בכל
מערבין פרק
שלישי עירובין
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שני
אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש. תרומה מן המאה: הרי הן.
לוגין שאני עתיד להפריש. ואע"ג דע"ה לא נחשדו על תרומה
פג
א) [במגילה טז. איתא אייתא
א מיי' פ"ז מהל'
בתוכו: ומיחל. מעשר שני שהוא יכול לתקן מיד בלא הפרשה לאחר
זוזא מביתיה פירש"י זוזא זוג
מעשר הלכה א סמג
גדולה כדאמרינן בסוטה (דף מח.) כותים אפילו תרומה גדולה
ובכתובות עא. איתא זוגי זוגי
עשין קלה:
שקרא עליו שם יחללנו בכל מקום שהוא על המעות ושותה מיד
אין מפרישין ואע"ג דבפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מז:) אמרינן
פד
ב ג מיי' פ"ח מהל'
קתני גם בערוך לא נמצא
ולאחר זמן יפריש התרומה והמעשר ואמרינן הוברר הדבר שזהו
דכותאי עשורי מעשרי כראוי דבמאי דכתיב מזהר זהירי ה"מ לאכול פסולי המוקדשין
מלת זוזא], ב) קינין פ"א
❖
מ"ד, ג) בגירסת המשנה שם
הלכה ח:
תרומה: אוסרין. קס"ד השתא
לעצמן אבל למכור לאחרים לא מעשרי
דמי קיניהן, ד) כריתות כח.
דטעמייהו משום דקסברי אין ברירה:
דלא דרשי לפני עור לא תתן מכשול
אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי
יומא מא. [נזיר כו:],
[זוזי. זוגי]: בעירוב. בשותפות:
אלא כפשטיה ואע"ג דאינן חשודין על
ה) בתוספתא [דמאי פ"ח
הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה
רבינו חננאל
ה"ג] ועדיין לא קדש עליו
לאיזה. מן הקינין שירצה ב' הפרידות
הגזל הכא לא חשיב ליה גזל דהוי ממון
מעשר שני ומיחל ושותה מיד דברי ר"מ
כצ"ל, ו) [וז"ל הערוך ערך
אומר שני לוגין שאני
יקריב עולות לשתי הנשים ואת קן
שאין לו תובעין ועוד דכל זמן שלא
חל ומיחל ושותה ס"א מתחיל
עתיד להפריש הרי הן
ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון א אוסרין עולא
הא' יקריב שתיהן חטאות לשתי הנשים
הופרש אינו דומה שיהא גזל שעדיין
ושותה פי' אומר שני לוגין
תרומה עשרה מעשר
אמר ליתא לאיו ממתני' ואלא הא דקתני
שאני עתיד להפריש הרי הן
ראשון תשעה מעשר שני,
וכ"ש אם בא לחלק כל קן וקן פרידה
לא נתחייב ליתן לכהן או ללוי ותדע
בתחתית הנוד וכן המעשר
ומיחל ושותה דברי ר'
ר' יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין עולא
לעולה ופרידה לחטאת דשפיר דמי.
דע"ה לא נחשדו על הגזל וחשידי על
אחריהן כו' ורב האי פירש
מאיר, ור' יהודה ור'
זוזי זוזי קתני דברי רבי מאיר ור' יהודה
אלמא מדקא אמר שמותר ליקח
המעשרות ועוד דסמכי אהא דדרשינן
א)
מוהל ושותה כמו סבאך
יוסי ור' שמעון אוסרין.
