מי שהוציאוהו
פרק
רביעי עירובין
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכלל
א) [רש"ש מח"ז], רבי נחמיה אומר במקומן. אם חזרו למקומן יאכלו אבל שלא במקומן
דתנא קמא במזיד נמי שרי. נראה דהלכתא כתנא קמא
❖
ח א מיי' פכ"ז מהל' שבת
כל זמן שהן חוץ לתחום לא יאכלו: מאי במקומן. דשרי רבי נחמיה
הלכה ד סמג לאוין סו
ואף על גב דקיימא לן משנת רבי אליעזר קב ונקי הכא
טוש"ע א"ח סי' שצז סעיף
היכי חזרו: אי נימא. אפילו במזיד דחשיב להו אנוסין והוי כהוציאוהו
לא קיימא לן כוותיה אלא כרבנן כיון דסבר רב פפא כרבנן ואף
ב:
הגהות הב"ח נכרים והחזירוהו: והתניא. אחריתי
בהדיא רבי אליעזר ורבי
בשוגג שלא במקומן נראה דהלכתא כת"ק דשרי מדקאמרינן במזיד
ט ב מיי' שם הל' ח סמג
(א) רש"י ד"ה והא מדתני
שם טוש"ע א"ח סי'
נחמיה אמרי לעולם אסורין כו': אלא
במקומן כולי עלמא לא פליגי דאסור
❖
כו' שמע מינה שמעיה
תג:
לאו. על כרחך האי במקומן בשוגג
כי פליגי בשוגג שלא במקומן ואם כן
רבי נחמיה אומר
במקומן יאכלו שלא
לת"ק:
קאמר מכלל דת"ק אף במזיד שרי
דרב פפא דשרי במזיד במקומן כ"ש
במקומן לא יאכלו מאי במקומן אילימא
היכא דחזרו ותרתי קולי אית ליה:
דשרי בשוגג שלא במקומן ועוד רבינו חננאל
במקומן במזיד והא קתני בהדיא רבי
וחסורי מחסרא כו' שלא במקומן.
דקיימא לן דלא קנסינן שוגג אטו
ואסיקנא, דכולי עלמא
נחמיה
ורבי אליעזר בן יעקב אומרים
שלא חזרו הוא דבמזיד לא יאכלו אם
מזיד לא בדאורייתא ולא בדרבנן
מזיד לא והכא בשוגג
לעולם
אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין
שלא במקומן פליגי, תנא
יצאו במזיד אבל חזרו במקומן (וזהו)
מיהו על כרחך הא דאסר ראב"י
קמא סבר בשוגג שלא
בשוגג
אין במזיד לא אלא לאו במקומן
במזיד נמי יאכלו: ואתא רבי נחמיה
שוגג שלא במקומן לאו משום דקניס
במקומו שרו, ור' נחמיה
בשוגג
וחסורי מחסרא והכי קתני פירות
למימר. האי בשוגג יאכלו במזיד לא
שוגג אטו מזיד דהא במקומן לא
אמר אפילו בשוגג נמי
במקומו אין, שלא
יאכלו דקאמר אשלא במקומן אינו כן
שיצאו
חוץ לתחום בשוגג יאכלו במזיד לא
קניס שוגג אטו מזיד אלא משום כיון
במקומו לא. איני והא
אלא אמקומן איתמר דאם חזרו למקומן
דאין להן אלא ארבע אמות גזרינן
יאכלו במה דברים אמורים שלא במקומן
מדקתני בההיא ר' נחמיה
בשוגג יאכלו אם במזיד לא יאכלו ות"ק
דילמא אתי להוציאן חוץ לארבע
ור' אלעזר בן יעקב
אבל במקומן אפילו במזיד יאכלו ואתא ר'
אומרים לעולם אסורין עד
אית ליה דרב פפא: לא במזיד. אפי'
אמותיהן וכן איתא בירושלמי דקאמר
נחמיה למימר אפי' במקומן נמי בשוגג אין
שיחזרו למקומן שוגגין,
במקומן לת"ק אסור ומתני' לא תחסר'
ר' נחמיה דאמר עד שיחזרו למקומן
מכלל דתנא קמא סבר
במזיד לא לא במזיד במקומן דכולי עלמא לא
אלא כדקתני דלא איירי תנא קמא
שוגגין אתיא כר"מ דאמר המבשל
במזיד נמי שרי. אלא לאו
פליגי דאסור והכא בשוגג שלא במקומן
ש"מ תנאי היא ש"מ. אמר
בחזרה כלל ורבי נחמיה אשלא
בשבת בשוגג יאכל ואף ע"ג דהבא
רב נחמן אמר שמואל מי
פליגי תנא קמא סבר בשוגג שרי שלא במקומן
במקומן אתא לאפלוגי דקאמר תנא
בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר
[ש]אינו יודע תחום שבת,
ורבי נחמיה סבר אפילו שוגג במקומן אין
קמא שוגג יאכלו ואתא רבי נחמיה
מהלך אלפים פסיעות
ואמרינן לקמן (דף מז:) דחפצי
בינוניות וזהו תחום שבת.
