מד:
מי שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא אדם אאדם קשיא. דבשלמא מטה אמטה איכא לתרוצה כדקאמרת דהא דתני ויזקוף את המטה בדופן רביעית קאמר דהא קתני שלא
כב א מיי' פ"ד מהל'
א) [במשנה שבמשניות איתא
תפול חמה על המת ועל האוכלין אלמא לאו לאכשורי סוכה אתי אלא אדם הא קתני כדי שיאכל וישתה וישן אלמא למיפק ביה חובת
סוכה הל' טז
שכל וע"ש בפירוש הרב
ופט"ז מהל' שבת הל' כג
מברטנורה וכן בפירוש
סוכה אוקמיה התם דג' דברים הללו הן מצות סוכה אלמא דופן שלישי הויא חסירה דאי דופן רביעית לא הוה מיפסלא בה כדאמרי'
טוש"ע א"ח סי' שסב
הרמב"ם וכ"א ברב אלפס],
ואע"ג דעביד אהל שרי: לדעת. שהעומד שם יודע שלשם מחיצה העמידוהו שם אסור: שלא
לדעת. מותר דמשום עשיית אהל ליכא
ב) [לקמן מה.], ג) גי' רש"ל
סעיף ה וסי' תה ס"ד וסי'
כגון, ד) בס"א נוסף:
תרל סעיף יב:
למימר דאין דרך בנין בכך אבל כלי
כג ב מיי' פט"ז מהל'
הבלעה, ה) מתחום שקנה
כל היוצאין להציל חוזרין למקומן.
דרך בנין בכך הוא הלכך דופן
אלא אדם אאדם קשיא אדם אאדם נמי לא
❖
כדפי' כצ"ל, ו) [לקמן נב:],
שבת הל' כג טוש"ע
שלישית אסור: שלא לדעת הוה. לא
הא דלא חשיב ליה בפ"ק דביצה
א"ח סי' שסב סעיף ז:
קשיא כאן לדעת כאן שלא מדעת והא
א
כד ג מיי' שם טוש"ע שם
ידעו האנשים על מה קבצום שם:
(דף יא:) גבי הנך ג' דהתירו סופן
דרבי נחמיה בריה דרבי חנילאי לדעת הוה
סעיף ה:
הגהות הב"ח
רב חסדא מיהא. שעשה המחיצה
משום תחילתן דזה אינו חידוש וכל
כה ד ה מיי' פכ"ז מהל'
שלא מדעת הוה רב חסדא מיהא לדעת הוה
ונקבע שם בא' מהן הא ידע: שלא
(א) רש"י ד"ה רב שימי
שבת הל' יז סמג
הנהו צריכי כדאמרינן התם:
רב חסדא שלא מן המנין הוה: הנהו בני גננא
וכו' וכאלו לא יצא דקתני
לאוין סו טוש"ע א"ח סי'
ומר
מן המנין הוה. בעושי המחיצה:
סבר הבלעת תחומין לאו
❖
אתחומיה קאי:
תז סעיף ב:
ב דאעילו מיא במחיצה של בני אדם נגדינהו
דאעילו מיא. מרשות הרבים לרה"י
מילתא היא. פ"ה ולית ליה
שמואל אמר אם אמרו שלא מדעת יאמרו
והוקבעו לשם לדעת שהודיעום שלכך
לרבה הא דנהרדעי דאמרי לעיל (דף
הם נקבצין: זיקי. נודות ושל רבא
לדעת הנהו זיקי דהוה שדיין בריסתקא
רבינו חננאל
מא:) אי פקח הוא עייל לתחומי' וכיון
הוו: ריסתקא. רחוב העיר רה"ר:
דמחוזא בהדי דאתא רבא מפירקיה אעלינהו
דעל על ולר"י נראה דאית ליה הא
אדם אאדם נמי לא קשיא,
בהדי דאתי רבא מפירקיה. והיה גדוד
הא דתניא עושין שלא
דנהרדעי כיון שנכנס בתחומו מפני
ניהליה לשבתא אחריתי בעי עיילינהו ואסר
לדעת. כלומר שלא יתכוין
דשומעי הדרשה באין אחריו נטלן
כבוד הבריות ויצא מד' אמותיו כיון
להו דהוה ליה כלדעת ואסור לוי אעילו ליה
בתחלה לעשות מחיצה.
ג
שמש והביאן בתוך מחיצות הבאין:
שצריך ליתן לו ד' אמות חדשות יכול
והא דתניא לא יעשה
תיבנא זעירי אספסתא רב שימי בר חייא
אספסתא. שחת של תבואה:
לדעת. ואקשינן איני והא
לחזור ולקנות תחומו הראשון אבל
מיא: מתני' מי שיצא ברשות ואמרו לו
רב חסדא לדעת הוה,
מתני' מי שיצא ברשות. כגון
ד
הכא מכיון שיצא חוץ מתחומו וקנה
וא"ל רב נחמן זיל עביד.
כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל
לעדות החדש או להציל מן הגייס ומן
לו תחום אחר לא הותר ליעקר
ופרקינן רב חסדא שלא
רוח אם היה בתוך התחום כאילו לא יצא
הנהר או חכמה הבאה לילד: כבר
מן המיניין הוה, כלומר
ה) מתחום שקבע כדפי' לעיל דאי לאו
לא נימנה רב חסדא עם
נעשה מעשה. ואינך צריך לילך:
כל היוצאים להציל חוזרין למקומן:
הכי תיקשי לה מתני' לנהרדעי דאמרי
א)
אותם דמלו להו למחיצה
גמ' מאי אם היה בתוך התחום כאילו לא
יש לו אלפים אמה לכל רוח. ממקום
אפי' אמה אחת לא יכנס ואף על גב
דהנהו כולם שלא לדעת
ו)
הוו. הנהו בני גננא. פי'
שנאמר לו: כאילו לא יצא. מפרש
דע"י ארבע אמותיו נכנס לתחומו
יצא אמר רבה הכי קאמר אם היה בתוך
בני החופה, דעייל אסא
בגמ': חוזרין למקומן. מפרש בגמ'ב):
הראשון ולא אמר כיון דעל על:
מחוץ לתחום, נגדינהו מר
תחום שלו כאילו לא יצא מתוך ביתו דמי
גמ' מאי כאילו לא יצא. הא ודאי
שמואל אמר להו אימור
ומדרבי
פשיטא מהו דתימא הואיל ועקר עקר קמ"ל
דאמור רבנן שלא לדעת,
לא יצא דהא עדיין בתוך התחום
לדעת מי אמור. הנהו
רב שימי בר חייא אמר הכי קאמר ה אם היו תחומין שנתנו לו חכמים מובלעין
הוא: ה"ג אמר רבה הכי קאמר
(דייקינ') [זיקי] דחמרא
בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מתחומו במאי קמיפלגי מר סבר הבלעת
ואם היה בתוך התחום שלו כאילו לא
דהוו שדן בדסקרתא
דמחוזא [בהדי] דאתא
יצא מביתו דמי. כלומר האי כאילו
תחומין מילתא היא ומר סבר לאו מילתא היא א"ל אביי לרבה ואת לא
רבא מפירקא עיילינהו,
לא יצא אביתו קאי והכי קאמר אם
תסברא דהבלעת תחומין מילתא היא ומה אילו שבת במערה שבתוכה ארבעת
בשבת אחריתי נמי הוו
היה עדיין בתוך תחום ביתו חוזר
בעו לעיולי, אמר להו
אלפים ועל גגה פחות מארבעת אלפים אמה לא נמצא מהלך את כולה
אם כן הוו להו לדעת
לביתו והרי הוא כאילו לא עקר רגליו
וחוצה לה אלפים אמה אמר ליה ולא שני לך בין היכא דשבת באויר מחיצות
ואסיר. לוי עיילו ליה
לכך יש לו מביתו אלפים אמה לכל
תיבנא. זעירי אספסתא רב
מבעוד יום להיכא דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום והיכא דלא שבת לא
רוח כבתחילה ולא אמרינן ממקום
אשי מיא. והני כולהו
והתנן
שלא לדעת. מתני' מי
שנאמר לו יש לו אלפים אמה לכל
שיצא ברשות כו', ואם
רוח: פשיטא. דכיון דעדיין לא יצא מן התחום כאילו הוא בביתו דמי: מהו דתימא כיון דעקר. לצאת ברשות ורבנן תקון ליה ממקום
היה בתוך התחום כאילו
לא יצא. מאי קאמר,
שנאמר לו אלפים לכל רוח הכא נמי אע"ג דקאי בתחומו לימדוד ליה מהתם ואי בעי למיפק ליפוק קמ"ל: רב שימי בר חייא אמר הכי
אמר רבה הכי קאמר אם
קאמר אם היו תחומין שנתנו לו חכמים מובלעין בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מתחומו דמי. כלומר מתני' בשכבר יצא מתחומו
היה בתוך התחום שלו
עסקינן וכאילו לא יצא אתחומין קאי כדהוה ס"ד מעיקרא ומאי אם היה בתוך התחום ה"ק אם היו אותן אלפים הנתונות לו לכל רוח
(א)
כאילו לא יצא מביתו,
מהו דתימא כיון דעקר
ממקום שנאמר לו נכנסות לתוך אלפים של תחום ביתו כאילו לא יצא מתחומו דמי והולך עד ביתו והרי הוא כבתחילה: רב שימי
רגליו לצאת חוץ לתחום
סבר הבלעה מילתא היא. וכיון דמיבלען בתחומיה וממטו ליה לגו תחומיה הוו להו כחד תחומא וכמאן דלא נפק מתחומא הוא ורבה
אע"פ דלא יצא כמי(ן)
סבר לאו מילתא היא הלכך לא מצי לתרוצי כאילו לא יצא דמתני' בשכבר יצא חוץ לתחום דאם יצא הפסיד שביתת ביתו וקנה לו
דיצא דמי ונאסר בתחומו,
קמ"ל. רב שימי אמר הכי
ממקום שנאמר לו ורבה לית ליה הא דתנו נהרדעי לעיל (דף מא:) ואי פיקח הוא עייל לתחומו וכיון דעל על. ואית דגרסי בלישנא
קתני אם אותו המקום
אחרינא דבין רבה ובין רב שימי בשכבר יצא מתחומו מוקי ליה ובתרוייהו גרסי' אם היו תחומין שנתנו לו חכמים מובלעין בתוך
שהלך בו תחומו מובלע
התחום שלו אלא בדרבה גרסינן כאילו לא יצא מביתו ובדרב שימי גרסינן כאילו לא יצא מתחומו ובהא פליגי דלרבה לא משויא להו
בתוך התחום שלו, כלומר
הוא פחות מאלפים אמה.
