מבוי
שהוא
גבוה פרק ראשון עירובין
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מצידו. בכותל ארכו ולא אצל ראשו אלא שיש ארבעה עומד מן
אחת והא אי אפשר לצמצם התם נמי הואיל ולאו אדעתייהו לבא בבת
לד
א) [לקמן צד:], ב) [לקמן
א מיי' פי"ז מהל'
ק: חולין קי.], ג) [גיר'
הפתח עד הפרצה: מראשו. שהיה מבוי רחב כ' אמה וסתמו עשר
שבת הלי"ז טוש"ע
אחת הוי כבידי שמים וי"ל הואיל ואי אפשר לצמצם אלא ע"י טורח
הרא"ש אבא], ד) [לעיל ה.],
א"ח סי' שסה סעיף ב:
אמות כדתנן [ב.] והרחב מעשר ימעט ונפרצה פירצה באותה סתימה:
גדול לא הטריחו לצמצם ולמדוד בספק דבריהם וכן משמע מלשון
לה ב מיי' שם הל' ג יט
ה) גי' רי"ף ורא"ש או קורה,
לא תיפלוג עלאי. לומר דרב מכשר
פירצת עשר בצידו דהא רב
הקונטרס דפי' דרוב בני אדם אין יכולים לצמצם והוי ספק צמצם סמג עשין דרבנן א
ו) [לקמן יא:], ז) שבת ו.
וקיז. לקמן יב. כב. נט: צה.,
טוש"ע א"ח סי' שסד
איקלע לדמחריא כו': בקעה מצא.
ואסור או לא צמצם ומותר וה"ר
ח) "או" איתא בד"י,
ס"ג:
עמי הארצים היו ומזלזלין במצות
שמעיה פי' דמצי למימר דבידי אדם
מצידו בעשר מראשו בד' מאי שנא מצידו
א
לו ג טוש"ע א"ח סי'
ט) [לקמן צה.], י) ומהא
והחמיר עליהן לעשות סייג להרחיקן
❖
נמי אי אפשר לצמצם והא דפרוץ
[לקמן דף ח.] דכריך בודיא
שסה סעיף ב:
בעשר דאמר פתחא הוא מראשו נמי נימא
ואותיבו בעקמימותו אין
מן העבירה כאדם הגודר בקעה
כעומד מותר משום דהוי כעין ספק
פתחא הוא א"ר הונא בריה דרב יהושע
ראיה לפי' די"ל דבני ראשו
פרוצה
לשומרה: מבוי עקום.
ספיקא שמא עומד מרובה ואפי' כי
האחד לא רצו לעשות להם
כגון שנפרץ בקרן זוית א) דפתחא בקרן זוית
❖
ושני
פתחיו
לרשות הרבים:
לא נפיש ושוו כי הדדי מותר והשתא רבינו חננאל
תיקון [ת"י],
לא עבדי אינשי ורב הונא אמר אחד זה וא'
מצדדין
בעשר,
תורתו כמפולש.
שפיר קרי ליה ספק דבריהם אך
מאמצעיתו בקרן זוית
זה בארבעה וכן א"ל רב הונא לרב חנן בר
ומבוי המפולש
קשה מאי איריא ספק דבריהם אפי'
בארבעה, ורב הונא אמר
גליון הש"ס
רבא לא תפלוג עלאי דרב איקלע לדמחריא
לרה"ר צריך צורת
בדאורייתא נמי שרי כיון דההיתר
בין מן הצדדין בין מן
תוס' ד"ה רב אמר וכו'
האמצע בארבעה. דרב
פתח מכאן ולחי
ועבד עובדא כוותי א"ל רב בקעה מצא
קרוב מן האיסור דמטעם זה בעי
ב)
דהא צה"פ מהני מן
איקלע לדמהדיא ועבד
או קורה מכאן
למישרי בשחיטה במחצה על מחצה
וגדר בה גדר אמר רב נחמן בר יצחק כוותיה
התורה. עיין לקמן דף כב
עובדא כוותי, א"ל גדר
כדלקמן אף זה
ע"א תוס' ד"ה והאר"י:
וי"ל דהא דשרי הכא אי פרוץ נפיש
גדר. כלומר לא שהלכה
דרב הונא מסתברא דאיתמר מבוי עקום רב
בא"ד איכא למימר
כך אלא ראה אותן
צריך לשני פתחיו
היינו בח' אמות מצומצמות אבל שמא
אמר ב תורתו כמפולש ושמואל אמר תורתו
דמפולש גמור הוי. עיין
שמקילין והחמיר עליהן.
