בכל מערבין פרק שלישי
עירובין
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
[ביצה מגולגלת. בפי' ר"ח קבלה בידינו כי ר' עקיבא אותה שנה מסוכן היה והביאו
וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת. אע"פ שאם חל להיות בחול
קי א ב מיי' פ"א מהל'
א) [עי' פירש"י לעיל לח.
לר"ע הרופאים לגמע ביצה מגולגלת באחרית היום ור' יהודה לא דקדק
ד"ה אבל], ב) [תענית טו:],
לא יאכל שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין עכשיו שהוא שבת
תעניות הלכה ז סמג
ח)
ג) [צ"ל ר' גמליאל],
עשין ג טוש"ע א"ח סי'
לפיכך סמך על מה שראה ולא ידע העיקר על מה עשה כך ותמוז דהאי שתא מלייה
אוכל כל צרכו: בשעתו. שהיתה שעתו עומדת לו במלכותו דמלך
ד) תענית יב., ה) [צ"ל ברבי],
תקעב סעיף ב:
מליוה לפיכך חל תשעה באב בערב שבת וחסרו אב ובא ר"ה בשבת. תוס' שאנ"ץ]:
אי אתם מודים בתשעה באב. וא"ת והא אמר שמואל בפרק מקום
והדיוט הוהט): מגולגלת. צלויה רכה: להראות הלכה. שאין משלימין
ו) [לעיל י. וש"נ], ז) תענית
ג [מיי' פ"ו מהל' כלי
❖
יח:, ח) [תענית כו:],
המקדש הל' ט]:
תענית ערב שבת: שהוא מפסיק.
שנהגו (פסחים דף נד:) תשעה באב בין
ט) [מגילה יא:], י) [נדרים
סעודה: מבעוד יום. שצריך לאכול
השמשות שלו מותר וי"ל דמ"מ מתחיל
מא.], כ) [ברכות ב:],
וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת
מבעוד יום ומקבל תענית עליו
ל) [תבשיל חד פת כצ"ל
מבעוד יום לפי שאי אפשר לכוין
רב ניסים גאון
אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו
רש"ל], מ) [לפנינו בבכורות
משגמר לאכול ואע"פ שהוא שבת:
תחילת הלילה ועוד דר' יוסי סבירא
איתא רבי צדוק וכן איתא
אמר ר' אלעזר בר' צדוק
אפילו כסעודת שלמה בשעתו חל להיות
אבל. באמת: ומה לי ליכנס כשהוא
ליה כ) בין השמשות כהרף עין ואין
בברכות כז: ועי' תוס' יומא
אני מבני סנאה בן בנימין.
מעונה. כגון שהשלים בערב שבת
תשעה באב בערב שבת מביאין לו כביצה
עט: ד"ה הא ותוס' סוכה
פעם אחת חל ט' באב
אדם יכול לעמוד עליו ואין לפרש
כו: ד"ה נטלו ותוס' חולין
להיות בשבת ודחינוהו
תעניתו: ומה לי לצאת ממנה כשהוא
ואוכל כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה
דהכי קאמר דהיכא דהפסיק סעודתו
קז. ד"ה מאי], נ) [פרשת
לאחר שבת והתענינו בו
מתענה. שמתחיל תעניתו מבעוד יום:
❖
דהוי כמו קבלת תענית בשבת דהא
(א) תניא אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבין
בראשי' ס"ס א'],
ולא השלמנוהו מפני שיום
ואם התחילו. שהתחילו להתענות כ'
טוב שלנו הוה. עיקרו
לא מצי קביל תענית בשבת עליה ועוד
לפני ר"ע ותשעה באב שחל להיות בע"ש היה
במס' תעניות בפרק בג'
או ל' יום ונכנסו בהן ימי חנוכה או
דאמרינן דאפילו יוה"כ דתוספת שלו
והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח
פרקים, זמן עצי כהנים
הגהות הב"ח
ראש חדש: שאין משלימין. תענית
דאורייתא שרי לאכול $ אע"פ שכבר
והעם בתשעה כו', בה'
ולא שהיה תאב לה אלא להראות לתלמידים
(א) גמ' כשהוא מעונה
בחנוכה וראש חדש להתענות כל
באב בני פרעוש בן
הפסיק כדאמרינן $ באיכה רבתי ר'
תניא. תז"מ ונ"ב ס"א
יהודה. בשבעה בו בני
הלכה ורבי יוסי אומר מתענה ומשלים אמר
היום: וכן בתשעה באב שחל בע"ש.
