מי שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או
וקמיבעיא ליה הלכה כר"א. דאמר במתניתין (א) מי שיצא חוץ לתחום
דילמא בדמלו גברי עסקינן. והשתא אפי' אי אין הלכה כרבי
יז א מיי' פ"ד מהל' סוכה
א) שבת קכה: קלז: סוכה
כז:, ב) שבת שם [תוספ'
שתי אמות יכנס: דיקא נמי. דבדלא מלו גברי הוה: דאמר ליה. רב
הלכה טז טוש"ע א"ח
אליעזר יכנס וא"ת כיון דאמרי רבנן אפי' אמה אחת לא
סוכה פ"א ה"ה לקמן פו:],
סי' תרל סעיף יב:
נחמן עשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס למה ליה למימר יכנס אלא
יכנס אע"פ שד' אמות שלו מובלעות בתוך התחום ראשון ה"נ כי מלו
ג) סוכה כג:, ד) בס"א:
ב [מיי' פכ"ב מהל' שבת
הכי קאמר יעשה המחיצה [עד] השתים ואחר כך יכנס הוא מעצמו
גברי מחיצות ומגיעות תוך התחום לא יכנס ויש לומר דלא
❖
מצוה,
הל' ל טוש"ע או"ח סי'
שיג סעיף א]:
בלא מחיצה: נפל דופנה. של סוכה:
דמי דהכא כשתסלק מחיצה דגברי
יח ג מיי' פכ"ב מהל'
ולא יזקוף את המטה. שיש לו בסוכה
וכבר יצא ע"י מחיצה מארבע אמות
או אין הלכה כר"ג או דילמא בדלא מלו גברי
שבת הלכה כז סמג
הגהות הב"ח
כנגד הפרצה ואע"ג דלא מיחזי כבנין
שנתנו לו חכמים (ב) ומעתה היה
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
עסקינן וקא מבעיא ליה הלכה כרבי אליעזר
(א) רש"י ד"ה וקמבעיא
שטו ס"א:
דדומה כמתכוין לפנות לו מקום הסוכה
ליתן לו ארבע אמות אחרות וכיון
או אין הלכה כר"א פשיטא בדלא מלו גברי
יט ד מיי' שם טוש"ע שם
ליה וכו' דאמר במתני'.
אפי' הכי אסור וקשה להנך דשרו
שהוא בתחום ראשון לא ניתן לו ד'
נ"ב לקמן דף נב ע"ב:
סעיף ב:
עסקינן דאי סלקא דעתך בדמלו גברי עסקינן
לעשות מחיצה של בני אדם בשבת:
כ ה מיי' פ"ד מהלכות
אמות אחרות אלא חוזר לתחומו
(ב) תוס' ד"ה או דילמא
מאי תיבעי ליה האמר רב הלכה כר"ג בדיר
וכו' חכמים מעתה היה
סוכה הל' טז טוש"ע
כדי שיאכל וישתה וישן. עיקר
הראשון אבל בהבלעת ד' אמות שלא
ראוי ליתן לו: (ג) ד"ה
א"ח סי' תרל סעיף יא:
וסהר וספינה אלא ודאי בדלא מלו גברי
מצותה של סוכה בג' דברים הללו:
הפסיד בכניסתו ד' אמות לא יכנס:
כא ו מיי' שם טוש"ע שם
פקק וכו' דביני ביני אמר
דאי
עסקינן ודר' אליעזר קמיבעיא ליה דיקא
ויזקוף את המטה כו'. אלמא שרי
בדמלו מאי תבעי ליה. ואף
להו שמואל שקילו
סעיף יב בהג"ה
❖
גלימא נגידו ביה
וסימן שטו סעיף א:
ופרכינן קשיין אהדדי: ואם לאו אין
נמי דקאמר ליה יכנס מאי יכנס לאו בלא
על גב דרבי מאיר פוסל
❖
אהדרי רב:
פוקקין בו. דדמי לבונה שמוסיף
לקמן בהמה לדופן סוכה פשיטא ליה
מחיצה איתיביה ר"נ בר יצחק לרבא נפל
על סתימת הבית ואף על פי
דהלכה כרבי יהודה אבל אין לפרש
דופנה לא יעמיד בה אדם בהמה וכלים
רב ניסים גאון
שעראי הוא שהרי יחזור ויפתחנו:
דבאדם אפי' רבי מאיר מודה דלא
מוסף רש"י
ולא יזקוף את המטה לפרוס עליה סדין
וקא מיבעיא ליה הלכה
והא אתמר עלה. דאפי' רבנן לא
שייך ביה שמא יברח דלאו היינו
פקק החלון. כגון ארובת
כר' אלעזר או אין הלכה
לפי שאין עושין אהל עראי בתחילה
הגג (שבת קלז:). בזמן
שרו אלא להוסיף כגון פקק חלון
טעמא דר' מאיר כדמסיק פרק הישן
כר' אלעזר. היינו דאמר ר'
ביו"ט ואין צריך לומר בשבת א"ל את
שקשור. שם כל שעה
אלעזר בהדין פירקא
דתוספת בעלמא הוא וברייתא
(סוכה ד' כג.) והא דפריך לקמן אדם
(סוכה כז:). ותלוי. שאינו
במשנה, מי שיצא חוץ
אמרת לי מהא ואנא אמינא לך מהא עושה
שרי למיעבד דופן לכתחילה: ר'
א
וכלים מי שמעינן ליה היינו למאן
נגרר בארץ, שהחבל שהוא
לתחום אמה אחת לא יכנס
קשור בו אינו מגיע לארץ
אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה
מאיר פוסל. מפרש במסכת סוכה
ר' אלעזר אומר ב' יכנס ג'
דמפרש בסוכה דטעמא דרבי מאיר
❖
חיישינן שמא תברח: כדי שלא
(שבת קכה:). פוקקין בו.
