בכל מערבין פרק
שלישי עירובין
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכן
לא יטייל אדם. בשבת או ביו"ט סמוך לחשיכה עד פתח מדינה כדי
ביצה שנולדה ביום ראשון. פי' לא הודו לו שתאכל אפילו בשני
צה א ב מיי' פ"ח מהל'
א) [לעיל לח. ע"ש],
ב) [כתובות פא: צו: צז.
להתקרב למרחץ להיות מזומן ליכנס כשתחשך מיד. אלמא אף על גב
עירובין הלכה ט
דקדושה אחת היא ובריש ביצה (דף ג.) דפריך למאן דגזר ביצה
גיטין כב: ב"ב כח: כט. קיח.
טוש"ע א"ח סי' תטז סעיף
דהילוך גרידא עביד ולא אמר מידי אסור וגבי עירוב אי בדיבורא
משום משקין שזבו קשה דר' יהודה דהכא אדרבי יהודה דפ' חבית
קס: חולין קלו:], ג) [גי'
ב:
הוה אסור משום הכנה בשתיקותא נמי הוה אסור: מוכחא מילתא.
(שבת קמג.) דתנן ר' יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר ומשני
צו ג מיי' שם הלכה ה
ירושלמי ורי"ף בה"א
הראשון והשני], ד) ביצה ג.,
טוש"ע שם ס"א:
מאי בעי בשדהו אם לא לידע מה
אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה צריך
ה) תוספתא רפ"ד, ו) ביצה
ד [מיי' פ"א מהל' יו"ט
היא צריכה ורחמנא אמר ממצוא
לומר ההיא דחבית מחליף דהך דהכא
לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס
ה:, ז) [דף לח:], ח) דף לו:,
הל' כד טוש"ע א"ח סי'
חפצך וגו' (ישעיה נח) וכן בפתח
אם היה מחליף לא היה מרויח כלום
ט) [וע"ע תוס' ביצה ג. ד"ה
תקיג סעיף ה וסימן תר
למרחץ מיד הדר ביה ולא היא שמע ליה
❖
❖
ר' יוחנן],
סעיף א]:
המדינה אבל חוץ לעיר עד התחום
דרבנן מחמירי טפי והא דאמר רבי
ולא הדר ביה התם מוכחא מילתא הכא לאו
לא מוכחא מילתא דלערובי לצורך
יוחנן בפ' חבית (דף קמג:) הלכה כר'
מוכחא מילתא היא אי צורבא מרבנן הוא
מחר קאזיל ולא מסקי אינשי אדעתייהו
יהודה היינו לפי מה שהיתה המשנה
הגהות הב"ח
רבינו חננאל
אמרי' שמעתא משכתיה ואי עם הארץ הוא
אלא אי צורבא מרבנן הוא אמרינן
שנויה כדאמר בהגוזל עצים (ב"ק ד' צו:)
(א) במשנה ואומר אם
לא יטייל אדם על פתח
אמרי' חמרא אירכס ליה גופא אמר רב יהודה
שמעתא משכתיה שמהרהר בה ואין
ולמאי דאפכיתו ותניתו הלכה כר"מ
❖
עירובי כצ"ל וכן בגמ':
מדינה כדי שתחשך ויכנס
עירב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו
דעתו עליו: חמרא אירכס ליה.
