לו:
בכל מערבין פרק שלישי
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאי
דאי אמרת תחילת היום. של שבת קונה עירוב דהיינו סוף בין
סלקא דעתך תחילת היום קונה עירוב. ואם תאמר נימא
פא א מיי' פ"ח מהל'
א) [לקמן לח:], ב) [גי'
השמשות קונה עירוב אמאי לא אמר כלום: מתני' מתנה אדם
עירובין הלכה ג
ירושלמי ומשנה שבמשניות
משום דמספיקא לא פקע טבל ומספיקא לא נחתא תרומה
מכאן ומכאן], ג) [עי' תוס'
סמג עשין א:
על עירובו. מניח אדם שני עירובין אחד לסוף אלפים למזרח ביתו
כדאמר לעיל ואור"י דלא דמי דודאי כי אמר היום חול ולמחר קדש
פב ב מיי' שם טוש"ע
לקמן פב. ד"ה אין], ד) ביצה
ואחד לסוף אלפים אמה למערב ביתו: ואומר אם באו נכרים מן
מקפיד שלא תחול על העירוב כ) קדושת היום אבל הכא רוצה הוא
❖
א"ח סי' תיג:
לז: חולין יד: [יומא נו:],
ה) [לקמן עא: חולין קלה:
המזרח. וצריך אני לברוח מפניהם
שתחול עליו שם תרומה מיד אם היה
ב"ב כז:], ו) [צ"ל דתניא עי'
יקנה לי עירובי שבמערב ויהיו לי
יכול ואינו אומר לכשתחשך אלא שתצא
דאי סלקא דעתך תחילת היום קונה עירוב
תוס'], ז) ב"ק סט: תוספתא
רבינו חננאל
במערב ביתי ד' אלפים אמה אע"ג
היו
ואם אי אמר עירבו לי בזה אמאי לא אמר כלום
לגין מתורת טבול יום:
דמאי פ"ח ה"ה סוכה כג:
יומא נה: מעילה כב. חולין
דלא אתו עד למחר אמרינן יש
דאי ס"ד תחלת היום,
שניהן רבותיו. אצטריך לאשמועינן
אמר רב פפא אפילו תימא תחילת היום קונה
יד. גיטין כה. כח., ח) [ודר'
והוא תחילת לילי שבת
ברירה דבין השמשות קנה לו עירובו
אפילו אחד רבו מובהק:
רש"ש], ט) בס"א: העיר,
הוא דקונה עירוב כיון
עירוב א) בעינן סעודה הראויה מבעוד יום
לא
דאידך גיסא: הריני כבני עירי.
ס"ד דשמעינן ליה לר' יהודה
י) [נדצ"ל מתניתא], כ) צ"ל
שהעריב שמש נתקן
וליכא: מתני' מתנה אדם על עירובו ואומר
❖
א
קדושה,
הטבל אמאי אין עירובו
אלפים מעירי לכל רוח ואין צריך
דלית ליה ברירה דתנן כו'. ואם
עירוב. רב פפא אמר
אם באו נכרים מן המזרח עירובי למערב
להשתכר כאן ולהפסיד כאן: בא חכם
תאמר אכתי ליתא לדאיו ולההיא
אפי' תימא תחילת היום
מן המערב עירובי למזרח אם באו לכאן
למזרח. חוץ לתחום עירי ורוצה אני
דהלוקח מקמי מתניתין דהכא ומתני'
ב)
קונה עירוב. בעינן
הגהות הב"ח
סעודה הראויה לו
ללמוד תורה מפיו ועכשיו איני יודע
ולכאן למקום שארצה אלך לא באו לא לכאן
דמי שאחזו (גיטין דף עג.) דמה היא
(א) תוס' ד"ה לא ס"ד
מבעוד יום וליכא, דכל
לאיזה צד יבא ולמחר אשמע מבני
באותן הימים דדייקינן מינה בריש
ולא לכאן הריני כבני עירי אם בא חכם
וכו' ודאי ליתיה לדאיו
ב
היום טבל היה. מתני'
אדם הבאים משם לכאן על ידי
ולההיא דהלוקח מקמי
כל הגט (שם דף כה:) דאית ליה
מתנה אדם על עירובו
מן המזרח עירובי למזרח מן המערב עירובי
❖
כל:
ואומר אם באו גוים
עירוב: רבי יהודה אומר. אם באו
לרבי יהודה ברירה ומקמי ברייתא
למערב בא לכאן ולכאן למקום שארצה
למזרח עירובי (למזרח)
לכאן ולכאן ואחד מהן רבו ילך אצל
דמרובה (ב"ק דף סט.) דקאמר רבי
[למערב], למערב כו'.