לא יכנס.
[דף כג.] שמא תברח: דלאו מידי
וישן ויזקוף את המטה ויפרוס עליה סדין
כיון דמתוקן ועומד לכך
קא עביד. דכיון דלא מתקן לסוכה
תפול חמה על המת. והא דאמרינן
אין זה לא בונה ולא מוסיף
כדי שלא תפול חמה על המת ועל האוכלין
(סוכה כז:). ואם לאו אין
אע"ג דעביד אהל שרי דקסבר
בפרק כירה (שבת ד' מג:) אין עושין
רבינו חננאל
קשיין אהדדי ל"ק הא ר"א הא רבנן דתנן פקק
א)
פוקקין בו. דמחזי
עושין אהל עראי והואיל דלא מתקן
מחיצה למת בשביל מת הא דשרי
כמוסיף על הבנין (שבת
ואסיקנא לעולם פשיטא
החלון ר"א אומר בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו
סוכה אינו אלא אהל עראי ושרי.
הכא היינו כדמפרש התם באין בני
דמוסיף הוא על
ליה לרב חסדא דהילכתא
קכח:)
ואם לאו אין פוקקין בו וחכ"א בין כך ובין כך
ב
סתימת אהל (סוכה כז:).
כרבן גמליאל דשרי להלך
ואכתי טובא איכא למיפרך עלה
אדם ויושבין בצדו וכו' ור"י מפ'
הכל מודים. ר"א
בכולה, ולא בעא אלא
פוקקין בו והא איתמר עלה ב) אמר רבה
דהא כדי שיאכל וישתה וישן קתני
דהכא הוי שפיר בשביל חי שאם יסריח
ומחלוקתו שנחלקו בתוספת
הכא דלא מלי גברא עד
בר בר חנה א"ר יוחנן הכל מודים שאין
אלמא לתקנה לסוכה קאתי הא
המת יצטרכו לצאת מן הסוכה:
ג
אהל ארעי גבי פקק חלון,
התחום. וא"ל רב נחמיה
פקק החלון. בפ' כל הכלים (שבת דף
דאיכא למ"ד פוקקין בו
זיל עביד ליה מחיצה של
פרכינן עליה פירכי טובא עד
עושין אהל עראי בתחילה ביום טוב וא"צ
ואע"ג דמוסיף על אהל
בני אדם ויהלך נחמיה עד
דמפקינן ליה מטעמא: אימור
קכה:) פ"ה דהאי חלון הוי
לומר בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר'
ארעי הוא, מודים שאין
שיגיע בשתי אמות קרוב
דשמעת ליה לרבי מאיר. דפסיל:
עושים את כל האהל
למעלה בגג אבל מן הצד לא שייך
לתחומו, ויכנס אילו שתי
אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב ואין
לכתחילה (לקמן פו:) לפרוס
אמות בלא מחיצה, כר'
בהמה. משום שמא תברח: אדם. שיש
איסור אהל והביא ראיה מפ' כל גגות
צריך לומר בשבת וחכמים אומרים ד מוסיפין
מחצלת על ד' מחיצות או
אליעזר דאמר מי שיצא
בו דעת לעמוד או כלים שאין זזין
(לקמן ד' צד.) גבי רב ושמואל דהוו
על ד' קונדסים להיות צל
חוץ לתחום שתי אמות
בשבת ואין צריך לומר ביום טוב אלא ל"ק
לאהל מן החמה, ודוקא גג
ממקומן מי שמעת ליה והאי תנא
יכנס, שלש לא יכנס.