למימר האי חילוק דיהבת בין שוגג
נכרים קונין שביתה ולא גזרינן שמא
שלא במקומן לא והא מדקתני סיפא רבי
א)
ועוד אמר רב נחמן אמר
למזיד לאו אשלא במקומן איתמר
יוציא חוץ לעיר יש לחלק בין עיר
שמואל שבת בבקעה
נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים לעולם
והקיפוה גוים מחיצה
אלא במקומן והכי קאמר ר' נחמיה
לארבע אמות ועוד דכשנעשה ע"י
אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין שוגג אין
בעביטין
ואוכפות
חזרו במקומן יאכלו בהאי שוגג
נכרי לא החמירו ועוד הא דחפצי
ומשואות וכיוצא בהן
במזיד לא מכלל דת"ק סבר במזיד נמי שרי
דקאמרת אבל שלא במקומן אפילו
נכרי קונין שביתה היינו דגזרו בעלים
בשבת, מהלך בה אלפים
שמע מינה: אמר רב נחמן אמר שמואל
אמה ומטלטל בכולה על
בשוגג לא יאכלו: והא מדתני. בהך
דנכרים אטו בעלים דישראל ומשום
ידי זריקה. רב הונא אמר
היה מהלך ואינו יודע תחום שבת א מהלך
אחריתי לעולם אסורין כו' מכלל
הכי לא גזרינן שמא יוציא דלא גזרינן
מהלך בה אלפים אמה
גזירה לגזירה: ונכרים שהקיפוה
אלפים פסיעות בינוניות
וזו היא תחום
דבתרתי פליגי ותנא קמא במזיד
דאינון תחומיה, ומטלטל
בה בד' אמות. דאע"ג
במקומן נמי שרי דאי חדא קולא הוא
מחיצות. בירושלמי מוקי לה כרבי
שבת ואמר רב נחמן אמר שמואל
דניקפה מחיצה נעשית
דמיקל ור' נחמיה בההוא הוא דפליג
יהושע ומיהו בקונט' פי' דאתיא נמי
שבת בבקעה והקיפוה
נכרים מחיצה
ב
כאילו נפרצה המחיצה
הכי איבעי ליה למיתני כדתנ' בקמייתא
כר"ג דאמר נתנוהו בדיר או בסהר
הרביעי' [ב]מלואה למקום
בשבת מהלך אלפים אמה ומטלטל בכולה
האסור לה שהוא חוץ
במקומן יאכלו שלא במקומן לא יאכלו
מהלך את כולה ואע"ג דלא שבת
על ידי זריקה ורב הונא אמר מהלך אלפים
לתחומו, ואילו היתה
ואנא ידענא דאשוגג דשרי תנא קמא
באויר מחיצות מבעוד יום דלא הקילו
ההקפה באלפים אמה או
אמה ומטלטל
ד' אמות וניטלטל בכולה
שלא במקומן קאתא רבי נחמיה למימר
פחות היה מותר לטלטל
חכמים אלא התם דאין לו אלא ארבע
על ידי זריקה שמא ימשך אחר חפצו
בכולה, אבל כיון שהיא
הא דשוגג דשרי במקומן הוא דשרי
אמות אבל הכא דיש לו אלפים לא
יתר נעשית כאילו נפרצה
הקילו: ומטלטל בכולה ע"י
באלפים מיהת
ליטלטל כי אורחיה משום
שלא במקומן לא ומדתנא לעולם
במקום האסור לו, ועל ידי
דהוי כמחיצה שנפרצה במלואה למקום
זריקה נמי אינו מטלטל
אסורין עד שיחזרו שוגגין שמע מינה
זריקה. נראה לר"י דאף תוך אלפים
גזירה שמא ימשוך אחר
(א) לת"ק דשרי היכא דאיכא חדא
מטלטל ע"י זריקה אבל כי אורחיה
האסור לה חייא בר רב אמר מהלך אלפים
חפצו ויצא חוץ לתחומו.
להתירא כגון שוגג שלא במקומן או
אינו מטלטל אלא ארבע אמות דלענין
ואסיקנא וכן א"ר חייא בר
אמה ומטלטל באלפים אמה כמאן דלא כרב
רב כרב הונא. א"ל רב
מזיד במקומן כיון דאיכא חדא
טלטול כי אורחיה נפרצה למקום
נחמן ולא כרב הונא אימא מטלטל בארבע
נחמן לרב הונא לא תפלוג
לטיבותא וקאמר רבי נחמיה לעולם
האסור לה:
עליה דשמואל דאמר
אי הכי היינו דרב הונא אימא וכן אמר רבי
וניטלטל
אסורים עד דאיכא תרתי להתירא
בכולה ע"י זריקה.