מהול במים ודע עוד דביומא
ואקשינן וסבר ר' יוסי אין
קיניהן בעירוב מכלל דיש ברירה
ר' יוסי ור' שמעון אוסרין וסבר ר' יוסי אין
בבבא מציעא (דף פח:) עשר תעשר
נו. כתבו תוס' בשם הרב
ברירה והא תנן ר' יוסי
דאמרינן הוברר הדבר שזו הפרידה
ואכלת ולא מוכר:
ברירה והתנן רבי יוסי אומר שתי נשים
משולם מה שכתבו כאן
ב)
ב
או' שתי נשים [שלקחו
עשרה מעשר ראשון ותשעה
שהקריב לשמה של זו שלה היא דשם
ובגיטין כה: בשם רבינו תם],
את קיניהן] בעירוב או
שלקחו את קיניהן בעירוב או שנתנו קיניהן
ג)
ז) [גיטין ד' כה.], ח) [שם:],
שנתנו דמי קיניהן בעירוב
בעלים בעינן דאי אין ברירה איכא
מעשר שני. לאו דוקא
לכהן איזהו שירצה כהן יקריב עולה ולאיזה
ט) [בד"ה התם], י) [צ"ל
לאיזה מהן שירצה מקריב
למימר חטאת ועולה שהקריב לה לא
עשרה ותשעה דאחר שהסיר שני לוגין
❖
והתנן],
עולה. פי' כיון שהקריבה
שירצה יקריב חטאת אמר רבה התם כשהתנו
שלה היו אלא של חברתה וקרבן הקרב
לתרומה גדולה פשו להו מאה נכי ב':
לחטאת נתברר כי זו
מיחל. פ"ה מחלל על מעות
אי הכי מאי למימרא קמ"ל כדרב חסדא
שלקחה מתחילה לחטאת
בשנוי בעלים קי"ל בפסחים (דף ס:)
וכן העולה, הנה אית ליה
מוסף רש"י
דאמר רב חסדא אין הקינין מתפרשות
ובזבחים (דף ב.) דאינו עולה לבעלים
ד)
ג
ושותה מיד בלא הפרשה
לר' יוסי ברירה. ופריק
הרי הן תרומה. גדולה,
אלא
רבה בשהתנו ביניהן בכך,
וכ"ש בחטאת שלא לשמה או שלא לשם
ואינו נראה דאינו יכול לחלל דדוקא
ואחר כך עושה ממה
ועל כן א"ר יוסי איזה
בעליה לגמרי מיפסלא וקביעות שם
בסיפא דהך מתני' גבי דמאי קתני
שנשתייר מאה מדות,
שירצה מקריב חטאת.
בעלים אינו תלוי בכהן: כשהתנו. הנשים ביניהן שכל מי שיקריב
ומחלל על מעות משום דקבע לו מקום דהוי כמו הפרשה דקתני התם
מפריש עשרה למעשר
ומאי
אתא לאשמועינן
ראשון ונשתיירו תשעים
דרב
חסדא דאמר
הכהן לשמה יהא שלה: אי הכי מאי למימרא. כיון דבדעת כהן
מעשר שני בצפונו או בדרומו ובע"ש בין השמשות איירי כדקתני
מדות ומפריש מהן תשעה
אין
הקינין מתפרשות
תלוי: קמ"ל כדרב חסדא. שאע"פ שהיה כל קן וקן בפני עצמו אלא
ה) בתוספתא וקדש עליו היום ולכך בדמאי יכול לקבוע עליו מקום
למעשר שני
.
(מעילה כב.)
שלקחום ביחד וסד"א על כרחו מכל קן צריך לעשות חטאת ועולה ולא
דספק חשיכה מעשרין את הדמאי אבל בכותים דודאי לא מעשרי הוי
ומיחל. מוציא מעשר שני
לחולין על מעות שיש לו
יוכל לעשות מן הקן הא' שתי עולות לשתי הנשים ומקן השני ב'
ודאי ולהכי לא קתני גבי כותים מעשר שני בצפונו או בדרומו כדקתני
בבית, דמה שיש לו פנאי
חטאות דלאו אדעתא דהכי יהבינהו קא משמע לן כיון דלא אקבעינהו
על דמאי ולא קתני נמי הכא ומחלל על מעות כדקתני גבי דמאי אלא
לתקן יתקן, דהא באמירה
בהדיא בשעת לקיחה לאמר פרידה זו חטאת ופרידה זו עולה אפילו
ומיחל פירוש מתחיל או כמו שפי' רבינו תם דמיחל כמו מיהל בה"א
בעלמא סגי (ב"ק סט:)
ו)
הואיל ויכול לתקנו באמירה
קבעום לאחר לקיחה יכול הכהן לעשות כמה שירצה: אין הקינין.