אלך לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי
רבו ולא אצל חכם דקים לן בגוויה
יהודה שחרית אומר בעל הבית כל
כי אתא רב יצחק מתני
גליון הש"ס
רבי יהודה אומר אם היה אחד מהן רבו
איפכא, אם באו גוים
דבשעת קניית עירוב דעתיה למקני
מה שילקטו כו' דבכל הני אית ליה
גמ' הא במרי דמתא. עי'
מן המזרח עירובי למזרח,
הולך אצל רבו ואם היו שניהן רבותיו למקום
ליה ההוא עירוב דלצד רבו ומיהו
לרבי יהודה ברירה ויש לומר דרב
לקמן דף פב ע"א תוד"ה
למערב עירובי למערב.
שירצה ילך: גמ' כי אתא רבי יצחק תני
❖
אין מערבין:
איהו הוא דלא ידע לאיזה מן הצדדין
ואמרינן קשיא גוים
מחלק בין תולה בדעת אחרים בין
אגוים. כלומר מתני' [תנן]
יבא והשתא דידע להתם ליזיל:
תולה בדעת עצמו כמו שמחלק אביי
איפכא כולה מתניתין קשיא נכרים אנכרים
באו מן המזרח ובורח
גמ' תני איפכא. אייתי מתניתא
בריש כל הגט וההיא דגיטין ודמרובה
מהן למערב, ור' יצחק
קשיא חכם אחכם נכרים אנכרים לא קשיא
מוסף רש"י
באו מן המזרח והולך
בידיה דתני איפכא בורח מן החכם
הוי תולה בדעת אחרים והתם אית
הא בפרהגבנא $ הא במרי דמתא חכם אחכם
ג)
אם בא חכם מן
אליהם. ופרקינן לא קשיא
ומתנה אם בא חכם למזרח עירובו
ליה ברירה אבל תולה בדעת עצמו
המזרח. שהיה חכם עתיד
מתני' א) בפרהגבנאי. פי'
לא קשיא הא במותיב פירקי הא במקרי
למערב כו' ולגבי נכרים תני דלההוא
לית ליה ברירה ולהכי קאמר דליתא
לבוא ממקום אחר ולשבות
אנשים הטורדין, כגון
שמע: ר' יהודה אומר אם היה אחד מהן וכו':
חוץ לתחום ולדרוש,
דגרסינן בההיא שותה קם
צד דליתו נכרי' לקני עירוביה: פרהגבני.
למתניתין דקתני דאית לרבי יהודה
עירובי למזרח. עירובי
חד מסרה לפרהגבאנא
ורבנן זימנין דניחא ליה בחבריה טפי מרביה
גבאי המס ובורח מפניהם: מרי דמתא.
ברירה אפילו בתולה בדעת עצמו
של מזרח יקנה לי שביתה
דמלכא, ובורח מהן
אמר רב ליתא למתניתין מדתני איו דתני
צריך הוא לפייס או לצעוק: מותיב
מקמי דאיו ומקמי ההיא דהלוקח
ד)
למזרח ואהיה בשבת
מן המזרח למערב,
במקום עירובי ויש לי משם
והא דקתני ר' יצחק
פירקי. לדרוש ברבים דעת האדם
איו ר' יהודה אומר אין אדם מתנה על שני
והאי דפריך אההיא דאיו מאי שנא
והלאה אלפים, ואם יגידו
במארי מאתא והולך אליו
לילך ולשמוע: מקרי שמע. כלומר
דלכאן ולכאן דאין ברירה לא לרב
דברים כאחד אלא אם (כן) בא חכם למזרח
לי שבא חכם למערב יקנה
להקביל פניו ולהתקרב
עירובי שבמערב, בא
פריך דלדידיה דמחלק בין תולה בדעת
מלמד תינוקות להתפלל. ומתניתין דר'
לו. וכן בא חכם למזרח
ח)
עירובו למזרח ואם בא חכם למערב עירובו
לכאן ולכאן. אם יבאו
במותיב פירקי. פי' דרשן
יצחק בדאתו בי תרי חד להאי גיסא
עצמו בין תולה בדעת אחרים אתי
למערב אבל לכאן ולכאן לא מאי שנא לכאן
שני חכמים זה למזרח וזה
ובא לשמוע דברי תורה.
