מג:
מי שהוציאוהו
פרק רביעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואסור
ואסור כל ימות החול. דילמא אתי: לפני בא יום ה'. לפני ביאת
לשתות יין כל ימי החול. וא"ת מאי שנא דלא אסרינן
יד א מיי' פכ"ז מהל'
א) פסחים יג., ב) [שמות
טז], ג) [שם יג. וע"ש וברש"י
בן דוד יבא אליהו לבשר: מפני הטורח. שמניחין צרכי שבת והולכין
שבת הלכה ג טוש"ע
כהן לשתות לעולם יין כדאמרינן בסנהדרין (ד' כב:) אבל
א"ח סי' תד:
דהתם ד"ה לא בערבי שבתות
להקביל פניו: עבדים הן. ואין לישראל טורח דאיכא דטרח להו:
מה אעשה שתקנתו קלקלתו פי' שעברו כמה שנים שלא נבנה הבית
טו ב מיי' פ"ד מהל'
וכו'], ד) [שייך במשנה דלעיל
בחד בשבא לשתרי. דודאי לא אתי משיח היום דהא אתמול בשבת לא
ואמאי לא חיישינן לבן דוד כי הכא
וי"ל דהתם ליכא איסורא
מא:], ה) [וע"ע תוס' ב"ב
נזירות הלכה יא:
טז ג מיי' פט"ז מהל'
מו: ד"ה שלח ובתוס' גיטין
אתא אליהו ומדקאסר ליה ליפשוט
דאפשר בכהן אחר או יישן מעט אבל
שבת הלכה כג ופכ"ז
לא: ד"ה אנא ותוס' לעיל יח:
דחייש לדילמא אתא אליהו ואין תחומין
הכא אי אתי עובר על נזירותו ובפ"ק
ואסור לשתות יין כל
ימות החול אי אמרת
❖
הלכה יד טוש"ע א"ח סי'
ד"ה מתקיף],
למעלה מעשרה: ומשנינן מהא לא
❖
דביצה (ד' ה:) נמי אמרינן חיישינן
תה סעיף ד:
בשלמא יש תחומין היינו דבשבתות ובימים
תיפשוט דאין תחומין דדילמא ספוקי
לשמא יבנה ור"ת מפרש ביום שבן
טובים מותר אלא אי אמרת אין תחומין
תורה אור השלם
מספקא ליה להאי תנא דדילמא אין
דוד בא שראוי לבא והשתא לא קשיא
בשבתות ובימים טובים אמאי מותר שאני
רבינו חננאל
מידי וניחא נמי מה שמקשינן אמאי
תחומין ומש"ה אסר בחד בשבא ולחומרא
1. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם
התם דאמר קרא הנה אנכי שולח לכם את
1
אסור לשתות יין כל
אבל מפשט לא פשיטא ליה דתילף
אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי
אסור והלא משיח בן יוסף יש לו
ימות החול, דכל יומא
בּוֹא יוֹם יְיָ הַגָּדוֹל
אליה הנביא וגו' והא לא אתא אליהו
התירא מיניה: כיון דחל עליה נזירות.
לבא תחילה ועדיין לא בא אבל קשה
❖
איכא למימר האידנא
וְהַנּוֹרָא: מלאכי ג כג
מאתמול אי הכי בחול כל יומא ויומא נמי
בע"ש ומספקא דילמא אתי משיח היום
האי דפריך בסמוך בחול נמי לשתרי
לייתי, ומותר בשבתות
וימים טובים דליכא
לב"ד הגדול היכי מישתרי לשתות למחר
לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול אלא
דהא לא אתא אליהו מאתמול מ"מ
למיחש דילמא אתי.