יהודה בן בתירא אזל לנציבין בערבא
ותניא: (ב) רש"י ד"ה
רכב בן בנימין. והיה יום
נמי אין משלימין: לבטל את דבריו.
להן ר' יוסי אי אתם מודים לי בט' באב שחל
שאני יום טוב דדבריהם
י' של חודש אב יום טוב
צומא רבא אזל ריש כנישתא לזמוני
❖
ולומר משלימין: חזי אנא דבתר
כגון האי:
שלהן שמביאין בו קרבן
להיות באחד בשבת שמפסיק מבעוד יום
ליה א"ל כבר אכלי ופסקי א"ל אשגחאי
עצים ולפיכך לא השלימו
רישא גופא אזיל. רואה אני בדין ובדת
אמרו לו אבל אמר להם מה לי ליכנס בה
עלי דלא לימא גברא רבא הוא דלא
א)
בו התענית. אמר רב יוסף
שצריכין אנו להלך אחר דברי
לא שמיעא לי הא שמעתא
אשגח עילויה אזיל עמיה ומסיק התם
כשהוא מעונה מה לי לצאת ממנה כשהוא
גליון הש"ס
הראשונים: ולא היה אדם כו'. אלמא
אמר ליה אביי את אמרתה
דאכל מכל עיגול חד פתיתא ומכל
מעונה אמרו לו אם אמרת לצאת ממנה
תוס' ד"ה אי אתם מודים
ניהלן. כבר פירש' טיבן
אין משלימין: בדורו של רבי יוסי.
ל) מאכל פת אחד ומכל חבית חד כוס:
וכו' אע"פ שכבר הפסיק
של דברים לשעבר.
שהרי אכל ושתה כל היום כולו תאמר
מודה היה שאין משלימין. משמע
❖
דהוה בתר הכי שבקוה לדר"ג וקבעו
סליק בכל מערבין:
כדאמרינן. עי' תענית דף
ליכנס בה כשהוא מעונה שלא אכל ושתה
ל ע"ב תוס' ד"ה כל
הלכה כרבי יוסי דמותר: מבני סנאב
דרבנן דפליגי עליה סברי
העושה: בא"ד באיכה
כל היום כולו ואמר עולא הלכה כרבי יוסי
בן בנימין. משפחה היא משבט בנימין
דאפילו מפסיקין ולקמן אמרינן זו
רבתי. בפסוק ויגרס בחצץ
רבינו חננאל
❖
שנפל להן גורל לקרבן עצים בי' באב
ומי עבדינן כרבי יוסי ורמינהי אין גוזרין
שני:
ב)
א
דברי ר' מאיר שאמר משום ר"ג
והא דתניא תשעה באב
בימי עזרא ויו"ט היה להם לעולם
תענית על הציבור בראשי חדשים בחנוכה
אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים
שחל להיות בערב שבת
כדתנן בפרק בתרא דתענית [כו.]: לאחר
אלמא אדרבה דלרבנן משלימין ושמא
ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין דברי ר"ג
היה והביאו לפני ר'
מוסף רש"י
השבת. שהוא עשרה באב והוי יו"ט
עקיבא ביצה מגולגלת
הנהו חכמים דפליגי אדרבי מאיר
אמר ר"מ אף על פי שאמר רבן גמליאל אין
כסעודת
שלמה
בלא מלח וגמאה כו'.
שלנו: טעמא דיו"ט. הא בשאר ט'
סברי דמשלימין והכא קאמר מודה
בשעתו. דפלוגתא היא
קבלה בידינו כי ר'
מפסיקין מודה היה שאין משלימין וכן בט'
באב היו משלימין אע"פ שכל ט' באב
במסכת גיטין (סח:) דאיכא
לרבנן דפליגי ארבן גמליאל והנהו
עקיבא באותה שעה
באב שחל להיות בע"ש ותניא לאחר
הוי ערב יו"ט שלהם ורבי אלעזר בר
למ"ד מלך והדיוט ומלך,
מסוכן היה, והביאו לפני
סבירא להו דמפסיקין:
ואיכא למ"ד מלך והדיוט,
ר' עקיבא הרופאים לגמוע
פטירתו של (רשב"ג) נכנס ר' יהושע להפר
מבני סנאב בן בנימין.
