מב:
מי שהוציאוהו פרק רביעי
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
היה מודד ובא. הנותן עירובו ובא לילך ממקום עירובו אלפים
ע"י משיכה. כי שקיל מבראי לגואי ליכא למיחש שמא ימשך
י א ב מיי' פכ"ז מהל' שבת
א) לקמן ס: ע"ש, ב) חצר כיון
וכלתה מדתו בחצי עיר אחרת שעירבו את כולה אי נמי ביו"ט: שלא
הל' ח:
דדש ביה ליחוש. רש"ל,
אחר חפצו אלא כשזורק מגואי לבראי דמרחיק החפץ ממנו
יא ג מיי' שם הלכה ה:
ג) [ברכות כה:], ד) כתב רש"ל
יעבור תחום. אלפים ממקום עירובו ברגליו דכיון דלא שבת בתוכה
והא דאמר רב הונא אין מטלטלין אלא בארבע היינו כלפי צד (ד) אבראי
יב ד ה טוש"ע א"ח סי' תה
מן ה"ג עד ד"ה מודה לי הונא
לא הויא ליה כד' אמות: במאי מטלטל. בכל העיר הואיל ותני שלא
לטלטל כי אורחיה או לזרוק דלענין זה נפרצה במלואה למקום האסור
❖
מפי' אחרים, ה) בס"א: נקנו,
ס"ז:
ו) בס"א: ובטלו, ז) ממתניתין
יעבור את התחום ברגליו: לאו על
לה אבל במשיכה מטלטל בכל מקום
דכיצד מעברין וכדדייק שם
ידי זריקה. אלמא לא גזרינן שמא
דלענין זה לא נפרצה במלואה למקום
היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר
א)
א
בסוף פרקא אבל בחצר שייך
רבינו חננאל
ימשך: לא במשיכה לא גרסי'. ומאן
האסור לה וכענין זה יש בכל גגות
למיגזר בי' דילמא אתי לטלטולי
מותר לטלטל בכל העיר כולה ובלבד שלא
בכולה ובעיר פשיטא וא"ת חצר
דגריס לה הכי קאמר ורב הונא אמר
היה מודד ובא וכלתה מידתו
(לקמן דף פט.) דאסר רב לטלטל טפי
יעבור את התחום ברגליו במאי מטלטל
❖
כו' [כ"ה בס"א. רש"ל],
בחצי העיר מותר לטלטל
לך האי דקתני מותר לטלטל בכל
מארבע בכלים דבית לגג אע"ג דכלים
בכל העיר כולה, ובלבד
לאו ב על ידי זריקה (א) אמר רב הונא לא
העיר כולה במשיכה קאמר שמושך
דגג שרי לטלטל בכל הגגין כרבי
שלא יעבור התחום ברגליו.
על ידי משיכה אמר רב הונא היה מודד
ג
פי' ובלבד שלא יעבור חצי
מחוץ לאלפים לתוך אלפים דהתם
שמעון והוי למקום המותר לו:
הגהות הב"ח
וכלתה מדתו בחצי חצר גרסינן.
העיר ממקום שכלתה מדתו
ובא וכלתה מדתו בחצי חצר אין לו אלא
ליכא למיגזר שמא ימשך דלאו חפציו
(א) גמ' לאו על ידי זריקה
שם. ואקשינן וכי מאחר
חצי חצר פשיטא אימא יש לו חצי חצר
הוא עד דמייתי ליה לגואי וכי מייתי
דחצי העיר שמעינן ליה
ורב הונא אמר לך לא על
שאינו עובר חצי העיר
ידי משיכה: (ב) רש"י ד"ה
היאך מטלטל בכל העיר
ליה תו לא מפיק ליה: הכי גרסינן
האי נמי פשיטא מהו דתימא ליחוש
ז) ממתני' דכיצד מעברין (לקמן דף סא.)
