בכל מערבין פרק שלישי עירובין
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא מחוץ לתחום קאתא. ובו ביום: והא אשכחיה רב ששת כו'. ואי
לית ליה בכדי שיעשו כלל אפילו בי"ט ראשון או שמא אית ליה בי"ט
צט א ב מיי' פ"ב מהל'
א) [ביצה כה.], ב) [עי' תוס'
בו ביום אמאי משייל ליה אי קדושה אחת או ב' קדושות: דקא מפשי.
שבת קכב. ד"ה ואם ותוס'
יו"ט הלכה י וטור
ראשון שהוא מדאורייתא בכדי שיעשו במוצאי י"ט שני ומבשל בשבת
ביצה כה. ד"ה הבא],
ש"ע א"ח סי' תקטו ס"ה:
נכרים ואייתי אמר הני ודאי אדעתא דישראל מפשי ואייתו ואסר להו:
אתי שפיר דיאכל דליכא למיגזר אטו שמא יבשל בשבת ולפי טעם זה
ק ג מיי' שם הלכה י:
ג) [ב"מ מט: ע"ז כב.],
בני גננא. קושרי כילות לחתנים ונותנים שם הדס: לפי שאינן בני
היה צריך להמתין במוצאי י"ט שני כשיעור [שילך] ויתלוש ויביא דאי
קא ד מיי' פ"ב מהל'
ד) [בס"א נוסף: גוים],
ה) [תוספ' ברכות פ"ג הט"ו
תפלה הלכה ה ו
תורה. ואתו לזלזולי ביום טוב שני:
כדי שיתלוש לבד איכא למיחש שמא
ותוספתא ר"ה סוף פ"ב],
סמג עשין יט טור א"ח סי'
כיון דחלוקין במוספין. שמקריבין
יאמר לנכרי בי"ט לתלוש כדי שיאכל
אלא מחוץ לתחום אתא מאן דאכל סבר
❖
א)
ו) [ויקרא כג], ז) [במדבר
תקפב:
מוספי ראש חדש ומוספי ראש השנה
במוצאי י"ט אחר שעה מועטת ושמא
י], ח) [צ"ל בשניהם ולפי זה
ב) הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר
לא צריכין לדוחק שכתב
כדכתיב (במדבר כט) מלבד עולת
יש לומר דכולי האי לא החמירו חכמים
ומאן דלא אכל סבר כל דאתי לבי ריש
א
הרש"א], ט) [בפנ"מ ירוש'
החדש: אמרינן. בתפלה נמי את
וריצב"א אומר דבירושלמי (ב) דנדה רבינו חננאל
שבועות פ"א ה"ד מוסיף:
גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי והא
יום ראש החדש הזה ואת יום הזכרון
משמע דטעם כדי שיעשו כדפרש"י
עם המלכיות], י) ורש"י פי'
ההוא לפתא דאתיוה
אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל וא"ל
נמי התם כיון שאמר נעשה
(א)
גוים למחוזא ביום טוב
הזה: זכרון אחד. את יום הזכרון
דתניא התם לא תמלא אשה קדירה
ונקריב לפניך כמו שכתבת
שיני של גליות, חזייה
$ ג) לא היו דברים מעולם ההוא ליפתא דאתי
הזה דרחמנא קרייה זכרון דכתיב ו)
עססיות ותורמוסין ותתנם לתוך
בתורתך שוב א"צ לומר
רבא דמכמשא אמר הא
למחוזא נפק רבא חזיא דכמישא שרא רבא
זכרון תרועה [ובר"ח נמי כתיב והיו
התנור עם חשיכה ואם עשתה כן
מקראות מוספין אלא שבשם
ז)
ודאי מאיתמול (מעיקרא)
רבותיו פירש דקאי אמלכיות
[מיעקרא], הויא לה
לכם לזכרון]: מאי לאו. לא הודו
למיזבן מיניה אמר הא ודאי מאיתמול נעקרה
למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו
זכרונות ושופרות [רש"ל
כההוא טביא דאיתציד
אלהזכיר קאי דלא הודו לו להזכיר של
ומפרש התם בתר הכי מפני שהניית
מאי אמרת מחוץ לתחום אתיא הבא בשביל
בשם גליון], כ) [לפנינו איתא
ב
ביום טוב ראשון
❖
ר"ח בראש השנה: להתנות. אם היום
שם חננאל],
שבת עליו וכיון דממתין בכדי שיעשו
ואישתחיט ביום טוב
ישראל זה מותר לאכול לישראל אחר וכל
שני. מאי חיישת דילמא
אם למחר אלא סתמא לימא וכן יום
אינו נהנה ממלאכת שבת כלום ובשבת
שכן האי דאדעתא דנכרים אתא כיון דחזא
מחוץ לתחום אתאי היום,
המחרת: בראשי חדשים של כל השנה.