יתבי בההוא חצר נפל גודא ביני וביני
(ג)
הא כרבי מאיר הא כרבי יהודה דתניא
אבל מחיצה לאו אהל הוא
ומותבינן עליה מיהא
אדם וכלים הוא דקתני עושה את
אמר שמואל נגודו ליה גלימא אהדריה
ושרי לפורסה לצניעות
דתניא נפלה דפנה לא
עשאה לבהמה דופן לסוכה רבי מאיר פוסל
חבירו דופן ויזקוף את המטה: ותו.
ג)
רב לאפיה ופריך לשמואל למה לי
כדאמרינן (לקמן צד.)
יעמיד בה לא אדם ולא
בעובדא דשמואל, ופקק
ור' יהודה מכשיר רבי מאיר דקא פסיל התם
בהמה ולא כלים כו'. הנה
נהי דלא מתקן לה לסוכה: ר' מאיר.
למעבד הכי והאמר זה מטלטל עד
ה
החלון דמתני' משום דבנין
אין עושין מחיצה מבני
דמוקמת להא דשריא אליביה ומשום
עיקר מחיצה כו' ומשני דשמואל עביד
אלמא לא מחיצה היא הכא שרי דלאו מידי
קבוע הוא ומיחזי כמוסיף
אדם בתחלה ביום טוב
דלא הוי תיקון מחיצה ואהל דלאו
לצניעות בעלמא משמע שאם היה
על הבנין (שבת קכה:).
קל וחומר בשבת. א"ל
קא עביד ורבי יהודה דקא מכשיר התם אלמא
אלא להוסיף. כגון שהיה
איני והתניא עושה אדם
הכשר מחיצה ד): אליבא דמאן. דשרי
שמואל אוסר לטלטל כרב לא הוה
מחיצה היא הכא אסר ותיסברא אימר דשמעת
מחצלת פרוסה עליהן
את (חביתו) [חבירו] דופן
ר' מאיר לא קאמר כר"א רביה ולא
קשה מידי דהיכי שרי למיעבד הכי
וכרוכה ונשאר בה אויר
כדי שיאכל וישתה וישן
ליה לרבי מאיר בהמה אדם וכלים מי שמעת
כרבנן דהא פקק החלון אין בו מצות
אלמא לא חשיב אהל בדפנות מן
ולמחר פושטה, דומיא
ויזקוף המיטה ויפרוש
ליה ותו רבי מאיר אליבא דמאן אי אליבא
דפקק דמוסיף בעלמא הוא
עליה סדין כדי שלא
סוכה ולא שרו רבנן אלא להוסיף:
הצד והא דקפיד רב לא אעשיית
(שם) כגון פקק זה שאינו
תפול חמה על המת
דרבי אליעזר להוסיף נמי אסר אלא אליבא
אלא הא והא רבנן. והא דקתני נפל
מחיצות אלא משום דקסבר אסור
אלא תוספת ארעי על
ועל האוכלין. ואמרינן אי
דרבנן אימר דאמרי רבנן להוסיף לכתחילה
דופנה לא יעמיד בה כו': בדופן
האהל (שבת קלז:).
לטלטל הסדין בתוכה ובפ"ק דסוכה
הכי קשיין אהדדי. ואתינן
לפרוקי הא ר' אליעזר הא
שלישית. דבשתי דפנות אין קרוי
מי אמור אלא הא והא רבנן וכלים אכלים
(ד' טז:) גבי עובדא דשכחו ולא
רבנן. ונדחה הדין פירוקא.
אהל וכי עביד בה דופן שלישית משוי
הביאו ס"ת מערב שבת למחר פרסו
ל"ק הא בדופן שלישית הא בדופן רביעית
ואסיקנא הא דתניא עושה
ו
ליה אהל ומודו רבנן דאין עושין
סדינין על גבי עמודין והביאו ס"ת
אדם את (חביתו) [חבירו]
דיקא נמי דקתני נפל דופנה שמע מינה
דופן ר' מאיר היא, (דתנן)
אהל עראי בתחילה והא דתני מותר
וקראו בו ופריך פרסו לכתחילה ומי
אלא
[דתניא] עשאה לבהמה
בדופן רביעית דבלאו הכי הוי אהל
שרי והאמר מר הכל מודים שאין
דופן לסוכה ר' מאיר
פוסל ור' יהודה מכשיר,
והאי תוספת בעלמא הוא ורבנן לטעמייהו דאמרי מוסיפין אהל בשבת:
עושין אהל עראי בתחלה בשבת רש"י ל"ג אלא פרסו סלקא דעתך
ר' מאיר דפסיל התם
דיקא נמי. דהא דקתני אסור בדופן שלישית קאי: דקתני נפל דופנה.
