לט:
בכל מערבין פרק שלישי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבנן. אמרי לך התם נמי כיון דנדחה ליום המחרת הוי ראשון חול
ול"נ וא"ת נהרדעי דאמרי התם ט) ביצה מותרת דלא חיישינן דילמא
צז א מיי' פ"ו מהלכות
א) [ביצה ב:], ב) [ביצה ג.],
ג) [לעיל יא: ב"ק צח:],
ולא הוי קודש אלא חד והאי דתקון לגמור היום בקדושה כי היכי דלא
יום טוב הלכה יב:
עברוה לאלול כמאן סברוה דלר' יהודה אפילו אי עברוה לא הוי קדושה
צח ב מיי' פ"א מהלכות
ד) [ע"א ד"ה מתנה],
לזלזולי ביום ל' של שנה האחרת דאי שריית להו לעשות בו מלאכה מן
אחת ואי כרבי יוסי הא קאסר הכא וי"ל דנהרדעי סברי דלעולם בבבל
ה) בס"א נוסף: איתקון,
יו"ט הלכה כד סמג
המנחה ולמעלה כשיודעין שידחה אתו למיעבד ביה נמי קודם המנחה
ביצה שריא אפילו בתקנה ראשונה דדוקא במקום ב"ד אי עברוה
ו) [גיטין סז.], ז) צ"ל ומדרב
לאוין סה ועה טור ש"ע
❖
א"ח סי' תקטו סעיף א:
וכ"ה ברש"י שעל הרי"ף,
ושמא יבאו עדים קודם המנחה ויהא
לאלול חשיב קדושה אחת אבל שלא
ח) בד"י רבא וכן שם בגמ',
היום קדש ונמצא שעשו מלאכה בי"ט:
במקום ב"ד דעבדי לעולם שני ימים
ורבנן התם כי היכי דלא לזלזולי ביה: ועוד
❖
ט) [ביצה ו.], י) [דף מ.],
וצריכי. לרבי יהודה לאורויי דב'
הוו שתי קדושות דאזלינן בתר רוב
א"ר יהודה וכו': וצריכא דאי אשמעינן ר"ה
רב ניסים גאון
(א)
קדושות הן בהנך תלת מילי לענין
שנים שאינן מעוברות כדאמרינן במס'
בהא קאמר ר' יהודה משום דלא קעביד מידי
ביצה דאיכא למיגזר בה
הגהות הב"ח
עירוב וכלכלה וביצה: הכי גרסינן
ר"ה (דף כא.) לענין יום הכפורים
משום פירות הנושרין
אבל כלכלה דמיחזי כמתקן טיבלא אימא
אבל כלכלה דמיחזי כמתקן טיבלא
שאין עושין אלא יום אחד ואף על גב
(א) גמ' דאי אשמעינן
ומשום משקים שזבו.
מודה להו לרבנן ואי אשמעינן הני תרתי
רישא בהא קאמר ר'
איתה בתחילת מסכת יום
אימא לא: ביצה. שנולדה בי"ט
דרבי יוסי סבר אפילו בבבל קדושה
❖
יהודה: (ב) שם בגולה
טוב.
משום דליכא למיגזר עלייהו אבל ביצה דאיכא
איתסר בכלל גזירת פירות הנושרין
אחת הוו כדאמר ומודה רבי יוסי
מיבעי ליה (אמר רב אסי)
למיגזר בה משום פירות הנושרין ומשום
שגזרו עליהן שמא יעלה ויתלוש ויש
בשני ימים טובים של גליות משמע
א)
ב)
תא"מ ונ"ב ס"א רב
אשי: (ג) תוס' ד"ה אי
שאוסרי' בכלל משקין שזבו מן
משקין שזבו אימא מודה להו לרבנן צריכא:
דבשני ימים טובים של ר"ה הוו
רבינו חננאל
משכחת וכו' עד מוצאי
הענבים שגזרו עליהן משום שמא
קדושה אחת נהרדעי לא סבירא להו
תניא כיצד א"ר יהודה מתנה אדם על הכלכלה
יו"ט שני בכדי שיעשו וכו'
ורבנן התם לא נהגו
בהא כרבי יוסי: אי משכחת להו
יסחוט והך פלוגתא בשמעתא קמייתא
לאלתר במוצאי יו"ט שני
קדושה בו ביום אלא כי
ביו"ט ראשון ואוכלה בשני היו לפניו שתי
א
❖
וזה אין שייך:
היכי דלא ליזלזלו ביה,
דביצה: וקורא עליה שם. בתנאי
לא תימא להו. רש"י פסק דבדבר
כלכלות של טבל אומר אם היום חול ולמחר
(וליתא) [דליתא] סהדי
כמו שאמרנו : ולמחר הוא אומר.
