בכל מערבין פרק
שלישי עירובין
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא
רבא אמר. גבי נגע באחד נמי אפילו יש שני כיתי עדים חלוקות אחת
בשתי כיתי עדים. דר' מאיר לית ליה אוקי תרי בהדי תרי
ט)
א) ס"א לחומרא, ב) [לקמן
א [מיי' פכ"ז מהל' שבת
נט. סוטה ל:], ג) [תוספתא
אומרת קודם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת הוי נמי ר"מ
הל' א טור או"ח סי' שצז]:
כו' אע"ג דבפרק שני דכתובות (דף כ.) אמרינן אוקי תרי
עט ב ג מיי' פ"ו מהל'
ספ"ב], ד) [לקמן ע"ב ודף
מטהר ואפילו הכי לא תיקשי: התם תרי חזקי. נינהו לטהר ומשום
בהדי תרי $ אפילו בדאורייתא הכא שאני דהשתא ודאי טמאה היא: עירובין הלכה טו
לח:], ה) שבת ד. חולין יב.
אדרבה
הכי אזלינן לקולא דאוקי תרי לבהדי
תרי והעמד מת על חזקתו
העמד מקוה
על חזקתו. הוה מצי לשנויי הרי חסר
קיב., ו) [טבול יום פ"ד
טוש"ע א"ח סי' שצד סעיף
מ"ד], ז) פי' כדים,
א וסי' תט סעיף ו:
ראשונה כל הלילה וחי הוה ועוד
לפניך כדאמר פר' קמא דנדה (דף ב:)
פ ד ה ו מיי' שם הלכה
ח) בס"א: כלומר, ט) שייך
העמד נוגע על חזקתו ראשונה
אלא דלא מיירי הכא במקוה שנמדד
רבא אמר התם תרי חזקי לקולא והכא חדא
לדף הקודם, י) [צ"ל אבל
טז טור שו"ע א"ח סי'
במקוה
שלא שפו סעיף ט:
וטהור היה: הכא. במתניתין חדא
❖
ונמצא חסר:
ספק ליטמא ולטמא אחרים
חזקה א) לקולאקשיאדר' יוסי אדר' יוסי אמררב
❖
טהור],
חזקה הוא דאיכא למימר העמד
נמדד. וא"ת והא רבי יוסי מטמא
הונא בר חיננא שאני טומאה הואיל ויש לה
תרומה על חזקתה ומשום חדא חזקה
אפילו טהרות אם נגע בהן דלענין
עיקר מן התורה שבת נמי דאורייתא היא
רבינו חננאל (המשך)
לא מרעינן סהדי הלכך אזלינן
דאמרינן ליה זיל טבול אפילו ר"מ
הגהות הב"ח
$ קסברר'יוסי תחומיןדרבנןואיבעיתאימא
ב) א
ומתני' דרביה. ופשוטה
לחומרא: קשיא דר' יוסי. דברייתא
מודה $ כדאמרינן גבי ספק טומאה
(א) גמ' ואיבעית אימא
היא. רבא אחר בשלמא
(א) הא דידיה הא דרביה דיקא נמי דקתני א"ר
דקתני בספק טבל ובספק לא טבל
ברשות הרבים וא"כ אדרבה נימא
לא קשיא הא דידיה:
התם העמד טמא על
יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים
ובטומאה דרבנן אכל אוכלין כו' ורבי
(ב) רש"י ד"ה שבת נמי
אוקי טהרות על חזקתן וי"ל דבספיקא
חזקתו ואימור לא טבל.