פירוש איך הביאו דרך רשות הרבים ומשני אלא שמצאו סדינין
ואמר לאו מחיצה הוא
דמשמע דופן שהיא מותרת בה ורביעית לא הויא תיקון סוכה דתנן
פרוסין ואין נראה למחוק הספרים ועוד מאי קשיא ליה איך הביאום
קא שרי הכא דלא עביד
ולא כלום, לר' יהודה
(סוכה דף ב.) ושאין לה שלש דפנות פסולה הא בג' כשירה:
דלמא הביאום דרך מלבושים ועוד דבשמעתין מוכח דמן הצד שייך
דמכשיר התם אלמא
עשיית אהל דאעשיית דופן מייתי ליה ועוד דלשון חלון שייך בכותל
אלא
מחיצה היא, (הכא דקתני)
ובגג קרי ליה ארובה כדתנן (ביצה דף לה:) משילין פירות דרך הארובה ונראה לר"ת דמן הצד שייך עשיית אהל והיכא שהמחיצה מועלת
[קתני הכא] לא יעמיד בה
אדם דמחיצה היא דעביד
להתיר חשוב עשיית אהל בתחלה כההיא דפירסו סדינין ולרב דאסר לטלטל בכל גגות שייך עשיית אהל לכתחילה ואעשיית מחיצות
ואסירי. ואקשינן ותיסברא
קפיד והוי כדופן ג' של סוכה דחשבינן ליה הכא אהל אבל לשמואל דשרי לטלטל לא חשיב אלא תוספת אהל כמו דופן רביעית של סוכה
דלר' מאיר ולר' יהודה
דחשיב ליה תוספת משום דבלאו הכי מישתרי ואי הוה אסיר שמואל כל שכן דהוה פריך ליה היכי שרי למיעבד הכי ומאן דשרי תוספת
נינהו, אימור דשמעת להו
דפליגי בבהמה, אבל אדם
אהל למעלה נמי שרי כדמוכח בהמוצא תפילין (לקמן דף קב.) גבי הני דיכרי דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא ובפ' הישן (סוכה דף כז:)
וכלים מי שמעת להו
רבי
גבי ר"א ששבת בסוכתו של ר' יוחנן: מאיר דקפסיל התם אלמא לאו מחיצה היא. השתא בעי למימר דאיירי בדופן שלישית אפ"ה
[דלא עבדי] בהו מחיצה
לא חשיב אלא תוספת בעלמא לר"מ דקפסיל וקשה הא קתני בהדיא התם כדי שישתה ויאכל וישן ובקונטרס פי' דהוה מצי למפרך אלא
ונדחה גם זה. ואסיקנא
אלא הני מתניתא תרווייהו
בלאו הכי פריך שפיר אך מ"מ קשה דמאי פריך בסמוך אימר דאמור רבנן להוסיף לכתחילה מי אמור הא אמר דלר"מ דקפסיל לא חשיב אלא
לרבנן נינהו [דפליגי] על
תוספת בעלמא ע"כ יש לומר דהיינו ודאי דפריך מדקאמר כדי שיאכל וישתה וישן אלמא מיתכשר סוכה בהכי דעיקר מצות סוכה בג' דברים
רבי אליעזר [וס"ל] דשרי
להוסיף אאהלי עראי
הללו ואם כן הרי עשיית אהל לכתחילה הוא אך קשה להשר מקוצי דהשתא כי משני הא ר"מ הא ר' יהודה לא תירץ כלום אמעשה דנחמיה
בשבת וכל שכן ביום
ונראה לפרש דה"פ כיון דפוסל ר"מ לז' ימי סוכה שאינה יכולה לעמוד שם כל ז' גבי נחמיה שרי לכתחילה אע"ג דמהני לא חשיב אלא
טוב, וכלין אכלין לא
תוספת בעלמא כיון שאותה מחיצה
אינה ראויה לז' וכן הא דקתני כדי שיאכל וישתה וישן שרי דליכא למיחש שמא תברח לפי שעה
קשיא, הא דתניא אין
עושין בדופן שלישית.
ובתר הכי פריך אימר דאמור רבנן להוסיף לכתחילה מי אמור דכיון
דמהני אפי' לשעה חשיב
עשיית אהל לכתחלה
כמו פקק החלון:
כל