לה:
בכל מערבין פרק
שלישי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ספק
להודיעך כחו דר' יוסי. דאע"ג דאינו בעולם לא מיתסר: להודיעך
לא טבל ואפילו טבל כו'. הך ספק ספיקא נקט משום רבותא
עז א מיי' פ"י מהל'
א) מקוואות פ"ב מ"א,
ב) [שם מ"ב], ג) לקמן נח.,
כחו דר"מ. דאע"ג דישנה בעולם וי"ל העמידנה בבין השמשות על
מקואות הלכה ו סמג
דסיפא דאפ"ה בטומאה קלה טהור וריצב"א מפרש דאו או
ד) [ביצה לו: סוטה ל:],
עשין רמח טוש"ע י"ד סי'
חזקתה וקודם לכן טהורה היתה אפ"ה לא אמרינן חזקה לקולא:
קתני ואפילו טבל היינו או שטבל מדפריך בתר הכי אדרבה ואימא
ה) לקמן נח:, ו) טהרות פ"ה
רא סעיף עא:
בטומאה חמורה. שניטמא בטומאה המטמאתו מן התורה כגון באב
העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר והא לא שייך למיפרך אספק
עח ב מיי' פי"ח מהל'
מ"ז נדה ד., ז) [שבת יג.],
ח) [לקמן צו:], ט) [דף לו.],
אבות הטומאות
הטומאה: אבל טומאה קלה. דרבנן
טבל או לא טבל אלא או או קתני
❖ ספק לא טבל:
י) בס"א: כקרקע, כ) [מכות
הלכה יד:
היא ואיזו טומאת דברי סופרים
ופריך אספק טבל בארבעים סאה
להודיעך כחו דרבי יוסי תנא תרומה ונטמאת
יא:], ל) [צ"ל ר' מאיר מטהר
לטמאות אדם כגון אכל חצי פרס
וכ"כ בספר נודע ביהודה
להודיעך כחו דרבי מאיר וסבר ר"מ ספיקא
(ספיקו טהור). ר"מ ברה"ר
ח"א סוף סי' סה דף סט ע"ד
אוכלין טמאין והבא ראשו ורובו כו'
ל)
רבינו חננאל
לחומרא והתנן טמא שירד לטבול ספק
א)
א
ע"ש] וכ"ה בס"י,
מי"ח דבר הן ביציאות השבתז): ואפילו
איירי כדתני' בתוספתא
❖
מ) [בתוספתא שם],
ואקשינן וכי ר' מאיר
טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק טבל
י"ל בו ספק כגון ספק טבל
טבל.
[טהרות פ"ו] ר"מ מטהר שספק טומאה
בדבר שהוא ספק מחמיר,
בארבעים סאה ספק לא טבל בארבעים
ברה"ר טהור: כל הטמאות כשעת
והתניא טמא שירד
בארבעים סאה שהיה מקוה לפנינו
לטבול ספק טבל ספק לא
סאה וכן שני מקוואות באחת יש בה ארבעים
הגהות הב"ח
ונמצא חסר ואין אנו יודעין אם בשעת
מציאתן. תימה דבריש נדה (ב.) תנן ב"ש
טבל כו', עד ספיקו טהור
❖
סאה ובאחת אין בה ארבעים סאה וטבל
טבילה היה שלם ואח"כ חיסר או לא:
(א) גמ' משנתנו כשהיה:
אומר כל הנשים דיין שעתן ואפילו
דברי ר' מאיר, ור' יוסי
מטמא. ופרקינן קסבר ר'
וכן ב' מקוואות. שאנו בקיאים בא'
באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן טבל
הלל וחכמים דמטמאין מעת לעת או
מאיר תחומין דאורייתא
מהן שלא היו בו מ' סאה מעולם:
מפקידה לפקידה היינו דווקא לתרומה
ספיקו טמא במה דברים אמורים בטומאה
ב)
שהן כגון טומאה חמורה
גליון הש"ס
ספיקו טהור. וסתם משנה ר"מ :
וקדשים או לקדש דווקא לחד לישנא
שספיקא טמא. ור' יוסי
ח)
חמורה אבל בטומאה קלה כגון שאכל אוכלין
גמ' שהיה עליה שרץ כל
אמר העיד אבטולס משום
ור' יוסי מטמא. ולקמןט) מקשינן דרבי
אבל לחולין טהור לכ"ע ואמאי לא
טמאין ושתה משקין טמאין והבא ראשו ורובו
ביהש"מ אי הכי בהא
ה' זקינים על ספק
יוסי אדר' יוסי: תחומין דאורייתא.