צדוק בדורו של רבן גמליאל הוה
ג)
סנאה
כלומר כשנטרד שוב לא חזר
ביצה מגולגלת בלא מלח
כדתניא בביצה (דף כב:) א"ר אלעזר
את דבריו עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו
למלכותו, לפיכך הוצרך
באחרית היום. ור' יהודה
גרסינן ולא גרסינן סנאב
לומר בשעתו, בעת מלכו
בר' צדוק פעמים הרבה נכנסתי אחר
לא דיקדק לפיכך סמך על
ואמר חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל כל
דהכי כתיב בעזרא (ב) ועל שם שבטו
ותקפו, שהיה אוכל הוא
מה שראה ולא ידע העיקר
אבא לבית ר"ג: שאני יום טוב
ימיו של רבן גמליאל קבענו הלכה כמותו
נקרא בן בנימין דגבי עצי מערכה
ושריו ס' כור סולת כו'
מפני מה עשה כך. ופסח
דרבנן. כגון האי קרבן עצים הואיל
(ב)
(תענית כט:). אבל. אמת,
דההיא שתא יום חמישי
חשיב ליה בפרק ד' דתענית (דף כו.)
עכשיו אתה מבקש לבטל דבריו יהושע
כמו אבל שרה (בראשית יז)
היה, ותמוז דההיא שתא
וקל הוא שמתענין בו לשעות כדקתני
וכל הנהו דחשיב התם בני ארח בן
אין שומעין לך שכבר נקבעה הלכה כר"ג
ומתרגמינן קושטא (לעיל
מילויי מיליוה, לפיכך
והתענינו בו לפיכך משלימין בו
יהודה בני דוד בן יהודה כולם על שם
לח.) באמת (בכורות כו.).
חל תשעה באב להיות
ולא היה אדם שערער בדבר כלום בדורו
ערביות כלומר מותר להשלים ערב
בראשי חדשים. דאיקרי
בערב שבת, וחיסרו אב.
שבטן ואע"ג דר' אלעזר בן צדוק
של רבן גמליאל עבוד כר"ג בדורו של רבי
מועד (תענית טו:). ואם
ובאותה (השעה) [השנה
ב
אותו יום טוב וליכנס לתוכו כשהוא
כהן היה כדמוכח בפרק כל פסולי
התחילו. שקיבלו תענית
בא] ראש השנה להיות
יוסי עבוד כרבי יוסי ובדורו של ר"ג עבוד
מעונה דהא אפילו בעיקרו מותר
המוקדשין (בכורות דף לו.) גבי מ) רבי
מקודם לכן ונכנס בהן
בשבת. וכבר פירשנוהו
להתענות בו קצת היום אבל שבת
ר"ח, אין מפסיקין.
כר"ג והתניא א"ר אלעזר (בן) צדוק אני
ביאור זה יפה במס'
ד)
ה)
אלעזר בר צדוק הוה ליה בוכרא
דאע"ג דאיקרי מועד לא
תענית. והא דאמרי' בדורו
שאסור להתענות בו קצת לשום תענית
(הייתי) מבני סנאב בן בנימין פעם אחת
וכו' שמא אמו היתה מבנימין או
כתיב ביה יום משתה
של [ר'] גמל' עבוד כרבן
אסור נמי להשלים בו ערביות
ושמחה (שם). שאין
חתנם היה והיה עמהם בסייעתם:
חל תשעה באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר
גמל'. ואקשינן והתניא
שהמשלים ע"ש מתענה במקצת שבת:
משלימין. להתענות כל
ג שאני
א"ר אלעזר ב"ר צדוק
ימים טובים מדבריהם
השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני
היום, אלא אוכלין סמוך
אני הייתי מבני סנאב
לא שמיע לי הא שמעתא. דקבע עולא
מתוך שמתענין בו שעות
לערב (שם). שיו"ט שלנו
בן בנימין כו'. ואסיקנא
שיו"ט שלנו היה טעמא דיו"ט הא ערב יו"ט
לעיל הלכה כרבי יוסי: את אמרת
היה. בשלשה פרקים
משלימין בו ערביות. והא דאמרינן
טעמא דיום טוב שלנו,
משלימין אמר רבינא שאני יו"ט של דבריהם
ניהלן. רב יוסף חלה ושכח תלמודו
(תענית כו.) זמן עצי כהנים
ומפני כך לא השלמנו.