וחד להאי גיסא ומתני' אדמותיב
שפיר אלא למי שאינו מחלק פריך ור'
למערב, למקום שארצה
והא דקתני ר' יצחק
ולכאן דלא דאין ברירה למזרח למערב נמי
ה)
אלך. לאיזה מהם שארצה
פירקי קאי והכי קאמר בא מותיב
בא חכם למזרח עירובי
יוחנן דמשני וכבר בא חכם נמי אין
אין ברירה אמר רבי יוחנן וכבר בא חכם
אבחר הליכתי, ועל שם
(למזרח) למערב במקרי
פירקי למזרח או בא לכאן ולכאן
מחלק ולדידיה ודאי ליתא לדאיו (א) מקמי
ברירה של מחר יקנה לי
שמע. חזן שמתרחק ממנו
אדרבה ליתא לדאיו ממתניתין לא סלקא
דתרווייהו מותיבי פירקי למקום
כל הנהו ומיהו קשה דבסוף ביצה
עירובי היום, דכל קניית
מפני שאינו צריך לו.
עירוב בין השמשות היא
דעתך דהא שמעינן ליה לרבי יהודה דלית
ומפורש כך בתלמוד ארץ
שארצה אלך ולכשיברור לו למחר
(דף לז:) גבי ב' שלקחו בהמה וחבית
(חולין יד:) ויהא עירובי
ישראל באו גוים מן
אמרינן הוברר הדבר דבשעת קניית
בשותפות מדקדק דרבי יוחנן לית ליה
ליה ברירה דתנן הלוקח יין מבין הכותים
ו)
ז)
דבין השמשות קונה לאותו
המזרח ערובי למערב,
עירוב דעתיה אההוא חכם הוה ודר'
ברירה מדמפרש מלתיה דאיו והא
רוח למפרע, ואי אפשר כן
אית תנאי תנן במזרח,
אומר
אלא על ידי ברירה, דכי
מן דמר במזרח באילן
יצחק קאי אמקרי שמע והכי קאמר בא
ע"כ לרבי יוחנן ליתא לדאיו כדפי'
בורר למחר אומרים הוברר
טקסיוט, מן דמר במערב
מקרי שמע למזרח עירובי אדמותיב פירקי למערב בא מקרי שמע
וי"ל דודאי הוה מצי לשנויי הכי אלא ניחא ליה לשנויי לעולם לא תיפוך
דבין השמשות נמי דעתיה
באילן רומאי, בא חכם
למערב עירובי אדמותיב פירקי למזרח בא לכאן ולכאן תרוויהו מותיבי
אי נמי נהי דלר' יוחנן ליתא לדאיו דאמר דלר' יהודה אין ברירה מכל
לגבי האי (ביצה לז:). אין
מן המזרח עירובי במזרח
אדם מתנה על שני
אית תנאי תנן במערב,
פירקי או שניהן שוין למקום שארצה אלך. כך שמעתי: ורבנן. דפליגי
מקום מוכח שפיר דר' יוחנן לית ליה ברירה מדמשני ליה אבל קשה
דברים כאחד. להניח שני
מן דמר במזרח באילן
אדר' יהודה דאפילו אחד מהן רבו ילך לאיזה שירצה: דזמנין דניחא
דאפילו בתולה בדעת אחרים נמי שמעינן לרבי יהודה דלית ליה ברירה
עירובין, אחד למזרח ואחד
חכימיא, מן דמר במערב
ליה לאיניש בחבריה טפי מרביה. וי"ל ברירה אף כאן: ליתא למתני'.