ובלאו הכי אין סברא להפוך כאן כל
א
למרחץ, מיד הוה הדר
ביה. ודחינן לא לעולם
ואזיל לעיוני דאפילו בשבת מותר
בשני עירב בפת ביום ראשון מערב בפת
הבבות ואין להאריך ט):
הוה שמיעא ליה הא
מודים חכמים לר' אליעזר. תימה
מוסף רש"י
להשיבו מתוך התחום לביתו אבל מידי
ביום שני עירב בפת בראשון מערב ברגליו
מתניתא (הוה) [ולא] הדר
דאסיר ליה למיעבד בשבת אסיר ליה
מערב אדם שני
דסברת חכמים הפוכה
ביה, דאמר התם מוכחא
בשני עירב ברגליו בראשון אין מערב בפת
עירובין. דקסבר שתי
מילתא דאדעתא דהכי
לזמוני נפשיה לההוא מידי: עירב
ממה דקי"ל כרב דפסיק לעיל כד'
בשני שאין מערבין בתחלה בפת עירב בפת
קדושות הן, אחד חול ואחד
מטייל ולפיכך אסור. אבל
בפת בראשון. ונאכל עירובו מערב
זקנים דשבת וי"ט ב' קדושות הן
יום טוב ולא ידעינן הי חול
הכא לא מוכחא מילתא,
ביום ראשון מערב בפת ביום שני
והי יו"ט (ביצה ג.). מתנה
ברגליו בשני: שאין מערבין בתחילה
ובב' ימים טובים של ר"ה קי"ל נמי
(דצורבא) [דאי צורבא]
אמר שמואל ובאותה הפת אמר רב אשי
אדם על הכלכלה. להא
מרבנן הוא האי דאזיל
ב
בפת. מי"ט לשבת משום הכנה דקרי
כוותיה דנולדה בזה אסורה בזה והיינו
מילתא נמי הוי שתי
ויתיב התם מאן דחזי
אפכא מסברת חכמים: אי אתם
דיקא נמי מתני' דקתני כיצד הוא עושה
ליה השתא שם עירוב: דיקא נמי.
א)
קדושות, היתה לו כלכלה
ליה א' שמעתא משכתיה,
של פירות טבל ושכח ולא
מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא
ואתא הכא לעיוני בה.
דבאותה פת דקרא עליה שם מאתמול
מודים לי שאם באו עדים כו'. תימה
עישר מערב יו"ט, ותנן
אי עם הארץ [הוא]
והשתא קא שתיק אבל לא בפת אחרת
לרבה דאמר בפ"ק דביצה (דף ה.)
לו בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו ורבנן
(ביצה לו:) אין מגביהין
א' חמרא אירכס ליה
דילמא התם עצה טובה קמ"ל: מתני' ר'
דבעי למיקרי שם עירוב השתא:
מתקנת רבי יוחנן בן זכאי שהתקין
תרומות ומעשרות ביו"ט,
ואתא הכא לאהדוריה.
ב)
מעשר ביו"ט בתנאי ואומר
גופא אמר רב יהוד'
ורבנן. אביי ורבה בר חנן דקא מתמהי
שיהו מקבלין עדות החדש כל היום
יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא
אם היום חול ולמחר קדש
עירב ברגליו בראשון
לעילז) אהכנה דרבה ולא ילפי מהא
כולו ביצה שרי וכי לא נחלקו ר' יוסי
יהיו אלו תרומה ומעשרות
מערב ברגליו בשיני. עירב
תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר
מתני' דדיקא כוותיה דמשמע בפת
ור' יהודה אלא בזמן שבהמ"ק קיים ולא
על אלו, ואם היום קדש אין
בפת בראשון מערב בפת
עירובי בראשון למזרח ובשני למערב
ג)
בדברי כלום ונותן בהן
(א)
בשיני. עירב (ברגליו)
אחרת לא אלמא הכנה היא: אמרי
לדורות וי"ל דנפקא מינה אף על גב
סימן, ולמחרת חוזר ואומר
[בפת] בראשון מערב
בראשון למערב ובשני למזרח עירובי
לך דילמא. מתני' עצה טובה קמ"ל
דפליגי בא"י בזמן שבהמ"ק קיים
כן אם היום חול ואתמול
(בפת) [ברגליו] [ב]שיני.
בראשון ובשני כבני עירי עירובי בשני
הא דקתני נוטלו ובא לו שלא יאבד
כדמשמע לישנא דקתני שהיה ירא
קדש יהיו אלו תרומה על
עירב (בפת) [ברגליו]
השאר, ואם היום קדש
בראשון אינו מערב בפת
ויפסיד פתו ויטרח באחרת ולעולם
ובראשון כבני עירי ולא הודו לו חכמים ועוד
שמא תתעבר מ"מ נפקא מינה
ג
ד)
ואתמול חול הרי נעשה
בשיני, לפי שאין מערבין
אי בעי מערב באחרת ודקתני אין
פלוגתייהו גבי לאחר חורבן לבני בבל
אמר ר' יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביו"ט
תרומה מאתמול וממה
בתחילה בפת ביום השיני.