לצד רשות הרבים לחי לכל רוח
יש מעט יותר ואפי' אי פרוץ נפיש
לקמן דף י ע"ב תוס' ד"ה
אמר רב נחמן בר יצחק
כסתום במאי עסקינן אילימא ביותר מעשר
❖
עושה פס:
ובעקמומיתו צריך צורת פתח דפילוש
איכא ד' אמות ולכך לא שרי אלא
כרב הונא מסתברא, דהא
בהא לימא שמואל תורתו כסתום אלא לאו
אמר רב במבוי עקום
שהוא מפולש לחבירו הוי כמפולש
בספק דבריהם ואם תאמר דבפרק
כמין גומא א) ונפרץ בסופו
בעשר וקאמר רב תורתו כמפולש אלמא
לרה"ר: תורתו כסתום. ואין צריך
ב' דבכורות (ד' יז:) אמר נמצא מכוון
שהוא כמו מצידו, ואמר
מוסף רש"י
פירצת מבוי מצידו בד' ורב חנן בר רבא שאני
בעקמומיתו כלום אלא אלו עושין לחי
תורתו כמו מפולש. ואי
בין שתי עיירות לרבנן יביאו עגלה
ג)
דפתחא בקרן זוית לא
אפשר לומר כשפרצתו
לפתחן ואלו עושין לחי לפתחן דלא
אחת ויתנו והשתא כל אחת תביא
התם דקא בקעי בה רבים מכלל דרב הונא
ג
עבדי אינשי. דלאו
יתר מעשר דהאמר
מצרכינן צורת הפתח אלא לפתחים
עגלה לעצמה דשמא קרובה היא ואפי'
אורחיה הוא (לקמן צד:).
שמואל תורתו כפתח.
סבר אע"ג דלא בקעי בה רבים מ"ש מדר'
ד)
בקעה מצא. כלומר אינן
וביתר מעשר ליכא מאן
המפולשין זה כנגד זה לרשות הרבים.
מצומצמות הא אמר הקרובה אפילו
אמי ורב אסי התם דאיכא גידודי הכא דליכא
בני תורה שידעו להזהר,
דמכשר. אלא ודאי בפחות
ל"א תורתו כסתום תורת מבוי סתום
קרובות וי"ל דממה נפשך סגי באחת
כבקעה זו שאין לה שומר
מעשר ואמר רב כמפולש.
גידודי: ת"ר כיצד מערבין דרך רה"ר עושה
וצריך לעשות לחי לעקמומיתו והיינו
אם רחוקה היא פטורה ואי קרובה
והכל פרוץ (לקמן ק:)
.
אלמא פירצת מבוי מצידו
צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן חנניה
ה)
ו)
בארבעה סבירא ליה לרב,
לחי שעושים במבוי סתום וזה קבלתי
היא יוצאה בשל תנאי מאי אמרת
וכל שהוא יתר מארבעה
אומר ב"ש אומרים עושה דלת מכאן ודלת
ממורי הזקן ז"ל: אילימא ביותר
דילמא מצומצמות היא זה אינו מצוי:
הריהו כמפולש. ודחי רב
מצידו בעשר מראשו בארבעה.
