לז:
בכל מערבין פרק
שלישי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
אלא אי בלקיחת בעלים. שאמרו בשעת לקיחה זו אני לוקח לעולה
דליכא אלא חדא. וקמ"ל דלא גזרינן אטו היכא דאיכא תרתי
פה א מיי' פ"י מהלכות
א) [ספ"ו דדמאי ע"ש]
או תלת: מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה.
וזו לחטאת: או בעשיית כהן. אבל אם לקחום סתם ואחר כך קרא
מעשר הלכה ח:
[תוספתא שם רפ"ח ע"ש],
פו ב מיי' פ"ד מהלכות מ"ש
ב) תוספתא פ"ד דמעשר שני
עליהן שם אין השם חל עליהן ויכול הכהן לשנותן. וקרא דריש רב
הוי מצי למימר רבי יוסי דאגודה של ירק היא דהוי מדרבנן ושמא
הי"ג, ג) [שבת נג: וש"נ],
הלכה טו:
חסדא בסדר יומאח) ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה
כיון דעיקר מעשר מן התורה חשיב ליה כדאורייתא כדפ"ל (דף לב.
פז ג ד מיי' פ"ח מהל'
ד) [עי' תוס' גיטין כו. ד"ה
התם], ה) [פסחים לג:],
עירובין הלכה ז סמג
ואחד לחטאת וכתיב גבי כהן ועשה
בד"ה תאנים) גבי לקט תאנים מתאנתי:
ט)
ו) תרומות פ"ג מ"ה, ז) יומא
עשין א טור ש"ע א"ח סימן
תיג: אלא
הכהן את האחד חטאת והאחד עולהי)
איפוך. בלא איפוך הוה
אלא אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן
❖
נו: גיטין כו. סוכה כד. חולין
אלמא אין שם עולה וחטאת חל עליהן
אשכחן תנא דבדרבנן לית
יד: [תוספתא דמאי פ"ח ה"ה],
ואכתי סבר ר' יוסי אין ברירה (א) והתניא א) עם
ח) [דף מא.], ט) [ויקרא יב],
אלא בלקיחה או בעשייה: עם הארץ
ליה ברירה רבנן דר"ש אלא דבעי
הארץ שאמר לחבר קח לי אגודה אחת של
י) [שם טו], כ) [דברים יח],
רבינו חננאל
שאמר לחבר. שהיה חבר הולך לשוק
לאוכוחי בהדיא שם התנא ולהכי מוכח
ל) [צ"ל כהן], מ) רש"ל כתב
ירק או גלוסקא אחת א אינו צריך לעשר דברי
ליקח לו ירק לעצמו ואמר לו עם הארץ
דמבעיא לן למימר איפוך ולכך קאמר
דהך קסבר ר' יוסף שייך לדלעיל
אלא או בלקיחת בעלים או
רבי יוסי וחכ"א צריך לעשר איפוך תא שמע
והוא דבור אחד עם הך דלעיל
בעשיית כהן, קמ"ל ר' יוסי
(ג) קח גם לי אגודת ירק אין צריך
אלא ומיהו לפי זה לא אתי שפיר הא
וכצ"ל ל"ש בדרבנן ול"ש
כרב חסדא דבעשיית כהן
ב) האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על
חבר לעשר דמאי מאותה שנותן לעם
דקאמר בסמוך קסבר מאן דלית ליה
באורייתא והל"ל קסבר ר' יוסף
הקינין מתפרשות, ולעולם
סלע שתעלה בידי מן הכיס רבי יוסי אומר
הארץ אע"פ שלקח שלו ושל עם הארץ
וא"ת וכו', נ) לטעמא דאין
ברירה לא שנא בדרבנן לא שנא
בשהתנו כי עשיית כהן תזכה
❖
קסבר
ברירה כצ"ל. ח"מ,
כל אחת בשלה, אבל ברירה
(ד) רב יוסף.