הגהות הב"ח
בשבת ליחוש דילמא אתא לב"ד הגדול
היה ראוי לבא י"ל דלפי המסקנא
אמרינן לבית דין הגדול אתא הכא נמי לימא
ש"מ יש תחומין בקפיצה
(א) תוס' ד"ה האי תנא
מאתמול: דקאי בשבת וקא נדר בי"ט
פריך דמוקמינן דקאי בשבת וקנדר
למעלה מעשרה. ודחינן
לבית דין הגדול אתא כבר מובטח להן
א)
וכו' וההיא דתניא בפ"ק
לא משום דבעי מיתא
וקא נדר. כלומר כשקיבל נדר זה
משום הכי פריך בחול לשתרי יום
לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות
דפסחים. נ"ב דף יג ועיין
אליהו מאיתמול כו',
היה שבת או י"ט והיינו דקתני מותר
שנדר בו שאינו ראוי לבא באותו יום
❖
מ"ש שם:
ופשוטה היא מינה דאין
ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח קא
לשתות בשבתות וימים טובים אותה
הואיל ולא אתא אליהו מאתמול:
תחומין. דאי יש תחומין
דלא אתא אליהו בשבת. וא"ת
סלקא דעתך מדאליהו לא אתא משיח נמי
כיון דאליהו לא אתא
שבת או אותו י"ט שנדר אבל מכאן
בשבת משיח נמי לא
גליון הש"ס
לא אתי במעלי שבתא לישתרי אליהו לא
ואילך אסור ואפי' בשבת דילמא אתא
ודלמא אתי בערב שבת
אתי [בחד] בשבת. מיהו
תוס' ד"ה יתיב רב נחמן
אתי משיח אתי דכיון דאתי משיחא הכל
אתמול בן דוד וחל עליה נזירות:
בחד בשבת נשתרי.
ויבשר בשבת וי"ל דקרא הנני שולח
בר יצחק וכו' משמע דרב
ואמרינן תנא ספוקי
שפופרת. קנה חלול וכשהוא ארוך
לכם את אליה הנביא לפני בא יום
עבדים הן לישראל בחד בשבא לישתרי
נחמן בר יצחק לאו היינו
מספקא ליה ומחמיר הכי
אין צופין בו למרחוק וכשהוא קצר
ה' משמע ביום שבא יבשר:
ר"נ. עי' לעיל דף יח ע"ב
והכי. דקאי אימת ונדר
לפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין
האי תנא ספוקי מספקא ליה.
תוס' ד"ה מתקיף ולקמן
אי נימא בחול כיון דחל
צופין בו יותר והיתה שפופרת של
בחד בשבא לישתרי דלא אתא אליהו בשבת
❖
עב ע"ב:
נזירות עליה היכי אתיא
רבן גמליאל מתוקנת למדת צפיית
(א) וההיא דתנן בפרק קמא
שבת ומפקעה ליה דקתני
האי תנא א ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין
אלפים או בים או ביבשה: כמה עומקו
דפסחים (ד' יג.)
דקאמר לדבריך אף
ומותר בשבת. אלא
או אין תחומין ולחומרא דקאי אימת דקא
בשבת נדר או ביום טוב,
של גיא מביא שפופרת ומביט בה.
תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו
מוסף רש"י
וההוא יומא בלחוד הוא
נדר אילימא דקאי בחול כיון דחל עליה
ביבשה וימדוד כמה אמות הוא יכול
ויטהרם איכא למימר נמי מספקא
לא בערבי שבתות כו'
דשרי מיכן ואילך אסיר,
נזירות היכי אתיא שבתא ומפקעא ליה אלא
לצפות בה ואח"כ ילך על שפת הגיא
ליה וההוא שמשיב כבר מובטח
מפני הטורח. שיש להן
ג)
ואפי' בשבתות וימים
לעסוק בסעודות שבת
טובים. מתני' פעם אחת
ויצפה בה לעומקו ויתרחק לאחוריו
דקאי בשבתא וקא נדר וביום טוב וקא נדר
להם לישראל שאין אליהו בא בשבת
ב
ויטרדו בו (פסחים יג.).
לא נכנסו לנמל עד
עד שיבחין שבמקום שכלה עומקו
ולא בערב שבת ולא בערב יו"ט
וההוא יומא דשרי ליה מיכן ואילך אסיר ליה:
שחשיכה כו'. מנא ידע.