וכו' במס' סוטה. נ"ב דף
שלא נתבררה טבילתו
יוסי מטמא ומתני' קתני ספק עירוב
שספק עירוב כשר ש"מ רבא אמר התם
דרבנן כי הכא לא אמרינן זיל טבול
כז: ובגמ' שם דף ל ע"ב:
כהוגן, אבל הכא מאי
כשר ואפילו תחומין דרבנן תיקשי:
לרבי מאיר ופליגי אגברא אי בעי
היינו טעמא דרבי יוסי העמד טמא על
(ג) ד"ה העמד טמא וכו'
אית לך למימר העמד
❖
הואיל ויש לה עיקר מן התורה. דיש
תחום ביתו ואימור לא:
טבילה אבל טהרות מודה רבי יוסי
גברא על חזקתו ואימור
חזקתו ואימא לא טבל אדרבה העמד מקוה
לא עירב הרי עירב, מאי
טומאה מן התורה ויש להחמיר בספק
דלא מטמאינן וכן איתא במסכת
על חזקתו ואימא לא חסר במקוה שלא נמדד
איכא ב) [למימר] שמא
טבילתה להכי אחמור רבנן אף בספק
מקואות (פ"ב משנה ב) $ דקתני ורבי
משחשכה, לא אתי שמא
גליון הש"ס
תניא כיצד אמר ר' יוסי ספק עירוב כשר
ג) ב
טבילת טומאה דרבנן דלא ליתי
יוסי מטמא י) שספק ליטמא טמא
דחי ודאי. מקוה נמי אם
גמ' קסבר ר"י תחומין
עירב בתרומה ספק מבעוד יום נטמאת
תאמר העמד מקוה על
לזלזולי בספק טבילת טומאה
לטמא אחרים טהור:
דרבנן. עיין הגהת אשר"י
חזקתו ואימור לא חסר,
אבל
ספק משחשיכה נטמאת וכן בפירות ספק
דאורייתא: שבת נמי דאורייתא היא.
עירב בתרומה ספק טמאה
ספ"ק
דעירובין:
איכא למימר הכי במקום
תוס' ד"ה הכא. אפי'
מבעוד יום נתקנו ספק משחשיכה נתקנו זה
אתחומין פריך למימר דתחומין
(שלא נמדדה) [שנמדדה].
ספק טהורה. כגון שהיו ב'
בדאורייתא. ק"ל התם
אבל במקום (שנמדדה)
דאורייתא וכר' עקיבא במס' סוטה (ב)
ציבורין לפניו אחד היה תרומה טמאה
הוא ספק עירוב כשר אבל עירב בתרומה
אמרינן כן לענין ממון
[שלא נמדדה] ונמצאת
(דף ל:): ומשני
קסבר רבי יוסי
ואחד היה תרומה טהורה ועירב
דמדאורייתא באמת תרי
חסירה היכי יכלת למימר
ספק טהורה ספק טמאה וכן בפירות ספק
ותרי אוקי אחזקה אבל
הכי, לפיכך קתני טמא.
תחומין דרבנן. ומשום דלא ליתו
באחד מהן דליכא חזקה כלל:
נתקנו ספק לא נתקנו אין זה ספק עירוב
ספק נדמעו. נראה כפ"ה בלשון
באיסורי הא אמרינן תרי
ת"ר כיצד א"ר יוסי ספק
לזלזולי בשאר ספיקות דמלאכת שבת
ותרי ספיקא דרבנן היינו
עירוב כשר. עירב
כשר מאי שנא תרומה דאמר העמד תרומה
ליכא למיגזר דלא דמו מלאכות
שני נדמעו טבל בחולין ולא
דרבנן החמירו דלא ליזל
בתרומה ספק נטמאת
על חזקתה ואימא טהורה היא פירות נמי
בזה בתר חזקה. ועי'
ספק לא נטמאת וכן