סתם ולא פירש כשקנאן זה לי וזה לעם
מחולל איפוך אימא ר' יוסי אומר לא חילל
בדאורייתא: מ)
ב
לית ליה. ת"ש עם הארץ
הארץ והוא מעם הארץ לקחן יש
וא"ת דהכא מסיק רב יוסף דלרבי
ומאי חזית דאפכת תרתי מקמי חדא איפוך
שאמר לחבר קח לי אגודת
ברירה כשנותנו לעם הארץ שזו לצרכו
שמעון אין ברירה ובריש כל הגט (גיטין
ירק אחת, אוכל ואינו צריך
חדא מקמי תרתי הא ודאי איפכא תניא
תורה אור השלם
לעשר, דברי ר' יוסי כו'. פי'
לוקחה ואין חבר זה מוכרה לו:
דף כה:) אית ליה ברירה גבי הריני
דקתני סיפא ומודה רבי יוסי באומר מעשר
1. רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ
עם הארץ שאמ' לחבר קנה
וחכמים אומרים צריך לעשר. דאין
בועליך על מנת שירצה אבא וי"ל
לי כמו שתקנה לעצמך והלך
וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ
שיש לי בתוך ביתי יהא מחולל על סלע
❖
ברירה וי"ל זו לצורך חבר לוקחה
דרב יוסף מחלק בין תולה בדעת
וקנה שתים ועישר על אחת
דברים יח ד
תִּתֶּן לּוֹ:
חדשה שתעלה בידי מן הכיס שחילל
מהן, ואחרי כן נתן לעם
והוא חוזר ומחליפה לעם הארץ וחבר
עצמו לתולה בדעת אחרים כרב
הארץ אחת הנשארת לו.
מדקאמר הכא שחילל מכלל דהתם לא חילל
אינו רשאי למכור לעם הארץ דבר
משרשיא דהתם ורבא דלא מחלק
א"ר יוסי אוכל ואינו צריך
הגהות הב"ח
האי סלע חדשה ה"ד אי דאיכא תרתי תלת
שאינו מתוקן: רבי יוסי אומר חילל.
לעשר עליה. נתברר כיון
התם מסיק הכא דלרבי שמעון יש
(א) גמ' והתניא עם הארץ.
שלקחה כי המעשר שהוציא
וכי סליק סלע בידיה אמרינן יש
ברירה וטעמא דאסר משום דבעינן
דיש ברירה היינו קמייתא אלא דליכא אלא
נ"ב דומה לזה כתב הרי"ף
מקודם על זו הוציאו הנה
ברירה שזה שחילל מעשר שני עליה
ראשית ששיריה ניכרין:
פ"ו דמס' דמאי וע"ש:
אית ליה ברירה. ופרקינן
חדא מאי תעלה איידי דתני רישא תעלה תנא
אלא מעתה היו לפניו שני רמונים.
(ב) שם קסבר מאן דאית ליה
אפיך הכי אינו אוכל עד
דאי אין ברירה לא אמר מידי אלא
סיפא נמי תעלה א"ל רבא לרב נחמן מאן
כצ"ל ותיבת רב יוסף נמחק:
שיעשר וחכמים פוטרין.
אמרינן דהא סלע דסלקא בידיה
וא"ת וליפרוך ה"נ אי הוי
(ג) רש"י ד"ה עם הארץ וכו'
ת"ש האומר מעשר שיני
האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה
השתא לא הוה דעתיה להחליף
טעמא משום דאין ברירה וי"ל דאי
עם הארץ (קח גם לי אגודת
שיש לי יהא מחולל כו'.
דתניא אמר לחמשה הריני מערב על איזה
ירק) תא"מ ונ"ב ס"א קח לי
ואמרי' אפיך ואימא לא
ואישתכח דקא אכיל מעשר שני בלא
טעמא משום דאין ברירה הוא אין
אגודת ירק ועיקר:
חילל דברי ר' יוסי. [מ]מא[י
מכם שארצה רציתי ילך לא רציתי לא ילך
פדיה: דאפכת תרתי. אגודה וחילול:
תימ' דודאי כיון דאין ברירה הכי נמי
(ד) תוס' ד"ה קסבר. מאן
מ]דקתני סיפא מודי ר' יוסי
רצה מבעו"י עירובו עירוב משחשיכה אין
מקמי חדא. יין מבין הכותים: דקתני
דלא הויא תרומה אבל אי מטעמא
כו' וא"ת דהכא מסיק ר'
באומר מעשר שני שיש
יוסף דלר' שמעון לית לי'
(אלו) [לי] יהא מחולל על
סיפא. דהך דחילול: סלע חדשה.