ב)
אימא יש וכו' מותר להלך
כולה, אלא לאו על ידי
אמר רב הונא היה מודד ובא וכלתה
וא"ת חצר נמי פשיטא דמאי שנא
דלמא אתי לטלטולי בכולה קמ"ל אמר
ולטלטל (כי אורחיה) תא"מ
זריקה הוא דמטלטל בכל
ונ"ב ס"א אין זה: (ג) ד"ה
מדתו בחצי חצר אין לו אלא חצי חצר
ממערה דתנן בכיצד מעברין (שם)
העיר ש"מ. ולעינין הילוך
רב נחמן מודה לי הונא היה מודד ובא
אי נמי וכו' אין יכול להלך
ברגליו כולי עלמא לא פליגי
להלך: פשיטא. דהא כלו אלפים
ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה
וכלתה מדתו על שפת תקרה מותר
לזו: (ד) תוס' ד"ה לא וכו'
שאין לו להלך ברגליו אלא
שלו: אימא יש לו חצי חצר. אותו
שאפי' כלתה מדתו במערה דמשמע
❖
כלפי צד דמבראי:
כמה שקנה שביתה מבעוד
לטלטל בכל הבית מאי טעמא הואיל
חצי של חצר שבתוך תחומו מותר להלך
דיש לו חצי מערה ואין לומר דהתם
יום, ומחיצה שנעשית בשבת
ותקרת הבית חובטת אמר רב הונא בריה
לא מהניא ליה להילוך כי
(ב) כי אורחיה והתירא איצטריכא
מיירי בכלתה מדתו בסוף המערה
לא שבת מעיקרא באויר
מוסף רש"י
דרב נתן כתנאי הוליכוהו לעיר אחרת
לאשמועינן ולאו איסורא דאידך פלגא:
מדקאמר בגמרא (שם) סוף העיר
מחיצות, וכי פליגי בטלטול,
היה מודד ובא. שבת חוץ
ונתנוהו בדיר או בסהר רבן גמליאל ורבי
הא נמי פשיטא. דפלגא דבתוך מדתו
שמואל סבר דינה כי השתא,
אצטריכא ליה דלא תנן וי"ל דמערה
לעיר ולא היה יודע שיש עיר
כיון דהשתא מוקפת מחיצות
אית ליה: ד)(ה"ג אמר רב הונא היה
לא שכיחא בה כלים ושייך למיגזר
אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה
סמוך לו ותנן בפרק מי
שרי לטלטולי בתוך כל
מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצר
טפי בחצר מבמערה:
שהוציאוהו (לקמן מה.) הואיל
המחיצות כולן. מיהו עד
ורבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו
[אמר רב הונא היה מודד ובא.
ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס
אלפים אמה במקום שיש לו
אין לו אלא חצי חצר: פשיטא. דהא
אלא ארבע אמות מאי לאו רבן גמליאל
לעיר אלא עד אלפים ממקום
רשות להלך מטלטל כדרכו.
שמעינן ליה לרב הונא דגזר שמא
ותימה לי לרב הונא היכי מטלטל בחצי
שביתתו והתחיל למנות אלפים
א) וחוץ לאלפים אמה עד
ורבי אלעזר בן עזריה דאמרו מהלך את
ימשך: אימא יש לו חצי חצר. אותו
חצר הא נפרץ למקום האסור לו ורש"י פי'
פסיעות בינוניות, וכלתה
סוף המחיצות מטלטל על
כולה דלא גזרי הילוך דיר וסהר אטו הילוך
מדתו כו'. והוא הדין נמי
ידי זריקה. ורב הונא דאמר
להלך וקשה ל' לטלטולי לא משמע להלך
חצי חצר שבתוך תחומו מותר לטלטל
לנותן עירובו חוץ לעיר וקנה
אין מטלטל אלא בד' אמות
בבקעה ומדהילוך אטו הילוך לא גזרי
ועוד הא אשמעינן לעיל בבקעה דמהלך
כי אורחיה והתירא איצטריך לאשמועי'
❖
שביתה (לקמן ס:).
קסבר כל מחיצה שנעשית
אלפים ולא גזרי' דילמא אתי להלוכי חוץ
טלטול אטו הילוך לא גזרי ור' יהושע
ולאו איסורא דאידך פלגא: הא נמי
ב)
בשבת לאו מחיצה היא.