לתחומין אבל טומאות דמו להדדי:
כסתם
דימוע שבהש"ס אבל לשון
כתובות דף כו: בתוס' שם
בפירות ספק נדמעו וספק
העמד טבל על חזקתו ואימא לא נתקנו לא
דידיה. מחמיר אפילו בספק דרבנן
ראשון
שפירש נדמעו תרומה בחולין
דהכא בתרומה דרבנן גם
לא נדמעו, אבל עירב
תימא ספק מבעוד יום נתקנו אלא אימא
ומתניתין דרביה אבטולמוס היא:
ואתיא
כסומכוס אין נראה דהא
בתרי ותרי אוקמי אחזקה
בתרומה ספק נטמאת
כדהוכיחו מסוגיא דשם
מבעוד יום ספק
העמד טמא על חזקתו. כוליהח) חזקה
ספק מבעוד יום נדמעו ספק משחשיכה
קתני
בברייתא דמערבין בתרומה
ותירצו דמ"מ תחומין
משחשיכה ניטמא, וכן
לחומרא איכא לקולא ליכא אבל
ודוחק לומר דמיירי בתרומה לכהן:
נדמעו בעא רב שמואל בר רב יצחק מרב
דאורייתא. ודבריהם דהכא
בפירות ספק מבעוד יום
מאי שנא. ואם תאמר והא
מתני' איכא חזקה לקולא ולחומרא
דאפי' בדאורייתא אוקי
רבא
כו', אין זה ספק עירוב
הונא היו לפניו שתי ככרות אחת טמאה
אחזקה צ"ע גם הא מרא
כשר. היו לפניו שתי
העמד אדם על חזקת תחום ביתו
גופיה קאמר בסמוך
זאת
ואחת טהורה ואמר עירבו לי בטהורה בכל
דשמעתא הכא רבה ור"י
ככרות אחת טמאה ואחת
דס"ל ביבמות דף לא. תרי ואמר לא עירב העמד תרומה על
אומרת סוף היום קונה עירוב ואם
(ג)
טהורה, ואמ' עירובי
מקום שהיא מהו תיבעי לרבי מאיר תיבעי
ותרי ספק דאורייתא
חזקתה ועירב ובדרבנן לקולא אזלינן:
בטהורה כל מקום שהיא,
סוף היום קונה עירוב אתיא
דרב
דמדאורייתא לא אמרינן
לר' יוסי תיבעי לר"מ עד כאן לא קאמר ר"מ
אסיקנא בין לר' מאיר בין
שלא נמדדה. מתחילתה ולא עמדה
נחמן שפיר ואמאי קמיבעיא ליה
אוקי אחזקה וצ"ע:
לר' יוסי אינו עירוב
התם דליכא טהורה הכא הא איכא טהורה
בחזקת כשרות:
עירב בתרומה.
מאי שנא ויש לומר דע"כ דרבא אית
ד"ה במקוה וכו'
בעינן סעודה הראויה
כדאמרינן גבי ספק
או דילמא אפילו לרבי יוסי לא קאמר אלא
מבעוד יום וליכא. בעא
טהורה ונטמאת משהניחה שם: ספק
ליה דתחלת היום קונה עירוב דהא
טומאה ברה"ר. עי' ע"ז
מיניה [רבא] מרב נחמן,
מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה
פסיק בריש ביצה (דף ד:) כרב דאמר
התם דאם איתא דהיא טהורה ידע לה אבל
דף לז ע"ב: בא"ד דקתני
ככר זה היום חול ולמחר
נטמאת. אמרינן אוקמיה בין השמשות
נולדה בזה אסורה בזה וטעמא דרב
ור"י מטמא שספק
קודש וא' עירובי בהן
הכא הא לא ידע לה אמר ליה בין לר' יוסי בין
ליטמא טמא לטמא וכו'.