עירובו עירוב אישתיק ולא א"ל ולא מידי
דבעינן ראשית ששיריה ניכרין ה"נ
❖
ברירה:
סלע חדשה שתעלה בידי מן
ואין שם אלא היא ולקמן פריך מאי
דבשני רמונין לא הויא תרומה והא
ולימא ליה תנא דבי איו הוא לא שמיע ליה
הכיס שחילל. מדקתני סיפא
תעלה: שחילל. דכיון דאין שם
בשני רמונים לא מסתברא שפיר האי
חילל מיכלל דרישא לא
רב יוסף אמר תנאי שקלת מעלמא תנאי
ג)
חילל קאמר. ואוקימנא סיפא
חדשה אלא היא מנכרא מלתא: אי
גליון הש"ס
טעמא ומיהו אי אמר התם האי
היא דתניא הריני מערב לשבתות של כל
בדלית ליה בכיס אלא אותה
דאיכא תרתי תלת. חדשות היינו
טעמא דראשית ה"נ אית לן למימר
גמ' שאני התם דבעינן
סלע חדשה בלבד, ואיידי
השנה רציתי אלך לא רציתי לא אלך רצה
ראשית ששיריה ניכרין. עי'
קמייתא ואמאי חילל: מאן האי תנא.
דתנא רישא תעלה תנא סיפא
גבי רמונים דלא מסתבר לפלוגי בהו
מבעוד יום עירובו עירוב משחשיכה רבי
מכות דף יט ע"ב ברש"י ד"ה
נמי תעלה [ואף] דלא הוה
דבעי למימר דלית ליה ברירה אפילו
והא דמייתי מתרומת הכרי בתוכו
❖
תרומה בעוקציה:
צריך. אמר ליה רבא לרב
שמעון אומר עירובו עירוב וחכמים אומרים
בעירוב דמדרבנן הוא: ה"ג על איזה
ג
ר' שמעון אומר קרא שם למאי דלא
נחמן מאן האי תנא דאפי'
אין עירובו עירוב והא שמעינן לרבי שמעון
בעירוב דהוא מדרבנן לית
מהן שארצה רציתי ילך לא רציתי לא
ידע דאיכא סביביו הוי מצי לאקשויי
ליה ברירה. דתניא האומר
מוסף רש"י
ילך רצה מבעוד יום כו' משחשיכה
נמי לטעמא דאין ברירה ומהר"י
דלית ליה ברירה קשיא דרבי שמעון אדר"ש
הריני מערב לחמשה על
אינו עירוב. דילמא בין השמשות לא
מפרש דאי טעמא דרבי שמעון משום
אלא אי בלקיחת בעלים.
איזה מהן שירצה, רצה
אלא איפוך מאי קשיא דילמא כי לית ליה
ד
אם כשקנאן אמר זה אני לוקח
מבעוד יום עירובו עירוב,
הוה דעתיה להאי: תנא דבי איו.
דאין ברירה אתי שפיר דודאי היתה
לר' שמעון ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית
לעולה ואת זה לחטאת, שוב
רצה משחשיכה אין עירובו
אליבא דרבי יהודה דבעירוב נמי
אחת מהן תרומה ומותר הכהן לאכלן
אין הכהן יכול לשנותן
עירוב ואין ברירה, אישתיק.
ליה (ב) קסבר רב יוסף מאן דאית ליה ברירה
קאמר אין ברירה: לא שמיע ליה.
ואע"ג דאין ברירה דחד מינייהו ודאי
בעשייתן ואם שינה פסול
ולימא ליה איו הוא. לא
ל"ש בדאורייתא ל"ש בדרבנן אית ליה ומאן
שמיעא ליה הא מתנית'
ומהנך תנאי דלעיל לא מצי אמר
(יומא מא. וכעי"ז כריתות כח.)
תרומה אבל אטעמא דראשית פריך
שאם נאכל אחד מהם או פרח
דהוה תני לה איו. רב יוסף
דלית ליה ברירה ל"ש בדאורייתא ול"ש
דכולהו מילי דאורייתא נינהו: רציתי
שפיר הכי נמי דלא הוי כלל תרומה
לאויר העולם קודם עשיית
אמר תנאי היא דתניא הריני
בדרבנן לית ליה רבא אמר $ שאני התם
אלך לא רציתי לא אלך. היה מונח
כהן יביא זוג לשני (נזיר כו:).