הבלעה כחד תחומא שיהיו לו כל היום כולו ח' אלף אמה אלא כי ממטו ליה תחומין הניתנין לו עד תוך תחומו הוי כאילו לא
כיון שנתנו לו חכמים
יצא מביתו כלל ולא קנה שביתה במקום אחר ויש לו אלפים מביתו לכל רוח כבתחילה ורב שימי סבר כאילו לא יצא מביתו לא אמרינן
אלפים אמה לכל רוח
אלא ודאי קנה שביתה במקום שנאמר לו אבל כאילו לא יצא מתחומו אמרי' ולא הפסיד תחומו הראשון ויש לו קרוב לח' אלף כגון
מהלך באותן אלפים אמה
שהן כנגד תחומו ועייל
ממקום שנאמר לו ולמזרח אלפים ולמערב אלפים ומשם ולביתו אלפים ומביתו ולהלן אלפים דהבלעת תחומין משויא להו לכולהו תחומי
בתחומו, וכיון שנכנס חזר
כחדא תחומא ורבה סבר לאו מילתא היא לשווינהו תחומא חד הלכך על כרחך לא מיתוקם כאילו לא יצא אתחום גרידא ולומר תחומו לא
לרשות שהיתה לו מקודם
הפסיד אבל יוצא חשבינן ליה לקולא דיש לו שביתה אף במקום שנאמר לו אלא כאילו לא יצא לגמרי קאמר והרי הוא כבתחילה: ומה
שיצא. קסבר רב שימי
הבלעת תחומין מילתא
אילו שבת במערה שתוכה ד' אלפים ועל גגה פחות מד' אלפים לא נמצא כו'. כלומר אי אתה מודה שמהלך את גגה וחוצה לה אלפים
היא. ורבה סבר הבלעת
לכל צד. סתם מערה ב' פתחים יש לה בב' קצותיה פתח למזרח ופתח למערב מפתח המזרח נותן לו חוצה לה לצד מזרח אלפים ולצד גגה
תחומין לאו מלתא היא.
א"ל [אביי ל]רבה ואת לא
אלפים וכן מפתח המערב נותן חוצה לה לצד המערב אלפים ולצד גגה אלפים וכיון דגגה פחות מד' אלפים כיוןג) שכותליה משופעין לצד גגה
תסברא דהבלעת תחומין
ומתרחבות מלמטה בקרקעיתה נמצא אלפים שיש לו על גגה כשיצא מפתח מזרחי נבלעות בתוך אלפים שיש לו
מילתא היא, ומה אילו
על גגה כשיוצא מפתח המערב ואי אתה מודה שאם בא לצאת באיזה מהן שירצה שיכול להלך כל גגה וחוצה
שבת במערה שיש בה
ד' אלפים אמה ועל
לה אלפים אמה לכל צד משום דהבלעת תחומין משוי לתחומי שני היציאות כחד ואילו הוה גגה ד' אלפים שלימות
גגה פחות מד' אלפים
ויצא בפתח מזרח אינו יכול להלך לצד גגה אלא אלפים ואם היה רוצה להלך באלפים מערביות היה צריך לחזור
אמה לא נמצא מהלך
על העקב וליכנס במערה ולחזור ולצאת דרך פתח מערבי אלמא מילתא היא וקשיא לתרוייהו לישני: ולא שני לך
את כולה וחוצה לה
ד)
אלפים אמה. ודחי שני
כו'. הכא נמי ב' תחומין מחמת חדא שביתה קאתו לה וכיון דמיבלעי לעיל הוו חד תחומא אבל גבי
הכא דהא שבת באויר
מתני' לא שבת באויר מחיצות שביתה השניה הלכך כיון דקני לה שביתה בתרייתא תו לית ליה שביתה קמייתא והיכא דיצא חוץ
מחיצות מבעוד יום.
לתחום אין לו אלא ממקום שנאמר לו אלפים ואפי' נכנסו לתוך תחומו אינו הולך ממקום שכלו שם והלאה כלום. וללישנא אחרינא הכי
ואקשינן, והיכא דלא שבת
באויר מבעוד יום לא.
מתרץ כיון דלא שבת באויר מחיצות שניה לא יהבינן ליה ב' שביתות אלא או האי אית ליה או האי אית ליה אם מובלעות אית ליה שביתת
ביתו ואין לו ממקום שנאמר לו אלא כדי לבא וליכנס בתחומו ואם אינן מובלעות קנה מקומו והפסיד ביתו ולשון הראשון נראה הגון:
והא