מא:
בכל
מערבין
פרק שלישי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאי סלקא דעתך אכולהו. אמרה רב יהודה: הא בעי מיניה רבה מרב יהודה. כדאמרינן לעיל [מ:] אתא לקמיה דרב יהודה ולא הוה בידיה:
קיא א מיי' פ"א מהל'
א) תענית יח:, ב) [גי'
מתענה ומשלים. בערב שבת: הא בעי רבה מרב הונא. לעיל [שם] ולא פשט ליה: לבתר דשמעה. רב הונא מרב להאי אבל חכמים אומרים
תעניות הל"ז טוש"ע
הערוך מפרנדסין וכן איתא
במשנה שבמשניות], ג) [עי'
א"ח סי' רמט סעיף ד
הדר אגמריה למר זוטרא (א) ומקמיה דלישמעיה בעא רבה מיניה ולא פשט ליה: הכא נמי. דרב יהודה לא תיקשי: הא מקמי דשמעה.
תוס' לקמן מג: ד"ה
[וסי' תקעב סעיף ב]:
רב הונא ורב יהודה תלמידי דרב הוו: הדרן עלך בכל מערבין
מרב: הא לבתר דשמעה.
א ב מיי' פכ"ז מהלכות
מותרין], ד) [פסחים קיג:],
מי שהוציאוהו נכרים. חוץ לתחום:
ה) [ז"ל רש"י בע"ז יז. ד"ה
שבת הלכה יב סמג
בזוודתא תכריכין צידה לדרך
לאוין סו טור ש"ע א"ח סי'
והלכתא מתענה ומשלים.
דאי סלקא דעתך אכולהו הא בעי מיניה או רוח רעה. שנכנס בו שד
(בראשית מב) מתרגמינן
תה סעיף ה:
ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואחר
ב
ג מיי' שם טוש"ע שם
פירוש אם ירצה
זוודין לאורחא ותכריכין הן
רבה מרב יהודה ולא פשט ליה ולטעמיך
סעיף ו:
צידה לדרך למתים עכ"ל],
כך נשתפה והרי הוא חוץ לתחום:
להשלים דשרי להשלים דבעיא הוא
הא דדרש מר זוטרא משמיה דרב הונא
ג
ו) ברכות יט: שבת פא: צד:
ד מיי' שם הלכה יג
החזירוהו. לתוך התחום: כאילו לא
אי שרי להשלים אי לא:
טוש"ע שם סעיף ז:
מנחות לז: [מגילה ג:],
הלכה מתענה ומשלים הא בעא מיניה רבה
יצא. והרי כל העיר לו כד' אמות
ז) בס"א: כלום, ח) בס"א
ה
[טוש"ע א"ח סי' קנו
[ומורי אמר לי בשם ה"ר ידידיה דאפילו ר'
מרב הונא ולא פשט ליה אלא הא מקמי
ליתא עובדי כוכבים, ט) ר"מ
סעיף א]:
כבתחילה וחוצה לה אלפים אמה לכל
יוסי ל"פ אלא דיכול להשלים מיהו גם ר'
❖
ד
מ"ז, י) שבת לח.,
ו מיי' שם הלכה יב
דשמעה והא לבתר דשמעה הכא נמי הא
יוסי מודה אי אינו רוצה להשלים הרשות
רוח: הוליכוהו לעיר אחרת. והרי
טוש"ע א"ח סי' תה
בידו ור' יהודה אמר אסור להשלים ואין
מקמי דשמעה הא לבתר דשמעה דרש מר
א)
היא $ מוקפת מחיצות: או שנתנוהו
סעיף ה:
נ"ל מדקאמר ר' יוסי אי אתה מודה לי
ה ז ח מיי' שם הלכה יג
זוטרא
משמיה דרב הונא הלכה מתענין
בדיר או בסהר. שהן מוקפין והיקיפן
הגהות הב"ח
א
בט' באב שחל להיות באחד בשבת שהוא
טוש"ע שם סעיף ח:
גדול: מהלך את כולה. דהואיל
ו ט י מיי' שם הלכה טו
ומשלימין:
(א) רש"י ד"ה לבתר וכו'
מתחיל מבע"י והתם ע"כ דחייב קאמר
סמג שם טור ש"ע א"ח
למר זוטרא ומקמיה
ומוקפת מחיצות הרי היא כד' אמות:
דומיא דהכי ע"ש דחייב להשלים קאמר]
הדרן עלך בכל מערבין
דשמעה בעא רבה:
סי' תו:
[רש"ל בשם תוס' שאנ"ץ]:
מפלנדרסין. שם מקום: והפליגה.
