הוא לא גזרו עליו בין
אסור כרבי נחמיה ולית ליה דרבי
שדיורין חלוקין למטה כך
ואחד קרפיפות (וכלים)
ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה
השמשות: אלא לצורך תשמישן. ועיקר
ומכאן מדקדק ר"י דחותמות שבכלים
חלוקין למעלה, וכלים ששבתו
[לכלים] ששבתו בתוכן,
הרי זה עירוב אם ספק ר"מ ור' יהודה
ח)
בחצר מוציאין לחברתה, וכן
נמצא המפתח בשדה אין
תשמישו של סכין לא לחתוך חבלים
מתיר ומפקיע וחותך היינו דוקא
לקרפף, וכן לחצר ולקרפף מן
עירובו עירוב [דלא] כר'
אומרים $ הרי זה חמר גמל ר' יוסי ור"ש
הוא אלא לחם ובשר ואוכלין והכי
כעין קשר של מיתנא אבל פותח של
הגגין, הואיל וכולן רשות
שמעון דתני בהמוציא
אומרים ספק עירוב כשר אמר ר' יוסי
פליגי תנא קמא לית ליה דרבי נחמיה
שאינה דירה היא, ואין צריך
עץ או של מתכת אסור לשבר דבכלי
תפילין בשדה נותנן לחבירו
לערב מחצר לחצר אלא בשביל
וחבירו לחבירו עד שמגיע
הלכך עירובו עירוב דפסיק ליה
אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים על
נמי יש בנין וסתירה כדפ"ל מ):
כלים ששבתו בבית שבחצר זו
לחצר החיצונה, אלא כרבנן
נתגלגל
ספק עירוב שכשר: גמ' נתגלגל חוץ לתחום
למיתנא רבי אליעזר אומר אם בעיר
חוץ לתחום. אפילו
להוציאם לחצר אחרת (לקמן
דאסרי. ורבה ורב יוסף
אבד הרי זה עירוב דכי מדכר ליה
עד.) הואיל וכולם אין תשמישן
תחומין דרבנן ואפילו
אוקמוה למתני' במגדל עץ.
ל)
אמר רבא לא שנו אלא שנתגלגל חוץ לארבע
ח
מיוחד ותדיר, רשות אחת הן
ואמאי עירובו עירוב [דאין
מייתי ליה דרך קרפיפות ואם בשדה
לרבי דאמר כל דבר שהוא משום
אמות ט אבל לתוך ד' אמות ט) הנותן עירובו יש
ומטלטלין מזה לזה, אפילו
בנין] ואין סתירה בכלים.
אינו עירוב דמיפסיק מנעול לא מצי
שבות לא גזרו עליו בין השמשות
מחצר של רבים לחצר רבים
וכיון שיש לו לסתור
לו ד' אמות: נפל עליו גל וכו': קא ס"ד דאי
כדרבי נחמיה: מתני' נתגלגל
בלא עירוב, ולית ליה לר"ש
ולהוציא העירוב נמצא הוא
מכל מקום לא הוי עירוב אף על
עירוב חצרות אלא משום היתר
בעי מצי שקיל ליה לימא מתניתין דלא כרבי
ועירובו במקום אחד, ובהא
חוץ לתחום אינו עירוב. הואיל ויש
גב דבין השמשות מצי למישקליה
כלי הבית (לקמן פט.) לכלים
פליגי ר' אלעזר ורבנן. רב
דאי כרבי האמר כל דבר שהוא משום
מביתו שהוא לן שם עד עירובו יותר
י)
ואיתויי כיון דאם קנה שביתה במקום
ששבתו בתוכן. ואפילו הן
ושמואל סברי מן מגדל של
של בעלים הרבה (לעיל כג:)
עץ אהל הוא ואסור לסותרו,
מאלפים אמה דממה נפשך כל היכא
שבות לא גזרו עליו בין השמשות אפילו
שנתגלגל העירוב היה עומד עתה
שכשקדש היום היו בתוכו ולא
ורבה ורב יוסף [סברי] כלי
דקנה שביתה אי בביתו אי בעירובו
חוץ לתחום ואין לו אלא ארבע
תימא כרבי לא צריכא דבעי מרא וחצינא
י
בתוך הבית, דאילו שבתו כלים
הוא. ובפלוגתא דהני תנאי
לא מצי למיזל ולמשקליה:
נפל עליו
אמות הילכך תקנו רבנן שלא יהיה
בבית, לא מיבעיא היכי דלא
דתנן במס' זבין פ' רביעי
וצריכי דאי תנא נתגלגל משום דליתא
עירבו בני בתי החצר, דאפילו
הקיש הזב על הדלת של
גל. מפרש בגמ' דבעי מרא וחצינא
עירוב אלא כשהוא בתוך התחום:
גביה אבל נפל עליו גל דאיתיה גביה
מבית לחצר לא יוציאו כלי
שידה של תיבה ושל מגדל
לפנויי דהויא מלאכה ולא שבות:
ספק
הבית, אלא אפילו עירבו
טמאין, ר' נחמיה ור' שמעון
אימא
ליהוי עירוב ואי תנא נפל עליו גל
תרומה ונטמאת. דלא חזיא לא לדידיה
ומטלטל מבית לחצר לא יוציאו
מטהרין באילו. מאי לאו
משום דמיכסי אבל
נתגלגל זימנין דאתי זיקא ומייתי ליה אימא ליהוי
כלי הבית מחצר זו לחברתה
בהא קמיפלגי דתנא קמא
ולא לאחריני: משחשיכה. כבר קנה
שלא עירבו עמה (שבת קל:)
סבר כלי הוא ונטמא. ור'
עירוב
צריכא: או
נשרף תרומה ונטמאת: למה לי
תנא נשרף
עירוב בין השמשות ושבת הואיל
או מחצר לקרפף או לגג, דבית
נחמיה ור' שמעון סברי אהל
להודיעך
והותרה הותרה: ספק. אם מבעוד
וקרפף שתי רשויות הן ואפילו