מהו, ופשט ליה קנה
אחזקתה קמייתא וטהורה הואי
משום הכנה ומאן דאית ליה הכנה
לרבי מאיר בעינן סעודה הראויה מבעוד
ד) ג
שר"י אומר כל דבר שהוא
עירוב מאי טע' בתר
והשתא משחשיכה הוא דאיטמי: וכן
סבר תחילת היום קונה עירוב
בחזקת טומאה לעולם הוא
יומיה שרינן ליה. פי'
יום וליכא בעא מיניה רבא מרב נחמן ככר זו
בפירות. של טבל: ספק מבעוד יום
כדמוכח בפירקין (דף לח:)
ורבא דאמר
בחזקתו עד שיודע שהוא
הולכין אחר עת העירוב
היום חול ולמחר קדש ואמר עירבו לי בזה
טהור אבל ספק ליטמא
[היום קדש ולמחר חול
נתקנו. לאחר שהניחן שם: ספק
זאת אומרת סוף היום קונה עירוב
❖
ולטמא טהור כצ"ל:
לא קנה עירוב] מאי
מהו א"ל ד עירובו עירוב היום קדש ולמחר
משחשיכה נתקנו. ולא קנה עירוב
אליבא דברייתא קאמר וליה לא ס"ל:
טעמא בעת שעירב קודש
חול ואמר עירבו לי בזה מהו א"ל אין
כדתנן במתני' [לא.] אבל לא בטבל. ולקמן
ה
דאי
היתה. ואמרינן מאי
טעמא כל חדא וחדא
פריך בהאי מה חזקת כשרות איכא
עירובו עירוב מאי שנא א"ל לכי תיכול עליה כורא דמלח' היום חול ולמחר
מוסף רש"י
ה)
בתר יומיה שרינן ליה.
דמכשר רבי יוסי דהא איכא למימר
קדש מספיקא לא נחתא ליה קדושה היום קדש ולמחר חול מספיקא לא פקעא
לכי תיכול עליה כורא
היום חול ולמחר קודש
העמד טבל על חזקתו: ספק טמאה
דמלחא. בבדיחותא אהדר
מספיקא שמא ישאר
ליה קדושתיה מיניה תנן התם לגין טבול יום שמלאו מן החבית של
ו)
ז)
ליה, כשתמדוד לי כור של
למחר ותתקדש לא נחתא
ספק טהורה. דקודם שהניחה שם
מעשר טבל ואמר הרי זה תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קיימין ואם אמר
מלח אומר לך טעמו של
לה קדושה. היום קודש
נולד לה ספק ולא היה שם חזקת
דבר (שבת ד. וכעי"ז חולין
ולמחר חול מספיקא לא
עירבו לי בזה לא אמר כלום אמר רבא זאת אומרת סוף היום קונה עירוב
ו
יב. וקיב.) לישנא אחרינא
הכשר עירוב מעולם: מאי שנא
פקעא קדושתא. תנן התם
דאי
לכשתאכל עליה כור של
לגין שהוא טבול יום
תרומה. דרישא ספק מבעוד יום
מלח לא תוכל להשוותם זו
שמילהו מחבית של
❖
ניטמא ספק משחשיכה דמכשר ר' יוסי משום חזקה קמייתא: פירות. ספק מבעוד יום נתקנו ספק משחשיכה נוקמינהו נמי אחזקה קמייתא
לזו (שבת ד.).
מעשר טבל. פי' שלא
הורם ממנו תרומת
דטבל הוו וליפסול: נדמעו. חולין הוו מעיקרא מתוקנין ונפלה בהן תרומה ונדמעו והאי תנא סבר לה כסומכוס דאמר (לעיל דף כו:) אין מערבין
מעשר. ואמר הרי זו
לישראל בתרומה הלכך אם מבע"י נדמעו אע"ג דחזי לכהנים אין עירובו עירוב. ל"א נדמעו שנפל לתוכן טבל דלא חזי אפילו לכהן: עירבו לי
תרומת מעשר לכשתחשך
רבינו חננאל
בטהורה בכל מקום שהיא. והניחום שתיהן יחד בסוף התחום. ובככרות של תרומה עסקינן דאי בחולין חולין טמאין מותרין הן דלאו כל אדם
דבריו קיימין, ואם אמר
עירובי בה לא אמר כלום.
