בכל מערבין פרק
שלישי עירובין
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
מתני' מערב אדם שני עירובין. אם היה צריך יום ראשון לילך
אתה מודה שמא יבקע הנוד. תימה להנהו דמפרשי טעמייהו
פח א מיי' פ"ח מהל'
א) גיר' ירושלמי ורי"ף בה'
הראשון והשני וכן כלם,
עירובין הלכה ה
לכאן ויום שני לילך לכאן יכול לערב למזרח ולמערב ערב יו"ט הראשון:
משום דאין ברירה או משום ראשית כו' כיון דקתני סיפא אי
ה)
ב) לעיל לג: [ע"ש לקמן לט.
סמג עשין א טוש"ע א"ח
ואומר עירובי. של מזרח יקנה לי היום לצורך מחר ועירובי של מערב
אתה מודה שמא יבקע הנוד מנא להו דלא הוה טעמא מש"ה וי"ל דידע סי' תיו סעיף א:
ע"ש], ג) [צ"ל להם],
יקנה לי בבין השמשות דלמחר לצורך יום שני דקסבר רבי אליעזר
הש"ס שאין זה עיקר טעם ואע"פ שהן עצמן לא היו חושבים זה הטעם
פט ב ג מיי' שם הלכה ח
ד) [תוספתארפ"ד],ה) [יום
רש"ש], ו) [עי' תוי"ט ד"ה
ט טוש"ע שם סעיף
שבת ויו"ט לאו כחד יומא אריכא
עיקר מ"מ היו שואלין אותו לדעת מה
ובשני], ז) [ולהיות רש"ש],
ב:
נינהו אלא שתי קדושות ולכל חד יומא
ישיב וכענין זה יש בזבחים (דף עז:)
אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה
ח) [וע"ע תוס' סוכה כד.
ד [מיי' פ"ח מהל' עירובין
טבלים למפרע אמר להן לכשיבקע: מתני'
אית ליה חדא שביתה ובכל חדא
גבי איברים תמימים שנתערבו
ד"ה רבי יהודה], ט) [פי'
הל' א טוש"ע א"ח סי'
❖
מתלמידי ב"ש עי' תוס' שבת
תיב]:
מיקניא ליה שביתה לאיזה צד שירצה
באיברים בעלי מומין דרבי אליעזר
רבי אליעזר אומר יו"ט הסמוך לשבת בין
א
קל:, ד"ה דר"א שמותי
וביה"ש דקמא לדידיה הוא דקני ולא
אומר יקרב ורואה אני את בשר של
❖
הוא],
מלפניה ובין מלאחריה מערב אדם שני
ליום ב': עירובי בראשון ובשני כבני
בעל מום כאילו הן עצים ואין זה
רבינו חננאל
עירובין ואומר עירובי בראשון למזרח ובשני
א)
עירי כו'. כלומר ואם לא היה רוצה
עיקר טעמו דבנרבע ורובע מודה
אינך מודה כו'. ופשוטה
למערב בראשון למערב ובשני למזרח
מוסף רש"י
לילך אלא באחד מן הצדדין ביום
רבי אליעזר וטעם בעל מום משום
היא. מתני' ר' אליעזר
עירובי בראשון ובשני כבני עירי עירובי בשני
ראשון ובשני אין צריך לזוז מתחומו לא
דכתיב מום בם לא ירצו הא על ידי
מוליכו בראשון. בערב
אומר יום טוב הסמוך
יו"ט לסוף אלפים, ועל ידי
לשבת בין מלפניה בין
לכאן ולא לכאן ואינו רוצה להפסיד ו)לא
ובראשון כבני עירי וחכ"א או מערב לרוח
תערובות ירצו ור' אליעזר דקאמר
שלוחו קאמר, דאי איהו
מאחריה מערב שני
אלפים של תחומו מכאן ולא אלפים
רואה אני כאילו הן עצים היה שואל
אחת או אינו מערב כל עיקר או מערב לשני
גופיה בלא פת נמי קני ליה
עירובין ואומר כו'. תניא
של תחומו מכאן יערב עירוב אחד
שביתה, כיון דהתם יתיב
לחכמים למה לא יכשירו מאותו טעם
אמרו לו לר' אליעזר אין
ימים או אינו מערב כל עיקר כיצד יעשה
ב) ב
וקדיש עליה יומא (לעיל