הניצוד או הנלקט ביו"ט ראשון של
ד)
אמרי אי אתו סהדי מן
קדש תהא זו תרומה על זו ואם היום קדש
על אותה עצמה שתהא תרומה על
גליות דממתין בי"ט שני בכדי שיעשו
המנחה ולמעלה הלא חול
גליון הש"ס
ולמחר חול אין בדברי כלום וקורא עליה שם
הוא א) , השתא בחזקת
חברתה: וקורא עליה שם. על
ושרי דודאי קי"ל בשני י"ט של גליות
גמ' אשכחיה רב ששת
חול. לפיכך התקינו שיהיו
ומניחה ולמחר הוא אומר אם היום חול תהא
אותה של תרומה: ואוכלה. לחברתה:
דשתי קדושות הן כדמוכח הכא ובפרק
לרבה בר שמואל. כעין זה
לעולם אותו היום נוהגין
לעיל יא ע"ב ובב"ק צח
זו תרומה על זו ואם היום קדש אין בדברי
(אותו היום) קודש. ת"ר
וכן היה ר' יוסי אוסר בשני ימים
קמא דביצה (ד' ד:) נמי פסקינן
ע"ב:
כיצד א"ר יהוד' מתנה
טובים של גליות. כגון ב' ימים של
נולדה בזה מותרת בזה אלמא דשתי
כלום וקורא עליה שם ואוכלה ר' יוסי
אדם על הכלכלה של
פסח ועצרת וסוכות שהתורה אמרה
קדושות הן והא דפסיק רב פפא
פירות ביום טוב הראשון
אוסר וכן היה ר' יוסי אוסר בשני ימים
ואוכלה בשיני. היו לפניו
יום אחד שבתון ובגולה עושין שני
הלכתא בריש אין צדין (שם ד' כד:)
טובים של גליות ההוא בר טביא דאתא לבי
שני כלכלות של טבל
ימים מפני שרחוקין מב"ד ואין יודעין
דנכרי שהביא דורון לישראל כו' ולערב
אומר אם היום קודש
ריש גלותא דאתציד ביו"ט ראשון של גליות
אם הוקבעו תשרי וניסן ביום שלשים
בכדי שיעשו פי' בקונטרס דהיינו
אין בדברי כלום, אם
ואשתחיט ביו"ט שני ר"נ ורב חסדא אכלו רב
ב
חול הוא תהא זו תרומה
או ביום ל"א ואף על גב דמשום ספקה)
לערב די"ט ראשון ומותר ממה נפשך
על זו וקורא עליה
ששת לא אכל אמר ר"נ מאי אעביד ליה לרב
וחד מינייהו חול אפ"ה מחמיר בהו
דאי יום ראשון קדש יום שני חול דהא
שם, ואו'[כל]. ור' יוסי
ששת דלא אכיל בישרא דטביא א"ל רב
ר' יוסי. והנך דר"ה לא קרי להו של
שרינן ביצה וצבי הניצוד בי"ט ראשון
אוסר, וכן היה ר'
יוסי אוסר להתנות מיום
גליות מפני שאף בירושלים פעמים
ששת והיכי איכול דתני איסי ואמרי לה איסי
לאוכלו בי"ט שני ולקמן י) נמי גבי הנהו
טוב לחבירו, בשני ימים
היו נעשין ב' ימים וכגון שבאו עדים
גננא דשרי להו רבינא לאורתא
תני וכן היה ר' יוסי אוסר שני ימים טובים של
טובים של גליות. ההוא
מן המנחה ולמעלה: בר טביא.
לאורוחי ביה לאלתר אלמא קסבר דכי
טביא דאיתציד ביום טוב
גליות אמר רבא ומאי קושיא דילמא ה"ק
הראשון של גליות, ואתאי
צבי: דאיתציד בי"ט ראשון של גליות.