וי"ט אף לפרש"י אסור מזה לזה אף
הא קיימ' לן בהא כל
הגהות הב"ח
דקא מפשי ומייתי להו אסר להו: הנהו בני
שהוא ספק אם עיברום בית דין:
בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל
דבר הבא מחוץ לתחום
(א) בתד"ה אי משכחת
גננא דגזו להו אסא בי"ט שני לאורתא שרא
בשביל ישראל זה מותר
ד)
לזלזולי. אי מחזקינן ליה ספק אתו
ישראל ובדבר הניצוד והנלקט אפילו
וכו' דבירושלמי דכירה
לישראל אחר לאכול
להו רבינא לאורוחי ביה לאלתר א"ל רבא
לזלזולי בשניח) אבל כי אמרינן סתמא
שלא בא בשביל ישראל יש לאסור
משמע: (ב) גמ' לרבה בר
אותו. וכל שכן הדא
שמואל וא"ל וכו' לא היו:
בר תחליפא לרבינא ליסר להו מר מפני
מחזקינן להו בקדושה אחת: אבל.
לפתא דאדעתא דגוים
בשבת וי"ט משום הכנה מידי דהוה
(ג) תוס' סוף ד"ה זכרון
אתאי, דידעי דהאידנא
בשאר חדשים דשרו במלאכה וליכא
אביצה שנולדה בזה אסורה בזה וכן
שאינן בני תורה מתקיף לה רב שמעיה טעמא
וכו' ולא זולתה. נ"ב פי'
יומא טבא הוא לאיזבוני,
למיחש לזלזולי אימא מודו ליה:
משמע בריש ביצה (ד' ד.) דמשמע
בכל מקומות זולת התפלה
ושרא לישראל למיזבן
דאינן בני תורה הא בני תורה שרי והא בעינן
דהיינו בבקר בענין
מיניה. כיון דחזא בימים
מתפלל עשר. שלש ראשונות וג'
התם דרב דאסר ביצה אסר נמי
בכדי שיעשו אזלו שיילוה לרבא אמר להו
❖
הקרבנות וכן בהפטרה:
טובים אחרים דהוו אמרי
אחרונות ושל שבת בפני עצמה הרי
עצים שנשרו מן הדקל ושירי מדורה
ישראל נמי האידנא ביום
ג בעינן בכדי שיעשו: ר' דוסא אומר העובר
שבע וקדושת היום וכולל עמה מלכיות
ושירי פתילה ושמן שכבה בשבת
[טוב] שיני זבני והוו
לפני התיבה כו': אמר רבה כי הוינן בי רב
מפשי ומייתו, אמר הא
הרי שמונה וזכרונות ושופרות:
ומפרש בירושלמי דרב אוסר להדליק
גליון הש"ס
ודאי אדעתא דישראל
הונא איבעיא לן מהו להזכיר של ראש חדש
ובית הלל אומרים מתפלל תשע.