אתה מודה שאין מערבין
לצד שהוא רוצה לילך בו ביום ראשון
אע"פ שהוא בעצמו לא היה חושש
מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא
. בשני מחשיך עליו
ליום אחד חציו לצפון
לג:)
ויאמר עירובי זה יקנה לי לצורך מחר
לאותו טעם וכהנה רבות בש"ס :
ח)
ואוכלו. חוזר ומוליכו
וחציו לדרום. א' להם
לו בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו ונמצא
אמרו לו אבל. לא לגמרי מודו לו
ובשני הריני כבני עירי שלא עירבו או
בשני שהוא ערב שבת
אבל. אמרו כשם שאין
משתכר בהליכתו ומשתכר בעירובו נאכל
ומחשיך עליו ואוכלו שם
מערבין ליום אחד חציו
אם היה צריך לילך בשני ולא בראשון
לר' אליעזר דלר' אליעזר
אם ירצה, דלהביאו אי
לצפון וחציו לדרום כך
בראשון עירובו לראשון ואין עירובו לשני
יאמר עירובי זה יקנה לי ביה"ש של
הוי כבני עירו ולרבנן כיון דמספקא
אפשר דשבת הוא ואם
אין מערבין לשני ימים
יו"ט אחר השבת הוא על
אמר (להן) ר' אליעזר מודים אתם לי שהן
מחר ובראשון אהיה כבני עירי: או
יום אחד לצפון ויום אחד
להו הוי כחמר גמל:
ג)
ורבי אליעזר התם משום הכנה.
כרחו יניחנו שם ע"ש
שתי קדושות: גמ' לרוח אחת מאי ניהו
לדרום. אמר להם יום
מערב לרוח אחת. לצורך שני ימים:
ולמחר ילך ויראה אם עדיין
אחד חדא קדושת היא
או אינו מערב כל עיקר. אפילו לצד
וא"ת ולמה לי טעמא משום
ישנו שם ויחשיך עליו יהא
(ואיפשר) [ואי אפשר]
לשני ימים לשני ימים מאי ניהו לרוח אחת
לו עירוב לשני ואם אבד
לחלקו, הכא בשני ימים
אחד להיות ז) באחד מן הימים כבני
הכנה תיפוק לי' דאסור למיקני שביתה
היינו קמייתא הכי קאמרי ליה רבנן לר'
ישב בביתו (שם). אבל.
שתי קדושות הן. אמרו
עירו: או מערב לב' ימים. ובגמרא
בשבת פי' ביו"ט כיון דביו"ט אסור
באמת (בכורות כו.).
לו אי אתה מודה שאין
אליעזר אי אתה מודה ד שאין מערבין ליום
פריך היינו לרוח אחת: מוליכו. השליח:
לצאת חוץ לתחום כדאמר פרק ב'
מערבין לכתחילה מיום
אחד חציו לצפון וחציו לדרום אמר להן אבל
טוב לשבת. אמר להן
בראשון. ערב יו"ט שלפני השבת:
דביצה (דף יז.) דאין מניחין עירובי
אבל. והא לאו קדושה
כשם שאין מערבין ליום אחד חציו לדרום
ומחשיך עליו. עד שיקנה העירוב:
תחומין מיו"ט לחבירו ואע"ג דהתם
אחת הן. א' להם התם
וחציו לצפון כך אין מערבין לשני ימים יום
ונוטלו ובא לו. שמא יאבד ושוב אין
לא שייך ביה הכנה דהא נולדה בזה
משום הכנה שאין יום
טוב מכין לשבת. אמר
לו עירוב בשני כדקתני נאכל עירובו
אחד למזרח ויום אחד למערב ור"א התם
מותרת בזה ואור"י דאצטריך לטעמא
להם ר' אליעזר אי אתם
בראשון וכו' וחוזר ומוליכו בשני כו':
דהכנה משום דמאן דשרי התם
קדושה אחת הכא ב' קדושות אמר להן ר"א
מודים שאם עירב ברגליו
משתכר בהליכתו. כלומר קנה לו
למיקני שביתה בשבתא א"נ משום
בראשון מערב ברגליו
אי אתם מודים שאם עירב ברגליו ביום ראשון
בשני נאכל כו'. ומפורש
הליכה ליום מחר: ומשתכר בעירובו.