בעינן בכדי שיעשו היינו מי"ט ראשון
וכן היה ר' יוסי אוסר בשני יו"ט של ר"ה
לריש גלותא. ואישתחיט
ועל ידי נכרים: רב נחמן ורב חסדא
דטעם בכדי שיעשו מפרש הקונטרס
ביום טוב שיני. רב נחמן
בגולה א"ה של גליות בגולה מיבעי ליה (ב)
אכלו. ממה נפשך אי אתמול חול
ורב חסדא אכלו, ורב
באין צדין (שם ד' כד:) כדי שלא יהנה
א"ר אסי ומאי קושיא דילמא הכי קאמר וכן
ששת לא אכל. אמר היכי
הרי מותר ואי אתמול קודש הרי היום
ממלאכת י"ט ולפי טעם זה ודאי יש
איכול והתני וכן היה ר'
היה ר' יוסי עושה איסור שני ימים טובים
חול והרי המתננו בכדי שיעשה:
להתיר לעי"ט ראשון בכדי שיעשו
יוסי אוסר בשני ימים
של גליות כשני ימים טובים של ראש
טובים של גלויות, מאן
לא אכל. משום דקא סבר קדושה
דמה נפשך לא יהנה ממלאכת יו"ט
פליג עליה ר' יהוד',
אחת היא: דתני איסי. בניחותא:
כדפי' ולפי זה נמי אין צריך להמתין
השנה לרבנן דשרו $ אשכחיה רב ששת
[ור"י] ור' יוסי הלכה כר'
ואמרי לה איסי תני. ובלשון תימה
כשיעור שילך ויצוד ויביא ויתלוש ויביא
יוסי. ואתא [רבה] לפרושי
לרבה בר שמואל אמר ליה תני מר מידי
דברי איסי ואמר ודילמא
כלומר איסי תני כו' ואנא איכול:
אלא שיעור תלישה לבד שהוא ברגע
בקדושות אמר ליה תנינא מודה רבי
הכי קתני איסי, וכן היה ר'
ומאי קושיא דילמא. הך סיפא נמי
אחד קטן דאז לא יהנה ממלאכת
יוסי אוסר להתנות מיום
יוסי בשני ימים טובים של גליות אמר ליה
אראש השנה קאי והכי קאמר וכן
י"ט ודוקא בדבר הנעשה בשביל
טוב לחבירו, בשני ימים
אי משכחת להו לא תימא להו ולא מידי
ג)
טובים של ראש השנה
היה רבי יוסי אוסר בר"ה בגולה כל
ישראל צריך להמתין בכדי שיעשו אבל
[בגולה]. אבל בשני ימים
אמר רב אשי לדידי אמר לי אמימר
ראשי שנים כאותו שהיו עושים
בפירות הנושרין או שעשה הנכרי בשביל
טובים של גליות מודה
ההוא בר טביא לאו איתצודי איתציד
בירושלים כשבאים העדים מן המנחה
עצמו אין צריך בכדי שיעשו כדאמר
ליה לר' יהוד'. ונדחו
דברי רבה. ואתא רב אשי
ולמעלה: של גליות. משמע בהני
אלא
בשבת בפ' שואל (ד' קנא.) אם רוב
לפרושי ואמר, ודילמא
שאין נעשים שנים אלא בגולה:
נכרים בעיר במוצאי שבת רוחץ בה
לא קאי ר' יוסי (בהא)
אמר רב אסי ומאי קושיא דילמא. האי אוסר ה"ק וכן היה ר' יוסי
מיד ומבשל בשבת דאמר בשוגג יאכל (שבת ד' לח.) אע"ג דנהנה ממלאכת
[אהא] מתניתא דתני ר'
יהוד' אלא (לרבנן פליג)
עושה איסור שני ימים טובים של גליות קל כאיסור שני ימים של
שבת כיון דמילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ובה"ג מפרש דצריך
[האי ארבנן דפליגי], והכי
ר"ה לרבנן דפליגי עליו ואמרי מותר כדתניא לעיל [ע"א] מודים חכמים
להמתין עד מוצאי יו"ט (ג) בכדי שיעשו וטעם כדי שיעשו יש לפרש
קתני וכן היה ר' יוסי
לרבי אליעזר ומוטב לתרוצי הכי מילתיה ולא נוקי שבשתא בר' יוסי
עושה איסור שני ימים
משום שמא יאמר ישראל לנכרי לעשות ביום טוב כדי שיאכל לאלתר
טובים של גליות כאיסור
דקי"לו) ר' יוסי נמוקו עמו והאי חומרא בלא טעמא הוא: תנינא מודה
במוצאי יום טוב וזה אין שייך אלא בדבר הנעשה בשביל ישראל
שני ימים טובים של
ר"י בשני ימים טובים של גליות. דב' קדושות הן: אי משכחת להו.