ז כ ל מיי' פ"ה מהלכות
(ב) רש"י ד"ה הדרוקן
י"ט הלכה י טוש"ע א"ח הדרן עלך בכל מערבין
כשהיא מתרחקת משפת הים ונכנסת
מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו
חולי הפה. נ"ב במס' שבת
ב
❖ קונו. ואע"ג דאיכא נמי כשפים
סי' תה סעיף ט:
פרק במה מדליקין דף לג
מי
לאמצעו קרי ליה הפלגה ולשון לע"ז
שהוציאוהו. על דעתו ועל דעת
אלא ד' אמות החזירוהו כאילו לא יצא
מבואר להדיא שהיא חולי
הוא שקורין לשלולית הים פילג"א:
הבטן וז"ל הגמ' שם שנדון
הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר
הלכו את כולה. היו מהלכין בכל
בהדרוקן שנא' ומכות חדרי
שמכחישין פמליא של מעלה נראה
רבינו חננאל
❖
בטן ע"כ:
ר"ג ור' אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את
ג
הספינה דאע"פ שהספינה הולכת
דהוי בכלל רוח רעה ויצר הרע אע"ג
וקיימא לן כר' יוסי
כולה רבי יהושע ור"ע אומרים אין לו אלא
בשבת ויצאו חוץ לתחום הוו כמי
דמשמע בפ' ואלו מגלחין (מו"ק ד' יז.)
וכדדרש מר זוטרא
שיצא חוץ לתחום וניתן בדיר או
משמיה דרב הונא הלכה
ד' אמות: מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה
דפעמים שיצרו מתגבר עליו ואינו
ב)
גליון הש"ס
מתענה ומשלים. ירושלמי
בסהר שהספינה מחיצות לה: שרצו
יכול לכופו מ"מ אדם יכול ליזהר
ספינתם בים ד ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה הלכו
גמ' אי פקח הוא. עי'
מודים חכמים לר' יהוד'
שלא יבא לידי כך: הרשות. פי'
להחמיר. בגמרא [מג.] מפרש:
לנמל.
לקמן דף מד ע"ב תוס'
בשני ימים טובים של
את כולה ר' יהושע ור"ע לא זזו מד"א שרצו
ד"ה ומר סבר: רש"י ד"ה
ראש השנה שהם מתקנת
פורט"ו בלע"ז ששם הספינות יוצאות
רבינו חננאל עול מלכות עובדי כוכבים ח)
להחמיר על עצמן פעם אחת לא נכנסו
הוליכוהו לעיר אחרת
נביאים הראשונים, מי גרם
מן הים לשפתו: מה אנו לירד.
כדאמר במסכת אבות (פ"ב מ"ג) הוו
וכו' מוקפת מחיצות. עי'
לי להיות שומר שני ימים
לנמל עד שחשיכה אמרו לו לרבן גמליאל
מן הספינה לתוך העיר כלומר ז)
לקמן דף מז ע"ב בתוס'
זהירין ברשות ורש"י פירש נושה:
טובים בסוריא על שם
❖
לצדדין קתני. אחזר לדעת לא
מה אנו לירד אמר להם מותרים אתם שכבר
ג)
ד"ה דכולה:
שלא שמרתי יום אחד
באנו מחוץ לתחום משחשיכה:
בארץ ישראל, סבורה אני
הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא
גמ' והרשות. מי שיש לו נושין:
רצה לתרץ כך לצדדין
שמקבלת שכר על השנים
חשיכה: גמ' ת"ר ג' דברים מעבירין את
לקבלינהו מאהבה. דמכפרי עליה:
קתני דסוף סוף אהחזירוהו צ"ל
ואיני מקבלת שכר אלא
לעזי רש"י
על אחד, והוא הדין לשני
כשהן מספרים. אפי' יש בהן חיות
האדם על דעתו ועל דעת קונו אלו הן עובדי
לעולם לצדדין קתני ט) (ועוד) דניחא
חלות בסוריא. ר' יוחנן
פיליג"א. הים הפתוח.