של גיא שם כלה צפיית השפופרת
נראה לי דהכי פירושו כי היכי דלא
תנא שפופרת היה לו
פעם אחת לא נכנסו לנמל וכו': תנא
לרבן גמלי' שהיה צופה
שאם יתרחק עוד מעט לא יראה
בא לא בערב שבת ולא בערב י"ט
שפופרת היתה לו לרבן גמליאל שהיה מביט
ומביט בה אלפים אמה
את קרקעית הגיא וידע שעומקו של
מפני הטורח של תקון סעודה הכי
ביבשה, וכנגדן אלפים
וצופה בה אלפים אמה ביבשה וכנגדה
גיא והרחקתו שנתרחק משפתו הוי
בים. פי' כעין שפופרת
נמי בשבת קודם אכילה מפני טורח
אלפים בים הרוצה לידע כמה עומקו של גיא
עשויה מן נחשת היתה
כמדת צפיית השפופרת: גובהו של
סעודת שבת:
לו לרבן גמלי' ושיער
מותרין
מביא שפופרת ומביט בה וידע כמה עומקו
דקל. ומתיירא לעלות בו ולמודדו:
אתם שכבר הייתי
ד)
בה אלפים אמה ביבשה
של גיא והרוצה לידע כמה גובהו של דקל
והיתה אצלו לשער בה
ימדוד צלו. של דקל: וצל קומתו.
מסתכל בשפופרת וכו'.
בים. ומפורש כך
של עצמו. ופעמים שהצל רבה על
אפילו לרבי מאיר דאמר לקמן מי
מודד קומתו וצלו וצל קומתו וידע כמה גובה
בירושלמי א) מצופית
המיצל ופעמים שהמיצל רבה על הצל
שישב בדרך ועמד והרי הוא סמוך
היתה לו לרבן גמליאל
של דקל הרוצה שלא תשרה חיה רעה בצל
והיה משער בה עיניו
כשחמה עומדת בגובה הרקיע צל כל
לעיר אם לא היתה כוונתו לכך לא
קבר נועץ קנה בד' שעות ביום ויראה להיכן
למישור אלפים אמה
דבר הוי קטן וכשחמה בשיפולו הוי
יכנס הכא מתכוונים היו לשבות
והיה משער בה בים.
צלו נוטה משפיע ועולה משפיע ויורד נחמיה
צל ארוך הלכך מודד אף צל קומתו
בעיר והיו סומכין על שפופרת של
ולמה ליה למימר והיינו
ר"ג: יתיב רב נחמן בר יצחק
בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק
בתוך התחום עד שלא
ולפי מה שיראה שירבה צל קומתו
חשיכה. והא רבן
חוץ לתחום אמר ליה רב חסדא לרב נחמן
על קומתו ידע שריבוי צל הדקל על
אחוריה דרבא ויתיב רבא קמיה דרב
גמליאל שרי משחשיכה
נחמיה תלמידך שרוי בצער אמר לו עשה לו
הדקל או כפלים או שליש או רביע:
נחמן. הכא $ משמע דרב נחמן בר
ג
אם נכנסו לנמל כגון דיר
וסהר. תפתר כשהיה
הרוצה שלא תשרה חיה רעה בצל
מחיצה של בני אדם ויכנס יתיב רב נחמן בר
יצחק לאו היינו רב נחמן סתם וכן
בלמין יתר מבית סאתים.
קבר. כעין מצבה היו מציבין על
בכמה מקומות ודלא כפ"ה דסוף
יצחק אחוריה דרבא ויתיב רבא קמיה דרב
ולא יהיו מחיצות
הקבר כעין שאנו מגביהין וצוברין בו
פרק כל הגט (גיטין ד' לא:) דקאמר
גבוהות עשרה, ולא יהו
נחמן א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא מאי קא
פרצות יותר מעשר, ולא
עפר ומשפע לכאן ולכאן והירא שלא
רב נחמן בר יצחק אנא לא צריכנא
מבעיא ליה לרב חסדא אילימא בדמלו גברי
יהא עומד כנגד עומד
תבא חיה רעה להסתופף בצל הקבר
להו פירוש לבי ריש גלותא ופ"ה התם
ופרוץ כנגד פרוץ.
עסקינן וקא מבעיא ליה הלכתא כרבן גמליאל
מפני חום השמש ויריח את המת
הרוצה לידע כמה עומקו
משום דהוי חתנו של ריש גלותא
או
של גיא מביא שפופרת
ויחטטנו: נועץ קנה בד' שעות.