אמרינן דכל הטמאות כשעת מציאתן
לימא ר"י. תמוה לי דלמאי
העירוב שהוא כשר. בזה
במים שאובין או שנפלו על ראשו ועל רובו
וספיקא דאורייתא לחומרא: אם אינו
מוקי שהיה השרץ עליה כל
כי הכא ולא הוה לן לאוקמה אשה על
הספק בלבד מיקל אבל
שלשה לוגין מים שאובין וירד לטבול ספק
ביהש"מ לוקי בפשיטות
בשאר ספיקות אפילו
יכול להבליעו. בפרק כיצד מעברין (לקמן
חזקתה ועוד דהתם מטהרינן לה
דנפל עליה בתוך ביה"ש
בטומאה קלה, כגון
טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק טבל
נז:) היא היה מודד ורוצה לסיים תחומי
אפילו ברשות היחיד כדמוכח התם
ואנן ידעינן הזמן שנפל
שאכל אוכלין טמאין
עליה דל"ש לומר אוקמי
בארבעים סאה ספק לא טבל בארבעים סאה
ושתה משקין טמאין כו'
העיר ולעשות שם סימן ותנן [שם] אין
בשמעתא קמייתא והכא מטמאין
אחזקה אלא דלא ידעינן אם
ספיקו טמא. ואקשינן
מודדין אלא בחבל של נ' אמה והגיע
אפילו ברה"ר כדמוכח בתוספתא
וכן שני מקוואות באחת יש בה ארבעים סאה
עתה לילה או יום. ובהא
תוב וסבר ר' מאיר
לגיא או לגדר משופע ויכול להבליעו
שהבאתי וכ"ת דהכא לא מוקמינן
שפיר אמר ר' יוסי דספק
תחומין דאורייתא והתנן
ואחת אין בה ארבעים סאה וטבל באחת מהן
❖
עירוב כשר וה' יאיר עיני:
אם אינו יכול להבליעו
בחבל של נ' אמה מבליעו ואף על פי
אחזקיה משום דלא נבדק מבעוד יום
ואינו יודע באיזה מהן טבל ספיקו טהור רבי
בזו א"ר דוסתאי ב"ר
ששפועו מרבה את הדרך ואם היה
אם היה חי כדקתני סיפא מ) ומודים
ינאי משום ר' מאיר
יוסי מטמא קסבר ר"מ תחומין דאורייתא נינהו
מודד שיפועו מכאן ועלייתו לעבר
חכמים לר"מ בראוהו חי מבערב וכו'
שמעתי שמקדרין בהרים.
מוסף רש"י
וסבר רבי מאיר תחומין דאורייתא והא תנן
ג)
פי' מקדרין חותכין כדתנן
השני יש בו ק' או ר' אמות לא איכפת
דאשה נמי כיון דשכיחי בה דמים כאינה
שמעתי שמקדרין
בפסחים ובמוקדשין קודר
אם אין יכול להבליעו בזו אמר רבי דוסתאי
לן הואיל ומשפתו אל שפתו אין יותר
בדוקה דמיא כדאמרינן בנדה (דף ד.)