פירוש מזוג כמו סבאך מהול במים (ישעיה א) ואחר השבת מפריש
בעלמא ולומר הרי הוא
של כל מחוסרי כפרה מתפרשות איזו עולה ואיזו חטאת:
מעשר ראשון ושני כדקתני בתוספתא עשרה הבאין אחריהן תשעה
מחולל על מעות שיש לי
בתוך הבית, לא התירו לו
הבאין אחריהן דכיון שאין יכול לקבוע לו מקום אם היה שותה בלא
אלא
הפרשה היה שותה טבלים למפרע: דברי ר"מ. משמע דאית ליה
חכמים לשתותו ולסמוך על
לר"מ ברירה ולר' יהודה נמי קאמר רבה במסקנא דאית ליה ברירה
הברירה, אבל בתרומה
והכא אסר משום דחייש לבקיעת נוד ואילו בפ' יש בכור (בכורות דף מח.) גבי נתנו עד שלא חלקו מוקי רבא ר"מ ור' יהודה כרב אסי דאמר
ושאר מעשרות סמכינן
אברירה ולאחר השבת
האחין מחצה יורשין ומחצה לקוחות אלמא מספקא להו ויש לחלק בין הכא שמברר דבריו ומתנה בפירוש ואומר שאני עתיד להפריש לההיא
כשיפרישם אמרינן הוברר
דאחין שחלקו דאינו מברר דבריו כלום ובמרובה (ב"ק דף סט:) דפריך דר' יוחנן אדר' יוחנן דבההיא דכל המתלקט אית ליה ברירה ובההיא
הדבר שזו היא התרומה
דאחין שחלקו שמעינן דלית ליה ברירה וחוזר בו הש"ס מדבריו מתוך קושיא זו הוה מצי לחלק כדפרי' אלא דניחא ליה למימר לעולם כל הנלקט
וזה לא שתה אלא חולין
(חולין יד.). ושותה מיד.
כדקתני במתניתין וניחא ליה למימר לעולם לא תיפוך כדפי' לעיל ועוד דלא מצי לחלק הכי דהא ר' יוחנן לית ליה ברירה אפילו היכא דמברר
דמאחר שקרא שם יצא לו
רבי
בריש כל הגט ז): יוסי ור"ש אוסרין. משמע דר' יוסי לית ליה ברירה וכן בסמוך גבי מעשר שני שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה
מידי טבל וכשהוא מוציא יין
בידי מן הכיס וקשה דשמעינן לר' יוסי דאית ליה ברירה במי שאחזו (גיטין דף עג:) דתנן ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי
לשתייתו הוא הנברר לחולין
ולכשיהיו לו כלים ויוציא מן
גיטא אלמא יש ברירה דהכי דייקינן בריש כל הגט (שם דף כה:) לר"י ופ"ה התם אע"ג דתנאי הוא צריך ברירה כיון דאין בידו ובשעת התנאי
הנוד לתרומה הוא הנברר
ספק הוא והתנאי מתקיים מאליו ואי לאו משום ברירה לא הוי גט והכי נמי בשמעתא חשיב ברירה אם בא חכם למזרח כו' ואע"ג דמתנה וכן
לתרומה ויש ברירה (גיטין
בריש כל הגט הריני בועליך ע"מ שירצה אבא כו' והא דאמרי בשמעתין הרי זה תרומה על זה אם ירדו גשמים כו' ה"נ לא הוי תרומה דפשיטא
ח)
כה:) וישתה ממנו לאלתר
אלא שיזהר שיותיר בכלי
ליה דהויא תרומה היינו למאן דאית ליה ברירה קאמר ולמאן דמחלק בין תולה בדעת עצמו לדעת אחרים ניחא אבל למאן דלא מחלק קשה וי"ל
שיעור התרומה והמעשרות
דהתם בגיטין עומד הדבר להתברר בודאי שהרי יחיה או ימות אבל הכא יכול להיות שלא יבא לידי הפרשה או לא יעלה סלע מן הכיס תימה
