מ:
בכל מערבין פרק שלישי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לית
אמר ר' זירא. לעולם צריך להזכיר ומיהו לבית שמאי ברכה באנפי
הלכתא כרב אחא בר יעקב. פירש רש"י ולא איתפרש ור"ח
קב א מיי' פ"ב מהל'
א) ביצה יז. [תוספתא ברכות
נפשה לראש חדש לא בעי ולאו משום דזכרון דראש השנה עולה לו
תפלה הלכה יא סמג
פ"ג הי"ד] ע"ש תוספתא
פי' דבפרק תולין (שבת ד' קלט.) גבי כשות' פריך וליתיב לינוקא
עשין יט טוש"ע א"ח סי'
איירי בר"ח וחוה"מ בחול,
דמשמע דכיון דראש השנה הוא היינו ראש חדש דאי הוה נמי שבת
דישראל ומשני דילמא אתי למיסרך וקים לן דרב אחא בר יעקב הקשה
ב) [סוכה מז:], ג) ברכות
תכה סעיף ג:
דלמא
וראש חדש ולאו ראש השנה לא בעי ליה ברכה בפני עצמה אלא חותם
אתי למיסרך. אומר רבינו שמואל דוקא
אותה קושיא כ):
קג ב מיי' שם טוש"ע שם
כז:, ד) [שם נב. פסחים
קה:], ה) [בשאלתות סוף
סעיף א [וסי' תצ
מקדש השבת וישראל וראשי חדשים
גבי זמן שהוא קבוע חיישינן דלמא
וזאת הברכה איתא רב ייבא
סעיף ב]:
והלכך בראש השנה נמי חותם מקדש
אתי למיסרך אבל אם אירע ברית
אמר רבי זירא שאני
ר"ח מתוך שכולל
קד ג מיי' שם טור ש"ע
סבא וכן גירסת רש"י
ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים
מילה בט' באב או ביו"כ דלא הוי אלא
לפנינו], ו) תענית כט:,
א"ח סי' תכה סעיף
לשחרית וערבית כולל נמי במוספין ומי
ז) [דף יז.], ח) בס"א:
ג:
ואע"ג דבשבת וראש השנה בעי לכל
אקראי בעלמא לא חיישינן דלמא אתי
אית להו לב"ש כולל והתניא ר"ח שחל
קה ד מיי' פ"ב מהלכות
מתוכם, ט) עי' בנדה סז:,
חד ברכה בפני עצמה בראש חדש
למיסרך ומעשה היה בחופה בעשרה
י) [לאחוז יעב"ץ], כ) [ועי'
תפלה הלכה ה סמג
להיות בשבת ב"ש אומרים מתפלל שמנה
❖
מודו דמתוך שכולל ברכתו בתוך
בטבת נתנו הכוס לתינוק לשתות:
עשין כט טוש"ע א"ח סי'
תוס' שבת קלט. ד"ה וליתן],
וב"ה אומרים מתפלל שבע קשיא: וכולל
א
תקפב סעיף ו [וברב אלפס
ברכת היום שחרית וערבית ואפילו
[ומעשה היה בברית מילה ברבינו יעקב
שבועות סוף פ"א דף
עצמו תנאי היא א) דתניא שבת שחל להיות
בשאר שבתות דההיא ודאי אפילו
בר יקר שחל עשרה באב בא' בשבת והוא
רפז]:
תורה אור השלם
בר"ח או בחולו של מועד ערבית שחרית
קו ה מיי' פ"י מהלכות
לבית שמאי פשיטא לן דלא בעי לכל
ב
היה אב"ד וצוה להתפלל מנחה גדולה ורחצו
1. תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה
ברכות הלכה ב סמג
חד ברכה לעצמו דהא אי הוה מיקלע
ומנחה מתפלל כדרכו שבע ואומר מעין
ואכלו מפני שי"ט שלהן היה כדכתיב שש
עשין כז טוש"ע א"ח סי'
וְגַם לִשְׁמוֹנָה כִּי לֹא
בחול אין לו ברכה שחרית וערבית
המאורע בעבודה ר' אליעזר אומר בהודאה
אנכי כו' והאי דלא מברכינן שהחיינו משום
רכה סעיף ג:
תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל
❖
קז ו מיי' פכ"ט מהל'
אלא אומר יעלה ויבא בעבודה
קהלת יא ב
הָאָרֶץ:
צערא דינוקא. תוס' שאנ"ץ]:
ואם לא אמר מחזירין אותו ובמוספין
שבת הלכה כג סמג
והלכך כי מיקלע בשבת אפילו למאן
מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע רשב"ג
עשין יט טוש"ע א"ח סי'
ג
דאמר לקמן דבשבת לא מדכרינן
תריט סעיף א:
הגהות הב"ח
ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומרים כל מקום שזקוק לשבע
קח ז (מיי' פ"א מהל'
דראש חדש בעבודה אלא בברכת
(א) גמ' לית הלכתא כרב
מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע מאי
תענית הל"ו) טוש"ע
היום מיכלל הוא דכיילינן ולאו בפני
אחא בר יעקב דילמא אתי
א"ח סי' רמט סעיף ג ד:
הוה עלה א"ר חסדא זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן וכן אמר רבה
עצמה: כולל נמי במוספין. לבית
ד
קט ח מיי' פ"ה מהל'
למסרך. נ"ב עיין בפרק
תעניות הלכה ח סמג
תולין דף קלט במ"ש
זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן: ואמר רבה כי הוינא בי רב הונא
שמאי ואע"ג דבחול אית ליה ברכה
❖
עשין ג טוש"ע א"ח סי'
התוס' בד"ה וליתן ליה:
במוספין לעצמו הכא מיכלל הוא
איבעיא לן מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים כיון דמזמן לזמן אתי
❖
תקנב סעיף י:
דכיילינן הואיל וכולל שחרית וערבית
אמרינן או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא אמרינן לא הוה בידיה כי אתאי
אבל שאר ימים טובים דאית להו
גליון הש"ס
בי רב יהודה אמר אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן א"ל רשות לא קא
ה
רבינו חננאל
ברכה ערבית ושחרית כי מיקלעי
רש"י דרב אחא ב"י לא
מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי חובה מאי א"ל רב ושמואל דאמרי תרווייהו
בחול בהני פליגי בית שמאי כי מיקלעי
איתפרש. ועי' ברכות כה
וקי"ל כי הא מתניתא
אין אומר זמן אלא בשלש רגלים מיתיבי תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר'
ע"ב ברש"י ד"ה מאן
שבת שחלה להיות בראש
1
בשבת מצרכי להו ברכה בעצמן לכל
❖
שמעת ליה וש"נ:
חדש או בחולו של מועד
אליעזר אומר שבעה אלו ז' ימי בראשית שמונה אלו ח' ימי מילה ר' יהושע אומר
תפלותיהם: ומי אית להו לבית שמאי
ערבית שחרית ומנחה
שבעה אלו שבעה ימי פסח שמונה אלו שמונה ימי החג וכשהוא אומר
כולל. בברכת המוספין של ראש חדש
מתפלל ככל שבת.
ובמוספין מתחיל בשל
דאיקלע בשבת: מתפלל שמונה. של
וגם לרבות עצרת ור"ה ויוה"כ מאי לאו לזמן לא לברכה הכי נמי מסתברא
מוסף רש"י
שבת ומסיים בשל שבת,
ראש חדש ושל שבת ובמוספין קאמר:
דאי ס"ד לזמן זמן כל שבעה מי איכא הא לא קשיא דאי לא מברך
מתפלל כדרכו שבע.