בהרים. רואין כאילו
בקופיץ. וגרסינן נמי
בר ינאי משום ר"מ שמעתי שמקדרין בהרים
מנ' אמה. ואם אינו יכול להבליעו
ואור"י דכל הטמאות כשעת מציאתן
נוקבין אותן ומודדין דרך
בשבת קודר את כל
הנקב למעט מדת מדרונו
האזכרות. ולא קדירה
בחבל של חמשים אמה: בזו אמר
ואי ס"ד תחומין דאורייתא מי מקדרין והא
לא הוי אלא לתרומה וקדשים כמו
ד)
כדאמר בגמרא שמודדין
ממש היא אלא (אומרין)
רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום ר"מ
מעת לעת שבנדה ולפי זה צריך ליישב
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין
אותו בחבל של ד' אמות
ה)
[אומדין] בדעת כאלו
שמעתי שמקדרין בהרים. לא מבליעו
והתחתון מניח את החבל
סוגיא דנדה ושם פי' ושמאי נמי אית
קודרין את ההרים. ואי
מקדרין לא בערי מקלט ולא בעגלה ערופה
כנגד לבו והעליון כנגד
ס"ד דסבר ר' מאיר
בחבל ארוך יותר מנ' דהתנן אין
ליה דכל הטמאות כשעת מציאתן
מפני שהן של תורה לא קשיא הא דידיה
מרגלותיו ומתמעט מדרונו
תחומין דאורייתא היכי
מודדין אלא בחבל של נ' אמה ולא
והא דמטהר מעת לעת אפילו לקדשים
של כל ד"א חצי קומת אדם
מקדירינן, והא אמר רב
הא דרביה דיקא נמי דקתני בזו אמר רבי
(לקמן נח.). מפני שהן
מודד כל מדרונו כמות שהוא בחבל
נחמן אמר רבה בר אבוה
היינו משום דחשיב אשה כבדוקה אי
של תורה. שמדידתן מן
דוסתאי בר ינאי משום רבי מאיר שמעתי
אין מקדירין לא בערי
של חמשים בקרקע י) חלקה דאיכא
נמי משום בטול פריה ורביה כדאמר
התורה הלכך לא משערינן
מקלט לתת להם מידת
שמקדרין בהרים ש"מ ורמי דאורייתא
חומרא טפי אלא מודדו בחבלים
התם (דף ג:) וא"ת ולר"מ דמטהר ברה"ר
בהו מידי אלא מודדין
מגרשיהם, ולא בעגלה
הרים וגאיות כקרקע חלקה
אדאורייתא לרבי מאיר דתנן נגע באחד
ערופה לראות איזו עיר
קטנים של ארבע אמות ואוחזין בו ב'
מאי שנא דבמעת לעת דמטמא אפילו
ו)
❖
(לקמן נח:).
קרובה אל החלל, מפני
בני אדם בב' ראשי החבל התחתון
ברה"ר כדאמר בירושלמי וי"ל באשה
בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים
שהן של תורה. ופרקינן
נותן ראש החבל כנגד לבו והעליון
דאיכא ריעותא מגופה החמירו טפי:
לא קשיא הא מתניתין
ומצאו מת רבי מאיר מטהר וחכמים מטמאין
ב
אמר ר' ירמיה משנתנו כשהיה
דאוקימנא
בתחומין
כנגד מרגלותיו ומשתכרין בכל ארבע
רב ניסים גאון
שכל הטמאות כשעת מציאתן אמר רבי
דאורייתא דיד[י]ה. והא
אמות כשיעור חצי קומת אדם. ולשון
עליה כו'. וא"ת ומאי קושיא
דקתני מקדרין דמשמע
אין מקדרין לא בעגלה
ירמיה משנתנו (א) $ שהיה עליה שרץ כל בין
מקדרין כמו נוקבין דמשוה מדת ההר
דר"מ אדר' מאיר דבמתני' הא דלא
תחומין לאו דאורייתא
ערופה ולא בערי מקלט.
השמשות אי הכי בהא לימא רבי יוסי ספק
(דרבה) [דרביה]. ודייקינן
עגלה ערופה הוא שכתוב
כאילו הוא נקוב במקום מעמד רגלי
אוקמיה תרומה אחזקה לאו משום
מדקתני משום ר' מאיר
ומדדו אל הערים אשר
עירוב כשר רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא
העליון ונמצא לבו במקום שרגליו
דהשתא היא טמאה אלא משום דאיכא
שמעינן מינה ר' מאיר
סביבות החלל. וערי
בשתי כיתי עדים עסקינן אחת אומרת מבעוד
עומדות עכשיו וכשנותן החבל עכשיו
חזקה אחרת כנגדה דמוקמינן לגברא
הוא דשמע מרבותיו
מקלט הוא ששנינו בפרק
שמקדרין. ורמינן תוב ור'
אלו הן הגולין כשם
כנגד מרגלותיו ה"ל כאילו נותן אותו
יום נטמאה ואחת
אומרת משחשיכה
בחזקת שלא עירב ולקמן נמי דקאמר
מאיר ספיקא דאורייתא
שהעיר קולטת כך תחומה
כנגד לבו בקרקע חלקה כדרך כל
היינו טעמא דרבי יוסי העמד טמא
רבא
לחומרא סבירא ליה,
קולט. והיו מדקדקין
המודדין: אין מקדרין בעגלה ערופה.