כדמשמע נמי בפרק שואל (שם ד' קנא.) וההיא בר טביא מיירי
ראש השנה ולרבנן ב) הוא
דפליג דשרו בכלי. ולא
לרב נחמן ורב חסדא: לא תימא להו. להאי מילתא דמיכספי לי
באיתציד מאליו על ידי שהיו מצודות פרוסות מערב יום טוב ולא נכרי
אתברירא שפיר. אשכחיה
על דלא אכלית מיניה: פסק. ושמעינן מדרב נחמן ורב חסדא
שהביא דורון לישראל הוה ורבינא דשרי לאורוחי ביה לאלתר שמא
רב ששת לרב שמואל א"ל
לית ומדרבה בר שמואל ומדרב ששת דהדר ביה ומדרבא דאמר במסכת
ז)
תני מר מידי בקדושות.
א"ל תנינא מודה ר'
ביצה (ד' יז.) מניח אדם עירובי תבשילין ועירובי תחומין מי"ט לחבירו ומתנה ומדרב דאמר במסכת ביצה (ד' ד:) בב' ימים טובים של
יוסי לחכמים בשני ימים
גליות ביצה שנולדה בזה מותרת בזה וקבעי הלכתא כוותיה דדבר הניצוד או הנלקט מן המחובר ביום טוב הראשון של גליות ממתין לערב
של גליות. וכן הלכה.
בכדי שיעשו ומותר דמכולהו שמעינן דאחד מהן חול דאי מספקא לן בקדושה אחת אמאי מישתרי בהו ביצה ואי משום דביצה איסורא דרבנן היא הא
א) נראה דצ"ל ולכן גם השתא
לא אישתרי בשני ימים טובים של ר"ה ועוד קי"ל במסכת ביצה (ד' ד.) דספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור ועוד צידת צבי מלאכה
בחזקת חול הוא לפיכך תקנו
דאורייתא היא ושרייא. ובהלכות גדולות אסר ויליף טעמא מדקבע רב פפא [שם כד:] הילכתא נכרי שהביא דורון לישראל כו' ומוקי דהאי לערב אסורין
שיהיו נוהגין לעולם אותו היום
בכדי שיעשו לערב של מוצאי יום טוב שני קאמר דליהוי ראוי לעשות קאמר ובעיני נראה שאינו כן אלא כדסתם ואמר לערב סתם
קודש.
ב) נראה דצ"ל לרבנן דפליגי
אי ביום טוב ראשון הביאו ימתין לערב בכדי שיעשו ואוכלו ולפיכך צריך להמתין דשמא היה היום קדש ולמחר חול ובעי המתנה בכדי
ושרו בכלכלה.
שיעשו ואי הוה איפכא כל שכן דאף בלא המתנה היו מותרין ואי ביום שני הביאום ימתין לערב בכדי שיעשו דשמא היום קדש הוא
ותדע דעיקר מילתיה דרב פפא לערב יום טוב ראשון איתמר דאמר לקמן (דף מ.) הנהו בני גננא דגזו להו נכרים אסא ביום טוב שני
לאורתא שרא להו רבינאח) לאורוחי לאלתר אלמא קסבר כי בעינן בכדי שיעשו ביום טוב ראשון דהא קים לן בקביעא דירחא דראשון עיקר
והא דעבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו כו' [ביצה ד:] אבל יום טוב שני דקיל לא בעינן בכדי שיעשו. ומסקנא קבעינן הילכתא אף בי"ט שני
בכדי שיעשו דלא ליתו לזלזולי ביה ותשובת הגאון יש בידי כן. ע"כ פסק: לאו איתצודי איתציד. דודאי פשיטא ליה לרב ששת דשרי בשני:
אלא