ואומר קדושת היום
קשיא. וש"מ כיון דבשאר שבתות קא
כשאר שבתות, כי היכי
באמצע. א) (וכן)[ולית]
האידנא מברך למחר וליום אוחרא מ"מ בעינן כוס לימא מסייע ליה לר"נ
דבחול אין לו למועד ברכה
הילכתא כהני תנאי כל
בעו ב"ש ברכה לראש חדש ובר"ה לא
דאמר ר"נ זמן אומרו אפילו בשוק הא לא קשיא דאיקלע ליה כוס התינח
קבועה בשלש תפלות הללו,
מקום שזקוק לשבע כגון
ב)
בעו דטעמא משום דזכרון דראש
אף בשבת אין צריך לקבוע
שבת ואפילו בערבית
עצרת ור"ה יום הכפורים היכי עביד אי מברך עליה ושתי ליה כיון דאמר זמן
לו ברכה לבית שמאי ולא
השנה עולה לו וש"מ אפילו מכלליה
שחרית ומנחה, מתחיל
קבליה עליה ואסר ליה דהאמר ליה רב ירמיה בר אבא לרב מי בדלת וא"ל
לכללו לבית הלל (ביצה יז.).
בשל שבת ואומר קדושת
ג)
ואדכורי נמי לא בעינן: וכולל עצמו.
מעין המאורע. ראש
היום באמצע [ומסיים]
אין בדילנא לברוך עליה ולנחיה המברך צריך שיטעום ליתביה לינוקא לית
דשחרית וערבית בראש חדש שחל
ד)
חדש או מועד, בעבודה.
בשל שבת. והני מילי
כגון יעלה ויבא בברכת
הלכתא כרב אחא דילמא אתי למסרך מאי הוי עלה שדרוה רבנן לרב יימר
בראש חדש וחולו של
להיות בשבת: תנאי היא. דאיכא תנא
ה)
(א)
עבודה (שם). בהודאה.
מועד, אבל ביום טוב
דאפילו כולל לית ליה אלא אומר יעלה
סבא קמיה דרב חסדא במעלי יומא דריש שתא אמרו ליה זיל חזי היכי עביד
כמו שאומר על הנסים
אפילו בערבית ובשחרית
ויבא בעבודה כבחול אבל בברכת
בחנוכה ופורים (שם). כל
ובמנחה מתחיל בשל
עובדא תא אימא לן כי חזייה א"ל דלויה לרטיבה רפסא ליה בדוכתיה אייתו ליה
מקום שזקוק לשבע.
שבת ומסיים בשל
היום אינו נזכר כלל אפילו לכוללו:
כסא דחמרא קדיש ואמר זמן והלכתא אומר זמן בר"ה וביוה"כ והלכתא זמן
ו
ואפילו ערבית שחרית
שבת ב) , ואומר קדושת
ומתחיל בשל שבת. ותתן לנו את
ומנחה (שם). לימא
היום באמצע. ירושלמי ר'
אומרו אפילו בשוק: ואמר רבה כי הוינן בי רב הונא איבעיא לן ז בר בי רב
יום המנוח הזה ומסיים בשל שבת
מסייע ליה לר"נ. הא
יסא משלח כתוב לון
דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי לא הוה בידיה אתאי לקמיה דרב
דקתני ברכה כל ז' ומפרש
אע"פ ששלחנו לכם סידרי
מקדש השבת ותו לא ומיהו במוספים
דהיינו זמן, דאמר ר"נ
מועדות אל תשנו מנהג
יהודה ולא הוה בידיה אמר רבא נחזייה אנן דתניא ו) ח ט' באב שחל להיות בשבת
באמצע ברכה הוא נכלל אבל שחרית
זמן אומרו אפילו
אבותיכם נוחי נפש. רב
וכן
וערבית אינו נכלל אפילו באמצע והאי
בשוק. בלא כוס (סוכה
חסדא ורבה דאמרי
מז:). מי בדלת. מן
תרווייהו זכרון אחד עולה
תנא לית ליה כולל שחרית וערבית:
המלאכה, הואיל וקבלת
לכאן ולכאן. אמר רבה
כל מקום שזקוק לשבע. ואפילו שחרית וערבית: קדושת היום. של ראש חדש עם של שבת כגון את יום המנוח הזה ואת יום ראש חדש הזה
עליך שבת בתפלתך (ברכות
איבעיא להו מהו להזכיר
ואם מועד הוא את יום השבת הזה ואת יום חג פלוני הזה: (פסק. ובמסכת ביצה קבעינן הלכתא דלא כי הני תנאי דמסיימי בשל שבת לחודיה