על חזקתו ואימא לא טבל במתני'
דקתני תרומה ונטמאת
במדידת העיר הקרובה אל
ספק מבעוד יום או
החלל. ובתחום ערי מקלט
כשבא למדוד הערים שסביבות החלל לידע איזו היא קרובה מכולן
נמי נימא העמד אדם על חזקת תחום ביתו ואימא לא עירב ואי
משחשיכה אינו עירוב,
לא היו מקדרין מפני שהן
מודד את ההרים ואת הגאיות כמות שהן ואף על פי שהמדרון מרבה
הוה אמרינן דחזקה שלא עירב לא חשיב ליה הש"ס חזקה אתי שפיר
והתנן נגע באחד בלילה
מן התורה, ושמא יוסיפו
את המדה ומרחיק את העיר: וכן בתחום ערי מקלט דקי"ל כ)
ואינו יודע אם חי אם מת
על השיעור הקצוב להם.
ומיהו רש"י פי' לקמן העמד טמא על חזקתו חזקה לחומרא איכא
לשחר השכים ומצאו מת,
כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט: שמעתי. ר' מאיר קאמר
ולקולא ליכא אבל במתני' איכא חזקה לקולא דהעמד תרומה על
ר' מאיר מטהר וחכמים
ליה. ושמעתי איכא למימר שמעתי מרבותי ולדידיה לא ס"ל:
נגע
חזקתה ואיכא נמי חזקה לחומרא דהעמד אדם על חזקת תחום
מטמאין שכל הטומאות
כשעת מציאתן. ופריק ר'
באחד. באדם אחד: ר"מ מטהר. דאמר אוקמיה אחזקי' ואתמול
ביתו ואימא לא עירב ובדרבנן אזלינן לקולא והכי נמי י"ל דניחא
ירמיה משנתינו כשהיה
חי היה. אלמא בספיקא דאורייתא ואיכא חזקה לקולא אזיל ר"מ בתר
ליה לשנויי אפי' סבר ר"מ עירובי תחומין דרבנן דהשתא לא מצי
השרץ על התרומה כל
חזקה ומתני' נמי ניזיל בתר חזקה ומעיקרא כי אנחה התם טהורה
לשנויי הכי משום דמתני' איכא חזקה לחומרא דכיון דאיכא נמי
בין השמשות. ודחינן
להאי פירוקא אי כשהיה
הואי: כל בין השמשות. מתחילתו ועד סופו דודאי איטמי מבעוד
חזקה לקולא הוי מצי למימר דהוי עירוב דספיקא דרבנן לקולא
השרץ על התרומה בין
יום דתחילת בין השמשות מערב שבת הוא: בהא לימא כו'. הא
משום הכי מוקי מתני' בשני כיתי עדים דלא שייך למימר הכי כיון
השמשות בהא לימא ר'
ודאי מבעוד יום איטמי ומתני' קתני מבעוד יום אין עירובו עירוב
דאיכא כת דמפקי ליה מחזקתה ורבה ורב יוסף אתו לפרושי דברי
יוסי ספק עירוב כשר.
רבי ירמיה: בהא לימא רבי יוסי ספק עירוב כשר. הוה מצי
ופריק רבה ורב יוסף
דברי הכל: אחת אומרת מבעוד יום כו'. ובהא פליגי ר' יוסי סבר
משנתינו בשתי כיתי
אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי תרומה אחזקה קמייתא וכי אנחה
למיפרך בהא לימא רבי מאיר ורבי יהודה הרי זה חמר גמל אלא
עדים אחת אומרת מבעוד
טהורה הואי רבי מאיר סבר כיון דאיכא כת דמפקע ליה
דעדיפא טפי פריך:
יום נטמאת התרומה,
ואחת אומרת משחשיכה.
הכא מחזקיה בספיקא דאורייתא לא אזלינן בתר חזקה אבל בנוגע
באחד בלילה דאין כת מוציאתו מחזקתו מוקמינן ליה כל הלילה בחזקתו ובתר שעת מציאתו לא אזלינן דאיכא למימר השתא הוא דמיית:
רבא