ויהיה כהן אסור לאכלן וכן בההיא
ד)
מערב, לרוח אחת, לכל
אי בעשיית כהן. שאם לא
שבתות השנה רציתי אלך,
עירובו בסוף אלפים למזרח במקום
דבעינן ראשית ששיריה ניכרין א"ל אביי
דתרומת הכרי בתוכו קרא שם וכהן
ה)
1
פירשו הבעלים בשעת לקיחה,
רציתי לא אלך אלא הריני
המשתמר והרי הוא מניחו שם עכשיו
מצי אכיל לכל מה שבתוך הכרי אע"ג
אלא מעתה היו לפניו שני רמונים של טבל
יכול הכהן לעשות איזה שירצה
כבני עירי. רצה מבעוד יום
דאין ברירה: ולמאי דסליק
לכל השנה כולה שבשבת שירצה יקנה
עולה וחטאת, ואף על גב
עירובו עירוב. משחשיכה ר'
ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על
דהפרישוה בין לקיחה לעשייה
שמעון אומר עירובו עירוב,
לו עירובו ובשבת שלא ירצה יהיה
אדעתין מעיקרא דבעיא ראשית
זה ואם לא ירדו גשמים היום יהא זה תרומה
לא קבעו השם ויכול כהן
וחכמ' או' אין עירובו
כבני עירו ולא יקנה לו העירוב
ששיריה ניכרין. הכי נמי הוה
לשנותן ולעשות את החטאת
עירוב. והא שמעינ' ליה לר'
על זה ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו
עולה (כריתות כח.). תנאי
להפסידו אלפים אמה שבמערב:
שמעון, דאמ' בהלוקח יין
מצי למימרא נ) לטעמא דברירה:
שקלת מעלמא. איבדת
אי כלום וכ"ת הכי נמי ו) והתנן תרומת הכרי הזה
מבין הכותים שני לוגין
עירובו עירוב. ויש ברירה דבין
כולם שאין אתה מוצא תנאים
שאני עתיד להפריש הרי הן
ומעשרותיו בתוכו ותרומת מעשר זה בתוכו
השמשות דעתיה הכי הוה:
והא
שנחלקו בכך, דתוקי הנך
תרומה כו' ר' שמעון אסר
תרתי מתנייתא חדא כמר
דלית ליה ברירה. ופרקינן
שמעינן לר"ש. גבי יין הבא מבין
ר"ש אומר קרא השם שאני התם דאיכא סביביו ואב"א כדקתני טעמא אמרו
ז)
וחדא כמר (שבת נג:) דלא
אפיך ואימא ר' שמעון אומר
הכותים: רבא אמר. טעמא דרבי
לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע אמר
משכחת תנאי דפליגי בהכי
אין עירובו עירוב, וחכמ'
שמעון ביין לאו משום דאין ברירה הוא
(פסחים מה: וכעי"ז ביצה יט.).
או' (אין) עירובו עירוב.
להן לכשיבקע ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דבעינן ראשית ששיריה ניכרין
שמא יבקע הנוד. והוברר
ואמרינן אמאי מפכת דילמא
דאית ליה ברירה אלא משום דקרייה
מאי קאמרי ליה הכי קאמרי ליה לדידן בעינן ראשית ששיריה ניכרין לדידך
שלא היה עתיד לבא לידי
כי לית ליה לר' שמעון
רחמנא לתרומה ראשית דגנך ותירושךכ)
הפרשה ושתה טבלים למפרע
ברירה בתרומה דהיא
אי
מכלל שתהא מובדלת תרומה משיריה
שהרי לא הובררה
דאוריתא, אבל בעירוב דהוא
(חולין יד:)
התרומה מעולם (גיטין כו.).
מדרבנן אית ליה ברירה.
בשעה שקורא עליה שם שתהא היא נראית ראשית ואלו שיריה: היו לפניו שני רמונים כו'. בהדיא הוי ליה למיפרך מהא דלקמן דתנן תרומת
לכשיבקע. נראה, כלומר
ודחינן לא, מאן דלית ליה
הכרי כו' אלא הלכתא דעלמא נקט כלומר אם באתה לדרוש ברבים אליבא דר"ש אתה דורש על אחד שהיו לפניו שני רמונים כו': אין בדבריו
דלא חיישינן להכי (חולין יד:
ברירה לא שנא בין
כלום. הואיל ובשעת קריאת השם אינו ניכר איזו תרומה ואיזו שיריה דהא הכא גבי יין ניכרין שיריה לאחר זמן כי הכא וקאסר ר' שמעון: בתוכו.