כז:). המברך צריך
זמן בראש השנה וביום
שיטעום. או הוא או אחד
הכפורים. ואמר [ליה] רב
במוספין אלא אף קדושת היום בעי לאדכורי בחתימה מקדש השבת וישראל והזמנים ובראש חדש מקדש השבת וישראל וראשי חדשים אבל
מן השומעים ובשתיית אחד
ושמואל דאמרי תרוויהו
במאי דקאמר שחרית וערבית מתפלל כדרכו ואומר מעין המאורע בעבודה הלכתא כוותיה וגבי כולל דשחרית וערבית קבעינן אין הלכה כאותו
מהן יצאו כולן, אבל אין
אין אומרים זמן אלא
מברכין על הכוס אם לא
הזוג דאמרי כל מקום שזקוק לשבע כולל בפרק שני דביצה)ז): מאי הוי עלה. מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה: אקרא חדתא. כשאני
בשלשה רגלים בלבד.
ישתה אחד ממנו ואפילו
ומותבינן עלייהו מיהא תן
רואה דלעת חדשה משנה לשנה אמינא זמן: אלו שבעת ימי בראשית. השבת נבחר מתוכהח): שמונה ימי מילה. השמיני נבחר מתוכהח): אלו ז'
בשתיית תינוק שפיר דמי
חלק לשבעה וגם
❖
ימי הפסח. שאתה צריך לתת חלק לכולם ולקמן מפרש מאי חלק: לברכה. דמברכים כל יומא מקדש ישראל והזמנים:
מכל מקום כוס בעינן.
(רשב"ם פסחים קה:).
לשמונה, ר' אליעזר אומר
שבעה אילו ז' ימי
לעיל מהדר לאוקומי הכי נמי מסתברא דאי ס"ד זמן זמן כל ז' מי איכא ודקאמר דאי לא אמר האידנא אומר למחר וליומא אחרינא האי נמי
בראשית, שמונה אילו
ליתא דהא כוס יין בעי לומר הברכה עליו וסתמא דאינשי יומא קמא אית להו כוס אבל בשאר יומי לכולי עלמא לית להו: הא לא קשיא דמיקלעי
שמונת ימי מילה. ר'
רבינו חננאל (המשך)
ליה כוס. ולעולם אזמן קאי ולרב נחמן לא תסייעיה: תינח עצרת וראש השנה. איכא למימר דזמן אכוס קאמר ליה אלא יום הכפורים אי
יהושע אומר שבעה אילו
ז' ימי הפסח, שמונה אילו
ולישבקיה, המברך צריך
בזמן מוקמת ליה על כרחיך סייעתא לרב נחמן היא דעל הכוס היכי ליעביד אי מברך עליה ושתי ליה וכו': מי בדלת. פעם אחת נתקשרו
שיטעום, ליתביה לינוקא
ח' ימי החג, כשהוא אומר
שמים בעבים והתפלל רב של שבת מבעוד יום ואמר ליה רב ירמיה לרב מי בדלת מן המלאכה משקבלת עליך שבת ואמר ליה אין בדילנא:
ולישתייה דלאו בר חיובא
וגם לרבות גם עצרת
ליתביה לינוקא. לשתותו לאחר שיברך עליו דהאי שיטעום דקאמר לאו דווקא קאמר אמברך דהוא הדין כי שתי אחרינא דטעמא משום
וראש השנה ויום
הוא, לית הילכתא כרב
אחא בר יעקב דשרי בכי
הכפורים. מאי לאו הני
דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר שתהא ברכת היין דבורא פרי הגפן שלא לצורך ומכי טעם ליה אחרינא שפיר דמי
כולהו עיקר לקדש אותן
האי גוונא, דחיישי דילמא
וכדתניא נמי בגמרא דפרק ראוהו בית דין (ר"ה כט:) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם שהרי הן יכולין לעשות אבל פורס
אתי ינוקא למיסרך וישתה
בזמן, אתה וגם לרבות גם
הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות ואף על פי שהוא לא טעם אלא בניו שפיר דמי ואף על פי שבירך עליה ברכת המוציא:
כוס ברכה כי האי גוונא
עצרת מפני שהוא יום
אחד, וראש השנה ויום
ביום הכפורים והוא גדול.