בי"ט ובהלכות גדולות בהלכות י"ט
גמ' לא היו דברים
מפשי ומייתו, הדר אסר
בראש השנה כיון דחלוקין במוספין אמרינן
דכולל שבת ויום טוב בברכה אחת
כתב דאע"ג דדבר הניצוד והנלקט
מעולם. ע"ג כב ע"א ב"מ
להו למיזבן כלל. והא
ט)
מט ע"ב יבמות לה ע"ב
אסא דגזו לה גוים ביום
וחותם מקדש השבת וישראל ויום
או דילמא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן
בי"ט בשביל ישראל אסור עד מוצאי
תד"ה כ"ע ל"פ ב"ב קנד
טוב. אסיקנא אפילו הן
הזכרון: ואם איתא. דמזכיר של
י"ט שני בדבר הבא מחוץ לתחום
אמר לן תניתוה רבי דוסא אומר העובר לפני
ע"ב תד"ה ברם נראין
בני תורה, דאסיר לאורתא
ראש חדש לבית שמאי דבעי לכל חד
בכורות ד ע"ב תד"ה אלא
בשביל ישראל שרי בי"ט שני מידי
לישראל לאורוחיה ביה
התיבה כו' מאי לאו להזכיר לא להתנות הכי
אי אתמר נדה כד ע"א
לאלתר [אלא] משהי ביה
ברכה בפני עצמה י"א מבעי ליה:
דהוה אביצה שנולדה בזה מותרת
❖
נמי מסתברא מדקתני בברייתא וכן היה ר'
תד"ה אמר ר"פ:
בכדי שיעשו. פי' כשיעור
בזה ונראה שדקדקו מדקאמר באין
אמר
שילך ישראל משחשיכה
דוסא עושה בראשי חדשים של כל השנה
בגן ויגזז ויביא, ואחר
צדין (שם ד' כד:) ולערב אסורים בכדי
כולה ולא הודו לו אי אמרת בשלמא להתנות משום הכי לא הודו לו אלא אי
שהיית שיעור זה שרי.
מוסף רש"י
שיעשו אאם יש [במינו] במחובר
מתני' ר' דוסא אומר
אמרת להזכיר אמאי לא הודו לו ואלא מאי להתנות למה לי לאיפלוגי בתרתי
ולא קאמר נמי על הבא מחוץ לתחום
הבא בשביל ישראל זה
העובר לפני התיבה ביום
מותר בשביל ישראל
צריכא דאי אשמעינן ר"ה הוה אמינא בהא קאמרי רבנן דלא משום דאתי
טוב של ראש השנה
משמע דאין צריך בו בכדי שיעשו
אחר. לא שמעתי טעם
אומר החליצנו את יום
וטעמא משום דבתחום הקילו כעין
לזלזולי ביה אבל בראשי חדשים של כל השנה כולה אימא מודו ליה לר' דוסא
מקובל בדבר, דאי משום
ראש החדש הזה כו'.
שהקילו לענין הבא בשביל ישראל זה
מוקצה אמאי מותר לישראל
איבעיא להו מהו להזכיר
ואי אתמר בהא בהא קאמר ר' דוסא אבל בהך אימא מודה להו לרבנן צריכא
אחר, ואי משום שנעשה בו
מוסף של ראש חדש עם
מותר לישראל אחר ומיהו לביצה
מיתיבי ראש השנה שחל להיות בשבת בית שמאי אומרים מתפלל עשר
ה)
איסור בשבילו א"כ לישראל
מוסף [של] ראש השנה,
ודאי לא מדמינן דבביצה לא שייך
אחר נמי אסור, דנכרי
כיון דחלוקין במוספין
ובית הלל אומרים ד מתפלל תשע ואם איתא בית שמאי אחת עשרה מבעי ליה
שמא יאמר לנכרי כמו בדבר הבא
שהדליק את הנר בשבת תנן
מדכרינן, או דילמא זיכרון
אמר
מחוץ לתחום: אדעתא דכולהו
(שבת קכב.) אם בשביל
אחד [עולה] לכאן ולכאן.