(מעילה כב.) וכשיהיו לו
כלים יפריש בם התרומה
למאי דסלקא דעתך דלר' יהודה לית ליה ברירה א"כ סבר האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל כר' יוחנן וא"כ לא משכחת דמייתי
ומעשר (יומא נו.). ר'
בכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון דאין להן אלא קנין פירות ור' יהודה אית ליה בהחובל (ב"ק דף צ.) דלאו כקנין הגוף דמי גבי דין יום
יהודה כו' אוסרין. עד
או יומים ולר' יוסי נמי לא משכחת לה דס"ל דאין ברירה וגבי דין יום או יומים מספקא ליה אם קנין פירות כקנין הגוף דמי אם לאו וכה"ג
שיפריש ממש דקסברי אין
ברירה ואכל כוס וכוס יש
דייק הש"ס בסוף השולח (גיטין דף מח.) ותירץ ר"י דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמא דהתם כתב קרא כספו ותחתיו ולהכי לא מייתי בהשולח
כי מייתי ההיא דשדה אחוזה: אוסרין. הקשה השר מקוצי דהכא משמע אי טעמא דר"י משום בקיעת הנוד ליתא לדאיו מקמי מתני'
לומר שהוא תרומה ומעשר
.
(מעילה כב.)
ואילו בפ"ק דחולין (דף יד:) בשמעתין דנסבין חברייא למימר דר"י היא מייתי דאיו בתר דמוקי טעמא דר"י משום בקיעת הנוד ושם פירשתי ט)
והתניא
לאיזו
ר' יוסי אומר. הוה מצי לשנויי דהתם בתולה בדעת אחרים:
שירצה כהן. פי' בקונטרס אלמא אית
מה שנ"ל: י)
ליה ברירה דאי לית ליה ברירה איכא למימר חטאת שהקריב לא שלה היה אלא לחבירתה וקרבן הקרב בשנוי בעלים פסול ואין נראה להשר
דהא מוכח בריש זבחים (דף ב:) דסתמא לשמה קאי א"כ בלא ברירה אפשר להקריב לו בסתם ונראה דמוכח דאי אין ברירה איכא למימר
כל קן רחל הקריב למעלה וכל קן לאה הקריב למטה והקריב עולה למטה וחטאת למעלה: כשהתנו. פי' הקונטרס שהתנו הנשים
שכל שיקריב לשמה יהא שלה וקשה לפירושו דהיינו ברירה גמורה שתולה בדעת הכהן שאותו שיעשה יתברר שהוא שלה דכיון שנתערבו הקינין
אי אפשר כלל בלא ברירה ונראה לר"י לפרש כשהתנו הנשים בשעת לקיחה זה יהיה שלי וזה יהיה שלך וכן בנתנו דמי קיניהן לכהן בעירוב
ונתנם למוכר ופירש בשעת לקיחה קן זה לזו וקן זה לזו ונמצא שלא נתערבו הקינין אלא המעות ופריך אי הכי מאי למימרא דכיון שלא
נתערבו הקינין פשיטא דשריא ומשני מהו דתימא דנגזור התנו אטו לא התנו דכיון שנותנין הדמים בעירוב יקחו גם כן הקינין
בעירוב ואז אי אפשר בלא ברירה קמשמע לן דלא גזרינן וכדרב חסדא גרסינן פירוש וקמ"ל נמי כדרב חסדא ותרתי קמ"ל מדנקט שתי נשים
ולא נקט באשה אחת משמע דאתא לאשמעינן דלא גזרינן התנו אטו לא התנו ואי לא אתא לאשמעינן נמי כדרב חסדא לא הוה ליה למתני
לאיזה שירצה יקריב
עולה ולאיזה שירצה
יקריב חטאת דלא הוה
צריך
להזכיר עולה וחטאת אלא
יקריב של לאה ללאה ושל רחל לרחל:
אלא