לאלפים וי"ל לענין טלטול יש לחלק בין
ואע"ג דחייא בר רב קאי
פשיטא. דפלגא דבתוך מדתו שרי
ור' עקיבא דאומרים אין לו אלא ארבע
בקעה לחצר כיון דלגבי אחריני חשיב
כרב הונא קיימא לן כשמואל
רבינו חננאל (המשך)
דלא דמי לשבת בבקעה דהתם איכא
אמות דגזרי הילוך דיר וסהר אטו הילוך
דתניא כוותיה. אמר רב הונא
מחיצה בחצר לא חשיב נפרץ למקום האסור
למיסר לטלטולי אפי' בתוך אלפים
מוקפת מחיצות, ומדהילוך
היה מודד ממקום שקנה
דבקעה ומדהילוך אטו הילוך גזרי טלטול
לה ואי להלך כפי' רש"י איצטריך רב הונא
אטו הילוך גזרי, טילטול
בו שביתה אלפים אמה
משום טעמא דנפרצה דההיא ודאי
לאשמעינן אע"ג דשייך טפי למיגזר בחצר
אטו הילוך נמי גזרי ממאי דילמא כי לא
אטו הילוך נמי גזרי, ורב
ובא וכלתה מידתו בחצי
נפרצה למקום האסור לה שהרי
מבבקעה אפ"ה לא גזרינן. תוספות שאנ"ץ]:
הונא דאמר כוותייהו. ודחינן
חצר יש לו חצי חצר, ולא
גזרי רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה
כתנאי (או) הוליכוהו לעיר
מחיצות הללו לא היו כאן מבעוד יום
ממאי דילמא כי לא גזר[י]
גזרינן דלמא אתי לטלטולי
הילוך סהר ודיר אטו הילוך בקעה הני
רבן גמליאל ור' אלעזר
בכולה חצר. אמר רב נחמן
והיתה אסורה לכל אדם וכשהוקפה
אחרת. קצת קשה דהשתא
בן עזריה הילוך דיר אטו
מודה לי הונא היה מודד
מילי התם דשני מקומות הן אבל טלטול
בשבת והועילו לזה שבתוכו לאלפים
בעי לאוקומי שמואל כר"ג ושמואל לא
הילוך דבקעה, משום דדיר
ובא וכלתה מידתו בשפת
אטו הילוך דמקום אחד הוא ה"נ דגזרי גזירה
ובקעה שני מקומות נינהו,
תיקרה מותר לטלטל בכל
הועילו לו ולא לחוץ לאלפים שהן חוץ
פסיק לקמן כר"ג אלא בספינה וי"ל
דיר לחוד ובקעה לחוד, ולא
הבית ג), הואיל ותקרת הבית
מתחומו והאי חוץ לאלפים לא היה
דהוה מצי למימר וליטעמיך: שמא ימשך אחר חפצו ורבי יהושע ור' עקיבא
גזרי מקום אטו מקום. אבל
חובטת. פי' כיון שנכנס מן
אבל
לו שום היתר אצל שום אדם הלכך
היכא דלא שבת באויר מחיצות
טילטול אטו הילוך דחד
הבית המקורה מקצתו בתוך
נמי ממאי דמשום דגזרי הוא דילמא משום
מקום הוא אמרינן גזירה
מידתו הותר לו לטלטל בכל
הוי מקום האסור ואוסר אבל חצר
מבעוד יום. וא"ת והרי
דקא סברי כי אמרינן כל הבית כולו
ג)
ד)
שמא ימשך אחר חפצו הכי
הבית. כשם שאם כלתה
אין לומר בה חילוק פירצה למקום
ספינה דשבת באויר מחיצות מבעוד
נמי דגזרי. ור' יהושע ור'
מדתו תחת חצי התיקרה, יש
כארבע אמות דמי הני מילי היכא דשבת
האסור דהא מבעוד יום חדא היא
יום ומוכיח לקמן דפליגי וי"ל דקסבר
עקיב' נמי ממאי דמשום
לו לטלטל לבעל התחום עד
באויר מחיצות מבעוד יום אבל היכא דלא
דגזרי הוא, דילמא משום
סופה, כך אם כלתה מידתו
ונהי דאסרי להאי לטלטולי חוץ לאלפים
מחיצות להבריח מים עשויות:
ורבי זירא מ"ט לא אמר כרבה.
דסבר[י] כי אמרינן כל העיר
בסוף העיר ונותר בקצה
שבת באויר מחיצות מבעו"י לא אמר רב
ע"י זריקה משום שמא ימשך אבל
כד' אמות דמיא היכא דשבת
העיר כלום נשכר אותו בעל
הלכתא כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה
בתוך מדת תחומו מותר לטלטולי כי
פירוש ויתיר אפי' בהעמדה
באויר מחיצות מבעוד יום,
התחום וישנה לו עד סופה.