וכעי"ז סוכה כד.) כשיבא לידי
דאורייתא בין דרבנן לית
כך ודאי טבלים שתה אבל אין
ליה ברירה, ומאן דתני דאית
באמצעיתו תהא תרומתו כדי שיעור תרומה ומעכשיו תהא להתיר סביביו: ותרומת מעשר בתוכו. מילתא אחריתי היא כלומר או אם היה כרי
לחוש לכך דלא שכיח ליבקע
ליה בין בדאורייתא בין
של מעשר ואמר תהא תרומת מעשר שלו בתוכו קרא שם ועד עכשיו אם אכל ממנו לא היה בו אלא איסור של טבל ומעתה אם אכלו לוקה עליו
(גיטין כו.) דאפשר דמסר ליה
בדרבנן אית ליה. רבא אמר
❖
לשומר (יומא נו:).
משום תרומה ומשום מעשר שני חוץ לירושלים ואם ניטמא ואכלו חייב משום אוכל תרומה בטומאה: דאיכא סביביו. שיריה ניכרין דאיהו
היינו טעמא דר' שמעון
בהלוקח יין מבין הכותים,
בתוכו קאמר: ואיבעית אימא. ר' שמעון אית ליה ברירה וגבי יין דקאסר לאו משום דקסבר אין ברירה אלא כדקתני טעמא שמא יבקע הנוד
דקסבר תרומה איקרי ראשית
קודם שיפריש הימנו ונמצא ששתה טבלין למפרע דבשלמא כי מפריש לה לאחר זמן איכא למימר הך דמטא השתא לחלק בהן יש ברירה
ל)
וכל ראשית יש לו אחרית
רבינו חננאל (המשך)
ידוע, הילכך בעינן תרומה
דמעיקרא בתוך הנוד נמי דידיה הואי משעת קריאת שם וחולין שתה אבל כי בקע הנוד ולא איברר לה תרומה מיניה מאי יש ברירה איכא למימר
תרומתו תרומה. ופרקינן
ששיריה ניכרין, וכיון שהנוד
הא אפילו לבסוף לאו לכלל תרומה אתאי: לכשיבקע. נעיין בדבר לאוסרו כלומר דלא חיישינן להכי דלא שכיח דאי בעי מסר ליה לשומר:
היין שיש בתוכו כולו
כיון שהזכיר בתוכו נעשו
מתני' סביבותיו שירים ניכרים.
מעורב ואינו ניכר בין
ראשית לשירים אע"פ א) שאמר תרומה. ולאו משום דלית ליה ברירה. אלא מעתה היה לפניו שני רימונים ואמר אם ירדו
[ואיבעית] אימא טעמא דר' שמעון לאו משום דלית ליה ברירה, אלא כדקתני סיפא אמרו לו לר' מאיר אי אתה מודה שמא
יבקע הנוד, ונשפכה אותה שקרא תרומה, שנמצא כי מה ששתה טבלים היה שותה למפרע. ואמר להו ר' מאיר לכשיבקע
גשמים היום זה תרומה על זה, ואם לא ירדו היום יהא זה תרומה על זה, הכי נמי כיון דבעת אמירתו אינה נבררת התרומה
ולא שיריה הכי נמי דלא הוי תרומה. וכי תימא הכי נמי והתנן האומר תרומת הכרי הזה בתוכו ומעשרותיו בתוכו ותרומת
הנוד וישפוך היין אחרי כן אם ישתה הם טבלים, אבל כל זמן שהנוד קיים אינם טבלים, כי התרומה בקרקעית הנוד היא
שמורה. ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא, ד[ב]ברירה פליגי מאי
קאמרי ליה. הכי קאמרן ליה לדידן אין ברירה לדידך
מעשר בתוכו ר"ש [אומר] קרא השם, והנה הכרי מעורב כולו כמו היין בנוד, ואמר ר' שמעון (אמרו) [קרא] השם, פי'
א) נראה דצ"ל אעפ"י שאמר דהרי הן תרומה אינו כלום.