הרבה שמדברים אעפ"כ מתין פתאום:
ליה לפרש שיתקיימו דברי רב נחמן
כוכבים ורוח רעה ודקדוקי עניות למאי נפקא
קרי עלייהו וגם אני נתתי
פורט"ו [פור"ט]. נמל.
ה
לא
הדרוקן. חולי הפה (ב) מושג"א:
להם חקים לא טובים.
מושג"א. פטרת (מחלת
הראשונים: הפסידו את מקומן.
מינה למיבעי רחמי עלייהו ג' אין רואין פני
❖
הדרן עלך בכל מערבין
הפה).
זוודתא. לזמן תכריכין: חזר לדעת.
אע"ג דהבא מחוץ לתחום אסור למי
גיהנם אלו הן דקדוקי עניות וחולי מעיין
מי שהוציאו[הו] גוים או
מי שהוציאוהו נכרים וחזר לדעת לתוך
שנשתלח לו הני מילי התם דאיתיה
רוח רעה אין לו אלא
והרשות ויש אומרים אף מי שיש לו אשה
ד' אמות, החזירוהו כאילו
התחום לא הוי כהחזירוהו דתנן
חוץ לתחום אבל הכא דהשתא הם
רב ניסים גאון
רעה ואידך אשה רעה מצוה לגרשה ואידך
לא יצא כו'. (ל)גוים
במתני' כאילו לא יצא: מהו דתימא.
במקומן שרי אפילו להאי דאפקא ולא
ורוח רעה ועניות מעבירין
אמר להו גדול כבוד
זימנין דכתובתה מרובה אי נמי אית ליה
ד)
דמי למבשל בשבת במזיד לא יאכל
מתני' לצדדין קתני והחזירוהו דסיפא
י)
את האדם על דעתו ועל
הבריות שדוחה את לא
דעת המקום ,פי', גוים
תעשה שבתורה. כבר
בנים מינה ולא מצי מגרש לה למאי נפקא
דהתם הוי איסור דאורייתא:
מילתא באפי נפשה היא ולאו אהוציאוהו
ורוח רעה כופין אותו
פירשנוהו למעלה דהני
במזיד
לא יאכלו. משמע
נכרים קאי והכי קאמר מי שהוציאוהו
מינה לקבולי מאהבה שלשה מתין כשהן
בעל כרחו. עניות נמי
מילי בלאו דלא תסור,
לשום אדם לא יאכלו
נכרים בין כשהוא עומד בחוץ בין
דכתיב פן איורש וגנבתי.
אבל לאו דאורייתא לא
מספרין ואלו הן חולי מעיין וחיה והדרוקן
למאי נפקא מינה לבקש
דחי. ופירושו בברכות
ואף על גב דהבא בשביל ישראל זה
שחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות
למאי נפקא מינה למשמושי בהו זוודתא:
ה)
רחמים ויצילהו הקב"ה
בפרק מי שמתו מוטל
מותר לישראל אחר כיון שנעשה
ומי שהיה חוץ לתחום והחזירוהו
מהן. ועוד דיקדוקי עניות
לפניו.
אמר רב נחמן אמר שמואל יצא לדעת אין
איסור על ידי ישראל החמירו:
וחולי מעים והרשות, כיון
נכרים בין שהיתה יציאתו ראשונה
מכלל לו אלא ארבע אמות פשיטא השתא מי
שיש להן יסורין בעולם
לדעת בין שלא לדעת אלא באונס
הזה אין רואין פני גיהנם.
שהוציאוהו נכרים אין לו אלא ד' אמות יצא לדעת מיבעיא אלא ו אימא חזר
הוי כאילו לא יצא: קמ"ל. ר"נ
ויש או' אף מי שיש לו
לדעת אין לו אלא ד"א הא נמי תנינא החזירוהו נכרים כאילו לא יצא החזירוהו
אשה רעה למאי נפקא
דסיפא דמתני' ארישא מהדר:
מינא לקבולי מאהבה.
