מי שהוציאוהו פרק רביעי
עירובין
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא תנן רבי אליעזר אומר. מי שיצא חוץ לתחום ב' אמות יכנס אבל ג' לא יכנס מאי האי שיעורא דנקט לאו ר' אליעזר לטעמיה
כו א מיי' פכ"ז מהל'
א) לקמן נב:, ב) נ"א חנין,
ג) ר"ה כג:, ד) [תוספ' פ"ג
דאמר במתני' גבי ד' אמות שנתנו חכמים ליוצא חוץ לתחום דהוא באמצען שיש לו לכל צידיו ב' אמות ולפיכך זה שיצא ב' אמות חוץ
שבת הל' טז סמג
ל)
ה"ה], ה) [תוספתא שם],
לאוין סו טוש"ע א"ח סי'
לתחום כיון דב' אמותיו דבוקות לו בתחומו סבירא ליה לרבי אליעזר דכמאן דמובלען בתחומיה דמו ומותר ליכנס אלמא מילתא היא. ללישנא תז סעיף א:
ו) [ב"ק פג.], ז) בנ"י את
קמא מ) הויא תיובתיה אבל ללישנא בתרא לא נהירא לי דהא לא קאסרי ליה למהדר ומאן דגריס לה מפרש דכיון דהא לא הוו מובלעות
כז ב ג ד מיי' שם טוש"ע
פלשתים וכן למטה,
ח) [גירסת השאלתות מי
שם ס"ג וסי' שכט
אלא דבוקות ואפילו הכי שרי שמע
שישן בדרך ועמד והרי הוא
סעיף ט:
ומדרבי
מינה הבלעה דבר גדול הוא והיכא
והתנן ר"א אומר שתים יכנס ג' לא יכנס
אליעזר קמותבת ליה
א)
כח ה ו מיי' פ"ב מהל'
סמוך וכו'], ט) [גירסת
דמיבלען חד תחומא הוי: ומדרבי
למר. משמע דרבה אמר
השאלתות פרשת בשלח סי'
שבת הלכה כג סמג
מאי לאו רבי אליעזר לטעמיה דאמר והוא
מח אמר לי' ר' עקיבא משם
לאוין סה סו טוש"ע א"ח
אליעזר אותבת ליה למר. הא
אנא דאמר כרבנן וזה קשה ללשון
באמצען וארבע אמות דיהבו ליה רבנן כמאן
ראייה וכו'], י) [שבת כט:
סי' שכט סעיף ו ז [וברב
פליגי רבנן עליה במתני': לדבר
שני דרש"י דרבה אית ליה הבלעת
וש"נ], כ) [בירושלמי וברי"ף
אלפס שבת פ"א ח.]:
דמיבלען דמו וקאמר יכנס אלמא הבלעת
מצוה מודו ליה. ומתני' דמי שיצא
כט ז מיי' פכ"ז מהל'
עד שחשיכה], ל) [בסוף
תחומין מילתא היא לענין ליכנס
תחומין מילתא היא א"ל רבה בר בר חנה
ב)
העמ'], מ) [לעיל מד: ד"ה
שבת הלכה ט סמג
ברשות דבר מצוה הוא וקאמר רבה
ולרבנן לית להן הבלעה כלל:
רב שימי], נ) בס"א: שמא
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
אי מצלח אי לא מצלח. וא"ת א"כ
לאביי ומדר"א קמותבת ליה למר אמר ליה
לעיל דהבלעה לא מהניא: ואפילו
יכירו גוים וירדפו,
סי' ת:
❖
אין דשמיע לי מיניה דמר עד כאן לא פליגי היכא דריש ר' דוסתאי דמחללין
ל ח מיי' שם הלכה ד טור
טובא. יותר מארבע אלפים בתמיה
ס) [תמורה טז.],
ש"ע א"ח סי' תא:
והאמרת רישא היכא דלא מיבלען
רבנן עליה דר"א אלא לדבר הרשות אבל
עליו השבת דלמא חול היה אי משום
לא ט מיי' פי"ב מהל'
אלפים אית ליה ותו לא: אמר רב
לדבר מצוה מודו ליה: וכל היוצאין להציל
דמספקא ליה דכתיב וישאל דוד הא שבת הלכה טז סמג
תורה אור השלם
יהודה אמר רב. לא תימא אפי'
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
מסקינן אי מצלח אי לא מצלח ויש
חוזרין למקומן: ואפי' טובא והא אמרת רישא
❖
1. וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר
שמט ס"ד:
טובא דלא שרי אלא אלפים והא אתא