דרבנן הקשו לר' אליעזר גם מעירובי
מערב ברגליו ביום שני נאכל עירובו ביום
בפ' מי שהוציאוהו גוים,
שאוכלו. וביו"ט אחר שבת דלא אפשר
חצירות ולכך צריך לתרץ משום הכנה
דתנן מי שבא בדרך
ראשון אין יוצא עליו ביום שני אמרו לו אבל
בהכי מוליכו בראשון וחוזר והולך שם
והיה מכיר אילן או
תדע דהכנה נמי שייך בעירובי חצירות
הא לאיי ב' קדושות הן ורבנן ספוקי מספקא
גדר כו', ואמרינן בגמרא
בשני לראות אם קיים עירובו ומחשיך
דהא רב פוסק בשמעתין כר' אליעזר
זהו שאמרו העני מערב
להו והכא לחומרא והכא לחומרא אמרו לו
עליו ואם רצה יאכלנו אחרי כן:
דשתי קדושות הן ורב גופיה פסיק
ברגליו ולא יצא עשיר
לרבי אליעזר אי אתה מודה שאין מערבין
חוץ לעיר ויאמר שביתתי
מודים אתם לי שהן ב' קדושות.
בריש פרק ב' דביצה (דף טז:) דהלכה
במקומי לפי שלא התירו
דקאמריתו אין עירוב לשני דאי קדושה
כת"ק דאמר יו"ט שחל להיות בע"ש
בתחילה מיו"ט לשבת אמר להן אבל הא לאיי
לערב ברגליו [אלא] למי
אחת ה"ל כחד יומא אריכא ויקנה בין
אין מערבין לא עירובי תחומין ולא
שבא בדרך וחשכה לו
קדושה אחת היא ורבי אליעזר התם משום
דברי ר"מ, ר' יהודה אומר
השמשות של ראשון לשניהן וכיון דשתי
עירובי חצירות וכיון דשתי קדושות
הכנה ת"ר עירב ברגליו ביום ראשון מערב
ד) ג
אחד עני ואחד עשיר כו'.
קדושות הן יכול לערב נמי לב' רוחות:
הן אמאי אין מערבין ע"כ משום
ת"ר עירב ברגליו בראשון
ברגליו ביום שני נאכל עירובו ביום ראשון אין
גמ' לרוח אחת. דקתני מתני': מאי
הכנה ומיהו התם דקאמר רבי מערבין
מערב ברגליו בשני.
יוצא עליו ביום שני דברי רבי ר' יהודה אומר
נאכל עירובו (ה)[ב]ראשון
ניהו. פשיטא דלשני ימים קאמר
עירובי חצירות אבל לא עירובי
[אין] יוצא עליו בשיני
הרי
בניחותא: ולשני הימים. דקתני: מאי
תחומין מ"ט דמדשרי עירובי חצירות
דברי ר'. ר' יהוד' או'
ניהו. פשיטא לי דלרוח אחת קאמר וא"כ תרתי למה לי היינו קמייתא:
משמע דלית ליה הכנה וא"כ למה אין מערבין עירובי תחומין ולמאן
אי אתה מודה. ביום אחד דמערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר
דאסר למקני שביתה בשבתא ניחא אבל למאן דשרי קשה ושמא י"ל
לב' ימים נמי או מערב כמו ליום אחד או אינו מערב כל עיקר: אבל.