ישראל אסור ולא חלקו בינו
ואתינן למיפשטה ממתני'
רבנן קאתו. נראה לריצב"א דהכי הלכתא דקיימא לן כרב ששת כלפי רב נחמן באיסורי וכלפי רב חסדא נמי הלכתא כוותיה שהיה גדול
לחברו, וי"ל דגבי איסור
מדקתני ר' דוסא החליצנו
תחומין דרבנן לא אחמור
ממנו כדאשכחן בכמה דוכתי בעי רב חסדא מרב ששת ובפ' הדר (לקמן ד' סז.) נמי אמר רב חסדא ורב ששת כי הוו פגעו אהדדי
את יום ראש החדש
כולי האי ודיין אם אסרוהו
הזה ש"מ. ודחינן לא
רב חסדא מירתע שפוותיה ממתני' דרב ששת ורב ששת מירתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא ואמר בסוף הוריות (ד' יד.) סיני ועוקר
על זה. טעם אחר נראה לי,
ר' דוסא להתנות איירי,
הרים סיני עדיף דהכל צריכין למרי חיטיא הלכך דבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל אסור לכל בני ביתו לאכול דאדעתא דכולהו קאתי:
מחוץ לתחום אסורין גזירה
לומר אם היום אם למחר,
הא ודאי מאתמול נעקרה. אבל אי היום נעקרה אסור אע"ג דאדעתא דנכרים אתו וטעמא משום מוקצה ואפילו לר"ש דלית ליה מוקצה
שמא ישלח בשבילו, והבא
א) אבל להזכיר אינו מזכיר
בשביל זה מותר לאחר
אלא זכרון אחד. ואמרינן
הכא מודה כיון דלא לקטן מאתמול אקצינהו ודמי לגרוגרות וצמוקין וכן משמע בריש המביא בביצה (ד' ל:) דכל היכא דאין יושב ומצפה
דליכא למגזר בה, שאינו
הכי נמי מסתברא דלא
אית ליה לר"ש מוקצה וכן פירש הקונטרס בריש אין צדין (שם ד' כד:) גבי נכרי שהביא דורון לישראל וא"ת דבפ"ק דחולין (ד' יד.) גבי
מכירו (ביצה כה.). זכרון
איירי ר' דוסא אלא
אחד עולה לכאן
להתנות, מדקתני ר' דוסא
השוחט בשבת משמע דלא הוי מוקצה לר"ש ואפילו לר' יהודה בעי למימר מעיקרא דלא הוי מוקצה וצ"ל דמיירי ביושב ומצפה שמא ישחטנו
ולכאן. ואומר ותתן לנו
(עוסק) [עושה] בראשי
חרש שוטה וקטן ואחרים רואין אותו וא"ת למה ליה טעמא בריש ביצה (ד' ג.) גבי פירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש תיפוק ליה משום מוקצה
ה' אלהינו באהבה את יום
חדשים ש[ל] כל השנה
וי"ל כגון דאית ליה עורבים דהוי מוכן לעורבים והא דאמרינן בפ' כל כתבי (שבת ד' קכב.) דאין מעמידין בהמה על גבי מוקצה בשבת פירוש
הזכרון הזה, ומוסב
כולה וכו'. ואסיקנא זכרון
אשניהם, שכן אי אפשר
אחד עולה לכאן ולכאן.