למערב ולומר לאיזה מהן
דתנן בשקלים ומייתי לה בהוציאו לו (יומא דף נה.) דקאמר ר' יהודה
ברגיל. פיסקא ר' יהוד'
שארצה אלך למחר, לפי
אומר אם היה אחד מהן
דקתני לר' יהודה היו שניהן רבותיו למקום שירצה ילך אלמא אית ליה
לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובות ומפרש התם טעמא
שקניית עירוב בין השמשות
רבו ילך אצל רבו, ואם היו
לר' יהודה ברירה דהא עירוב מאתמול קנה ואיהו השתא הוא דקא
משום חטאת שמתו בעליה ומשום דלית ליה ברירה כדמוכח בההיא
היא, וכשזה בורר למחר
שניהם רבותיו ילך למקום
אותו שירצה לא סמכינן
בריר ליה ואמרינן הוברר הדבר דמאתמול נמי דעתיה להאי הוה: ליתא
דאיו והשתא הא לר' יוחנן ליתא לדאיו ולרב אית ליה ברירה לרבי
שירצה. כיון שילך לאחד
אברירה לומר הוברר
מהן, נתברר כי על זה היה
למתניתין. אינה עיקר מדתני איו הואיל ואשכחן מתני' דתני איו דלאו
יהודה בתולה בדעת אחרים וי"ל דהא דאית ליה ברירה לרבי יהודה
שהעירוב לצד חכם זה קנה
עירובו מאיתמול, אלמא
הכי הוא: איו. שם חכם: על שני דברים. לומר בא לכאן ולכאן
בתולה בדעת אחרים ה"מ כשמתנה אבל בלא תנאי אינו מועיל:
שביתה אמש, אלא על חכם
אית ליה ברירה. אמר
דתנן הלוקח יין מבין הכותים. דתניא גרסינן דבמשנה בדמאי
אחד ואינו יודע לאיזה רוח
למקום שארצה אלך דאין ברירה אלא על אחד ואינו יודע להיכן יבא
רב ליתה למתני', מדתני
יבא הוא מתנה, אם בא
איו דברי ר' יהוד' לכאן
יכול להתנות ולומר בא חכם למזרח כו': מאי שנא לכאן ולכאן. דתלה
פ"ז (משנה ד) ליכא אלא מלתיה דר"מ לחוד ואע"ג דר' מאיר
למזרח עירובי של מזרח
ולכאן (ו)[ד]לא דאין
עצמו לומר באיזה שארצה אלך דלא שרי רבי יהודה:
דאין ברירה.
גזר על יינן כדאמר פ"ק דחולין (דף ו.) זאת נשנית קודם גזירה ואף
יקנה ואם בא למערב
ברירה, אלא אם בא חכם
עירובי של מערב יקנה,
למזרח עירובי למזרח
דכי בריר למחר אמרינן שמא אתמול כי קנה עירוב לאו דעתיה אהך
על גב דרבי יוסי ור"ש סבירא להו כותים גירי אריות הם כדאמר
ואילו לכאן ולכאן על שני
למערב עירובי למערב,
הוה אלא אאידך: מזרח ומערב נמי. בשלא בא אלא אחד וקא סלקא
במנחות פרק ר' ישמעאל (דף סו.) תורמין משל נכרים על של כותים
חכמים למקום שארצה אלך
וכר' יוחנן דאמר וכבר
דעתך השתא דבין השמשות עדיין לא בא חכם למזרח שעדיין היה
מ"מ כיון דפרשי מע"ז הם טפי משאר אומות ומחזיקים בתורה
לא, דאין ברירה (יומא נו:
בא חכם, ונתברר כי על
וכעי"ז ביצה לז:). אלא
דבר ברור עירב. ואמרינן
רחוק מן העירובט) ששה אלפים פחות שתי אמות ומשחשיכה הלך אלפים
שבכתב ולא היו עובדין אלהיהם כמו שעשו בבית ראשון לא גזרו על
אם בא חכם למזרח.
ואמאי לא דחינן דברי
ונכנס לתוך ארבעה אלפים של עיר וזה שהניח עירובו ותלה בדעת
יינן ואע"ג שגזרו על פתן כמו לרבי מאיר קודם גזירה שהיה פתן
על חכם אחד ואינו יודע
איו דאמר לית ליה לר'
החכם ואמר אם יבוא למזרח עירובי למזרח ואם לא יבא לא לכאן ולא
אסור ויינן מותר אי נמי הכא איירי כשטיהר ישראל יינו של כותי:
לאיזה רוח יבא אפשר
יהוד' ברירה (ומוקמינן)
להתנות (ביצה שם). מאי
[מקמיה] מתניתין דפריש
שני לכאן הריני כבני עירי ולא יהא עירוב ולמחר שמע שבא למזרח מי
שנא לכאן ולכאן.
אית ליה לר' יהוד' ברירה.