דבהכי פליגי רבי ורבנן דרבי סבר לא שייך איסור הכנה בעירובי חצירות
כיון דביום טוב שרי להוציא מחצר לחצר: משום הכנה. איסור
אמת כמו אבל שרה ומתרגם קושטא (בראשית יז): שאם עירב ברגליו.
שלא היה לו פת לשגר ע"י שליח ולערב והלך הוא בעצמו וישב לסוף
הכנה דאורייתא היא כדילפינן לקמן בשמעתין ומה שאופין מיו"ט לשבת
אלפים אמה עד שקדש עליו היום וקנה שביתה וחזר ולן בביתו: מערב
משום עירובי תבשילין מפרש רבה בפרק אלו עוברין (פסחים דף מו:)
ברגליו בשני. צריך לערב ברגליו אף בשני ואינו יכול לצאת בשני חוץ
משום הואיל ומקלעי ליה אורחין וא"ת והיכי בעי באלו עוברין (שם) למימר
לתחום ע"י קנייה הראשונה: או אם נאכל עירובו. המערב בפת ונאכל
דר' אליעזר לית ליה הואיל א"כ לדידיה איך אופין מיו"ט לשבת הא
עירובו ביום ראשון לאחר שקנה העירוב אי אתם מודים לי שאינו יוצא
אית ליה איסור הכנה הכא בשמעתין וי"ל דההיא דאלו עוברין סבר
עליו בשני ע"י אותה קנייה: הא לאיי. ר' אליעזר קמהדר לה וקאמר
דאסור למיקני שביתה בשבתא ואז לא צריכין לטעמא דהכנה כדפי'
ודאי אף לדבריכם ב' קדושות הן. ולא גרסינן לאיי אפנויי מופני דאינו
ועירובי חצירות נמי סבר ההיא דאלו עוברין דמערבין לר' אליעזר
דורש לא פסוק ולא ג"ש דבכולי הש"ס הן תרגום של לאיי: ורבנן
מיו"ט לשבת כיון דלית ליה הכנה וא"ת הא אכתי מוכח בפ"ק דביצה
מספקא להו. בשבת ויו"ט אי קדושה אחת נינהו אי שתי קדושות:
(דף ד.) דאית ליה לר' אליעזר הכנה גבי ביצה שנולדה בשבת דקאמר
ועבדי הכא לחומרא. דאין יכול לערב לשני רוחות דלמא חדא קדושה
רבי אליעזר עדיין היא מחלוקת ב"ש אומרים תיאכל ביו"ט וב"ה
היא: והכא לחומרא. דאי נאכל בראשון דאין עירוב לשני דלמא ב'
אומרים לא תיאכל וי"ל דרבי אליעזר סבר כב"ש ט) דשמותי הוא ועוד
קדושות הן: אי אתה מודה שאין מערבין בתחילה מיו"ט לשבת. אם
דתניא בפ"ק דביצה (שם) דר' אליעזר אומר תיאכל היא ואמה וריצב"א
לא עירב בין השמשות של ערב יו"ט והוצרך לצאת בשבת אי אתה מודה
אומר דלא שייך הכנה באפיה ובישול דאין זה אלא תיקון בעלמא
שאינו יכול לערב מיו"ט לשבת אלמא קדושה אחת היא והרי הוא כיום
שמתקן המאכל ולא שייך הכנה אלא לענין ביצה ועירוב שהוא דבר חדש:
אחד שאינו יכול לערב בחצי היום אם לא עירב בין השמשות: משום
אמר
הכנה. שמכין מיו"ט לשבת ולא משום טעמא דחד יומא הוא: אין יוצא עליו בשני. והרי הוא כבני עירו דודאי שתי קדושות הן ואין עליו חשש ספק:
הרי