מכאן וכשהוא יוצא ונכנס נועל ב"ה אומרים
מעשר. שרוחב פתיחת עקמומיתו
חנן שאני מבוי עקום דקא
בקעי ביה רבים. מכלל
יותר מעשר: בהא לימא שמואל
עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן ורה"ר
עשר אין פירושו כארבע'
דרב הונא אע"ג דלא
כסתום. וניסגי בלחי אטו לחי ביותר
דעשר כשל מטה וארבעה כשל מעלה:
מי מיערבא והתניא יתר על כן א"ר יהודה
ז)
בקעי רבים אסר. מאי
מי דפתחא בקרן זוית לא עבדי
מעשר במבוי סתום מי מהני. וללישנא
שנא מדר' אמי ורבי אסי
דא' אם נשתייר בו פסל
קמא כיון דיותר מעשר הוי כחד מבוי
אינשי. מיהו אם עשא'
מתיר פירצה עד עשר.
וכי האי גוונא לא לימא שמואל דלאו מפולש הוא: אלא לאו בעשר.
כעין פתח במזוזות ומשקוף הוי שפיר פתח כדאמר לעיל (ד' ה.)
ופרקינן הא דר' אמי ור'
דפתח ליה בקרן זוית: אחד זה ואחד זה בד'. אם נפרץ בקרן
אלמא פירצת צדדין לרב בארבעה: מכלל דרב הונא. אפי' בפירצה
אסי בדאית תמן גידודי.
[והלכתא כר' הונא]. ת"ר
דלא בקעי רבים כגון שפרוצה למקום מטונף או למקום מקולקל
זוית אבל אם נפרץ מראשו בלא קרן זוית לא הוי בד' דלא פליג
כיצד מערבין רה"ר עושה
בפחתים וטיט ואין דרך רבים מצויים לעבור באותה פירצה אסר
אדרב יהודה דאמר לקמן (ד' י:) מבוי שהוא רחב ט"ו אמות מרחיק
צורת הפתח מיכן כו'. עד
בית הילל אומ' עושה
נמי בארבעה: מ"ש מדר' אמי ומדרב אסי. דאמרינן לעיל [ה.] אם יש
ב' אמות ועושה פס ג' אמות והשתא הוי פירצה ב' אמות ומצידו
דלת מיכן ולחי או קורה
שם פס ארבעה מתיר פירצה עד עשר אלמא פירצת מבוי מצידו
דהוי בד' היינו משום דקא ממעט בהילוכא אבל כשהפירצה בראשו
מיכן. ואקשינן וכי
בעשר: התם דאיכא גידודי. שנשתייר מן הכותל ביסוד ג' או ד'
לא ממעט בהילוכא דלא שבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא:
מערבין רה"ר והתניא יתר
רב אמר תורתו כמפולש. פי' בקונטרס דצריך לעשות צורת הפתח
על
כן א"ר יהוד'
טפחים גובה על כל פני הפירצה שאינה נוחה לעבור בה:
הכא. דאסרנא אנא בדליכא גידודי. גידוד לשון שפה: ר"ה. משמע
בעקמומיתו דפילוש מה שמפולש לחבירו הוי כמפולש לרה"ר
א) נדצ"ל גאם.
רחב שש עשרה אמה ועיר שמצויין בה ששים ריבוא ואין בה חומה
ולשני פתחים לצד רה"ר יעשו לחי או קורה לכל אחד ובמילתא
(או) ח) שהיה ר"ה שלה מכוון משער לשער שיהא מפולש דומה
דשמואל נמי דאמר תורתו כסתום פי' בשם רבו הזקן תורת מבוי
לדגלי מדבר: צורת הפתח מכאן. בראשו אחד: ולחי וקורה.