עשבים שנתלשו בשבת הא פרשינן התם כגון שהיו עומדין בשעת חיבורן במקום שהבהמה לא היתה יכולה לבא שם אי נמי דצריך טעמא שמא
לר"ה בלא ר"ח, ויום ר"ח
ירושלמי ר' יעקב בר
יעלה ויתלוש לר"ש ביושב ומצפה וא"ת טעמא דמוקצה למה ליה תיפוק ליה משום שמא יעלה ויתלוש וי"ל דשמא יעלה ויתלוש לא הוי אלא בפירות
זה קרוי זכרון כדכתיב
אחא בשם ר' יוסי העובר
האילן שקלים ליתלוש אבל לפתות דבעי מרא וחצינא לא וכן במשקין דגזרינן שמא יסחוט לפי שקלים ליסחוט ודגים שנצודו בי"ט אסורין משום
(ויקרא כג) בחדש השביעי
לפני התיבה ביום טוב
באחד לחדש יהיה לכם
של ראש השנה אינו
מוקצה כגרוגרות וצמוקין ולא משום דגזרינן שמא יצוד ותדע דבסוף כל כתבי (שם ד' קכב.) גבי מילא מים לבהמתו ונכרי שהדליק הנר ועשה
שבתון זכרון תרועה, מה
צריך להזכיר של ר"ח.
כבש לא אסרינן לישראל לירד אחריו גזירה שמא יעשנו והא דמדמי בפ"ק דחולין (ד' יד:) שמא ישחוט לשמא יסחוט הוה מצי למידחי דלא דמו
שאין כן בשאר שתי
פי' אינו צריך להזכיר
כדפי' אלא דבלאו הכי דחי ליה שפיר: זכרון אחד עולה. דבראש השנה כתיב זכרון תרועה ובראש חדש כתיב בפרשת בהעלותך גבי
קדושות, לפי שיש שבת בלא
מוסף של ראש חדש
פסח ופסח בלא שבת,
חצוצרות והיו לכם לזכרון פי' רשב"ם י) דאין צריך להזכיר מקראות של מוסף לא די"ט ולא דר"ח כדאמר רב כ) חיננא א"ר בשילהי ר"ה (ד' לה.)
לפיכך אין בהזכרת אחד
א) לכאורה הדבר פשוט דמאי
כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך גבי מלכיות זכרונות ושופרות ואם התחיל צריך לסיים והא דתנן הפוחת לא יפחות משלש היינו
מהן משמע הזכרת חברו,
דדחינן לא להתנות ארבנן קאי,
וצריך לנקוב בו בהדיא את
בהתחיל והוא הדין נמי במקראות דקרבנות ואם בא להזכיר מזכיר אף של ר"ח ור"ת מפרש דההיא דרב חיננא דווקא במלכיות זכרונות ושופרות
דר' דוסא הא בהדיא אמר
יום המנוח הזה ואת יום
דצריך להזכיר של ר"ח ואולי
אבל דמוסף צריך להזכיר לעולם אבל דר"ח אין צריך כלל להזכיר דנפטר במה שאמר מלבד עולת החדש ומנחתה והגיה במחזורו ושני
חג המצות הזה
למש"כ רבינו דהאיבעיא אינו
(סדור רש"י
שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתם ולר' יצחק אין נראה לחלק בין מלכיות זכרונות ושופרות למקראות דמוסף ויש גאונים קדמונים שאין
סי' קעד, מחז"ו סי' שכא).
אלא אם צריך להזכיר מוסף של
ר"ח עם מוסף ר"ה אפשר
מניחין לומר ובראשי חדשיכם דלא ליתי לזלזולי במועדות ויו"ט ראשון של ר"ה דיאמרו יום שני עיקר כמו בראשי חדשים של כל השנה ואתי
דגם ר' דוסא יש למבעיא
לממני מועדות מיום שני ואין נראה לר"י דבכולהו שמעתא ליכא דחש להאי זלזולא ובערוך בערך חדש איזה הוא חג שהחדש מתכסה בו הוי
ועדיין צ"ע.
אומר זה ר"ה פי' שאין אומר ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא (ג) בזולתה: [וע"ע תוס' ביצה טז. ד"ה איזהו ותוס' ר"ה ח: ד"ה שהחדש ועוד שם בתו' לה.]
לית