ט) דרב אחא בר יעקב $ לא איתפרש: דאתי למיסרך. התינוק לאחר י) המנהג זה ולשתות ביום הכפורים אחר שיגדיל: מאי הוי עלה.
כיוצא בו גרסינן בשבת
הכפורים שאין בהן לא
צריך לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים או לא: כד חזייה. רב חסדא לרב ייבא: אמר ליה דלויה לרטיבא רפסא ליה בדוכתיה.
פרק ר' אליעזר אומר
שבעה ולא שמונה שתתן
המגביה עץ לח שאינו ראוי להיסק בידוע שצריך למקומו הואיל ואליו אינו צריך שעל חנם לא הגביהו כלומר על חנם לא באת לכאן:
להם חלק בזמן. הנה יש
תולין וכו' וליתן לינוקא
דישראל אתי למיסרך כו'.
בהן זמן. ודחו רב
וכן ואסיקנא הילכתא אומר
ושמואל לא, לעולם זמן
אין בהן אלא מהו החלק שתתן להם הזכרה בברכת המזון כמו פסח וסוכות. הכי נמי מסתברא דראש [השנה] ויום הכפורים
זמן בראש השנה ויום הכפורים, וזמן אומר אפי' בשוק ולא צריך כוס. פי' דליוה לרטיבא (ופסא) [ורפסא] לי
אין בהן זמן משום דליכא זמן אלא בכוס. אי אמרת בדאיקלע ליה כוס, תינח ראש השנה, אלא יום הכפורים היכי ליעביד בדוכתיה. כיון שראה שמרימין עץ לח שאינו ראוי לשריפה, אמר שמא יש לו תחתיו דבר טמון או שמא להכות
[אי] מייתו כוס ומברך עליה ומדכר זמן ושתי ליה, מכי אמר זמן קבליה ליום הכפורים עליה ואתסר בשתיה, דאמר ליה בו אדם מתכוין לכך שואל מה עיסקך (וכן כיון שראה ומדקדק) [והוא מדקדק אחריו]ג) . אמר רבא איבעיא לן בני
רב ירמיה לרב כיון דאת מצלי של שבת מבעוד יום מי בדלת וקיבלת לשבת עלך, ואמר ליה בדילנא, ליבריך אכסא
בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא, ובמעלי יומא טבא מהו למיתב כולי יומא בתעניתא. ושקלי וטרו בה טובא.
א) נראה דצ"ל ולית הילכתא כהני תנאי דהא בהדיא אמר רב הונא בביצה דף י"ז ע"א דאין הלכה כאותו הזוג וכן מסיק רבינו בעצמו בהדיא לקמן דדוקא ביו"ט מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת. ב) עיין בפ"ב דיו"ט שם דפסק הש"ס דהילכתא כרבי דאף חותם בה מקדש השבת
וישראל והזמנים ודברי רבינו צ"ע. ג) ע"פ הערוך ע' רפס.