אבל היכא דלא שבת באויר
דתנן היה מודד ובא, [נותנים
אורחיה): מודה לי הונא. אע"ג
ושמואל אמר הלכתא כרבן גמליאל בספינה
וא"ת מאי קבעי מההוא טעמא דלית
מחיצות מבעוד יום, כגון
לו אלפים אמה שאפילו
דגזר שמא ימשך: היה מודד ובא
להו לר' יהושע ור' עקיבא מאותן
אבל בדיר וסהר לא דכולי עלמא מיהת
האי שנתנוהו בזה הדיר גוים
סוף מדתו כלה במערה].
וכלתה מדתו על שפת תקרה. כנגד
סברות לית להו לדידהו דהדדי וי"ל
בשבת אין לו אלא ד' אמות,
אמר רב הונא בריה דרב
הלכה כרבן גמליאל בספינה מאי טעמא
ולאו משום דגזרי הילוך
נתן כתנאי דתנן הוליכוהו
שפת הקירוי והבית חוץ למדתו הוא
דלר' יהושע ור' עקיבא ניחא דאית
אמר רבה הואיל ושבת באויר מחיצות
דיר אטו הילוך דבקעה. וכן
לעיר אחרת ונתנוהו לדיר
ד
וכגון שנפרץ כותל הבית שנשתייר
להו בכל מקום שהוא חוץ לתחום
טילטול אטו הילוך נמי לא
או לסהר כו', מאי לאו רבן
מבעוד יום ר' זירא אמר הואיל וספינה נוטלתו
מלמעלה קירוי ונפרץ בית לחצר
גזרי. ולא קמא הא דרב
גמליאל ור' אלעזר בן עזריה
דאין לו אלא ד' אמות ולא מפלגי בין
מתחילת ארבע ומנחתו בסוף ארבע מאי
הונא בר נתן. אמר רב הלכה
דאמרי מהלך את כולה
שבפניה דלא הוי בית נפרץ למקום
דיר וסהר וספינה אבל רבה ורבי
כרבן גמליאל בדיר וסהר
דלא גזרו הילוך דדיר וסהר
בינייהו איכא בינייהו שנפחתו דופני ספינה
האסור: מותר לטלטל בכל הבית. ע"י
ה
זירא דמפלגי בין דיר וסהר וספינה
וספינה שמהלך את כולה.
דאינון מוקפין מחיצות אטו
ושמואל אמר הלכה כמותו
דבקעה. ומדהילוך (דבקעה)
זריקה ואע"פ שאסור ליכנס לתוכה
אי נמי בקופץ מספינה לספינה ורבי זירא מאי
בעי שפיר מר אמאי לא אמר כמר
בספינה בלבד שמהלך את
אטו הילוך לא גזרי, טילטול
ברגליו והכא לא גזרינן שמא ימשך
שמטעם זה יש לחלק ביניהם:
טעמא לא אמר כרבה אמר לך מחיצות
כולה. מאי טעמא, רבה
נמי אטו הילוך לא גזרי,
הואיל ותקרות הבית חובטות כלומר
כי
אמר הואיל ושבת באויר
ושמואל דאמר כוותהון. ור'
להבריח
מחיצות מבעוד יום, שהרי
יהושע ור' עקיב' דאמרי
נראות כיורדות וסותמות ואיכא היכר ולא ממשיך שהרי עיניו נותן בתקרה וסימן הוא ששם כלתה מדתו: כתנאי. אי גזרינן שמא ימשך
הוא יושב מערב שבת בזו
אין לו אלא ד' אמות
אי לא: דלא גזרינן הילוך דיר וסהר. היכא דנתנוהו נכרים בו: אטו הילוך דבקעה. דאין בה מחיצות דהתם אין לו אלא ד' אמות
הספינה. ר' זירא אמר הואיל
דהיינו טעמ' משום דגזרי
כדתנן בריש פירקין [מא:] ובדיר וסהר אע"ג דלא שבת באויר מחיצותיהן מבעוד יום כארבע אמות דמיין ליה הואיל ובאונס יצא מתחומו:
וספינה נוטלתו מתוך ארבע
הילוך דדיר, דהוא מוקף
ומנחתו לסוף ארבע, ולעולם
מחיצות, אטו בקעה דאינה
ומדהילוך. דיר וסהר אטו הילוך דבקעה לא גזרינן: טלטול אטו הילוך. כגון שבת בבקעה ביו"ט שהילוך אסור לו חוץ לאלפים
לא עקר והניח חוץ לארבע
דמקום שביתתו וטלטול דזריקה מותר בלא מחיצות: לא גזרינן. שלא יטלטל בזריקה חוץ לאלפים אטו הילוך שמא ימשך אחר
אמות. ואמרינן מאי בינייהו,
א) כן הוא דעת רש"י לעיל עמוד
חפצו כרב נחמן ואף על גב דבשבת בבקעה והקיפוה נכרים [ע"א] לא סבירא להו כוותיה דהא לדידהו אע"ג דלא שבת באויר מחיצות שרי
איכא בינייהו שנפחתו דופני
א' ד"ה ומטלטל וזה דלא כר"י
הספינה, לרבה אסור לר'
בתוס' ד"ה ומטלטל ע"ש.