בסוף פ"ק דר"ה (דף יט.) דימים
והעם כו' עד בחמשה באב
הא ערב יום טוב מתענה
מתוך שמתענין בו שעות משלימין בו ערביות
והיה אביי תלמידו מזכירוי): זו דברי ר'
הכתובים במגילת תענית אסורין
בני פרעוש בן יהודה,
ומשלים, בט' באב שחל
מאיר דאמר. לעיל משום ר"ג מודה
שבת הואיל ואין מתענין בה שעות אין
בעשרה בו בני סנאה בן
להיות בערב שבת. (ור'
בין לפניהם בין לאחריהם ותנן נמי
בנימין, שעל ידי מעשה
היה שאין משלימין וכן ט' באב שחל
מאיר היא) [זו דברי ר"מ]
משלימין בה ערביות ו) אמר רב יוסף לא שמיע
במסכת תענית בפרק שני (דף טז:)
קבעו להן חכמים להתנדב
דאמר הכי, אבל חכמים
להיות ערב שבת אבל חכמים אומרים
לי הא שמעתא אמר ליה אביי את אמרת
כל הכתובים במגילת תענית דלא
עצים ולהביא למערכה
אומרים דרבן גמליאל
מתענה ומשלים: מאי לאו. חכמים
וכשמגיע זמנו מביאין אותן
אומר מתענה ומשלים.
למספד בהון לפניו אסור ולאחריו
ניהלן ואהא אמרת ניהלן אין גוזרין תענית
ומדליקין אותן על גבי
אכולהו קיימי בין אחנוכה ופורים בין
מותר ועשרה באב כתיב בהנהו דלא
על הצבור בראשי חדשים וכו' ואמרינן עלה
המזבח אע"פ שהיו שם
אערב שבת ומדאגמר' רב לר' יוסי
למספד בהון משמע דיו"ט דדבריהם
שאר עצים הרבה, משא"כ
אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי מאיר
ז)
בלשון חכמים ש"מ הלכה כרבי יוסי:
בשאר מתנדבי עצים דאין
נמי אסור להתענות בו ערביות הני
דאי שאמר משום רבן גמליאל אבל חכמים
מבערין אותן בזמן שיש
מילי תענית דרשות אבל תענית
עצים אחרים (שם יב.).
אומרים מתענה ומשלים מאי לאו אכולהו לא אחנוכה ופורים הכי נמי מסתברא
מתענה ומשלים. עד
חובה כגון תשעה באב מתענין וא"ת
דאי
חשכה (תענית יח:).
והיכי פשיט לעיל מרבי יוסי דאיירי
הדרן עלך בכל מערבין
בתענית חובה על בני בי רב דיתבי בתענית דמשמע דאיירי בתענית הרשות וכן משמע בשאלתות נ) דמיירי בכל תעניות ומנהג נמי דאפילו
בתענית הרשות משלימין ובירושלמי נמי אמרינן במסכת תענית בשם רב הונא אפילו יחיד הגוזר על עצמו בע"ש תענית מתענה
ומשלים וי"ל דשפיר מוכח לעיל דכיון דאמר ר' יוסי מתענה ומשלים אע"ג דתענית ט' באב לא דחי שבת ש"מ דבמה שנכנס בשבת
כשהוא מעונה לא חשיב כמתענה בשבת וא"כ בתענית הרשות נמי שרי להשלים אבל ערב יום טוב דדבריהם שייך לפלוגי בין תשעה
באב לתענית הרשות דמה שאסור להתענות בערב יו"ט דדבריהם לאו משום דחשוב כמתענה ביו"ט דהא לאחריו נמי אסור אף על גב דאין
מתענין ביו"ט אלא משום דעשו חיזוק ביו"ט דדבריהם שלא יבא להתענות ביו"ט עצמו וכי גזרו בתענית רשות אבל בתשעה באב לא גזרו:
והלכתא