הוא. ודחי אביי וכללא הוא
דחד גברא (לעיל כג:). ואין
דבכלי טמא ובאהל טהור,
יום אם משחשיכה: הרי זה חמר גמל. דמספקא לן אי קני ליה זה
עירוב והכא הוי ביתו ומהכא יש לו אלפים אמה לכל רוח והפסיד
בנין בכלים ואין סתירה
והתניא אהל הניסט טמא כלי
אלפים שמעבר ביתו והלאה או שמא לא קנה עירוב ומביתו יש לו אלפים לכל רוח ולא קנה לעבר עירובו כלום ומחמת ספק זה
בכלים. אין איסור בנין
ואינו ניסט טהור, וקתני
וסתירה בכלים אלא בבתים,
נאסר לילך אלא אלפים אמה שבין ביתו לעירובו דממה נפשך בהנך משתרי אבל אלפים שמעירובו ואילך לא דילמא לא קנה עירוב
סיפא אם היו הניסטין דלת
דנחייב בבנין כל דהו, והעושה
ומגדל טמאין, זה הכלל ניסט
ומביתו ואילך נמי לא דלמא קנה עירוב נמצא זה מושכו כאן לילך וזה מושכו לכאן כאדם המנהיג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו
כלי או גומרו, ביו"ט או
מחמת כחו טמא מחמת
וזה מנהיגו והגמל הוא מושך וצריך לפנות לפניו ולאחריו: גמ' הנותן את עירובו. הואיל ונתכוין לקנות שם שביתה יש לו ארבע
בשבת, משום מכה בפטיש
רעדה טהור. אלא אמר אביי
הוא דמחייב, שהוא חיוב לכל
אמות דהואיל והנהו ארבע אמות מיבלען בתחומא הוו להו כתחומא והוי כנותן את עירובו בבית שבסוף התחום שאפילו הוא אלף
כולי עלמא היסט מחמת כחו
גמר מלאכה, או אם הוא דבר
טמא, והכא ברעדה מחמת
אמה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה: דאי בעי שקיל ליה. וקתני מתניתין אינו עירוב משום טלטול אבנים דשבות דרבנן הוא:
שהוא מחליקו חייב משום
כחו פליגי. כגון שהכה הזב
להודיעך במקום (ונתערד) [ונתרעד]
ממחק, ואם צריך קצוע חייב
משום מחתך וכן אורג או מסך או תופר, אבל בנין וסתירה לא שייך בהו לאחיובי בסלוק וחזרה, דהא דתנן (שבת קב:) הבונה כל
כלי מחמת ההכאה ההוא, תנא קמא סבר הוי היסט ור' נחמיה ור' שמעון סברי לא הוי היסט. ואסיקנא למתניתין דקתני אבד
שהוא בבתים תנן (ביצה יא:). כל הכלים ניטלין בשבת. ואפילו מלאכתן לאיסור ור"ש היא, חוץ ממסר הגדול. מגירה שהיא
המפתח במנעל דקטיר במותנא ובעי סכינא למפסקיה, ואבד הסכין, [ולא מצי למיפסקיה אלא במר פסיל וקרדום דאין זה
לאומנין לקוץ בה עצים, ומוקצה מחמת חסרון כיס הוא שלא ישתברו חריצים שהוא עשוי כסכין מלא פגימות, ויתד של מחרישה.
תשמישן] ובהא פליגי ר' אלעזר סבר לה כר' נחמיה דאמר אפי' טל[י]ת ואפי' תרוד אין ניטלין אלא לצורך תשמישן ולפיכך
החופר את הקרקע (שבת קנז.) הוא כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה, קולטר"א בלע"ז, דהנך קפיד עלייהו
אסר, ורבנן סברי כל הכלין ניטלין לצורך ושלא לצורך. מתני' נתגלגל חוץ לתחום כו'. אמר רבא לא שנו [אלא] שנתגלגל חוץ
ומייחד להם מקום דלא חזו למלאכה אחרת (שם קכג:). הנותן עירובו יש לו ד' אמות. כלומר ד' אמות שסביביו הוו ליה
לד' אמות אבל נתגלגל לתוך ד' אמות אפי' מבעוד יום עירובו עירוב, דהוא ועירובו במקום אחד הן, שכל המניח עירובו יש
כמוקפות מחיצות, וכי היכי דהנותן את עירובו בבית שמקצתו בתחום ומקצתו חוץ לתחום מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה
לו ד' אמות. נפל עליו גל, ובעי מרא וחצינא לפקחו. ספק, ר' מאיר אומר הרי זה חמר גמל. פירוש דרך חמור בהנהגה ודרך
דהוי כל הבית כאילו הוא בתוך תחומו כדאמרינן לקמן בכיצד מעברין (סא.) אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה כו' הא
גמל במשיכה, ומי שיש לו חמור וגמל ונתן חמור מאחוריו למושכו והגמל לפניו להנהיגו, לא זה מהלך במשיכה, ולא הגמל
נמי כל ד' אמות הוו להו כבית ומצי לאיתויי מחוץ לתחום בתוך התחום (לעיל לב:). כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו
בהנהגה, נמצא אדם שביניהם יושב
בלא
הליכה, לפיכך עשו כמו משל זה שאין לו רשות להלך כמו חמר גמל.
עליו בין השמשות. דשבות שגזרו חכמים באיסורי שבת לא גזרו עליו אלא בשבת ודאי ולא בין השמשות (שבת ח:).