לומר דמוכחא מילתא מדקאמר נלחמים
אלפים אמה ותו לא אמר רב יהודה אמר רב
הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים
לאשמעינן דחוזרין בכלי זיינן ולא
בקעילה דקרי ליה מלחמה ומסר
בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שֹׁסִים
שחוזרין בכלי זיין למקומן ומאי קושיא דילמא
אמרינן כיון דנעשה מעשה ישליכו
אֶת הַ¢גּרָנוֹת:
דוד נפשיה עליה אע"פ שלא באו
רבינו חננאל (המשך)
להציל שאני אלא אי קשיא הא קשיא דתנן
שמואל א כג א
כלי זיינן מעליהן ולא יחללו שבת
אלא על עסקי תבן וקש שמע מינה
2. וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיְיָ לֵאמֹר
בכלי זיינם למקומן. רב
בראשונה לא היו זזין משם כל היום כולו
בחזרתן וטעמא מפרש לקמן: דילמא
ג)
דמחללין עליה נמי את השבת:
נחמן בר יצחק אמר
הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים
התקין ר"ג הזקן שיש להן אלפים אמה לכל
להציל שאני. ומי שיצא ברשות
בזמן שיד ישראל תקיפה
הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל דָּוִד
א
להודיעך
על אומות העולם אלפים
לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים
דמתניתין איכא לאוקמי בעדות החדש
רוח ולא אלו בלבד אמרו אלא אפי' חכמה הבאה לילד והבא להציל מן
ב
אמה ותו לא. ובזמן שיד
וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה:
❖
ובחכמה הבאה לילד אבל הבא
גוים תקיפה על ישראל
שמואל א כג ב
הגייס ומן הנהר ומן המפולת ומן הדליקה הרי הן כאנשי העיר ויש להן אלפים
אפילו טובא. אמר רב
להציל מאויבים יש לחוש שמא אויבים
אמה לכל רוח ותו לא והא אמרת כל היוצאין להציל חוזרין למקומן אפילו
יהודה אמר רב גוים שצרו
ירדפונ) אחריו הלכך אפי' טובא נמי
על עיירות של ישראל
טובא אמר רב [יהודה אמר רב] שחוזרין בכלי זיין למקומן כדתניא
מוסף רש"י
ג
יכנסו לעיר: לא היו זזין משם.
מחללין עליהן את השבת,
בראשונה היו מניחין כלי זיינן בבית הסמוך לחומה פעם אחת הכירו
ד)
ומן הנהר. שהוא גדל
ויוצאין עליהן בכלי זיין.
ביוצאין חוץ לתחום להעיד על החדש
פתאום ושוטף את בני
תניא נמי הכי כו'. במה
בהן אויבים ורדפו אחריהם ונכנסו ליטול כלי זיינן ונכנסו אויבים
מיירי במסכת ר"ה (דף כג:). לא היו
העיר ואת הילדים (ר"ה
דברים אמורים שבאו על
אחריהן דחקו זה את זה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו אויבים
זזין דמי שיצא חוץ לתחום אין לו
כג:). ובבל כו' ותרגומא
עיסקי נפשות אבל באו
נהרדעא. בבל שם
על עיסקי ממון אין
אלא ד' אמות: והבא להציל מן הגייס
באותה שעה התקינו שיהו חוזרין למקומן בכלי זיינן רב נחמן בר יצחק
המדינה ועיר אחת שבה
יוצאין עליהן בכלי זיין
כו'. וקאמר אלפים ותו לא ומתני'
אמר ל"ק כאן שנצחו ישראל את אומות העולם כאן שנצחו אומות
נקראת נהרדעא ואותה
ד
ואין מחללין עליהן את
קתני כל היוצאין להציל חוזרין למקומן
העיר סמוכה לספר (ב"ק
השבת. ובעיר הסמוכה
העולם את עצמן אמר רב יהודה אמר רב נכרים שצרו על עיירות
ה
פג.). משם ראייה.