ופירק רבא פירוק אחר,
אוכל חוליו בטהרה: דליכא טהורה. ודאית דשמא מבע"י נטמאת: או דילמא אפילו ר' יוסי. לא מכשר במתני' אלא משום דאי טהורה היא הא
פי' טבול יום פוסל את
התם תרי חזקי לקולא,
ידע לה היכא היא ואיזו היא סעודתו ומשום ספק טומאה לא מיפסלא דאמר אוקמא אחזקה: אבל הכא לא ידע. הי ניהו סעודתו: בעינן
התרומה וזה הלגין אע"פ
חדא העמד חי על חזקתו
סעודה הראויה מבע"י וליכא. ואין עירובו כלום דאפילו חמר גמל לא הוי דבשלמא מתני' סעודה הראויה הואי והשתא הוא דאיתיליד בה
שהוא טבול יום ופוסל
ואימור לא היה מת אותה
התרומה, כיון שבעת
שעה שנגע בו. שניה
ספק: ככר זו כו'. אמר על ככר אחת בע"ש היום יהא חול ולמחר יהא קדש ועירב שלוחו בה: מהו. הואיל ובין השמשות ספק הוא חיישינן
שמיל[א]הו מן הטבל
העמד טהור על חזקתו
דילמא קודם קניית עירוב חל עליה הקדש ואין מערבין בהקדש או לא אמרינן הכי: היום תהא קדש ולמחר תהא חול. על מעות שיש לי
הטבול לתרומת מעשר
ואימור לא נטמא א) .
בבית מהו מי אמרינן כי מטא בין השמשות נפק ליה מקדושתיה וקנה עירוב או לא: ומאי שנא. הא בין השמשות ספיקא הוא מאי שנא הכא
לא הזכיר עליו שם
[והכא] אמרינן ספיקו
תרומה מעכשיו אלא
טמא, דאדרבה העמד
לקולא והכא לחומרא: לכי תיכול עלה כורא דמילחא. לכשתמדוד כור של מלח על דבר זה ותתנהו לי אומר לך טעמו: היום חול ולמחר
לכשתחשך, כשתחשך
גברא על חזקתו ואימור
קדש. ובין השמשות דקניית עירוב ספיקא הוא ומספיקא לא תפקיה ממילתיה קמייתא וכן סיפא: של מעשר. ראשון שהיה עדיין טבל
וערב השמש נטהר הלגין
לא עירב בסעודה
שלא הפריש הלוי ממנה תרומת מעשר והרי הוא במיתה בעודו טבל ואפילו לכהנים ולא חזי לעירוב ולגבי לגין טבול יום בעודו טבל לא
ותרומת מעשר שבו
הראויה. קשיא דר' יוסי
טהורה. א"ר אבא זאת
אדר' יוסי. הכא במתני'
פסיל דטבול יום מותר בנגיעה לחולין ולמעשר ואע"ג דפתיכא ביה תרומה שלא הורמה ואמר הרי זו שבלגין תרומת מעשר על החבית
אומרת סוף היום, הוא
קתני ספק עירב [כשר]
לכשתחשך ויעריב שמשו שתהא כשרה לתרומה: דבריו קיימין. והתרומה טהורה: ואם אמר עירבו לי בלגין זה לא אמר כלום. הואיל וכי
ערב שבת שקונה עירוב.
והתם בברייתא קתני ספק
מטא בין השמשות אכתי טבל הוה: סוף היום. תחילת בין השמשות שהוא סוף היום של ע"ש: קונה עירוב. וסוף היום אכתי טבל הוא:
דייק מדקתני אם אמר
טומאה (כשר) [טמא].
עירובי בה לא אמר כלום
ופרקינן שאני טומאה
דאי
ש"מ סוף היום הוא
דאפילו טומאה קלה יש
היה ואין מערבין
בטבל
לפיכך לא אמר כלום,
לה עיקר מן התורה, לפיכך א"ר יוסי אפילו ספיקא טמא, אבל בעירוב תחומין דרבנן נינהו. אי [בעית] תימא הא דידיה דקונה עירוב, והנה סוף היום טבל טבול לתרומת מעשר
א) נראה דחסר כאן וצ"ל והכא חדא חזקה לקולא דהעמד תרומה על חזקתה ואימור לא נטמאת ולכן אמרינן וכו'. ב) נראה דצ"ל מאי איכא למימר שמא נטמא מבעוד יום לא אתי שמא ומוציא מידי וודאי.