סתום צריך לעשות בעקמומיתו דהיינו לחי מיהו שם פי' פירוש אחר
בסוף העיר: יתר על כן. לעיל מיניה איירי בבונה עלייה מבית
תורתו כסתום ואין צריך בעקמומיתו כלום והלשון דחקו דכיון דתורתו
לבית שבשני צידי רה"ר וכן גשרים המפולשין לרה"ר דשרי ר' יהודה
כסתום מה צריך לעשות בעקמומיתו וכפירושו משמע מדקאמר בסמוך
לטלטולי תותיה משום פי תקרה יורד וסותם בפ' כל גגות העירט)
אי ביתר מעשר בהא לימא שמואל תורתו כסתום משמע דלרב
וקאמר בברייתא יתר על כן אפילו היכא דליכא פי תקרה
אתי שפיר ואי תורתו כמפולש קאי אפתחים דהיינו שצריך לעשות
צורת הפתח באחד הפתחים ובשני לחי ולא בעקמומיתו א"כ לרב
הואיל
נמי קשה דאיך יועיל לחי מצד אחד או אפי' צורת הפתח ביותר מעשר הא אית ליה לרב אע"פ שיש לו צורת הפתח צריך למעט אבל
אי אעקמומיתו קאי כדפירש רש"י אתי שפיר לרב דסגי בצורת הפתח אפי' ביותר מי' הואיל ופתחי מבוי הפתוחים לרה"ר לא
הוו יותר מעשר $ דהא צ"ה מהני מן התורה אפילו לרב ביותר מי' כדאמרינן לקמן (ד' יא.) גבי כלאים [ומיהו יש לדחות
דהוי נמי מצי פריך לרב אלא דמקשה אליבא דשמואל טפי בפשיטות] ועוד יש ראיה י) מההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא
כו' ואצרכוה דלתות ופירש"י עקום כמין ח' וצריך ב' דלתות לשני עקמומית דאי לאו הכי די בדלת אחת ומיהו
ר"ח גריס ואצרכוה דלת וכן כתוב ברוב ספרים ואפילו גרסינן דלתות $ איכא למימר דמפולש גמור הוה ועקום
באמצע כזה
ופתוח בשלשה פתחים לרה"ר דממה נפשך צריך לעשות דלתות וגבי מבוי העשוי כנדל (לקמן ד' ח:) משמע
נמי כפירוש
הקונטרס דקאמר אלא עושה צ"ה לכולהו פי' לצד מבוי הגדול ואידך גיסא משתרי בלחי וקורה היינו לצד
רה"ר וזה
כפי' הקונט' אבל אי קאי הא דקאמר עושה צ"ה לכולהו היינו לצד רה"ר ואידך גיסא קאי אפתח מבוי גדול אז
לשון אידך
גיסא לא אתי שפיר ואין לתמוה למה יהיה מבוי עקום חמור ממפולש גמור דסגי בצ"ה ולחי אחד דבעינן
שיראה צ"ה כל בני המבוי: כיצד מערבין דרך רה"ר. פ"ה רה"ר רחב י"ו אמות ומפולש משני צדדים משער לשער ומצויין בה ששים
רבוא וכן יש בה"ג דבעינן דריסת ס' רבוא וקשה לר"ת דבשבת בפ' הזורק (ד' צח.) אמר דעגלות הוו תחתיהן וביניהן רה"ר ותחתיהן
לא היו ס' רבוא ואומר ר"י דמ"מ דרכן היה לצאת ולבא באותו דרך ועוד הקשה דבדגלי מדבר הוו טף ונשים לאין מספר וכן קשה
מערב רב ויש לומר דלא גמרי' ממשכן אלא מילתא דכתיבא במספרם: ולחי וקורה מכאן. אף על גב דלחי לא מהני ביותר
מעשרה יעשה לחי רחב עד שיתמעט האויר מעשרה: יתר על כן אמר ר' יהודה. פירש הקונטרס לעיל מיניה איירי בבונה
עלייה כו' דשרי
ר' יהודה לטלטל תחתיה משום פי תקרה יורד וסותם וקאמר בברייתא יתר על כן אמר ר' יהודה אע"ג דליכא פי
תקרה
שרי ר'
יהודה הואיל ואיכא
ב' מחיצות
מעלייתא
והכי
משמע בהדיא בתוספתא [במכילתין פ"ז] דאהא
קאי יתר על כן:
מי