לספר, פי' על שפת הים,
ואפי' טובא: מניחים כלי זיינן.
ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת תניא
שאם
בתמיה (סוכה כח.)
אפילו לא באו אלא על
בחזירתן בבית החיצון שמוצאין
בירר לו. שתים לכאן
עיסקי תבן מחללין עליהן
נמי הכי נכרים שצרו וכו' במה דברים אמורים כשבאו על עסקי
ה) ו
ושתים לכאן, וכן אם בורר
חוץ לחומה: הכירו בהן אויבים.
השבת ויוצאין בכלי זיין.
ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן
ארבעתן לרוח אחת (לקמן
אמר רב נחמן בבל כעיר
שיצאו חוץ לעיר ורדפו אחריהן:
❖
מח.).
הסמוכה לספר דמיא,
את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על
נכנסו. היוצאין ליטול כלי זיינן
תרגימא נהרדעא. קעילה
עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת אמר
עיר הסמוכה לספר היתה,
והבית צר ודחקו זה את זה: נצחו
ו)
והן לא באו אלא על
רבינו חננאל
ישראל. אלפים ותו לא: נצחו אומות
רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובבל כעיר הסמוכה לספר דמיא ותרגומא
עיסקי תבן וקש. וישאל
העולם. חוזרין למקומן אפי' טובא:
דוד בה' האלך וגו'. ויאמר
והתנן ר' אלעזר אומר
נהרדעא דרש רבי דוסתאי דמן בירי מאי דכתיב 1 ויגידו לדוד לאמר הנה
ה' אל דוד לך והכית
שתים יכנס, והנה זה
אין יוצאין עליהן. כדמפרש לקמן
פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים את הגרנות תנא קעילה עיר הסמוכה
בפלשתים והושעת את
עכשיו יצא חוץ לתחום
כשבאו נכרים על עסקי ממון:
קעילה. מאי קמבעיא ליה
ולאו מבעוד יום שבת
לספר היתה והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש דכתיב והמה שוסים
לספר. עיר שמבדלת בין גבול
כו'. מתני' מי שישן בדרך
[באויר] מחיצות. מאי לאו
את הגרנות וכתיב וישאל דוד בה' לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה
ועמד והרי הוא קרוב לעיר
ר' אלעזר לטעמיה דאמר
2
ישראל לגבול האומות יוצאין עליהם
כו', פי' כיון שהיה בדעתו
מי שישן ולא ידע עד
ויאמר ה' אל דוד לך והכית ז) בפלשתים והושעת את קעילה מאי קמבעיא
שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ
מתחילה לילך בזו העיר
שחשיכה יש לו ד' אמות
ליה אילימא אי שרי אי אסור הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים אלא
ליכבש לפניהם: תרגומא. אי זו
אע"פ שעכשיו לא הזכיר
והוא באמצען, והני ד'
כלום, אמר רבי יהודה
אמות דיהבו ליה רבנן
היא עיר בבבל דהויא סמוכה לספר:
אי מצלח אי לא מצלח דיקא נמי דכתיב לך והכית בפלשתים והושעת
דינו כדין [מי] שיצא
כמאן דמיבלען בתחומיה
את קעילה ש"מ: מתני' מי שישב בדרך ועמד וראה הרי (זה) הוא
נהרדעא. שהיתה סמוכה לנכרים
לילך בעיר שמערבין בו
דמי, לפיכך תני שתים
ח)
מצד אחד ולעיירות שיושבין בהן
שמותר לו לילך עד אותה
יכנס. א"ל ומדר' אלעזר
סמוך לעיר [הואיל] ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס דברי רבי מאיר ר'
העיר, אם היה בתוך
מותבת ליה לרבה. א"ל
בני גולה מצד שני: והם לא
יהודה אומר ז יכנס א"ר יהודה מעשה היה ונכנס רבי טרפון בלא מתכוין:
ד' אלפים אמה שנמצא
דשמיעא ליה מיניה דמר,
באו כו'. ואף על פי כן מסר דוד
גמ' תניא א"ר יהודה מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך וחשכה לו
כאילו עירב ברגליו. וכך
דרבה דאמר עד כאן לא
עצמו להציל: אי שרי אי אסור.