יאמר דבשעת קניית עירוב היה דעת החכם ליכנס לתוך ד' אלפים של עיר דילמא לא היה בדעתו לזוז ולא קנה עירובו של זה ור' יהודה קאמר
דקס"ד בין השמשות עדיין
ודחינן הכי, לא ס"ד דהא
דקני דאמרינן הוברר הדבר דסופו הוכיח שבין השמשות היה דעתו לכאן: א"ר יוחנן וכבר בא חכם. מתניתין בהכי עסקינן שבא חכם כבר
חכם לא בא והוא באלכסון
איכא מתניתא אחריתי
י)
ויכול לבוא משתחשך למזרח
דלית ליה לר' יהודה
קודם בין השמשות אבל זה לא היה יודע להיכן בא או אם בא או לא ולמחר כשנשמע לו גלויי מילתא בעלמא הוא ואיגלאי מילתא דההוא
ולמערב ובא לו לאחד מהם
ברירה, (הא) [מהא דתנן]
עירוב קנה ואין זו סמך על ברירת ספק אלא קנייה ודאית שהרי אמר לצד החכם יקנה לי העירוב והחכם כבר בא קודם קניית
(יומא נו:) או: דקס"ד זמנין
הלוקח יין מבין הכותים
דחכם לא בא עד לאחר בין
העירוב וקנה: אדרבה ליתא לדאיו. דמתניתין עיקר וההיא ברייתא היא: לא סלקא דעתך. לאפוקי לההיא דאיו: הלוקח יין מבין
השמשות כגון שחשכה לו
א) עיין ערוך ערך פרהגבן.
הכותים. קודם שגזרו על יינם כדמפרש בשחיטת חולין [ו.] וסתם כותים לא מפרשי תרומה ואין לזה כלים להפריש לתוכן תרומה ומעשר:
בתוך התחום שבאותו
אומר מקום בית המדרש או בתוך
ד' אלפים והוא מכיר אילן או גדר לסוף אלפים למקום שחשכה לו ואמר שביתתי תחתיו, דיכול להלך משחשכה ד' אלפים אמות כדאמר להלן (מט:) הלכך היכא דבשעת קניית עירוב לא אתי חכם לההוא אתרא והדר אתי, מי יימר דקנה ההוא עירוב למפרע
דלמא חכם בין השמשות לא היה דעתו לבא לכאן, אי לא סמכינן אברירה לומר הוברר דלרוח זה היה חכם עתיד לבא וזה התנה דלמקום שיבא החכם יהא ערובו קונה למפרע (ביצה לח.). דאין ברירה. כשילך למחר למזרח שמא בין השמשות לא היתה דעתו
לכך וקנה לו עירובו של מערב והרי הוא כמי ששבת במערב וממקום אותה שביתה יש לו אלפים לכל רוח ונמצאו האלפים האחרונות המזרחיות כלות לביתו ואין לו מביתו ולמזרח אפילו פסיעה אחת (חולין יד:). למזרח למערב נמי. כשתלה זה עירובו בדעת
החכם לומר יקנה עירוב לרוח שהחכם בא לה, אין ברירה. שמא בין השמשות היה בדעתו של חכם לרוח שכנגדה (יומא נו: וכעי"ז חולין יד:). וכבר בא חכם. הא דאמר ר' יהודה אם בא חכם למזרח וכו' דעל חכם יכול להתנות, כשכבר בא קודם בין
השמשות עסקינן, אך זה אינו יודע לאיזה רוח בא וקאמר לאותו רוח שבא לו יהא עירובי קונה, דאין קנייתו על ידי ברירה אלא קנייה ודאית ולמחר גלוי מילתא בעלמא הוא דלרוח שישמע זה שהיה בו החכם קנה עירובו (ביצה לח. וכעי"ז חולין שם). הלוקח
יין מבין הכותים. בערב שבת בין השמשות כדתניא בתוספתא (דמאי פ"ז) וקדש עליו היום ואין לו מה לשתות בשבת ואין לו פנאי להפריש (ב"ק סט:) או אין עמו כלים טהורים להפריש לתוכן תרומה ומעשר (סוכה כג:). וכותים גירי אמת חשיב להו ואין
א"י נפקעת מקדושתה על ידיהם והם חשודים על המעשרות ועל התרומה, ולא כעמי הארץ שרובן מעשרין וכולן מפרישין תרומה, אבל כותים חשודים על הכל והלוקח מהם צריך לעשר ודאי (גיטין כה.) ואשמעינן הכא דכותים חשידי אתרומה כדקתני שני
לוגין שאני עתיד להפריש כו' (חולין יד.).