הוא דכאילו לא יצא אבל הוציאוהו נכרים וחזר לדעת אין לו אלא ד"א אלא
הוצרך לנקביו. זה שהוציאוהו נכרים
פי' הרשות, עבודת
מהו לצאת מד' אמותיו: את לא
אימא יצא לדעת והחזירוהו נכרים אין לו אלא ד"א הא נמי תנינא הוציאוהו
השרים והשלטונים. זוותא
ז
תכריכין. אמר רב נחמן
תעשה שבתורה. לאו דלא תסור
והחזירוהו כאילו לא יצא הוציאוהו והחזירוהו הוא דכאילו לא יצא אבל יצא
אמר שמואל יצא לדעת
(דברים יז) ותחומין נמי דרבנן: אי
לדעת לא ח מהו דתימא לצדדין קתני מי שהוציאוהו נכרים וחזר לדעת אין לו
אין לו אלא ד' אמות.
פיקח הוא. האי דנצרך לנקביו ויהבו
אסיקנא היכא דיצא לדעת
אלא ד' אמות אבל יצא לדעת והחזירוהו נכרים כאילו לא יצא קמ"ל בעו מיניה
אע"פ שהחזירוהו גוים
ליה רבנן רשות למיפק חוץ לארבע
בעל כורחו, כיון דיציאתו
מרבה הוצרך לנקביו מהו אמר להם ו) ט גדול כבוד הבריות שדוחה את לא
אמותיו:
עייל לתחומא וכיון דעל
לדעת היתה אין לו אלא
תעשה שבתורה אמרי נהרדעי $ אי פיקח הוא עייל לתחומא וכיון דעל על
י
ד' אמות. בעו מיניה מרבא
על. ומותר כאילו לא יצא דהא
כיון דתנן מי שהוציאוהו
א"ר פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו כ אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן
ברשות על ולא גרע מהחזירוהו:
גוים או רוח רעה אין לו
מ"ט אנוסין נינהו איתיביה רב יוסף בר שמעיה לרב פפא ר' נחמיה ור' אליעזר
פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו.
אלא ד' אמות, אם הוצרך
לנקביו, פי' השתנת מים
בן יעקב אומרים לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין בשוגג אין במזיד לא
ביום טוב לא הפסידו מקומן וכל
והוצאת ריעי מה יעשה.
העיר להן כד' אמות ויש להן לכל רוח
תנאי היא דתניא פירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו
ל
ופשט ליה יצא לחוץ
אלפים אמה אם יו"ט הוא ואי שבת
ויעשה צרכיו, דגדול כבוד
רבי
הבריות שדוחה את לא
מותרין לאכילה
במקום שחזרו: אנוסים
היו. על ידי המוציאן: אסורין. לזוז אותן מארבע אמותיהן ולא לאוכלן
תעשה שבתורה, שנאמר
אפי' חזרו אלא אם כן חזרו שוגגין אבל מזיד לא: הכי גרסינן
תנאי היא דתניא פירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו
באבידת (אחר) [אחיך]
לא תוכל להתעלם וכתיב
ולא גרסינן הכא
וחזרו: בשוגג יאכלו. במקום
שהן שם אם יש אדם שעירב לאותו צד או שהיו בני עיר אחרת סמוכים להן:
והתעלמת מהם, ואמרו
רבי
חכמים פעמים שאתה
מתעלם, כיצד זקן ואינה לפי כבודו, הנה התירה התורה לזקן להתעלם ואע"ג דכתיב בה לאו. אמרי נהרדעי ואם זה שהוצרך לנקביו הוא חכם ויודע שהנכנס בתחומו אפי' מזיד, כיון שתחילתו אנוס הוא, אם חזר בתחומו
כאילו לא יצא ויש לו אלפים אמה לכל רוח (ל)ילך לעשות צרכיו באותו מקום שיצא ממנו, ואם יזדמן לו ליכנס בתחומו ונכנס בתחומו, ישב שם ודומה [נ"א: ודינו] כאילו הגוים החזירוהו, ויש לו אלפים אמה לכל רוח.
וזהו פי' כיון דעל על. ואמר רב פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן, מ"ט אנוסין נינהו. כלומר לאו בני דיעה נינהו. ומותבי על רב פפא מדברי ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב. ופריק
תנאי היא דתניא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו כו'.