בהא מיהא כרב נחמן קיימי דלא גזרי' שמא ימשך אי נמי בשבת בבקעה נמי סבירא להו כוותיה דהא דשרו ליה הכא משום
זירא מותר. אי נמי בקופץ
ב) צ"ע דהא בגמ' משמע להדיא
דנאנס הוא: שני מקומות הן. ולא דמי אהדדי דיר וסהר יש להן מחיצות בקעה אין לה מחיצה הלכך לא מיחלפי: אבל טלטול
מספינה לספינה, לרבה
דלא אסר רק מצד גזירה שמא
אטו הילוך. כגון ששבת בבקעה ביו"ט אימא דגזרי שלא יטלטל בזריקה חוץ לאלפים שמא ימשך אחר חפצו דהא חד מקום הוא
דאמר הואיל ולא שבת
ימשך אחר חפצו אבל באמת
באויר מחיצות מבעוד יום
מחיצה היא וכן מבואר בדברי
ולית להו דרב נחמן כלל: אבל היכא דלא שבת. לא הוי כארבע אמות ולהכי לא מישתרי בהילוך אבל טלטול דזריקה לעולם אימא
אסור, האי נמי דקפץ
רבינו בעצמו לעיל ומצוה לישב.
לך דשרי ליה בכל הדיר וסהר בזריקה ולא גזרינן שמא יזוז וימשך: הואיל ושבת. הויא לה ספינה כארבע אמות:
נוטלתו
לאו באויר הני מחיצות
ג) נראה דר"ל דמטלטל בכל
מתחילת ארבע ומניחתו לסוף ארבע. כלומר משיצא זה חוץ לתחום לא נקט ה) ליה ארבע אמות דספינה כל שעה היא מהלכת
שבת דהא מספינה אחרת
הבית ע"י זריקה דוקא וצ"ע בזה.
קפץ, [ו]לר' זירא מותר.
ד) נראה דצ"ל וכשם והוא חידוש
בכל קפיצה וקפיצה יותר מארבע אמות נמצא שאין לה תורת ארבע אמות כלל שלא עמד פסיעה אחת בתוך ארבע אמות הלכך לא
דין שהמציא רבינו בעצמו דה"ה
קנו לו ארבע אמות. לישנא אחרינא כגון שהספינה הולכת למזרח והוא מהלך בתוכה למערב שהספינה מחזירתו כל שעה לתוך ארבע
אם כלתה מידתו בסוף העיר וכו'
ג"כ מטלטל עד סופה [ע"י
אמותיו וקשיא לי תינח הליכה אבל אם חזר לראש האחר היכי מישתרי ובמתני' לא חילק רבן גמליאל בין שהוא מהלך לצד זה בין שהוא
זריקה] ויותר נראה דצ"ל אם
מהלך לצד שהספינה מהלכת. וזהו לשון דודי ר' שמעון מפי הרב. ל"א כלומר כשעוקר את רגלו קודם שיניחנה הספינה מוציאתו מד' אמות
כלתה מדתו בסוף המערה וכו'
שלו ונכנס לתוך ארבע אמות אחרות על כרחו והוה ליה כמי שהוציאוהו נכרים חוץ מארבע אמותיו ונתנוהו לתוך ארבע אמות אחרות
ודו"ק.
שנותנין לו ארבע
אמות וכן לעולם וזה עיקר: מאי בינייהו. בין רבה לר' זירא: שנפחתו דופני הספינה. וביטלו ו) המחיצות דרבה ליתא
דר' זירא איתא:
אי נמי בקופץ מספינה לספינה. ובאויר מחיצותיה של זו לא שבת
לרבה אין
יכול להלך (ג) בזו
ולרבי זירא שרי:
להבריח