עירוב לשני בקנייה קמייתא קאמר
נפשך נתקנו (ביצה ג.).
דהא דקאמר רבה מתקנת ריב"ז
עירב בפת בראשון מערב
ראשון ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה
שנוהגין אותו היום
בפת בשיני. אמר שמואל
אי לא הדר מערב: מתני' שמא
ביצה שריא היינו דוקא לבני א"י
בראשון תאכל בשני ד ולא הודו לו חכמים ר'
קדש ולמחר קדש.
ובאותו הפת. אמר רב
תתעבר. בגולה קמיירי. שמא יעשו
כדקתני התם בהדיא הא לן והא להו
אע"ג דתקן (ר' יוחנן בן
אשי מתני' נמי דיקא שאין
דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה
זכאי) לקבל עדות החדש כל
ב"ד הגדול אלול מעובר ויהיו שני
מערבין בשיני אלא בפת
לפי שיש להם היכירא שנשתנה להן
ביו"ט של ר"ה אומר החליצנו ה' אלהינו את
היום להיות מונין למועדות
שעירב בו בראשון, דתנן
ימים טובים והוא צריך לילך בראשון
המנהג אחר חורבן שהיו מקבלים
מן הראשון ואפילו באו
כיצד הוא עושה מוליכו
יום ראש החדש הזה אם היום אם למחר
לצד אחד ובשני לצד אחר:
מערב שני
עדות כל היום אבל לבני בבל שלא
עדים לאחר המנחה, אבל
בראשון כו'. מתני' ר'
מלעשות יו"ט שני לא
ולמחר הוא אומר אם היום אם אמש ולא
יהודה אומר ראש השנה
עירובין. ומניחן בעי"ט זה לכאן וזה
נשתנה להם המנהג דלעולם עושין ב'
נעקרה תקנה ראשונה
שהיה ירא שמא תתעבר
גמ'
לכאן ואומר כו' כדלעיל [לח.]: ולא הודו
ימים ביצה אסורה דכמו שבזמן
הודו לו חכמים: מאן לא הודו לו
ממקומה (ביצה ה:).
מערב שני עירובין ואו'
לו חכמים. דקסברי קדושה אחת הן:
שבהמ"ק קיים היה נחשב להם ב' ימים
עירובי הראשון למזרח
אמר רב ר' יוסי היא דתניא מודים חכמים
ה)
כו' ולא הודו לו חכמים.
מתנה אדם על הכלכלה. של טבל
קדושה אחת הוא הדין לאחר חורבן
לר"א בר"ה שהיה ירא שמא תתעבר מערב
ואוקימנא מאן לא הודו
בי"ט ראשון של ר"ה ואומר אם היום
דאין ניכר להם שום שינוי בין קודם
לו חכמים ר' יוסי.
אדם שני עירובין ואומר עירובי בראשון
חול תהא זו תרומה על אלו ואם היום
חורבן בין לאחר חורבן והא דקאמר
דאמרינן ר' יהוד' או'
למזרח ובשני למערב בראשון למערב
לא נחלקו ר' אליעזר
קדש אין בדברי כלום דאין מגביהין
לקמן וכן היה רבי יוסי אוסר בשני
וחכמים בהא, דתניא
ובשני למזרח עירובי בראשון ובשני כבני
תרומה בי"ט דשבות דרבנן היא
ימים טובים של גליות ומפרש רבא
מודים חכמים לר' אליעזר
עירי עירובי בשני ובראשון כבני עירי ר'
במסכת ביצה ולמחר אומר אם
דה"ק וכן היה רבי יוסי אוסר בשני
בראש השנה שהיה ירא
ח)
שמא תתעבר שמערב שני
אתמול קדש והיום חול תהא זו
יוסי אוסר אמר להן ר' יוסי אי אתם מודים
ימים טובים של ר"ה בגולה לאו היינו
עירובין, ואומר עירובי
שאמרתי אתמול תרומה על אלו ואם
אליבא דרבה דלדידיה עיקר פלוגתייהו
שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה
הראשון למזרח ושיני
ו)
היום קדש ואתמול חול כבר היא
בהכי אלא רבא לטעמיה דאמר פ"ק
למערב כו'. ור' יוסי אוסר.