נכנס ר' טרפון בלא
פליגי רבנן עליה דר'
ולן חוץ לעיר לשחרית מצאוהו רועי בקר אמרו לו רבי הרי העיר לפניך הכנס
מתכוין שני תחומי שבת
אלעזר דאמרי מי שיצא
ושבת היתה: הרי שמואל ובית דינו
כאילו עירב ברגליו. תניא
חוץ לתחום אפי' [אמה]
נכנס וישב בבית המדרש ודרש כל היום כולו (אמרו לו) משם ראייה
קיים. ומידי דאיסור והיתר לא משייל
ט)
י)
אמר ר' יהוד' מעשה
אחת לא יכנס אלא לדבר
שמא בלבו היתה או בית המדרש מובלע בתוך תחומו היה: מתני' מי
בר' טרפון שחשכה לו
הרשות, אבל לדבר מצוה
באורים ותומים ס): והושעת. אלמא
ח
לילי שבת ולן חוץ לעיר
מודו ליה, ומתני בדבר
מבשרי ליה דנצח: מתני' מי שישב
שישן בדרך ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ר' יוחנן בן
כ)
כו'. אמר לו ר' יעקב
מצוה היא, דקתני מי
בדרך. לנוח שהיה עייף ולא היה יודע
שמא ר' טרפון בלבו היה
שיצא (חוץ לתחום אפי'
נורי וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות ר"א אומר והוא באמצען ר' יהודה
ליכנס, או שמא ההוא בית
[אמה] אחת לא יכנס, לא
שהוא בתחום העיר וחשכה לו שם
אומר לאיזה רוח שירצה ילך ומודה ר' יהודה שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו
המדרש מובלע בתחומו
לדבר הרשות)א) . ברשות.
וכשעמד ראה שהוא סמוך לעיר
היה. מתני' מי שישן בדרך
פי' ברשות ב"ד. מתני'
ט היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה מביאין ואוכלין באמצע
ובתחומה: לא יכנס. לעיר להיות כאנשי
ולא ידע עד שחשכה וכו'.
כל היוצאין להציל חוזרין
ובלבד
למקומן. אוקימנא חוזרין
העיר אלא ממקום שחשכה לו מודד
אלפים פסיעות בינוניות ועד מקום שכלו יכנס: בלא מתכוין. שלא היה יודע כשחשכה לו שהוא בתחום העיר ולא נתכוין להיות שביתתו בעיר אלא
א) דברי רבינו אלו כמו שהם
במקומו: גמ' בלבו היתה. כשישב שם היה יודע שהוא בתוך אלפים למקום שביתתו: מתני' אין לו אלא ד' אמות. הואיל וישן היה לא נתכוון לקנות
לפנינו הם משוללי הבנה
ונראה דצ"ל מי שיצא ברשות
שביתה: והוא באמצען. של ד' אמות כלומר ב' אמות יש לו לכל צידיו: לאיזה רוח שירצה. יטול ד' אמות ואחר שבירר לו לצד זה אין יכול לחזור
ואמרו לו כו' ופי' ברשות ב"ד
ולברור לצד אחר: היו שנים. עומדין זה רחוק מזה ו' אמות דמיבלען ב' אמות של כל אחד בתוך של חברו: מביאין ואוכלין. בתוך אותן ב' אמות:
כצ"ל.
ובלבד