מהלך בה אלפים אמה
חייא בר רב א"ל רב
נחמן לרב הונא לא
ומטלטל בכולה על ידי
שוגג ובמקומן ולעולם תנאי היא:
אע"ג דרב הונא אית
זריקה, דהא תניא כוותיה
תיפלוג עליה דשמואל
דתניא כוותיה דתניא
פסיעה בינונית. דרך הליכתו של
ליה בסוף פ"ק (דף יז.) דשבת גורמת
היה
אדם אמה: שבת בבקעה. יש לו
והכא נאסר בתחילת שבת לא דמי
ממקומו אלפים אמה לכל רוח: והקיפוה נכרים מחיצות בשבת. ולדירה
להכא דרב הונא מודה במחיצה גמורה העשויה בשבת דשמה מחיצה:
כגון שהקיפוה לדור בתוכה דאי לאו הכי ביותר מבית סאתים לא
לא
משתריא לטלטולי בה אלא ד' אמות: מהלך בה אלפים. דלא מהני ליה הנך מחיצות להיותה לו כד' אמות דכי אמרינן [ע"ב] כל הבית כולו
כד' אמות היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום אבל הכא דבשעת שביתה לא הוו מחיצות לא ואפי' לרבן גמליאל דאמר [מא:] בהוציאוהו
נכרים ונתנוהו בדיר או בסהר דאע"ג דלא שבת באויר מחיצות נעשית לו כארבע אמות ומהלך את כולה התם הוא דמי שהוציאוהו
נכרים אין לו אלא ארבע אמות הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות אבל הקונה שביתה שיש לו אלפים אמה לא
הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות אלא אם כן שבת באוירן ותדע דהא רב הונא וחייא בר רב תלמידי דרב
נינהו ואמר רב [ע"ב] הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר והכא אסרי כשמואל ובמתני' נמי הכי תנן לקמן בפ' כיצד מעברין (דף סא.) ומודד
שאמרו נותנין לו אלפים אמה אפילו סוף מדתו כלה במערה אינה לו כארבע אמות ואילו הוציאוהו נכרים ונתנוהו בה מהלך את כולה
והא דברי הכל היא: ומטלטל בכולה. אפי' חוץ לאלפים שאין לו רשות להלך מותר לטלטל ע"י זריקה כלומר מותר לזרוק שם דקיימא
לן [לעיל כ.] מחיצה העשויה בשבת שמה מחיצה וממילא שמעינן דבתוך אלפים מטלטל כדרכו דהא מחיצות נינהו: ומטלטל בארבע אמות.
כאילו לא היתה שם מחיצה וטפי מארבע לא ואפילו בזריקה דלא שני לן בין טלטול כי אורחיה לטלטול דזריקה אלא במקום שמותר
לטלטל ואסור להלך כגון מתוך התחום לחוץ התחום אבל במקום שהוא מותר להלך אי שרי לטלטל בזריקה שרי נמי לטלטל כי אורחיה ואי
אסיר תרוייהו אסירי וכיון דאסר ליה רב הונא לטלטל באלפים שלו אפילו זריקה נמי אסור וטעמא מפרש ואזיל: ומקשינן לרב הונא ונטלטל
בכולה. ואפילו חוץ לאלפים ע"י זריקה דהא קיימא לן מחיצה הנעשית בשבת מחיצה היא בפ"ב (לעיל כ.) ונהי דאיהו לא מצי אזיל כיון דלא
שבת באוירה לא הוי ליה כארבע אמות אבל מכל מקום מחיצות נינהו: שמא ימשך אחר חפצו. חוץ לאלפים הלכך גזרינן טלטול בזריקה אטו
הילוך: באלפים מיהת. שהוא מותר להלך בהן וליכא למיגזר בהו משום שמא ימשך אחר חפצו ניטלטל כי אורחיה טלטול גמור וכל שכן זריקה דהא
מחיצות מעלייתא נינהו. ומשני כיון דחוץ לאלפים אסור לטלטל אפילו בזריקה משום שמא ימשך אחר חפצו וכל שכן כי אורחיה דהא אין יכול
להלך שם ולטלטל מיתסר נמי באלפים משום דהוי אלפים דיליה נפרצין לחוץ לאלפים דאסירי ליה משום גזרה שמא ימשך דהא אין הפסק
ביניהן והויא מחיצה הנפרצת במלואה למקום האסור לה: ומטלטל באלפים. אפילו כי אורחיה וחוץ לאלפים לא אפילו בזריקה: לא כרב
נחמן ולא כרב הונא. ומה נפשך אי גזר שמא ימשך אפילו אלפים ניתסרו משום מחיצה הנפרצת למקום האסור לה ואי לא גזר שמא
ימשך לטלטל חוץ לאלפים בזריקה:
עליה דשמואל. דרב נחמן
משמיה
דשמואל אמרה: דתניא כוותיה. דלא גזרינן שמא ימשך:
היה