דהא רב נחמן סתם הוי חתנו של
ומביט בה קרקעית הגיא
כשבא לעשות הבנין ינעוץ קנה בארבע שעות ביום שאותה שעה מתחיל
ריש גלותא כדמוכח בהעור והרוטב (חולין ד' קכד.) אלא הא דקאמר
וחוזר וצופה ומביט בה
למעלה במישור, אם
השמש להתחמם והצל צונן ונוח כדאמרינן בברכות (ד' כז.) וחם השמש
לא צריכנא משום דעשיר היה ורב נחמן סתם הוא רב נחמן בר
רואה במישור ק' אמה
ונמסב) איזו שעה שהשמש חם והצל צונן הוי אומר זה ארבע שעות
יעקב דהא רב נחמן סתם היה חבירו דרב ששת ובירושלמי מוכח
יודע שעומקו של גיא ק'
ולפיכך חיות מתאוות לצל באותה שעה ולאותו צד שיראה זה שצל הקנה
דרב נחמן בר יעקב היה חבירו דרב ששת וגם בשום מקום בש"ס
אמה. וכן כשיעור הזה
הרוצה לידע גובהו של
נוטה ישפע הבנין ויעשה שיפוע ארוך שלא יהא נוטה לו צל ואע"פ
אינו מזכיר בפירוש רב נחמן בר יעקב אלא אצל רב נחמן בר רב
דקל, ימוד צילו וצל
ויתיב
רבא וקמבעיא ליה גרסינן
שכשתסוב החמה יהיה לו צל לצד אחר כיון דבההיא שעתא ליכא צל תו לא
חסדא או רב נחמן בר יצחק ה):
קומתו ויראה כמה הוסיף
אתיא חיה להתלונן בצילו דההיא שעתא אזלא עד דמשכחא ועוד דלאחר
ול"ג אמר ליה רב נחמן בר יצחק דהכא פשיטא ליה במחיצה של בני אדם
צילו על קומתו, וישער
כפי השיעור הזה להקל
ארבע שעות אף הצל חם ולא איכפת לה לחיה בצל: בדמלו גברי. שהיו
שמותר לעשות ובתר הכי פריך רב נחמן בר יצחק לרבא מנפל
ויודע כמה גובהו של
לו אנשים הרבה שיכולין לצאת חוץ לתחום כגון שעירבו לעשות לו
דופנה דאסור לעשות:
דקל. תני ר' חייא הרוצה
אילימא בדלא מלו גברי. ואם תאמר כי לא מלו גברי נמי
מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ממקום שהוא שם עד התחום: הלכה כרבן
שלא תשרה חיה רעה
בצל קברו ,נועץ קנה
גמליאל. דליהנו ליה מחיצות שלא שבת בהן מבעוד יום כדאמר לעיל
ילך אל מקום שהמחיצה מגעת ואחר כך יעשה היקף
משעה רביעית ביום
[מב:] גבי דיר וסהר או דילמא פשיטא ליה דהלכה כרבן גמליאל והכא
אחר עד שיגיע לתחום ויש לומר כיון שכבר עשו פעם אחת
ורואה היכן נוטה צילו,
הוא דלא מלו ליה גברי עד תוך התחום אלא עד ב' אמות סמוך לתחום:
משפיע ועולה משפיע
ידעו שלדעת כן עשו ואסור מכאן ואילך כדמסיק בסמוך בשמעתין:
ויורד. פי' משעה ד'
או
וקמיבעיא
ביום החמה נכנסת
לישוב והבריות מ(ת)בקשות הצל. ומשפע ועולה, כלומר מיצר מלמעלה ויורד כגון מדרון שלא יהא לו צל כל היום כולו. נחמיה בר רבא בר חנילאי משכתיה שמעתא בשבת ויצא חוץ לתחום. אמר לו
רב חסדא לרב נחמן נחמיה תלמידך
שרוי בצער
חוץ לתחום. אמר
לו
לך ועשה לו מחיצה של
בני
אדם
ויכנס, דקיימא לן דמחיצה שנעשית בשבת הויא מחיצה, רב נחמן כשמעתיה.
א) וע"ש בק"ע ופ"מ פי' ד' הירושלמי הזה.