שנוהגין אותו היום
קדש ולמחר קדש
אמר להם ר' יוסי אי
תרומה מאתמול ואוכל כלכלה
דביצה (דף ה:) אף מתקנת ריב"ז ואילך
ורבנן
אתם מודים שאם באו
המתוקנת ומשייר התרומה:
ולא הודו
ביצה אסורה דמי לא מודה ריב"ז שאם
עדים מן המנחה ולמעלה
לו חכמים. דסברי דתרוייהו קדושה אחת היא ואין מגביהין בהן
שנוהגין אותו היום קודש
באו עדים מן המנחה ולמעלה פירוש סמוך לחשיכה כל כך שאין שהות
ולמחר קודש. הנה אע"ג
תרומה: החליצנו. זרזנו. והחליצנו כמו נחלץ חושים (במדבר לב): אם
ביום כדי לקבל עדות שנוהגין היום קדש ולמחר קדש שאע"פ שיודעין
דנתעבר החדש תרווייהו
היום אם מחר. אם היום הוא החליצנו היום ואם מחר מחר:
ולא הודו
שלא יקדשוהו היום אלמא קדושה אחת היא שאע"פ שבטלה תקנתא
קדושה אחת היא.
לו חכמים. בגמ' [מ.] מפרש אי אתנאה קאי וקא סברי לאו ספק הוא אלא
ראשונה אחר חורבן שהיו מקבלין עדות החדש כל היום מסתמא לא
יום ראשון הוא ראש חדש או אזכרון קאי וקסברי דאין מזכירין של
בטלה לגמרי דבסמוך לחשיכה אין פנאי לקבל עדות ונוהגין אותו היום קדש
ר"ח בראש השנה: גמ' מודים חכמים. אע"ג דפליגי עליה דר"א
כו' ורש"י ורבינו חננאל פירשו שם כל אחד ואחד לפי שיטת גירסתו
בשבת ויו"ט הכא מודו דב' ימים טובים של ר"ה ב' קדושות הן דחד
ול"נ
מינייהו חול ומשום ספיקא דלא ידעינן אי עברוהו ב"ד וקדשו ירחא ביום ל"א והוה ליה ראשון חול או ביום ל' נקבע והוי שני חול הוא דעבדי
להו: ור' יוסי אוסר. דקסבר לאו משום ספיקא דשמא באו עדים ביום ל' ספק ביום ל"א לחודיה איתקון אלא אף משום שמא באו עדים מן
המנחה ולמעלה איתקון דתרוייהו קדישי דאמור רבנן שהיו מצפין ביום ל' של אלול שמא יבאו עדים שנראית הלבנה בו ויקדשו ב"ד את החדש
היום ונוהגין אותו היום קדש שמא י"ט הוא ותניא תמיד של ר"ה שחרית קרב כהלכתו תמיד של חול ושיר של חול המתוקן ליום בהשיר
שהיו הלוים אומרים במקדש ביום הראשון כו' [תמיד פ"ז מ"ד] בתמיד של בין הערבים אומר שיר אחר הסירותי מסבל שכמו [תהלים פא] כדאמרינן בפרק
בתרא של ר"ה (ד' ל:) ואם באו עדים אחר תמיד של בין הערבים שכבר קרב בשיר של חול תיקנו שיהיו מקדשין החדש מחר ומיום
המחרת מונין קביעתו כדי לומר שיר הראוי לי"ט ומ"מ גמר יום שלשים נוהגין קדש כתחלתו שכך תקנו שיהו נוהגין אותו היום קדש
ואפילו גמרו של יום ואע"פ שיודעין שידחה ליום המחרת ולמחר קדש והרחוקים מב"ד נוהגין שני ימים טובים לאו משום ספק נראית
לבנה ביום ל' והוי שני חול ספק ביום ל"א והוי ראשון חול קא עבדי אלא משום שמא באו עדים אחר תמיד של בין הערבים ונהגו ב"ד שניהן
קדש קא עבדי אלמא שניהן קדש: אי אתם מודים כו'. כדפרישית. אלמא אנן דרחקינן מב"ד מספקא לן דילמא הכי הוה ותרוייהו קדש:
ורבנן